הבלוג יוצא לחופשה

לקחתי בחשבון שיחד עם הדברים הטובים של לכתוב במקום קהילתי כמו ישראבלוג, יהיו גם דברים רעים. לאחרונה, קרו מספר מקרים שונים, שהבהירו לי שצרות עין שולטת פה בכל ושמה שלא מלוכלך, מנסים להדביק לו בכוח את הלכלוך. אני אחפש דרך להמשיך לכתוב פה הרחק מכל הלכלוך, בינתיים אני צריך לתפוס מרחק ולחשוב על כל זה. עד עכשיו שמתי את הדברים בצד ועכשיו פשוט הצטברו כמה יחד ואני מעדיף לנוח, כמו שנחתי כשיצאתי לחופשה השנתית שלי. מי שמכיר אותי טוב, יודע שהצורך בחופשה כבר מתבשל אצלי מזה זמן ושלא מדובר במקרה אחד ספציפי אלא בתחושה מצטברת.

בכל מקרה, מדובר בחופשה שאני צריך לעצמי ומן הסתם היא לזמן בלתי מוגבל, שיכול להתברר כקצר ויכול להמשך מעבר לכך. חשוב לי לומר שכיוון שברור לי, שאף דבר ואף אחד לא שווה את זה, שאפסיק לעשות את מה שאני אוהב, מדובר בהפסקה ובשום אופן לא בעזיבה. אני עדיין מאוד מעריך את האתר ואת הקרקע שהוא נתן לי להתקדם.

כיוון שאני כותב בעוד אי אילו מסגרות, אני אמשיך לכתוב ומי שמכיר את המקומות, יוכל לקרוא (או להקשיב) שם. רוב הסיכויים שדברים ייכתבו פה כטיוטה ואולי יתפרסמו כשאחזור. אולי אתחיל לפרסמם עוד קודם או עם חסימה לתגובות או בלי שאני אגיב כמו שאני נוהג, לכל אחד ואחד. יש למעלה את האימייל שלי, למי שמרגיש שהוא רוצה עצה קצרה, כמו שאמרתי אני בעיקר צריך מרחק מישראבלוג.

ולבלוגרים שאני מבקר אצלם קבוע, אליכם אחזור כשאחזור ואולי גם אקרא בינתיים מבלי להגיב. תמשיכו לעשות גלים !

אגב, לשם הנוחות, הקפצתי לראש הבלוג את לוח הצפייה המומלץ בטלוויזיה.

תודה לכל מי שקורא, מגיב, ממליץ ומציע פה באורח קבוע, למנויים ולמזדמנים

תשמרו על הפאסון ולהתראות כשאחזור

סייקו

אז מה רואים???

עודכן: 20.11 (נוספו המתמחה ו4400 שמתחילה מחר)

המון עונות חדשות החלו והמון ביקורות טלוויזיה היו פה לאחרונה. הגיע הזמן לנסות לעשות קצת סדר.

כמובן שאני אתייחס למה שאני יכול לראות, שזה הערוצים שיש לכולם וערוצי הלוויין. מסיבות טכניות זה לא יכלול את הכבלים אבל אפשר להוסיף על כך בתגובות. המטרה היא להזכיר מה משודר כל יום ולאפשר לכם להיעזר בפוסט זה כתזכורת, יומן שידורים מרוכז. כדי לא להעמיס לא אתייחס בינתיים לשידורים חוזרים. אז הנה זה בא...

לוח השידורים עפ"י הפסיכופט המתורבת

יום א'

המתמחה עונה 2 Xtra Hot ב- 22:00

ניפ / טאק ערוץ 2 ב- 22:30

יום ב'

יאיר לפיד ערוץ 2 ב- 20:45

משחק מכור ערוץ 2 ב- 22:00

הקאמבק ערוץ Yes+ ב-22:00

יום ג'

רוקדים עם כוכבים ערוץ 2 ב- 20:45

הבית הלבן עונה שישית ערוץ Yes+ ב- 22:00

יום ד'

אמא מחליפה ערוץ 2 ב- 20:45

כתב פלילי ערוץ 1 ב- 21:45

בולדוזר ערוץ 2 ב- 22:00

יום ה'

המשחקים של מכבי תל-אביב ערוץ 1 (שעה משתנה)

מעורב ירושלמי ערוץ 2 ב- 21:30

אי שם Yes+ ב- 22:00

יום ו'

ארץ נהדרת ערוץ 2 ב- 21:15

סמולוויל ערוץ Yes Weekend ב- 17:45

יום שבת

המתכון להצלחה 2 ערוץ Yes Weekend ב- 11:55

שני גברים וחצי ערוץ Yes Weekend ב- 16:35

המירוץ למיליון עונה שביעית ערוץ Yes Weekend ב- 17:00

בנות גילמור ערוץ 10 ב- 17:45

The O.C ערוץ 10 ב- 18:40

יורדים בגדול עונה שניה ערוץ Yes Weekend ב- 19:15

מגרש ביתי ערוץ 10 ב- 19:35

נולד לרקוד ערוץ 2 ב- 21:00

השרדות 11 גואטמלה ערוץ Yes Weekend ב- 21:35

המאסטרו ערוץ 2 ב- 22:00

משמרת שלישית עונה רביעית ערוץ Yes Weekend ב- 22:20

אם יש לכם דברים שפספסתי, תודיעו לי ואשמח לעדכן את הפוסט.

כמובן שיופיעו פה רק דברים ששמעתי שהם טובים או שמעוררים עניין.

שווה לחזור ולבדוק את הפוסט לאחר שיתעדכן.

בינתיים, הדפיסו, גזרו ושימרו.

מקווה שתהנו

המלצות DVD לקראת הסופ"ש

מאז החגים לא עדכנתי לגבי מה חדש בתחום הDVD ובאמת הגיע הזמן.

ההמלצות השבועיות שלי 

המלצה על סרט השנה - חתונת הרפאים

התלהבות כזו מסרט במהלך השנה האחרונה, זכורה לי רק מ"עיר החטאים". באופן מאוד מפתיע מדובר בשני סרטי אנימציה. מה שבטוח, סרטים כאלו טובים לא רואים כל יום. הסרט חתונת הרפאים, בוים ע"י טים ברטון ומייק ג'ונסון והוא מגיע לבתי הקולנוע ברחבי הארץ, מחר, יום חמישי ה- 24.11.

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: חתונת הרפאים Tim Burton's Corpse Bride

במאי: טים ברטון, מייק ג'ונסון

שחקנים (דיבוב): ג'וני דפ, הלנה בונהאם קרטר, אמילי ווטסון, אלברט פיני, ג'ואנה לומלי, כריסטופר לי, ריצ'ארד אי. גרנט

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

סרט האנימציה, מספר את סיפורו של ויקטור (דיבוב: ג'וני דפ), אשר יועד ע"י הוריו הנובורישים, בעלי עסקי שיווק דגים, להתחתן עם ויקטוריה (אמילי ווטסון), בת למשפחה עשירה ובעלת מעמד גבוה. שתי המשפחות מעונינות בנישואי ילדיהם ממניעים שונים. להבדיל מההורים, שרואים בשידוך משהו קר להשגת מטרותיהם, ילדיהם שלא נפגשו לפני כן מעולם, לחוצים ורוצים שבנישואיהם יהיו גם דברים "שוליים" יותר כמו רגשות אהבה. ויקטור מאוד לחוץ לקראת החתונה ובקושי מצליח לעמוד בחזרות לחתונה. הוא בורח ליער לנסות לעבוד על נדרי החתונה ובגלל טעות, מוצא את עצמו נשוי לכלת הרפאים, אמילי (הלנה בונהאם קרטר), שלוקחת אותו לעולם המתים. האם נישואים בין גבר חי לכלה מתה יכולים בכלל להתקיים, ומה עם ויקטוריה אותה הוא השאיר מאחור? כל זה יתברר לכם, בעת הצפייה בסרט.

דבר הפסיכופט:

טים ברטון הוא אחד מבמאי הפנטזיה המפורסמים ביותר ואולי הטוב ביותר שבהם. בעיני הוא אחד החולמים הגדולים של הקולנוע והסרטים שלו נותנים אפשרות להיכנס לאולם הקולנוע ודרכו לנסוע למחוזות יצירתיים וקסומים. סרטיו הנפלאים וביניהם "המספריים של אדוארד", "באטמן", "באטמן חוזר", "ביטלג'וס", "הפלישה ממאדים", "סליפי הולו", "סיפורי דגים" ו"צארלי בממלכת השוקולד", הציגו סגנון מאוד ייחודי, והיו רובם סרטי פנטזיה, אפלים מאוד, עם עיצוב גותי, הומור שחור והמון קסם. אפילו בסרטיו הצבעוניים יותר, "סיפורי דגים" ו"צ'ארלי בממלכת השוקולד", הייתה זיקה חזקה למוות והמון דמויות מוזרות ואפלות.

ללא ספק, הסרט שהכי דומה לסרט זה, הוא סרט האנימציה של ברטון משנת 1993, "הסיוט שלפני חג המולד". בסרט ההוא, טים ברטון כתב את התסריט והפיק. הוא שיתף פעולה עם במאי האנימציה הנרי סליק, שחתום על הסרט כבמאי, אבל זהו ללא ספק סרט שלו. הסרט "הסיוט שלפני חג המולד" הפך במרוצת השנים לסרט פולחן של ממש, הרבה בגלל הסגנון האפל וסגנון האנימציה המיוחד שלו. גם בסרט "הסיוט שלפני חג המולד" הוא שיתף פעולה עם מלחין הפסקול דני אלפמן ועם האנימטור מייק ג'ונסון, שביים יחד איתו את "חתונת הרפאים" וגם עלילתו של הסרט ההוא, נעה בין עולם החיים למתים. עוד שיתוף פעולה, שחשוב מאוד להזכיר פה, הוא שיתוף הפעולה בין ברטון וג'וני דפ. שיתוף פעולה זה, הוליד המון סרטים נפלאים כמו "המספריים של אדוארד",  "צ'ארלי בממלכת השוקולד" ו"סליפי הולו". ניתן בהחלט לומר, שג'וני דפ הוא השחקן המועדף על ברטון וכי שיתוף הפעולה ביניהם מוליד המון דברים טובים.

אי אפשר לדבר על הסרט "חתונת הרפאים" בלי להתייחס קודם כל לאנימציה הייחודית מאוד שלו, ממנה תוכלו להתרשם גם בתמונות המצורפות. באנימציה זו משתמשים בדגמים ובובות, אותן מזיזים בין תמונה לתמונה והיא נקראת Stop-Motion Animation. בדיוק כפי שהאנימציה הממוחשבת, התקדמה בצעדי ענק, בשנים האחרונות, גם האמצעים הטכניים התקדמו והדמויות בסרט הזה, מסוגלות לשנות את הבעות הפנים, למצמץ ולהיראות ממש טבעיות. הצורה של הדמויות, מאוד אופיינית למראה הגותי ופרטיהם החיצוניים מודגשים ומוקצנים. שלושת הגיבורים למשל, גרומים מאוד, ובעלי גפיים ארוכות במיוחד ואילו הדמויות השמנות הן רחבות ונמוכות בצורה קיצונית. תווי הפנים של כולם מאוד מודגשים. דווקא אל מול האנימציה הממוחשבת, שהתקדמה ונהייתה כל כך דומה למציאות, סגנון האנימציה הזה מרענן ומרגיש כבעל הרבה יותר נפח ותלת מימדיות והוא גם הרבה יותר מרגש. השילוב עם המראה הגותי מייחד אותו מאוד, מכל אנימציה אחרת והאמת, קל יותר להבין את זה מהתמונות או מהצפייה בסרט, מאשר להסביר את זה. מעבר לדמויות עצמן, העיצוב של הסרט הוא עשיר מאוד ויש הקפדה על כל הפרטים, הבתים, הלבוש והאביזרים. הסרט שממוקם במאה ה-19, בכפר קטן באנגליה הויקטוריאנית, מצליח להעביר בצורה מצויינת, בעזרת בעיצוב המוקפד, את אווירת התקופה.

כמו בסרטי אנימציה רבים בשנים האחרונות, עוצבה דמותו של ויקטור, על פי דמותו של השחקן שדובב אותה ג'וני דפ והדמיון פשוט מופלא. בנוסף, בצעד מאוד מעניין, בחר של ברטון לצבוע את עולם החיים, בצבעים קודרים, כאשר דווקא עולם המתים הוא השמח והצבעוני. בהחלט יש פה אמירה על החיים הקפדניים והאפרוריים במשפחותיהם של ויקטור וויקטוריה ועל אופי החינוך הקפדני והחתונה שנכפית עליהם. עולם המוות הוא החופש האמיתי לפי ברטון ויש בו גם דברים טובים שהיינו יכולים ליישם בעולמנו בחיי היומיום האפרוריים.

למרות העיצוב הגותי והקודר של הסרט, השימוש הנרחב בהומור שחור והעובדה שהוא מתרחש בין עולם החיים למתים, בשורה התחתונה מדובר בסיפור אהבה רומנטי מאוד. השילוב הזה בין עולם הפנטזיה הקודר של ברטון והעיסוק הנרחב שלו במוות ובין סיפור רומנטי, יוצר משהו מאוד ייחודי ומעניין. במרכז העלילה נמצא ויקטור, אשר נכלא בתסבוכת בין שתי נשים, ויקטוריה בעולם החיים ואמילי, כלת הרפאים, בעולם המתים. יש בסרט הזה המון מהסגנון של טים ברטון, אבל הוא הרבה פחות אופייני, לסיפורים המורכבים והקיצוניים, שאפשר למצוא בדרך כלל בסרטיו של ברטון. הסיפור המרכזי הוא מאוד פשוט ומלבד העובדה שמשולש האהבה חוצה את קו הגבול בין עולם החיים והמתים, הוא גם מאוד אופטימי ומלא שמחה. אני מאמין שזה גם יהפוך אותו להרבה יותר נגיש לכל הגילאים. למרות פשטותו היחסית של הסיפור, הוא מצליח לרתק, לשמח, להצחיק ואפילו לרגש מאוד. הפסקול של דני אלפמן, שמשתף פעולה עם ברטון ברבים מסרטיו, פשוט נפלא ומצליח להוסיף המון דרמה ורגש לסרט. כמו ב"הסיוט שלפני חג המולד" יש גם בסרט זה מספר קטעי שירה (כולל קטע של שלדים). גם הדיבוב נשמע מצויין וניכר כי הושקעה מחשבה רבה, את מי לבחור לדבב את הדמויות השונות ובאילו אינטונציות ודגשים לבחור.

לסיכום, יש בסרט הזה כמעט הכל: סיפור דרמטי ורומנטי כאחד, אנימציה מרהיבה ומיוחדת, קטעי שירה ופסקול מצויינים. הסיפור מאוד רומנטי ומצליח אפילו לרגש. סביר להניח שחלק מהצופים יאלצו לנגב במהלכו, רטיבות קלה בפינות עיניהם. האנימציה, העיצוב, הדיבוב והפסקול נעשו כאמור, בצורה נפלאה כל-כך וביחד הם משלימים את היצירה הזו, שזועקת מייחודיות ושלמות לכל רוחבה ואורכה. אני אישית יצאתי מהסרט הזה, בתחושה שחזיתי בגדולה, לא פחות. טים ברטון מוכיח בסרט הזה שוב, שהוא קוסם קולנועי, במאי מלא דימיון אשר יוצר פה עולם אפל ופנטסטי כאחד. והוא מצליח לעשות את זה בסרט פחות אופייני עבורו, שבמרכזו סיפור אהבה סוחף ומרגש. תכינו כרטיסים מראש, קחו איתכם ממחטות ותרוצו לראות את הסרט הנפלא הזה. הכתיבה על הסרט, הצליחה להחזירה אותי להתרגשות ולתחושת השלמות שהייתה לי בעת הצפייה בו ואין ספק שאני עומד לראותו שוב.

ציון: 10 מתוך 10    

אי המלצה על סרט - ממלכת גן עדן

אפוס היסטורי על מסעות הצלב וקרבות השליטה על ירושלים, בבימויו של רידלי סקוט ובכיכובו של אורלנדו בלום. את הסרט אפשר להשיג בDVD מתורגם לעברית

להלן ביקורתי

שם הסרט: ממלכת גן עדן Kingdom of Heaven

במאי: רידלי סקוט

שחקנים: אורלנדו בלום, אווה גרין, ליאם ניסן, ברנדן גליסון, דיוויד תיוליס, ג'רמי איירונס, אדוארד נורטון

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

הסרט מספר את סיפור מסעות הצלב, דרך סיפורו האישי של נפח צעיר שעלה לגדולה. באליאן (אורלנדו בלום) איבד את משפחתו ואת אמונותו וכאשר. באליאן לא הכיר מעולם את אביו הצלבן והלורד גודפרי (ליאם ניסן), אבל כשזה הגיע להזמינו להצטרף, זה נפל עליו בדיוק ברגע הנכון. הנפח הצעיר מצטרף למסע לירושלים גם מתוך תקוות למצוא מחילה לחטאיו ולאט לאט מפלס את דרכו למעלה והופך לאביר מסור וערכי וללוחם מוכשר. התקופה היא תקופת השקט השברירי שבין מסע הצלב השני והשלישי, המלך באלדווין ה-IV (אדוארד נורטון), מולך בירשולים ובינו ובין המנהיג המוסלמי צלאח א-דין יש הסכם הפסקת אש והסכם לכבד את המקומות הקדושים לכל הדתות. הוא חולם להגיע לתקופת שלום ולהפוך את ירושלים ל"ממלכת גן עדן", מזרח תיכון חדש יש שיקראו לזה. אבל השקט הזה הוא זמני בלבד, כאשר שני מנהיגים נוצריים חותרים תחת המלך ומקווים להפיץ את בשורת הנצרות, להילחם במוסלמים ולהמירם או להשמידם. בעקבות התדרדרות המצב, באליאן מוצא את עצמו נאלץ להגן על החפים מפשע ולמנוע כנגד כל הסיכויים את כיבוש ירושלים. האם הוא יצליח? חכו ותראו

דבר הפסיכופט:

הסרט "גלדיאטור", שהופק בשנת 2000, נחשב בעיני רבים, לאפוס ההיסטורי הכי טוב שנעשה. הסרט "גלדיאטור" לא רק שהיה סרט מצוין, הוא גם הוליד מגמה. לא מדובר באפוס ההיסטורי הראשון שנעשה, אבל הצלחתו הגדולה אצל הקהל, הביאה לגל של עיבודים קולנועיים לסיפורים כבירים מההיסטוריה. לא סתם זכו כל הסרטים, שנעשו בשנים האחרונות בסגנון זה, כדוגמת "אלכסנדר", "המלך ארתור" ו"טרויה", השוואה לסרט "גלדיאטור". אבל כולם, בלי יוצא מהכלל, יצאו כשאר ידם על התחתונה, נראו בקושי כמו צל חיוור של "גלדיאטור" ונכשלו הן אצל הקהל והן בקופות (אף אחד מהם לא כיסה את תקציבי הפקתו). הסרט "ממלכת גן עדן" עורר המון ציפיות, שהנה סופסוף ייצא לאקרנים עוד אפוס היסטורי מלחמתי משובח, אשר ישבור את הסדרה הכושלת, שהופקה לפניו. הסיבה העיקרית לציפיות היא במאי הסרט רידלי סקוט, שהוא בין השאר גם הבמאי של "גלדיאטור" אבל יש באמתחתו עוד המון להיטים גדולים כמו "בלייד ראנר", "הנוסע השמיני", "תלמה ולואיז" ו"בלאק הוק דאון". רידלי סקוט עצמו הוא במאי מקופח בכל הנוגע לפרסים, כאשר שלוש מועמדויות לאוסקר על הבימוי של "תלמה ולואיז", "גלדיאטור" ו"בלאק הוק דאון" לא הביאו לו שום זכיה, בעוד הסרט "גלדיאטור" זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. בטח תשאלו את עצמכם מי זכה באוסקר הבמאי בשנת 2000, התשובה היא סטיבן סודרברג על הסרט "טראפיק".

אני חייב לומר שהציפיות האישיות שלי מהסרט קצת ירדו, כשהבנתי שאורלנדו בלום נבחר לתפקיד הראשי. אפשר להתווכח שוב על איכויות המשחק שלו, אבל בשורה התחתונה, אורלנדו בלום לא סחב על כתפיו שום סרט בתפקיד ראשי כזה, בטח לא סרט רחב יריעה כזה. אורלנדו בלום כבר שיתף בעבר פעולה, עם רידלי סקוט, בסרטו "בלאק הוק דאון" והשתתף בשנה שעברה, בתפקיד גדול למדי, באפוס היסטורי אחר, אותו כבר הזכרתי, "טרויה".

הסרט "ממלכת גן עדן" נכשל בעיקר בתחום אחד חשוב, בתחום העלילה. למרות שהסיפור שלו מלא יצרים, מלא קרבות ענקיים ועוסק בתקופה מאוד מעניינת בהיסטוריה, הסרט לא מצליח כמעט לייצר עניין, לכל אורכו המוגזם, כשעתיים ועשרים דקות. הגדולה של "גלדיאטור" הייתה, מעבר לעלילתו המרתקת, באינטנסיביות שהוא הצליח להעביר לצופים. כל תחום בסרט "גלדיאטור", המתח, הדרמה ובעיקר האקשן, הצליח העביר לצופים תחושה של גדולה. לעומת הסרט "גלדיאטור", הסרט "ממלכת גן עדן" לא מצליח לייצר שום סוג של אינטנסיביות ויש תחושה שהוא פשוט חולף ליד הצופים. אני לא אוהב להסתמך אך ורק על השוואות לסרטים מוקדמים יותר, אבל מכיוון שמדובר באותו הבמאי, ההשוואה ל"גלדיאטור", מתבקשת. רידלי סקוט פשוט היה אמור לדעת את הנוסחה ולהבין שהוא הוציא תחת ידיו מוצר חיוור ואנמי מאוד. ביותר מדי רגעים בסרט, הסתמכו על פסקול דרמטי, עם המון בסים ותיפוף, על מנת לייצר את התחושות, במקום להעביר את הדרמה בעזרת העלילה והשחקנים. בעיני, סוג כזה של שימוש בפסקול, הוא סימן מאוד בולט, לעליבותה של עלילתו של סרט. גם בסרטי האימה הכושלים, הפסקול הוא היחיד שמשמש להפחדה, בעוד בסרטים טובים העלילה אחראית לכך. בסרטי דרמה או אימה, בהם העלילה היא הכלי העיקרי בו משתמשים להעברת התחושות לצופים והמוזיקה היא רק כלי נלווה לתמיכה בעלילה, התוצאה אבקטיבית בהרבה.

בתחום האקשן והקרבות, לא חסר הרבה לסרט זה. הקרב הענק על השליטה בירושלים, בין צבאות המוסלמים של צאלח א-דין ובין צבאות הנוצרים, הוא אחד הקרבות המרהיבים שנראו על המסך. הקרב תופס דקות ארוכות מהסרט והוא כמעט הדבר החיובי היחיד שמצאתי בסרט, מלבד אולי אווה גרין, שמשחקת את הנסיכה סיבילה. גרין, שעליה נדבר עוד בהמשך, היא הצלע השניה ברומן הטעון שיש בסרט זה, בדיוק כמו בכל סרט. שאר הקרבות לוקים באותה בעיה, שהייתה באפוסים ההיסטוריים של השנים האחרונות: הם מצולמים רוב הזמן בתקריב ומאבדים את עוצמתם והשפעתם, אבל ללא כל ספק, בתחום הזה של האקשן, הקרב המסכם מפצה בגדול. מלבד הקרבות ניכרת השקעה מאוד גדולה בהפקה, בדיוק כמצופה מבמאי מנוסה כמו רידלי סקוט ויש ניסיון להעביר את העניין שהיה בסיטואציה ההיסטורית של מסעות הצלב, ניסיון שגם הוא  נפגע מאוד, מכך שהעלילה לא מספיק מעניינת. אי אפשר מצד שני, שלא להתרשם, מהשחזור התקופתי המדהים, הן של הערים השונות ושל ירושלים בפרט והן של התלבושות, הקרבות וכל הדברים הנלווים. הצילום היפה והנופים עוצרי הנשימה רק מדגישים את כל זה.

אורלנדו בלום מוכיח שוב, שהוא אולי נחשב למושך קהל בגלל המראה שלו, אבל הוא אחד השחקנים הגרועים ביותר על המסך. זה לא כל-כך מה שהוא עושה כמו מה שהוא לא עושה. הוא לא עשה שום דבר נורא בסרט, אבל הוא לא הצליח לעורר אמינות או הזדהות ובטח לא עזר לסיטואציות הגדולות לעבור בעוצמה לצופים, עם המשחק החלש והמוגבל שלו. אפשר היה לצפות שלסרט שיש בו המון סיטואציות דרמטיות וטעונות, ייבחר שחקן ראשי, שמסוגל לבטא את הרגעים הללו. מספיק לראות את המשחק הטוב של האחרים בסרט, ברנדן גליסון, דיוויד תיוליס, ג'רמי איירונס ובעיקר של התגלית החדשה, אווה גרין היפהפייה, שקנתה את עולמה, בסרטו של ברנרדו ברטולוצ'י "החולמים",  כדי להבין את כל מה שחסר לאורלנדו בלום. אווה גרין היא אחת הבחורות היפות ביותר שנראו על המסך והיא הציגה בסרט זה משחק מלא עומק, רגשות ועוצמה. אני בהחלט מקווה לראותה בעוד סרטים בקרוב.

לסיכום, סרט זה הוא אפוס היסטורי מאכזב, ארוך ומשעמם. הבמאי רידלי סקוט, לא מצליח לחזור על הצלחתו מהסרט "גלדיאטור" ואורלנדו בלום מזכיר שוב, איזה תפקידים לא צריך לתת לו. המשחק הטוב של שאר השחקנים ובראשם, התגלית אווה גרין לא הצליח לייצר את האינטנסיביות הדרושה בגלל שהתסריט אינו מספיק חד או מעניין. למרות כל הפוטנציאל שיש בתקופה מרתקת זו, של מסעות הצלבנים, הסרט מצליח למסמס כל עניין ומה שנשאר זה רק הקרבות, שאחד מהם, הקרב המסכם על השליטה בירושלים, הוא מהיפים ביותר שנראו על המסך. אבל זה לא מספיק בשביל להזיק סרט שלם וזה גם מגיע לאחר כמעט שעתיים טרחניות ומעייפות למדי. לדעתי, אם כבר החלטתם לשכור את הDVD, תחסכו זמן ותקפצו לקרב המסכם, או יותר טוב, תראו אותו שלוש פעמים ותגמרו עניין.

בהוצאת הDVD יש רק תוספת אחת, מעניינת למדי. יש אפשרות לראות את הסרט כולו עם כתוביות, שמספרות את הסיפור ההיסטורי האמיתי שמאחורי הסרט. חובבי ההיסטוריה ייהנו מכמות המידע המדהימה שיש שם, מידע מרתק בפני עצמו. החסרון הוא שזה דורש לראות שוב את כל הסרט, כי הכתוביות מסתירות חלקים גדולים מהתמונה, כך שזה לא מתאים לצפייה הראשונה בסרט. אני אישית, הייתי מעדיף לראות שוב את "גלדיאטור", שיצא לא מזמן בהוצאה מיוחדת לאספנים, בפעם העשרים, מאשר לראות שוב את הסרט "ממלכת גן עדן", מה אתם תעשו? זה כבר נתון להחלטתכם.

ציון: 4 מתוך 10  

המלצה על סרט חדש שאפשר לראות - עיר תחתית

סרט ברזילאי חדש שהגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון

להלן ביקורתי

שם הסרט: עיר תחתית Lower City Cidade Baixa

במאי: סרג'יו מצ'אדו

שחקנים: לזארו ראמוס, וגנר מאורו, אליס ברגה

שנת הפקה: 2005

ארץ הפקה: ברזיל

תקציר הסרט:

דקו (לזארו ראמוס) ונלדינו (וגנר מאורו) הם חברים בלב ובנפש שעובדים יחד בהובלה ימית. יום אחד, כשהם משיטים את הספינה שלהם לסלבדור, הם פוגשים חשפנית צעירה בשם קרינה (אליס ברגה), ומציעים לה טרמפ בסירתם. בדרך מצליחים שני החברים לפתח רגשות עזים כלפי קרינה. משולש אהבה כזה, בו משתתפים שני חברים בנפש, הוא בעייתי מיסודו. החברות שלהם תושם במבחן בלב אזור העיר התחתית של סלבדור, בין מועדוני חשפנות לרחובות מוכים עוני. האם הם ייתנו לבחורה להפריד ביניהם, לאחר שמשולש האהבה, החל להוליד, יצרים מכל הסוגים? חכו ותראו.

דבר הפסיכופט:

הסרט "עיר תחתית" כשמו כן הוא: הוא מתרחש ברובו, בעיר התחתית של סלבדור, מקום בו זונות, שיכורים, סרסורים והמון פשע ועוני, הם התפאורה המרכזית. לתוך התפאורה הזו, זורק הבמאי את שלושת גיבורי סרטו ובתוך הסביבה המלאה מיניות בה הם חיים, נוצרת אותה מתיחות מינית ומתחיל מאבק היצרים האינטנסיבי מאוד, אשר מוביל את העלילה. משולש אהבה כזה, או מאבק של חברים על אותה בחורה, הם נושאים די נפוצים בסרטים, אבל פה ההבדל הוא כאמור הסביבה. במאי הסרט משלב את אותה תחושה מחוספסת של הרחוב, גם בסיפור המרכזי. מלבד הצילום המאוד מחוספס וגרעיני, שמשמש לחיזוק האווירה, המאבק בין החברים גם הוא מאוד קיצוני.

הבעיה העיקרית של הסרט היא הסיפור שלו. כמו שכבר ציינתי, מדובר בסיפור מאוד אופייני ואין יותר מדי חריגה, מסיפורי משולשי האהבה, אותם אנו מכירים מהעבר. אמנם הכל נראה חזק, אלים ומלוכלך יותר, פועל יוצא מהסביבה בה בחרו להעביר לנו את הסיפור, אבל מעבר לזה אין הרבה. אי אפשר לקחת מהסרט את הקיצוניות שלו. בדומה לסרטים ברזילאיים אחרים, כדוגמת "עיר האלוהים" הנפלא, הסרט מעביר בצורה מאוד מוחשית את החיים ברחוב, בעיר התחתית. היצרים גם הם עוברים בצורה מאוד חזקה ואלימה ואילו העירום בסרט בוטה מאוד. מי שנשמע לו מעניין, לראות מערבולת יצרים מאוד חזקה כזו, זה הסרט בשבילו. האחרים עלולים להשתעמם, משום שהסרט אמנם לא קיטשי, אבל הוא כמעט ואינו חורג מהצפוי. יש איזושהי תחושה שהסרט ניסה להשקיע המון בפן האומנותי שלו, אבל בתחום העלילה הוא חלש. גם בכל הנוגע לאומנותיות של הסרט, יש תחושה קצת מוכרת. זה נראה כאילו הבחירות שנעשו על ידי יוצריו, הן למלא אחר כל מה שנחשב אומנותי והתוצר אינו מקורי במיוחד. בעת הצפייה יש תחושה חזקה, שהסרט לא ממש מצליח להתרומם ובגלל זה הוא גם לא ממש מרגש. יש אמנם, כמה קטעים נוגעים ללב בין החברים, אך גם אלו מרגישים כמו הבחירות הצפויות.

המשחק של שלושת השחקנים הראשיים בסרט הוא טוב מאוד והם אולי נקודת האור של הסרט. שני השחקנים הגברים הם כוכבים עולים בקולנוע הברזילאי ואילו לאליס ברגה זהו התפקיד הראשי הראשון. הסרט גם זכה בפרס הנעורים בפסטיבל קאן, עובדה שלא ממש מפתיעה אותי, שהרי כפי שאמרתי, הסרט הרבה יותר מסוגנן ממעניין.

לסיכום, הסרט הוא דרמה יצרית, מאוד בוטה ומחוספסת, שמספקת לנו הצצה מציאותית על החיים בעיר התחתית בסלבדור. המשחק בסרט נפלא וכך גם עשייתו המסוגננת, אבל בכל הנוגע לעלילה, הוא לא מצליח להתעלות מעל הצפוי והוא לא מקורי במיוחד. כמו שציינתי, יש תחושה שגם מבחינה אומנותית, הוא עושה את מה שנחשב אומנותי ולא ממציא דברים חדשים משלו. אפשר לראות את הסרט, אם אתם אוהבים סרטים מסוגננים ויצריים אבל אם לא, יש סיכוי סביר שהסרט יעבור לידכם ושתרגישו שהוא לא מתרומם לכדי משהו מעניין או מהותי.

ציון: 5 מתוך 10