אבי הלהקה - סדרת האנימציה החדשה

היום מתחיל שידורה של סידרת האנימציה המדוברת, אבי הלהקה (Father of the Pride).

הסדרה, תשודר בערוץ Yes Weekend בלווין, כל יום שישי בשעה 21:35  והיום ישודרו שני הפרקים הראשונים ברצף.

סדרת האנימציה "אבי הלהקה", היא הפקה של אולפני Dreamwork Animation, שאחראים להפקתם של סרטי אנימציה מפורסמים כמו "שרק", "תפוס ת'כריש" ו"מדגסקר". מדובר בסדרת האנימציה הממוחשבת (CGI) הראשונה, שהופקה על מנת להיות משודרת בפריים טיים טלוויזיוני, בעיקר בגלל עלויות ההפקה האדירות שמגיעות למעל למיליון וחצי דולרים לכל פרק ובגלל משך הזמן שלוקח להפיק כל פרק (כ- 9 חודשים). אם נשווה את זה לסרטי האנימציה, אותם כולנו למדנו לאהוב, שלושה פרקים בסדרה הטלוויזיונית, שווים כמעט באורכם, לסרט אנימציה באורך מלא, כך שקל להבין כמה זה יקר ומסובך. עלותה ומורכבותה של ההפקה, היא לדעתי הסיבה, שהסגנון הזה היה מוגבל עד כה למדיום הקולנועי, הרווחי בהרבה.

במרכז הסיפור, עומדת משפחת אריות לבנים, שחיה בשכונות הפאר של לאס וגאס, ביחד עם עוד חיות מפורסמות ומתפרנסת מהשתתפות במופע של צמד הקוסמים המפורסם, זיגפריד ורוי. יחד עם העבודה, בא גם פרסום וזוהר והסדרה כולה מהווה פארודיה על הוליווד ועל עולם השואוביז. בראש משפחת האריות עומד לארי, והוא זה שמככב במופע הקוסמים. ביחד עם אשתו קייט, הם מגדלים את ילדיהם, בת טפש עשרה ותינוק. אביה של קייט, סארמוטי, נכנס לחייהם ומביא איתו המון בלאגן וריבים. מלבד משפחת האריות, יש בסדרה כוכב נוסף והוא בונה בשם סנאק. סנאק הוא החבר הטוב ביותר של לארי והוא עסוק כל הזמן בלחפש דרכים להתעשרות מהירה ואחראי גם לרוב ההומור בסדרה. כמובן שבכל פרק אנחנו פוגשים עוד חיות בתפקידי אורח שונים.

בין צוות המדובבים הקבוע, אפשר למצוא את ג'ון גודמן (לארי), שריל היינז (קייט), קארל ריינר (סראמוטי), אורלנדו ג'ונס (סנאק) ואילו בין האורחים הרבים שמגיעים לדובב חיות בסדרה, נפגוש את ליסה קודרו, דני דה ויטו, כריסטינה אפלגייט, ג'ניפר קולידג', קלסי גרמר ואפילו אדי מרפי, שחוזר בדמותו הנפלא של דונקי, מסדרת סרטי "שרק".

הנסיון היומרני, של הפקה יקרה כל- כך לטלוויזיה, הוכח ככושל. הסדרה שודרה ברשת NBC ונתוני הרייטינג שלה, לא הצדיקו את ההשקעה הכבירה והיא ירדה מהמסך, כאשר שניים משלוש עשרה הפרקים שהופקו, אפילו לא שודרו. הסדרה כבר יצאה גם במהדורת DVD לא מתורגמת ועכשיו היא מגיעה לשידורי הלווין.

אחרי צפייה בשני הפרקים הראשונים, אני חייב להגיד שאני מבין את האכזבה מהסדרה הזו ושגם אני התאכזבתי. בדיוק כמו בסרטים "מדגסקר" ו "תפוס ת'כריש", האנימציה עצמה נראית נפלא, יש המון בדיחות מילוליות ופארודיות על דברים מהתרבות של זמננו, אבל העלילה עצמה, אינה מעניינת. יתרה מזאת, מדובר בסדרה עם דיאלוגים מהירים ובדיחות שאת רובן התרגום לעברית הורס, כך שייקשה על הקהל, אפילו אם מדובר באנשים ששולטים בשפה האנגלית בצורה טובה, להבין את הבדיחות ולהספיק לעקוב אחרי כולן. לצמד הקוסמים זיגפריד ורוי יש חלק נכבד וחשוב בעלילה ורבות מהבדיחות מבוססות על דמויותיהן שהן זרות ובלתי מוכרות לקהל הישראלי. גם כאן מדובר בבעיה, שתגרום לקהל הישראלי, לא להבין חלק מהבדיחות.

לדעתי, חבל ומוזר כאחד, שלא השקיעו יותר בעלילה ושמדובר בעלילה מאוד פלקטית וחסרת מעוף. עם כזו השקעה גדולה בכל פרק, יכלו להקדיש קצת יותר מחשבה לתסריט. עדיין, למרות כל הנאמר לעיל, מדובר בסדרה קלילה, צבעונית ומשעשעת לפרקים וסביר להניח, שלא תסבלו יותר מדי אם תראו אותה, בעיקר עם ילדיכם. אפשר רק לקוות שההמשך יהיה קצת יותר מעניין וכי אולי דונקי, אליל אוניברסלי שכמותו, יוכל להרים את רמתה של הסדרה. בכל מקרה, מדובר בסדרה מקורית בנוף הטלוויזיוני שלנו, כך שאני אישית מתכוון לתת לה עוד סיכוי, בתקווה שזה יתפתח וישתפר מבחינה עלילתית.

המלצה על סרט חדש - נייסלנד

דרמה איסלנדית חדשה, דוברת אנגלית, שעלתה בסוף השבוע האחרון ומוקרנת בסינמטק תל-אביב

להלן המלצתי

שם הסרט: נייסלנד Niceland

במאי: פרידריק תור פרידריקסון

שחקנים: מרטין קומפסטון, גארי לואיס, קרי פוקס, שאונה מקדונלד, גרן מריה ברנדוטייר

שנת הפקה: 2004

ארץ הפקה: איסלנד

תקציר הסרט:

ג'ד וקלואה, הם זוג צעירים, בעלי מוגבלות, שעובדים ביחד עם עוד כמה מחבריהם בפס ייצור במפעל. בין ג'ד וקלואה מתפתח סיפור אהבה מיוחד במינו והם אפילו שוקלים לעבור לגור ביחד ולהתחתן. לקלואה יש חתולה שבאה איתה לכל מקום, אותה היא מחשיבה כאהבת חייה. כאשר ג'ד גורם בטעות למותה של החתולה, קלואה מסרבת לראותו או לדבר איתו ומכריזה כי היא איבדה את הרצון לחיות ונופלת למשכב. ג'ד מחליט שהוא חייב לברר מהו טעם החיים ושרק התשובה לשאלה זו, תחזיר לו את אהובתו. אבל האם מישהו בכלל יודע מהו הסוד, מהו טעם החיים? ג'ד מחפש את התשובה במקום האחרון שהייתם מעלים על דעתכם, אצל איש בשם מקס, שמתבודד במגרש הגרוטאות המקומי.

דבר הפסיכופט:

במאי הסרט, פרידריק תור פרידריקסון הוא במאי ומפיק מאוד מפורסם באיסלנד, שקנה לעצמו שם עולמי עם סרטיו האישיים מאוד. גם הסרט "נייסלנד", שזכה בפרס התסריט, בתחרות האוסקר האיסלנדי, עשה סיבוב עולמי בפסטיבלים שונים, ביניהם פסטיבל ירושלים האחרון ועכשיו הוא נוחת אצלנו ומוקרן בהקרנות סדירות בסינמטק תל-אביב. כמו רבים מסרטיו של פרידריקסון, גם הסרט הזה כולל במרכזו סיפור מאוד אישי. אמנם הוא אינו מבוסס על סיפור אמיתי, בראיונות על הסרט, סיפר פרידריקסון כי גיסו, לקה בתסמונת דאון ונפטר בגיל צעיר. פרידריקסון ראה ב"נייסלנד" אפשרות להציג את בעלי המוגבלויות בגובה העיניים, להתייחס אליהם בכבוד, בצורה אמיתית ומחממת את הלב וזה בהחלט ניכר כאשר צופים בסרט.

אנשים רבים סולדים מסרטים זרים ואני מניח שיש לעובדה זו, חלק בהגעתו של הסרט דווקא לסינמטק. אבל העובדה שמדובר בסרט מהקולנוע האיסלנדי, לא אמורה להפריע לאף אחד, משום שזהו אינו סוד, שבשנים האחרונות, הסרטים הטובים והמיוחדים יותר, מגיעים אלינו דווקא מהקולנוע הזר. בנוסף, הסרט הזה דובר אנגלית ולתפקידים הראשיים לוהקו שני שחקנים, שכבר זכו להכרה בינלאומית בסרטיהם הקודמים. את דמותו של ג'ד מגלם מרטין קומפסטון, שמוכר לרבים מסרטו של קו לואץ' "16 מתוק" ומהסרט "סיפורים מהרכבת". את דמותו של מקס מגלם השחקן הסקוטי הותיק, גארי לואיס, שהתפרסם בעיקר כאביו של בילי בסרט הנפלא "בילי אליוט" וראינו אותו גם בסרטים רבים נוספים כמו "כנופיות ניו-יורק", "מזרח הוא מזרח", "אולי נתנשק", "קוראים לי ג'ו" ולאחרונה גם בסרטים "חג שמח" ו"גול". לאחר צפייה בסרט, אני יכול לומר שהליהוק הזה הוכח כמוצלח ושני הגיבורים נותנים פה הופעות סוחפות, בתפקידים טעונים רגשית ומורכבים.

עוד לפני שאגע בסיפור עצמו, אני רוצה לומר, שהעובדה שהסרט מתייחס לבעלי המוגבלויות, כאל אנשים עם רגשות וסיפור חיים מרתק ולא רואה אותם רק דרך המוגבלויות שלהן, היא דוגמא טובה לכוח המחנך של הקולנוע. אין ספק שזה הופך את הסרט הזה לסרט חשוב, שהחברה של ימינו יכולה ללמוד ממנו הרבה. הסרט עצמו הוא מסוג הסרטים שנהוג לכנות "סרטים קטנים", הוא אינטימי ובעל קצב מאוד איטי ורצוי לדעת את זה לפני הצפייה. עלילתו המרגשת נטווית גם היא בצורה איטית וממכרת. במרכז הסרט, עומד לכאורה, סיפור פשוט למדי, על זוג מאוהב ועל חיפוש טעם לחיים. אבל למרות שמדובר בסיפור פשוט, הסרט עצמו, אינו שגרתי כלל וכלל. העובדה שבמרכז סיפור האהבה הזה, עומד זוג בעל מוגבלויות, הופכת את כל הרגשות ואת כל ההתרחשויות להרבה יותר תמימות והרבה יותר מזוככות. התוצאה היא מלבבת וכובשת ובמהלך הסרט אנחנו לומדים להבין, שדווקא אנשים בעלי מוגבלויות, יכולים ללמד אותנו דבר או שניים על אהבה ועל חברות. הקשר המרגש בין ג'ד וקלואה, הקשר שלה עם החתולה שלה ובעיקר הקשר המיוחד במינו, שנרקם בין ג'ד ומקס, קשר שנע בין חשד ופחד לכבוד והפרייה הדדית, ממלאים את הסרט הזה במשמעות ומצליחים בהדרגה, בקצב האיטי של הסרט, לגעת גם לליבם של הצופים.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - סיפורי נרניה - האריה, המכשפה וארון הבגדים

סרט חדש, שמבוסס על ספר הילדים הפופולרי. הסרט מגיע מחר לבתי הקולנוע ברחבי הארץ, הן בגרסא האנגלית והן בגרסא מדובבת לעברית.

להלן המלצתי

שם הסרט: סיפורי נרניה - האריה, המכשפה וארון הבגדים

The Chronicles of Narnia: The Lion, the Witch and the Wardrobe

במאי: אנדרו אדמסון

שחקנים: ג'ורג'י הנלי, וויליאם מוסלי, סקאנדר קיינס, אנה פופלאבל, טילדה סווינטון, ליאם ניסן (דיבוב), ג'ים ברודבנט, ג'יימס מקאווי

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

הסרט מספר את סיפורם של ארבעה אחים, שמגלים בביתם ארון בגדים, שמוביל לממלכה הקסומה, נרניה. בנרניה שולטת המכשפה הלבנה, מכשפה אכזרית, שהופכת את כל אויביה לפסלי אבן. המכשפה הטילה על הממלכה כישוף, שבגללו היא נמצאת במצב קפוא של חורף תמידי. לפי האגדה, רק כאשר יגיעו ארבעה בני אנוש, שני בנים ושני בנות ויישבו על הכיסאות העתיקים שנמצאים בארמון, יוסר הכישוף ויסתיים שלטונה של המכשפה האכזרית. אבל המכשפה שמכירה את הכישוף, דורשת שכל בן אנוש יוסגר לידיה. הילדים חוברים לאריה אסלן, האל של נרניה, על מנת להיאבק במכשפה. כיצד זה ייגמר, את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

סרט זה מבוסס על הספר הראשון בסדרת ספרי הילדים הקלאסית, אותה כתב סי. אס. לואיס בשנים 1950-1956. הסדרה, על שבעת ספריה, הפכה לאחת מהסדרות הפופולריות ביותר מבין ספרי הפנטזיה והיא נמכרה במעל ל100 מיליון עותקים, כשהיא שניה בתפוצתה רק לסדרת ספרי הארי פוטר. ההגעה של קלאסיקת הפנטזיה לקולנוע הייתה עניין של זמן בלבד ולפי המפיקים, הם חיכו שהטכנולוגיה תתפתח ותאפשר את יצירת העולם הקסום של ממלכת נרניה, בצורה טובה ואמינה. אחרי יציאתה של טרילוגיית שר הטבעות היה ברור שהטכנולוגיה זמינה וניתן להתחיל בעבודה על הסרט.

לא סתם התחלתי את הביקורת עם הטכנולוגיה של הסרט, וזאת משום שאין ספק, שהעיצוב של הסרט, הוא החלק הכי חזק בסרט וכי הושקעו משאבים רבים בעיצוב הרקע, התפאורה והתלבושות עד לפרטים הקטנים ביותר ובעיקר בהבאה למסך של המון חיות ויצורים מיתיים, שנוצרו בעזרת מחשב. רק על מנת לסבר את האוזן, בעוד בשר הטבעות עבדו באולפנים הממוחשבים, על קצת מעל לעשרה זנים שונים של יצורים, פה מדובר כבר במעל ל-60. התוצאה של ההשקעה האדירה הזו היא, שהצפייה בסרט מעבירה תחושה מאוד חזקה של מציאות ומצליחה לקחת אותנו למסע קסום בממלכת נרניה, בדיוק כמו הילדים שעומדים במרכז הסרט. אני חושב שזהו אחד הסרטים הכי טובים שאני ראיתי, מבחינת היכולת שלו להעביר את האווירה של הספר אל הצופים. הסרט מצליח לשכנע ולטעת בצופים את ההרגשה שהם חלק מהאגדה ומההרפתקה. אני חושב שמפיצי הסרט הצליחו להעביר את המסר הזה בדיוק ובפשטות, כאשר שמו על פוסטר הסרט את המשפט "היצירה הקלאסית מתמלאת חיים", בהחלט הצליחו, להעביר את החיות הקסומה של אגדת הילדים, אל המסך.

קהל היעד של הסרט, ששייך לאולפני וולט דיסני, הוא בעיקר ילדים ובדיוק כמו הספרים, מדובר גם בילדים קטנים. זה אומר שהעלילה שלו, בדיוק כמו באגדות ילדים, כוללת הפרדה ברורה בין רעים לטובים וכי אין בה דברים מחרידים או מפחידים מדי. אמנם במרכז העלילה עומדים ארבעת ילדי משפחת פוונסי, אבל מי שגונב את ההצגה הם היצורים המדהימים שמאכלסים את ממלכת נרניה. החיות המדברות כמו גם הטקסט שהושם בפיהן, מספקות המון רגעי צחוק. בנוסף לחיות וליצורים של נרניה מי שיוצרת דמות חזקה ומרתקת, היא השחקנית טילדה סווינטון, שמשחקת בתפקיד המלכה הלבנה. טילדה סווינטון מצליחה לשכנע, בתפקיד הרעה של הסרט ומביאה לתפקיד המון עוצמה ומהווה לבדה כמעט, את האופוזיציה הרעה לשוכניה הטובים ממלכת נרניה. בתוך אותם גבולות שהזכרתי כבר, של לא להיות מפחידים מדי ולהתאים לילדים, היא מצליחה לזרוע אימה מסביבה בצורה נפלאה. ההופעה שלה בסרט בהחלט ראויה לציון והיא תישאר בראשכם גם אחרי הצפיה. הילדים שמשחקים בתפקידים הראשיים לא ריגשו אותי בצורה מיוחדת, אך הם בהחלט מצליחים להיות חמודים ולשחק את תפקידיהם בכשרון.

הדבר היחידי שהפריע לי בסרט הוא שהעלילה נוסעת עמוק בתלם הצפוי, מבלי להיות מתוחכמת מדי מבלי להפתיע מדי ובטח לא לוקחת שום סיכון יצירתי במיוחד. אני מניח שגם זה נעשה מתוך בחירה מודעת, על מנת להתאים לילדים קטנים, אך אני חושב שהחברה שלנו התפתחה מאוד מאז שהספרים נכתבו והילדים של היום רואים דברים מפחידים בהרבה, אפילו בטלוויזיה. אפשר היה בהחלט, להעלות את סף התחכום, ליצור יותר תחושת אימה ואולי גם להגביר קצת את הקצב, שזורם לו על מי מנוחות, גם ברגעים היותר מותחים לכאורה. אינני חושב, שהיו צריכים ליצור פה סרט אפל, כמו סרטי הארי פוטר האחרונים, כי אז הסרט היה מאבד את הנאמנות למקור וכמו שאמרתי, אווירת האגדה היא הצד החזק של הסרט, אבל אני בהחלט חושב, שהיה מקום לחזק את האווירה ולו במעט. גם עם החסרון הנ"ל, יש לסרט מספיק מה להציע, רק צריך לזכור שזה גורם לו לאבד חלק מהקהל המבוגר יותר.

לסיכום, למרות שהעלילה פשוטה וילדותית למדי, הסרט הזה מצליח להעביר את האווירה הקסומה של יצירת הפנטזיה הקלאסית של סי אס. לואיס. העיצוב המדהים וכל החיות והיצורים שמאכלסים את ממלכת נרניה, יהפכו לחברים הטובים שלכם למעל לשעתיים מהנות, בהן תיסחפו להרפתקה יחד עם גיבורי הסרט. הסרט מצליח לגרום לצופים להרגיש חלק מהאגדה והוא כולל קטעים דרמטיים, קטעי מרדפים, קטעי אימה, קרבות, אפקטים ואפילו לא מעט רגעים מצחיקים והכל ביחד מספק הנאה צרופה בעיקר לצעירים בגילם, אבל גם לצעירים בנפשם. אז למי שמתאים להיסחף לעלילה פשוטה, ילדותית וקסומה, למי שבא לשנוא יחד עם כולם את המכשפה הלבנה ולעודד בקריאות רמות את האריה אסלן, שיכין כרטיסים וייכנס יחד עם ילדי משפחת פוונסי לארון הבגדים, שהרי ממלכת נרניה הקסומה נמצאת ממש מעבר לדלתותיו או לדלתות אולם הקולנוע הקרוב לביתכם.

ציון: 8 מתוך 10    

ביקורת טלוויזיה - הטופ מודל הבאה, עונה 4

ביום שישי הקרוב, ה-23.12.2005, חוזרת למסך, הסדרה "הטופ מודל הבאה", בעונתה הרביעית, לאחר שבשבוע שעבר שודר פרק ספיישל על העונה הקודמת. הסדרה תשודר בערוץ 3, כל יום שישי בשעה 19:35 ובשידור חוזר בשבת ב- 16:35.

עבור אלו שאינם מכירים את הסדרה, אספר בקצרה, שמדובר בסדרת ריאליטי בהפקתה והנחייתה של דוגמנית העל טיירה בנקס. הסדרה מספקת הזדמנות, לקבוצת נשים, חסרת ניסיון של ממש בדוגמנות, לפרוץ לעולם הדוגמנות. באודישנים שנערכים בכל רחבי ארה"ב נבחרות 14 נשים להשתתף בסדרה. הן עוברות לגור ביחד בלופט ענק בלוס אנג'לס (אחרי שהעונה הקודמת הייתה בניו-יורק) ובכל פרק הן נבחנות במשימת דוגמנות אחרת, בצילומים, באודישנים ובתצוגות מסלול. הן זוכות לעבוד עם בעלי המקצוע הטובים ביותר בתחום ולהדרכה צמודה מצד טיירה בנקס עצמה. בכל פרק מודחת אחת מהדוגמניות, ע"י צוות השופטים של התכנית, שמורכב מג'ניס דיקנסון, דוגמנית על ותיקה, נייג'ל ברקר, צלם מפורסם, נולה מרין, מעצב וסטייליסט ומטיירה עצמה. בכל שבוע מצטרף אליהם גם שופט אורח. האחרונה שנשארת, מוכתרת ל"טופ מודל הבאה של אמריקה", זוכה לייצוג בחברת סוכני דוגמנים בכירה, לכתבת שני עמודים במגזין אופנה חשוב ובעיקר זוכה להיות הפנים של חברת הקוסמטיקה "Cover Girl".

אי אפשר להתווכח עם הצלחתה של הסדרה "הטופ מודל הבאה" שכבר עולה בארה"ב עם עונתה השישית. ההצלחה של ז'אנר הריאליטי, מבוססת בעיני, על הרצון של קהל הצופים, לקבל הצצה לחייהם של אנשים אחרים. ככל שהסדרה מצליחה לספק משהו יותר אמיתי ויותר טעון רגשית, כך גם היא מצליחה לסחוף את הצופים. בגלל זה תחרויות ריאליטי, כגון "הישרדות" ו"המרוץ למיליון" הפכו לכל כך מצליחות. הן מספקות תמהיל מושלם של תחרות מותחת, מקום התרחשות מעניין ובעיקר מכניסות קבוצת אנשים זרים לתוך סיר לחץ, אשר מוציא מהם רגשות עזים ומרתקים.

"הטופ מודל הבאה" מספקת בדיוק את אותו תמהיל מוצלח. היא לוקחת את החלום של כל ילדה קטנה, להיות דוגמנית ומשתמשת בעולם הזוהר של האופנה והדוגמנות בתור תפאורה לתחרות. כל אחת מהנשים, שנבחרות לתכנית, באה מרקע שונה: חלקן אמהות חד הוריות וחלקן מגיעות ממשפחות קשות, שחיות במצוקה ורואות בכך הזדמנות לחיים טובים יותר. העובדה שמדובר בחלום ותקוות גדולות כל כך, לפעמים אחרי שנים של כישלונות וחיי מצוקה ובעיקר העובדה שנותנים ל14 נשים לגור יחד, באווירה תחרותית ומלחיצה, מוציאה המון עניין, המון רגשות וגם דברים שליליים כמו קנאה, לכלוכים הדדיים ועוד.

בלי להיכנס יותר מדי לסטריאוטיפים, אני רוצה להזכיר, שהשנה שודרה גם גרסא גברית לתכנית זו, בהנחייתה של כרמן אלקטרה. הסדרה נקראה "גבר גבר" והיא לא הצליחה אפילו להתקרב לרמת העניין של "הטופ מודל הבאה". אני מאמין שזה קשור להבדל בין המינים ולמה שאמרתי, על הרצון של קהל הצופים לראות תכנית, שמוציאה מהמשתתפים בה רגשות עזים. התחרות הגברית הייתה דומה מאוד במאפייניה ל"טופ מודל הבאה" וגם אליה הגיעו הרבה משתתפים, שחלמו לקבל את ההזדמנות שלהם לפריצה. אבל בעוד אצל הנשים, מעורבים המון רגשות עזים ומוחצנים, יש המון קנאה ותחרותיות, בכי בהדחות ולחץ נפשי רב, אצל הגברים היה מדובר בעיקר, בקרבות אגו ואת זה עם כל הכבוד, אי אפשר לצלם.

גם מי שלא מכיר את הסדרה "הטופ מודל הבאה", בטח לא פספס או לפחות שמע, על הגרסא הישראלית לסדרה זו, "הדוגמניות", ששודרה בערוץ 10. אי אפשר להימנע גם מהשוואה בין הגרסא האמריקאית והישראלית. אחד הדברים היפים ביותר בסדרה "הטופ מודל הבאה", היא שהיא לוקחת קבוצת נשים, שלפחות בחלקן, בתחילת התוכנית, לא נראות יפות במיוחד ומעבירה אותן מהפך מדהים. עוד דבר שיפה בסדרה, הוא שבמהלך התחרות הן זוכות לעשות צילומים ותצוגות ולעבוד עם אנשי המקצוע המובילים והכל נראה זוהר וגדול. בגרסא הישראלית, במקום לשכפל את הנוסחה המצליחה ולהתבסס עליה, מהר מאוד פנתה הסדרה לכיוון הצהוב והשערורייתי. הדוגמניות ניסו להפגין רוע על מנת לבלוט וגם השופטים השתמשו באמירות משפילות והכל הודגש בעריכה, לצורכי רייטינג. במבחן התוצאה, בעוד בגרסא האמריקאית הן זוכות לחוזה בסיום התוכנית, על הזוכה בסדרה הישראלית, הוצא כבר צו חיפוש. אני מאמין שאם הבסיס של תוכנית הוא טוב, אין לה שום צורך להשתמש ב"צהבת" יתר, על מנת להצליח, והגרסא האמריקאית היא דוגמא טובה לכך.

אסכם ואומר, אחרי צפייה בשלושת הפרקים הראשונים של הסדרה הרביעית, שאני רוצה להמליץ לכם עליה בחום. כמו בעונות הקודמות, נבחרו משתתפות עם אופי שונה ועם מטענים שונים אותם הן מביאות מחייהן. כמו בעונות הקודמות, נבחר מגוון שונה של מראות, בחורות מוזרות, בחורות שנראות רחוקות מלהיות דוגמניות ועוברות מהפך מרשים ובעיקר כמו בכל עונה, הרגשות העזים, החלומות והתקוות, נמצאים שם בכל פינה. מעבר לתחרות עצמה בין המשתתפות, התכנית מספקת הצצה להפקות האופנה ולתצוגות והבסיס הוא עולם הזוהר והיופי שגם הוא בפני עצמו, מושך את הצופים. מה עוד ניתן לבקש? בחורות יפות, מהפכים מרשימים, הצצה לעולם הזוהר ותחרות ריאליטי טעונה. כל המרכיבים הללו יוצרים תכנית מרתקת וסביר להניח שכמו כל הצופים, מהר מאוד תבחרו לכם כמה משתתפות פייבוריטיות לתמוך בהן ולקוות שישרדו. סדרה שמצליחה ליצור עניין והזדהות אצל הצופים, היא סדרה מצליחה, עם זה אי אפשר להתווכח. אז תרשמו ביומנים שלכם, כל יום שישי ב-19:35, "הטופ מודל הבאה" עונה רביעית.

המלצה על סרט - שר המלחמה

סרט בכיכובו של ניקולאס קייג' המוצג כבר מעל לחודש בבתי הקולנוע

להלן המלצתי

שם הסרט: שר המלחמה Lord of War

במאי: אנדרו ניקול

שחקנים: ניקולאס קייג', איתן הוק, ג'ארד לטו, איאן הולם, בריד'גיט מוינהאן

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

יורי אורלוב שהיגר לארה"ב עם משפחתו, החליט לנסות להיכנס לעסקי סחר בנשק. יורי מעז לחלום בגדול ומבין שנשק מוכרים למדינות ולא לאנשים. אנו עוקבים אחרי סיפורו של יורי שכמו שאר סוחרי הנשק הגדולים חי מסכסוכים גדולים בין מדינות, מהתקפות מורדים, הפיכות צבאיות  ובכלל כל אזור מוכה אלימות בעולם. סיומה של המלחמה הקרה, מכניס את עולם הסחר בנשק לסחרור ואנו רואים כיצד יורי מנצל את המצב לטובתו. יורי נסחף בהדרגה לתוך העולם האלים והמסוכן של סוחרי הנשק ולא מצליח לראות את ההשפעות ההרסניות שיש לזה על חייו וחיי משפחתו. האם הוא ישים לב לכך בשלב מסוים, האם זה לא יהיה מאוחר מדי? חכו ותראו בסרט

דבר הפסיכופט:

למרות שעל פניו נראה שמדובר בסרט אקשן, אחרי צפייה בסרט, הייתי מגדיר אותו יותר כדרמת מתח. הסרט הזה הוא סרט מאוד ייחודי בסגנון עלילתו, בכך שהוא עוקב אחרי בנאדם אחד, סוחר נשק, במשך המון השנים. זה אומר שמצד אחד מדובר בסיפור אישי, שמתקדם לאורך השנים וברקע שלו אנו עדים למאורעות היסטוריים, בהם ניגע בהמשך ומצד שני הסרט חוזר על עצמו שוב ושוב, עוד עסקת נשק, עוד סכסוך, כאשר הכל מתרחש בתוך אותו עולם צר ונפיץ של סוחרי הנשק.

יחד עם גיבור הסרט יורי, אנו נכנסים לעולם הבלתי נודע של הסחר בנשק, הסחר במימדי הענק, עם מדינות וארגונים ולא אותו הסחר בחנויות הנשק, שאנו מכירים. יורי לומד בהדרגה את החוקים האכזריים של עולם הסחר בנשק ומגלה שלא כדאי לערב, שאלות של מוסר ומצפון, במהלך העסקים. כל עולמם של סוחרי הנשק מבוסס על סכסוכים עקובים מדם ואדירי מימדים ונראה שהשלום הוא האויב הגדול ביותר שלהם. יתרה מזאת, עליהם להתמודד עם לקוחות אכזריים כאשר הם נמצאים כל הזמן על גבול הסכנה, הן בגלל האזורים אליהם הם נוסעים והן בגלל הצורך, ללכת על קליפות ביצים, על מנת לא לעצבן את הלקוח. עולם הסחר בנשק הוא עולם תחרותי מאוד וכיאה לאנשים שעוסקים בו, אף אחד אינו בוחל באמצעים על מנת לגבור על יריבו, מה שרק מוסיף לתבערה של המקצוע.

לתוך העולם המטורף הזה, נשאב יורי אורלוב (ואיתו גם אנחנו הצופים), בן למהגרים מאוקראינה, שהתחזו ליהודים על מנת לצאת מרוסיה ולעלות לארה"ב. יורי אורלוב מגלה מהר מאוד את החלום האמריקאי ובסך הכל רוצה להתעשר, כמו כולם. לאט לאט אנחנו רואים את המחיר שגובה החלום הזה מיורי ומשפחתו וגם רואים את המשמעות בשטח של אותו סחר בנשק. הסרט מצליח להציג בצורה כואבת וישירה מאוד את הצד החלש, בדרך כלל מדינות עולם שלישי זרועות בשנאה. יחד עם יורי אנחנו נוסעים לאותם אזורים מוכי אלימות וחווים בעדות ראשונה את האימה ורואים מהי הכתובת המדוייקת של כל כדור או פגז. גם החוק לא נפקד מהסיפור אבל גם במקרה הזה יש הרבה ביקורת על הכוחות הפוליטיים שעומדים בדרכו של החוק.

הסרט מבוסס על מאורעות אמיתיים וברור שהמטרה העיקרית שלו היא להעביר ביקורות פוליטית וחברתית על העולם המערבי בכלל ועל ארה"ב בפרט. מדינות המערב, רודפות את ארגוני הטרור השונים ומטילות מגבלות שונות על מדינות, שמוכרות נשק למדינות עויינות, בעוד הן בעצמן הופכות לספק הנשק הגדול ביותר. במהלך הסרט אנחנו עדים לכמה מהסכסוכים הגדולים בהיסטוריה, ביניהם גם מלחמת לבנון. למרות שהסרט זכה לביקורות טובות מהקהל ומרבים מהמבקרים, הוא נכשל בקופות בארה"ב. האמת שמדובר בתופעה די ידועה: האמריקאים לא אוהבים שמנפצים להם את החלום ולא אוהבים ביקורת ישירה כל כך על אומתם האהובה.

הליהוק של הסרט גם הוא משובח. אני מכיר רבים שלא אוהבים את ניקולאס קייג', אבל אין עוררין שמדובר בשחקן מוכשר והוא מצליח לסחוב את התפקיד הכל-כך מרכזי, בצורה יפה על כתפיו. איתן הוק נותן תפקיד משכנע בדמותו של איש החוק שרודף את סוחרי הנשק וברידג'ט מוינהאן היפהפייה, מצליחה להעביר את כל הרגשות העזים, בכשרון רב, בתפקידה כאשתו של יורי.

לסיכום, אני חושב שהעובדה שמדובר בסיפור אמיתי, הופכת את הסרט לעוצמתי ואפקטיבי מאוד ולחשוב לצפייה. אני חושב שהצורה בה בנויה העלילה, בה אנחנו רואים עסקה אחר עסקה, סכסוך אחר סכסוך והתפתחות הסיפור היא בעיקר בהשפעה של זה על חייו של יורי, היא צורה מקורית של בניית עלילה, שיש בה יתרון וחסרון. מצד אחד, הסרט הופך, מעבר לביקורת הפוליטית שלו, לסרט שעוסק בהשפעות הרגשיות והמעניינות, שיש לסחר בנשק על יורי ועל קרוביו ומצד שני, בשלב מסויים יש תחושה שזה קצת חוזר על עצמו. מה שעוזר לשמור על העניין הוא ההומור שמשולב בעלילה, הומור שהוא הכרחי כדי להקטין ולו במעט את ההתרחשויות המזעזעות למדי במשמעותן. בסך הכל מדובר בסרט מעניין, שלא רואים כל יום, עם ביקורת פוליטית על נושא חשוב ועם משחק משובח. מומלץ.

ציון: 8 מתוך 10    

האמת מאחורי המתח המיני בין הארי פוטר והרמיוני

בעיתוי מושלם לאחר יציאת הסרט הרביעי בסדרה, הועברה אלי על ידי מקורותי בהוליווד תמונה חושפנית. כמו תמיד, ניתן לתמונה לדבר בעד עצמה

זה מפתיע מישהו?

ואל תגידו (בעיקר לא הקוראת חבצלת, ששילמה 20 שח טבין וטקילין על הלינקוק, קיראו לי ממוסחר ) שלא שאלתם את עצמכם מה היא עושה עם המכוער השני, רון ולמה היא לא עם הארי...