המלצה על סרט חדש - טרומן קפוטה

סרט חדש שמגיע היום לבתי הקולנוע ברחבי הארץ

להלן המלצתי

שם הסרט: טרומן קפוטה Capote

במאי: בנט מילר

שחקנים: פיליפ סימור הופמן, קתרין קינר, כריס קופר, קליפטון קולינס ג'וניור, ברוס גרינווד, בוב באלבון, איימי ריאן

שנת הפקה: 2005

המלצה על סרט חדש - הפנתר הורוד

גרסא חדשה לסיפורו של המפקח קלוזו, הבלש השלומיאל מסדרת סרטיו של בלייק אדוארדס. את דמותו של קלוזו יגלם בסרט החדש סטיב מרטין. הסרט יגיע לבתי הקולנוע ברחבי הארץ ביום חמישי ה- 23.2.

להלן המלצתי

שם הסרט: הפנתר הורוד The Pink Panther

במאי: שון לוי

שחקנים: סטיב מרטין, קווין קליין, ז'אן רנו, ביונסה נואלס, אמילי מורטימר, ג'ייסון סת'אתם

שנת הפקה: 2006

תקציר הסרט:

המפקח קלוזו הוא מפקח משטרה שלומיאל, אשר זורה הרס בכל מקום אליו הוא מגיע. מאמן נבחרת צרפת, איב גלואנט (ג'ייסון סת'אתם), נרצח בעזרת חץ מורעל שנורה על צווארו, לעיני הקהל ולעיני חברתו, כוכבת הפופ קסניה (ביונסה נואלס), בסיומו של משחק הנצחון של הנבחרת הצרפתית על נבחרת סין. את הפאניקה ההמונית, בעקבות התמוטטותו הפתאומית של גלואנט, מנצל מישהו על מנת לגנוב מאצבעו של גלואנט את הטבעת בה שובץ היהלום הגדול בעולם, "הפנתר הורוד". הרצח מקבל מיד, תשומת לב תקשורתית נרחבת והמפקח העליון דרייפוס (קווין קליין) מחפש דרך להוריד מעל עצמו את הלחץ ומחליט להטיל את פתרון התעלומה, על מישהו שייכשל ללא כל ספק ואשר יוריד מעליו הן את התקשורת והן את הביקורת במידה והחקירה תיכשל. במקביל דרייפוס ינהל חקירה שקטה משלו, הרחק מעיני התקשורת, על מנת לזכות בקרדיט. דרייפוס מחליט למנות את השוטר הכי לא יוצלח שהוא מכיר, המפקח קלוזו ומצוות לו לעזרה את הבלש גילברט פונטון (ז'אן רנו), שאמור לדווח לדרייפוס על כל ממצא או התקדמות של קלוזו. אבל כיאה לקלוזו, שום דבר אינו צפוי או בשליטה כאשר הוא באזור והחקירה הופכת למשוגעת ככל שהסרט מתקדם. האם אותו רוצח / גנב ייתפס ומי יהיה אחראי לתפיסתו? את זה תראו כבר בסרט

דבר הפסיכופט:

בשנת 1963, עת הגיע לאקרנים סרטו של בלייק אדוארדס, "הפנתר הורוד", התוודעו הצופים לראשונה לדמותו של המפקח השלומיאל ז'ק קלוזו, אותו גילם פיטר סלרס. אבל "הפנתר הורוד" אינה רק סדרת סרטים קולנועיים, אלא גם סדרת אנימציה מפורסמת ואהובה. סיפור הולדתו של הגיבור המצוייר, קשור בהולדתו של הגיבור הקולנועי, המפקח קלוזו. בלייק אדוארדס, שהיה חובב לוני טונס, חיפש אנימטור אשר יפיק קטע פתיחה מצוייר עבור סרטו ובחר בפריץ פרלנג, שהיה שותף ליצירת סדרת הלוני טונס בשנות ה-20. ככה נולד לו הפנתר הורוד המצוייר, ובכורתו העולמית הייתה בקטע פתיחה קצר, בתחילת הסרט של אדוארדס. חשוב להוסיף ולהבהיר שהסרט של אדוארדס נקרא "הפנתר הורוד", בגלל שבמרכז העלילה רדף המפקח קלוזו, אחרי "הפנטום", גנב תכשיטים ידועה לשמצה ואחרי היהלום הגדול בעולם, המכונה "הפנתר הורוד". מי שעוד הופיעה לראשונה בסרט ההוא, היא אותה נעימה מפורסמת של הפנתר הורוד, אותה הלחין הנרי מנסיני עבור הסרט. כל השלושה, המפקח קלוזו, דמות האנימציה של הפנתר הורוד ונעימת הפתיחה המפורסמת של מנסיני, זכו להצלחה כבירה. מכאן ואילך, קלוזו והפנתר הורוד, פיתחו לעצמם קריירה מצליחה. בעקבות הצלחת הסרט הראשון והאהדה הציבורית לה זכתה דמותו של קלוזו, הפיק אדוארדס סרטים נוספים בסדרה ואילו הפנתר הורוד, זכה לסדרה מצויירת משלו, בה הוא מתעלל לא אחת באיש קטן שהוא גרסא מצויירת של המפקח קלוזו. ב1964 זכה הסרטון של "הפנתר הורוד" המצוייר, באוסקר לסרט האנימציה הקצר, הטוב ביותר. 

הסרט הזה, אינו סרט חדש בסדרה, אלא גרסא מחודשת לדמותו של קלוזו. הסרט מבוסס כמובן על המורשת של הסרטים של בלייק אדוארדס ועל הדמות של קלוזו, כפי שגולמה ע"י פיטר סלרס. מי שנבחר להכנס לנעליים הענקיות של סלרס, הוא סטיב מרטין הותיק שהתפרסם בזכות יכולתו הקומית בסרטים כמו "אבי הכלה", "חנות קטנה ומטריפה", "נוכלים עם סגנון", "רוקסן" ועוד. הליהוק של הסרט ובעיקר זה של סטיב מרטין, ז'אן רנו וקווין קליין והבימוי הקצבי של הבמאי שון לוי, יצרו גירסא חדשה, משעשעת וראויה למדי, לדמותו מעוררת ההזדהות של המפקח קלוזו. שלושת השחקנים הראשיים הם שחקנים בעלי יכולות קומיות מוכחות. בראש ובראשונה סטיב מרטין שהוכיח את יכולותיו בסרטים שמניתי. קווין קליין התפרסם גם הוא בעיקר בעקבות הסרט "דג ושמו וונדה" וז'אן רנו, כבר הוכיח גם הוא, שלמרות שההתמחות שלו היא במותחנים וסרטי פעולה, יש לו גם יכולות קומיות מרשימות, אותן הוא חשף בעיקר בסרט הצרפתי הנפלא "סתום ת'פה", שם הוא כיכב לצידו של ז'ראר דפרדייה. הכוכבת ביונסה נואלס, שמשחקת בתפקיד של כוכבת פופ בינלאומית, דמות הקרובה לדמותה במציאות, מפגינה תצוגת משחק די בינונית, אך לא מצליחה להרוס את המצבים הקומיים האינסופיים אליהם נקלעים גיבורי הסרט.

התסריט עצמו, מעניין, הזוי ומטורף, באופן שתפור על סוג כזה של קומדיה והוא מספק קרקע להמון בדיחות בקצב מסחרר. לצערי יש תחושה, לאחר כשעה בערך, שזה מתחיל למצות את עצמו, אבל היוצרים היו מספיק חכמים לעשות סרט קצר (כשעה וחצי), כך שהסרט נגמר לפני שמספיק להימאס ממנו. כיאה לסגנון, הסרט כולל גם לא מעט קטעים מטורפים ומצחיקים, רגעי קאלט אשר תזכרו גם בגמר הצפייה.

אני מאמין שלולא הליהוק המוצלח והבימוי המוקפד של שון לוי, שמוכיח רגישות וכשרון לתזמון קומי ובעיקר לולא הופעתו המצויינת של מרטין, הסרט הזה לא היה עובד ולא היה מצליח להצחיק. ההומור של הסרט מבוסס, כמיטב המסורת של סרטי הפנתר הורוד, על אותה קומדיה פיזית, קומדיה המבוססת על מצבים ולא על דיאלוגים ואשר מקורה בקומיקאים ענקיים כמו צ'ארלי צ'אפלין ובאסטר קיטון. העובדה שהומור בסיסי זה עדיין עובד ובעיקר, שסטיב מרטין מצליח להכנס למקום בו עמדו שחקנים גדולים כל כך, מוכיחה שוב שקומדיה טובה היא דבר נצחי וכי סטיב מרטין הוא ללא ספק הבחירה טובה ביותר לתפקיד.

השאלה האמיתית היא האם מדובר בגרסא חדשה וראויה לסדרת הסרטים המצליחה, של בלייק אדוארדס, או שמדובר בסידרה, שעדיף היה לא לגעת בה. התשובה לכך תלויה מאוד בגישה שלכם. יש שיגידו שסטיב מרטין לא מצליח להיכנס לנעליו של סלרס וכי הסרט טפשי מדי ולא מצליח להביא משהו חדש לסדרה, יש שיעדיפו להסתכל על זה בדיוק הפוך ולהגיד שגם אם הסרט לא מתעלה על סרטיו של אדוארדס, הוא מצליח להצחיק, לעניין ולעמוד בפני עצמו ולספק סוג של נוסטלגיה לאותם סרטים אהובים. אני חושב שהגישה השניה היא הנכונה ושבנוסף, יש מקום להעריך את יוצרי הסרט, שהעיזו לגעת בסדרה כל כך אהובה, למרות שההשוואות לקלאסיקות מהעבר, עלולות לעמוד בדרכם להצלחה.

לסיכום, מדובר בקומדיה משעשעת ומהנה, בה מצליח סטיב מרטין להוכיח שהוא שחקן ענק וביחד עם קאסט נלווה משובח, לספק לצופים שעה וחצי קלילות ומקסימות, של צחוק והתרחשויות בקצב מסחרר. המפקח קלוזו והקומדיה הפיזית, הם כנראה משהו אלמותי, משהו שעובד גם אחרי כל השנים. הגרסא החדשה, גם אם אינה מתעלה עליה, מצליחה לשמור על ההומור הנפלא של סידרת הסרטים המקורית ולדעתי תהווה רק סרט ראשון בסדרה חדשה. המפקח קלוזו נולד מחדש וסביר להניח שעוד נראה אותו בעתיד ואני גם לא אתפלא, אם סטיב מרטין המצויין, יישאר בנעליו. קשה לראות מישהו אחר מצליח בכך. אז אם בא לכם קומדיה קלילה ובילוי מהנה בבית הקולנוע, זהו בדיוק הסרט בשבילכם.

ציון: 8 מתוך 10    

חוסר טאקט שמשווע לצפייה אדוקה

העובדה שהקומדיות הטלוויזיוניות נהיות יותר ויותר קיצוניות ומחפשות טאבו שלא נשבר לפניהן, אינה מפתיעה כלל וכלל. אחרי שנים של שפע טלוויזיוני, ושעות על גבי שעות של סדרות שונות ומשונות, קשה למצוא מה לחדש ולכן גם הטלוויזיה נהיית יותר ויותר קיצונית עם השנים.

הסתכלות קצרה על לוח השידורים של Yes+, מגלה, שמיד לאחר הסדרה "מורעבים", שהעזה לגעת באחד מהנושאים הרגישים ביותר, הפרעות האכילה, שובצה לשידור תוכנית, שנראית כמו האחות הגדולה והותיקה שלה (ואף שודרה באותו רשת בארה"ב, FX). הסדרה נקראת "פילדלפיה זורחת It's Always Sunny in Philadelphia", ובדיוק כמו "אחותה" היא מעיזה להתעסק עם הנושאים החברתיים הרגישים ביותר, בצורה בוטה, קיצונית וחסרת טאקט במיוחד. הסדרה מטפלת בנושאים עדינים אלו, בכפפות של בטון יצוק עם ברזל אשר אליו מחוברות אלפי סכינים חדות כתער (ותסלחו לי על ההיסחפות במטאפורה ) וברגישות המתאימה לפיל בחנות חרסינה (וכל קלישאה אחרת שלא תרצו להוסיף). להבדיל מ"מורעבים", הסדרה "פילדלפיה זורחת" אינה מסתפקת בנושא אחד ויורה לכל הכיוונים, כאשר שום נושא אינו רגיש מכדי לטפל בו. בין הנושאים בהם תעסוק הסדרה אפשר למצוא: גזענות, הפלות, הומוסקסואליות, פדופיליה, מחלות סופניות, אלכוהוליזם ועוד.

במרכזה של הסדרה עומדים שלושה חברים שמנהלים בר אירי שכונתי, כושל למדי. מדובר בשלושה חברים שרוטים במיוחד, בעלי אגוצנטריה פתולוגית וחוסר טאקט יוצא דופן כמעט, מה שמסבך אותם כמעט כל פעם שהם פותחים את פיהם. צ'ארלי הוא גבר נמוך קומה עם פני ילד, שעל פניו נראה נחמד, אבל הפה שלו מסבך אותו שוב ושוב בצרות. כולם אוהבים את צ'ארלי חוץ מאשת חלומותיו, המלצרית מהקפה שממול לפאב. מאק לעומתו הוא ההפך הגמור, הוא גבר חסר בטחון בצורה קיצונית מה שגורם לו להישמע מבולבל ולהרתיע אנשים שפוגשים אותו לראשונה וזה כולל גם כל אישה שנקרית בדרכו. דניס הוא המוח של החבורה (באופן יחסי כמובן), מה שלא מונע ממנו להפעיל את מוחו בעיקר במציאת דרכים מטורפות וחדשות להתחיל עם בחורות. בתור סטודנט לפסיכולוגיה הוא אוהב לנתח את חבריו ולעזור להם בכל הזדמנות (עזרה שלא הייתם ממש רוצים לקבל, אבל העיקר הכוונה). אל השלושה מצטרפת, סוויט די, אשר עובדת כמלצרית וברמנית בפאב ומהווה את העזר כנגדם, נקודת השפיות היחסית. אבל למרות שמדובר בחורה מיושבת יחסית (שוב עם דגש על היחסית), גם קשריה עם המין הגברי הרי אסון לא פחות מהקשרים של שלושת החברים עם הנשים, או יותר נכון אותן "תאונות" שאפשר לכנות כך.

בדיוק באותה צורה, שבה טיפלה "מורעבים", בנושא הפרעות האכילה, לוקחת הסדרה "פילדלפיה זורחת" כל פרק נושא רגיש אחר ועושה בו שפטים. אחרי שתראו את הסדרה הזו ואת אופן הטיפול שלה בנושאים אלו, שום נושא לא ייראה לכם רגיש מדי ושום טיפול לא ייראה קשוח מדי. הסדרה מבוססת בעיקר על חוסר הטאקט הקיצוני של שלושת הגיבורים והיא משתמשת בו על מנת לטפל בסטיגמות ובנושאים שנחשבים לטאבו חברתי. במצב נורמאלי, טיפול כזה לא עדין, בנושאים כל כך רגישים, היה יכול לעורר ביקורת, אבל הגאוניות של הסדרה היא שאחרי חמש דקות מבינים בדיוק איזה טיפוסים ילדותיים עומדים במרכזה ושום דבר שהם יגידו אחר כך, כבר לא יפתיע אתכם. לדעתי, אחרי שהסדרה ממצבת את הגיבורים שבמרכזה, כחסרי טאקט ללא תקנה, היא מצליחה לעזור לנו הצופים להתמודד עם אותם נושאים שנחשבים לטאבו, בלי לעורר בנו התנגדות של ממש. הסדרה אם כן מצליחה להעלות נושאים חברתיים חשובים ולספק במקביל לא מעט רגעים קומיים משובחים ויותר מזה, מי צריך? מדובר בסדרה שייקח לדעתי כמה פרקים על מנת להתרגל אליה ולאהוב אותה ובכל מקרה, בשורה התחתונה, מדובר בסדרה משעשעת ומקורית ששווה בהחלט להשקיע את הזמן ולראות.

הסדרה "פילדלפיה זורחת", משודרת בערוץ YES+ בימי שני ב-22:25 (החל מהיום, ה-20.2) ובשידורים חוזרים בשבת ב- 21:00, בימי שלישי ב- 13:20 ו19:10 ובימי ראשון ב- 15:00 ו18:30

מישהו פה "רעב" לקומדיה טלוויזיונית טובה?

הסדרה הקומית "מורעבים Starved", שעלתה לשידור בשבוע שעבר, בשידורי הלווין, היא סדרה קומית נוקבת, שמרשה לעצמה לצחוק על אחד הנושאים הבוערים ביותר בחברה שלנו, הפרעות האכילה.

במרכזה של התוכנית, עומדים ארבעה חברים שגרים בניו-יורק ואשר הכירו זה את, מקבוצת התמיכה "Belt Tighteners", שמיועדת לאנשים עם הפרעות אכילה. קבוצה זו אינה קבוצת תמיכה אופיינית והיא דוגלת בסגנון קיצוני וקשוח מאוד של תמיכה כולל הטחת הבעיה בפני האדם, השפלה ועינויים, המיועדים לשינוי נוהגי האכילה. ארבעת החברים, סובלים כל אחד מהפרעה שונה: סם (אותו מגלם יוצר הסדרה אריק שייפר) הוא גבר אנורקטי עם הפרעת אכילה כפייתית, דן הוא סופר נשוי, שמן במיוחד ואכלן כפייתי, אדם הוא שוטר בולמי ובילי היא זמרת בי-סקסואלית ואנורקסית לשעבר. כמו בכל סדרה, היחסים בין המינים מהווים את הרובד הנוסף, כאשר הפרעות האכילה נמצאות ברקע ומשפיעות על היחסים. בנוסף להיותו אכלן כפייתי, עסוק סם, בחיפוש בת-זוג אובססיבי, בעזרת אתרי ההיכרויות כאשר עיסוקו האובססיבי במשקלן והתפיסה החולנית שלו את מושג היופי, עומדים בדרכו לא אחת. דן לעומתו מייצג את הגברים הנשואים, שמתקשים עם חיי השגרה ומחפשים מפלט מהאישה, אדם חי בבדידות מזהרת בין הקאה אחת לזו שאחריה ואילו בילי לעומתם, מתהדרת במיניות לא ברורה, שמסקרנת את חבריה. בעזרתה של הסדרה, אנו עוקבים אחרי ארבעת החברים, בחיי היום יום, בעבודה, במפגשים החברתיים, בדייטים, בטיפול הקבוצתי ובאותו מאבק אינסופי אל מול "אביר הרשע", האוכל.

הסדרה אינה מתביישת, לעסוק בנושא הפרעות האכילה, בגובה העיניים ובשל אופיו של הנושא, כוללת גם מראות מגעילים של אכילה כפייתית, הקאות וכו'. אבל מאחורי אותה הצגה בוטה של הנושא, מסתתר הומור שחור משובח והמון רגעים שנונים. לדעתי, הסדרה אמנם לא תגרום לכם להתגלגל מצחוק, אבל תצליח להדהים אתכם באומץ שלה ובשנינות העוקצנית שלה ולעורר את מחשבתכם, הן על הפרעות האכילה ומה שעומד מאחוריהן, הן על כל אותן קבוצות תמיכה מעוררות גיחוך והן על מערכות היחסים המורכבות גם כך בין נשים וגברים, אשר הופכות לכמעט בלתי אפשריות, כאשר הפרעות האכילה מצטרפות למשוואה.

מטבע הדברים, סדרה שלוקחת נושא כל כך כאוב וצוחקת עליו, צפויה לעורר עליה המון ביקורת ואכן הסדרה זכתה להתנגדות גדולה עוד לפני עלייתה לאוויר. בנוסף, כמו בכל נושא קשה לעיכול (הביטוי נבחר באופן מכוון ), גם הסדרה הזו בוטלה לאחר עונה אחת בלבד, בת 7 פרקים. ביטול זה, אינו לא מפתיע אותי בכלל. האמריקאים הוכיחו בעבר, שסדרות מצוינות, אשר הציגו בצורה מציאותית, נושאים כאובים לחברה, לא זכו להצלחה. ותופעה זו רווחת דווקא בארה"ב, שמתיימרת להיות כל-כך פתוחה ונאורה, אך בפועל היא צבועה ושמרנית. כדוגמא נוספת לכך, אפשר להביא את הסדרה המצוינת "אי שם Over There", אשר הציגה את המלחמה הנוכחית בעיראק, כולל כל הבעיות בשטח וההתחבטויות המוסריות של החיילים ולכן בוטלה גם היא אחרי עונה אחת. אבל העובדה שהסדרה "מורעבים", ירדה לאחר עונה אחת, לא צריכה לגרום לכם לא לראותה, שהרי שיקולי הכסף והקריצה לקהל השמרנים, אמורים לעניין את בעלי הרשתות ולא אתכם הצופים.

אני אישית, חושב שהסדרה נוטפת משנינות עוקצנית כמו שוקולד נוטלה ביום חם ושאם תרשו לעצמכם לשים בצד את השמרנות, אותה הציגו הצופים האמריקאים, תוכלו ליהנות מהסדרה הזו ולקבל רגעי בידור מקוריים במיוחד וגם המון חומר למחשבה. כפי שאני רואה את זה, אף נושא אינו חשוב מדי בכדי שנוכל לצחוק עליו, כל עוד זה נעשה בכבוד. הסדרה "מורעבים", אמנם מציגה את הצד השלילי והמגוחך שבהפרעות האכילה, אבל דווקא ההליכה הזו לקיצוניות, יכולה לעשות המון טוב ולהגדיל את המודעות לנושא, בצורה הרבה יותר מעודנת מאשר כתבות דוקומנטריות על נערות אנורקטיות. אני מאמין שדווקא ההומור והציניות, מזככים במעט את המסר ומאפשרים לנו לקלוט אותו בלי התנגדות ובלי חשש, אבל לשם כך, אנחנו חייבים לקבל קודם כל את זכותה של הסדרה לצחוק, גם על נושא כזה כאוב. בקיצור, בואו בראש פתוח ותנו לעצמכם ליהנות מסדרה משובחת זו. מומלץ בחום.

הסדרה "מורעבים Starved", משודרת בשידורי הלווין, בערוץ Yes+, כל יום שני ב- 22:00

שידורים חוזרים בשבת ב- 21:30, ביום ראשון בשעות 15:00 ו 20:00 ובשלישי ב- 14:20 ו20:00

(שימו לב שאתם יכולים להשלים את הפרק הראשון היום בערב!)

אי המלצה על סרט חדש - הוסטל

סרט אימה חדש ומדובר שמגיע היום לבתי הקולנוע ברחבי הארץ. הסרט כולל המון מראות קשים ולכן הוא הוגבל לצפייה לגיל 18 ומעלה. הסרט "הוסטל" זכה להצלחה בקופות בארה"ב והרוויח עד כה כ47 מיליון בקצת מעל לחודש,  מה שגרם למפיצים להקדים את הבאתו לארץ וללוותו בפרסום מסיבי.

להלן ביקורתי

שם הסרט: הוסטל Hostel

במאי: (נתייחס לכך בהמשך)

שחקנים: ג'יי הרננדז, דרק ריצ'ארדסון, אית'ור גאדג'ונסון

שנת הפקה: 2006

תקציר הסרט:

פקסטון וג'וש הם שני נערי קולג' אמריקאים, שיוצאים לטיול ברחבי אירופה כאשר מטרתם העיקרית היא לפגוש בנות יפהפיות ולבלות איתן. במהלך הטיול הם פוגשים את אולי, בחור איסלנדי פרוע, שיצא לטיול עם מטרה דומה לשלהם. השלושה שומעים שמועה, על הוסטל מיוחד בברטיסלבה סלובקיה, בו הבנות חמות במיוחד, אוהבות תיירים וקלות להשגה. הם לא עומדים בפיתוי ומחליטים לנסוע לשם. כאשר הם מגיעים להוסטל, כל משאלותיהם מתגשמות במהרה והכל הולך בקלות, בדיוק כמו שסיפרו להם ואולי אפילו, יותר מדי בקלות. לא עובר זמן רב והם מגלים שההוסטל, כלל אינו מה שהוא נראה על פני השטח והם מוצאים עצמם עוברים מהפנטזיה הגדולה של חייהם לתוך סיוט גדול עוד יותר. האם הם ישלמו על שחיתותם המוסרית? את זה תראו כבר בסרט.

דבר הפסיכופט:

לפני שאתייחס לסרט עצמו, אני רוצה להתייחס דווקא לתופעה הקשורה בו ולבקש ממכם לחשוב מי לדעתכם ביים את הסרט? ואני כמובן רוצה שתענו בעל פה, בלי לבדוק, לפי הפרסומות לסרט שלא יכולתם שלא להיתקל הן.

בטח רובכם עניתם, קוונטין טרנטינו. אז זהו שמדובר בטעות או יותר נכון בהטעיה. המודעות לסרט, אמנם מבליטות את המילים "קוונטין טרנטינו מציג: הוסטל", אבל מי שכתב את התסריט וביים הוא בכלל אלי רות'. קוונטין טרנטינו הוא אחד המפיקים בפועל או במילים אחרות, זה שנתן את הכסף. אמנם מדובר בכבוד, שקוונטין טרנטינו הגדול, מאמין בסרט שלך והשקיע בו כסף ואפשר גם לצפות שזה יעיד על איכותו, אבל בין זה ובין קיטלוגו ושיווקו של הסרט כסרט של טרנטינו, יש הבדל גדול. התופעה של שיווק סרט תחת השם של המפיק אינה חדשה, כאשר הדוגמא הטובה ביותר היא מפיק העל ג'רי ברוקהיימר, האיש שאחראי לסרטים כמו "פרל הארבור", "המלך ארתור", "שודדי הקאריביים", "בלאק הוק דאון" ועוד רבים וטובים. במקרים רבים הודגש שמו של ברוקהיימר עוד לפני זה של במאי הסרט, בדומה למה שעשו עם "הוסטל" וטרנטינו. אבל במקרה של ברוקהיימר השם מביא איתו גם את הסגנון שלו, שהוא סרטי אקשן עתירי פעלולים. אפשר אם כן לומר כי השימוש בשמו של ג'רי ברוקהיימר בא לומר משהו על הסרט ולא רק לשמש כוח מכירה, דבר שלדעתי לא ניתן לומר על טרנטינו כמפיק.

אני חייב לומר, שכאשר ניסיתי להיזכר במקרים קודמים, בהם השתמשו בשמו של המפיק כמו פה, ישר עלו במוחי שני סרטים, "רומן על אמת" משנת 1993 ו"להרוג את זואי" משנת 1994, ששווקו כסרטים של לא אחר מטרנטינו עצמו. בפועל, טרנטינו לא ביים אף אחד מהם, אלא כתב את התסריט של הראשון והפיק את השני. כנראה שהצלחתו הכבירה של טרנטינו, גורמת לכך שכל דבר בו הוא נוגע, לא משנה מה תפקידו בכוח, משווק תחת שמו. זה אמנם טבעי, שמערך שיווק של סרט, עושה שימוש, בכל מה שהוא יכול על מנת להביא צופים לאולמות, אך בעיני מדובר גם בסוג של הטעייה מכוונת, שיש מקום למחות עליה. מה הייתי מצפה שיעשו עם השיווק? שאם כבר מזכירים את שמו של טרנטינו בהקשר של הוסטל, שיוסיפו, "סרט בהפקתו של קוונטין טרנטינו ובבימוי של אלי רות'", זה יעביר את אותו המסר בלי להטעות את קהל הצופים. ואגב, רצוי להדגיש שבמקרה הזה לא מדובר בהמצאה של המפיצים בארץ, אלא שזה נעשה כך גם בארה"ב.

ועכשיו הגיע הזמן לדבר על הסרט עצמו. במילה אחת מדובר באכזבה ובשתי מילים, סרט דוחה. הסרט מחולק לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון, מזכיר מאוד את הקומדיה הפרועה "יורוטריפ" ועוקב אחרי חיפושי הנשים של שלושת גיבורי הסרט ואחרי החוויות המיניות שהם מצליחים להשיג בכל מקום. להבדיל מ"יורוטריפ" שהציג את הצד הקומי שבמסע כזה, החלק הזה בסרט מתאר מסע שטוף זימה ומכין את הקרקע לחלקו השני של הסרט. בגלל שלא שילבו בחלק זה מספיק הומור, הוא נראה קצת כמו התחלה גרועה של סרט פורנו. ההגעה של השלושה להוסטל בברטיסלבה בראשיתה נראית כמו המשך סיפורי הזימה של השלושה, אבל גם מכניסה אלמנט מפחיד, בעיקר בגלל הפשע ששולט בלילות ברחובות ברטיסלבה, והאימה הכללית והשנאה לאמריקאים, שמשדרים תושבי המקום (מלבד כמובן הנשים הקלות להשגה שגרות בהוסטל).

או אז, הופך החלום של השלושה לסיוט ומתחיל חלקו השני של הסרט, פרק האימה. אני לא אפרט מה בדיוק קרה, אני רק אתייחס לסגנון. בתוך ז'אנר האימה יש סרטים שמתמקדים במה שנקרא גועל (או באנגלית GORE). הסרט "הוסטל" הוא דוגמא מצוינת לכך וחלקו השני של הסרט מלא בקטעי זוועה ומראות מגעילים ומצמררים. מצד שני, אני חושב שמעבר למראות המגעילים, הסרט לא מצליח לייצר אימה משובחת ובתור אחד שעומד בקלות במראות הגועל, מצאתי את עצמי בעיקר משתעמם מהעלילה עצמה. אני יכול לתת כדוגמא טובה לאימה את הסרט המצליח "מסור" ששילב עלילה מתוחכמת והרבה מתח, באותם מראות זוועה ולכן הוא גם נחשב אצלי לסרט טוב. אז מה יש בכל זאת בסרט הזה? כאשר נחשפת הזוועה האמיתית שעומדת מאחורי ההוסטל, נחשפות גם האמירות של הסרט על הטבע האלים של האדם ועל השנאה של האירופאים כלפי כל מה שקשור באמריקאים.

לסיכום, אני אישית, התאכזבתי מאוד מהסרט "הוסטל", שלא הצליח לדעתי לייצר עלילה מעניינת, שחלקו הראשון הוא מסע זימה די מגוחך ונחות ושחלקו השני הרבה יותר מגעיל מאשר מותח או מפחיד. זוהי גם הסיבה שהגדרתי אותו כסרט דוחה. מלבד חובבי הGORE האדוקים ביותר, אין כל טעם לראותו. כנראה שניסו לגרום לכם לבוא בכל זאת בעזרת שמו של טרנטינו.

ציון: 2 מתוך 10  

מי יישאר האחרון לעמוד? - סיכום העונה של הישרדות 11

"הישרדות" נחשבת בעיני לתכנית הריאליטי הטובה ביותר (אולי ראש בראש ביחד עם "המרוץ למיליון"). אי אפשר להתכחש להצלחתה ולעובדה שהיא שרדה יותר עונות, מכל תכנית ריאליטי אחרת. מעטות הן הסדרות הטלוויזיוניות, גם מחוץ לז'אנר הריאליטי, שהצליחו לשרוד כל כך הרבה שנים ואפילו סדרות אהובות כמו "סיינפלד" ו"חברים" לא חצו את גבול עשר העונות. ביום שבת הקרוב מסתיימת העונה ה-11 של הסדרה "הישרדות", עונה שהוגדרה כעונה הקשה ביותר בתולדות "הישרדות". מה שמדהים עוד יותר בהצלחתה של "הישרדות", היא העובדה שהתכנית לא שינתה את הפורמט שלה ושהוא עדיין עובד אחרי כל השנים. אם זה לא פורמט מנצח, אז מה כן ? 

 

המשתתפים בתכנית נאלצים להתמודד ולשרוד, בשתי חזיתות. האחת, היא מלחמת ההישרדות האכזרית, אל מול איתני הטבע. לא מספיק שהשורדים נזרקים לסביבה בלתי מוכרת ועויינת, בלי מים ואוכל, הם נאלצים לגייס כוח פיזי ומנטלי, על מנת לעמוד באתגרים הפיזיים והמחשבתיים שמוטלים עליהם ושיכולים לזכות את קבוצתם (ולאחר מכן אותם אישית), בחסינות מפני הדחה. החזית השניה היא החזית החברתית והיא חזית לא פחות קשוחה. בחזית זו צריכים השורדים להסתדר עם קבוצה של זרים, להיות תלויים באחרים כדי להשיג אוכל ומחסה על מנת לשרוד ובעיקר להפעיל אסטרטגיה, לכרות בריתות ולהשתמש בתמרונים ומניפולציות שונות, על מנת לא להיחשב איום ולא להיות מודח. שתי החזיתות, השונות כל-כך, הן שהופכות את הסדרה הזו לכל כך מרתקת מבחינה אנושית והן לדעתי גם הסיבה להצלחתה של הסדרה.

 

 

בעונה ה-11, ששידורה מסתיים בשבת הקרובה, נזרקו השורדים ללב הג'ונגלים של גואטמלה, בין ההריסות עוצרות הנשימה, של ערי שבט המאיה. כבכל עונה, למרות שהפורמט עצמו לא השתנה, האתגרים נהיו יותר יצירתיים ויותר קשים וגם ההתמודדות עם איתני הטבע הפכה לאכזרית יותר. אם למישהו היה ספק, אם אכן מדובר בעונה קשה מקודמותיה ואם מישהו ראה בהכרזה כי מדובר בעונה הקשה ביותר בתולדות "הישרדות", טריק יחצני, שמטרתו להגדיל את הרייטינג, בא הפרק הראשון והוכיח שזה הולך להיות מאתגר וקשה מתמיד. כבר בפרק הראשון נוכחנו לראות, שלא מרחמים על השורדים, באותן שתי חזיתות שהזכרתי. בכל הנוגע לאיתני הטבע, כבר בפרק הראשון, נאלצו השורדים לפלס את דרכם בג'ונגל הצפוף, במסלול שאורכו 18 ק"מ, מסע שנמשך מעל ליום וגבה את מחירו, אפילו מהחזקים שבשורדים. הגברים השריריים ביותר, סבלו בסיומו מהתכווצויות קשות, התייבשו מהמאמץ והקיאו את נשמותיהם כשהם מנוטרלים כמעט לגמרי לכמה ימים. כאילו זה לא מספיק, גם בחזית האנושית המים סערו מתמיד כאשר סטפני ובובי ג'ון, שני שורדים חזקים מהעונה הקודמת של "הישרדות" בפלאו, מצטרפים כל אחד לקבוצה אחרת. הקונפליקט האם להשתמש בניסיונם לעזרה ולהשאירם או לראות בהם איום ולהדיחם ברגע שיתאפשר, מלווה את השורדים החדשים כל הזמן.

 

אחרי ההתחלה המוחצת ובמשך כל העונה, נאלצו השורדים להתמודד עם אחת העונות הכי קשות מבחינת האתגרים, שנהיו מטורפים מאי פעם (בעיקר ככל שהתקדמה העונה) ובעיקר מבחינת כמות האוכל, כאשר במשך 39 יום, ניזונו רוב השורדים אך ורק מתירס ופה ושם זכו בארוחות טובות יותר באתגרי הפרס. אפשר היה לראות בקלות על השורדים שהגיעו לסוף העונה, את המחיר שגבו מהם, המאמץ והרעב.

 

כמו כל עונה של הישרדות, החומר האנושי היה מגוון ומרתק, כאשר הצופים למדו, יחד עם השורדים, שכוח פיזי לא בהכרח יביא אותך רחוק במשחק הזה ושזהו קודם כל משחק של שכל, אסטרטגיה, שקרים וגם לא מעט מזל. בכל עונה של "הישרדות", מנסים להגדיל את כמות ההפתעות, על מנת להוסיף עניין ולשכלל וגם העונה הזו לא חסכה בתחום זה, כאשר חבורת השורדים לא מצליחה לעקוב כמעט מרוב ערבובי שבטים, רמזים לחסינויות וכמובן גם האיחוד הבלתי נמנע, שתמיד משאיר את השורדים, בציפייה מתוחה לבואו.

 

כאילו כהוכחה לדברי, על הצורך באסטרטגיה ועל התפניות וההפתעות, לפני פרק הסיום נשארנו עם ארבעה שורדים, שהצליחו להגיע לארבעת האחרונים, כנגד כל הסיכויים. בראש ובראשונה סטפני, הכוכבת מ"הישרדות 10 פלאו", אשר בגלל האופי והנחישות שהיא הפגינה בעונה העשירית, זכתה ליחס מעריץ אבל זכתה מצד שני לסימון מטרה גדולה על גבה מההתחלה. השניה שהגיעה לרביעייה האחרונה היא לידיה הנמוכה והחלשה פיזית, אשר נשארה באזור רק כי אף אחד לא רואה בה איום. היא כל כך בלתי נראית, עד שנראה שהיא יכולה להחליק משם הלאה עד לזכייה. השורד השלישי הוא רייף, הגבר היחיד ששרד. רייף הג'ינג'י, הוא גבר הומוסקסואל, שאמנם נראה על פניו חלש, אבל הצליח לזכות יותר אתגרים מכולם ובעזרת טוב ליבו המוגזם, הצליח לגרום להם לא לשים לב לכך ולא לראות בו איום. השורדת האחרונה בפיינל פור, היא דני, שהגיעה לאיחוד השבטים בנחיתות מספרית ונמצאה כל הזמן על זמן שאול. דני הצליחה מספר פעמים להיחלץ בעור שיניה, אחרי שעוררה סערות חברתיות ונעזרה גם בלא מעט מזל.

 

אחרי לא מעט שקרים, מניפולציות ובגידות, ניצבים ארבעת השורדים הכי לא צפויים אולי, על קו הסיום, לקראת הפרק המסכם והזכייה המיוחלת במיליון דולר. כל אחד מהארבעה הצליח כאמור לשרוד כנגד כל הסיכויים, כך שלהמר על המנצח יהיה טירוף לשמו, אבל לפחות מובטח לנו שיהיה מדובר בכל מקרה בזכייה לא צפויה ומרגשת. אז מי זכה להיות, זה שהערים על כולם, שיחק הכי טוב ושרד יותר זמן מכולם עד הפרס הגדול? את זה תראו כבר בשבת.

 

 

לאחר צפייה בפרק הסיום החגיגי, אני רוצה רק לומר, שהפרק השלים בצורה נפלאה את העונה המרתקת ורבת התהפוכות הזו, בג'ונגלים של גואטמלה. האתגר שלפני האחרון, היה יצירתי מאוד ואחד הקשים שנראו בכל העונות של "הישרדות" ואילו האתגר האחרון, עימת את השורדים כרגיל, בעיקר מול יכולת ההתמדה. הפרק האחרון, היה מלא גם הוא בתהפוכות, דרמות, הפתעות ורגשות חזקים כאשר בשיא התשישות, השורדים מצליחים לגייס את כל הכוחות הפיזיים והנפשיים ולספק לצופים חוויה של ממש. פרק האיחוד, שמהווה גם הוא חלק חשוב מסיכום העונה, החזיר אותנו לכל אותם רגעים נפלאים שליוו את העונה וחשף בפנינו עוד מהאישיות המרתקת של חלק מהמשתתפים. עבורי זו הייתה עוד עונה ממכרת ומרתקת עד הרגע האחרון ואני לא יכול לחכות כמעט, לעוד עונות (עוד על כך, בהמשך)

 

אמנם גם אחרי העונה הזו, רופרט (מעונת איי הפנינה ותכנית האולסטארס), נשאר בעיני המלך הבלתי מעורער של "הישרדות", השורד האהוב ביותר, אבל אין ספק שגם עונה זו סיפקה לנו דמויות שייחרטו בזיכרוננו. אם זו סטפני, שאחרי שתי עונות רצופות, נראה שהיא אולי האישה החזקה ביותר ששיחקה את המשחק, או ג'יימי שכמעט והשתגע ושיגע איתו את כל שאר השורדים. דמויות אלו מצטרפות לשורה של דמויות צבעוניות, שהזדהינו איתן, או שאהבנו לשנוא אותן, כדוגמת ריצ'ארד האץ' זוכה העונה הראשונה, או ג'וני Fair-Play שהלך הכי רחוק שאפשר עם השקרים ב"הישרדות". לדעתי, הדמויות האלו נחרטות בזיכרוננו כחלק מאותו פסיפס אנושי מרתק, שהוא הוא "הישרדות", לא פחות מאיתני הטבע, הנופים עוצרי הנשימה, האתגר הפיזי או המשחק עצמו.

 

 

ונסיים עם בשורה טובה, לכל מי שמרגיש עצב בלבו, על סיומה של העונה. בחמישי למרץ עולה לאוויר הערוץ החדש של YES שייקרא Yes Stars. הערוץ ישדר סדרות נפלאות במשך כל השבוע ויחליף באפיק 13, את ערוץ Yes Weekend שיורד מן האוויר. במסגרת שידורי הערוץ, כבר באותו שבוע, יתחיל שידורה של העונה ה12 של הסדרה, "הישרדות 12 פנמה - אי הגלות".  פרט ראשון, לגבי העונה החדשה, כבר שוחרר: השם "אי הגלות" מקורו בהמצאה חדשה ומיוחדת לעונה זו. אחת לכמה ימים, יוגלה אחד השורדים מהמחנה וייאלץ לשרוד לבדו על אי קטן ומבודד, הרחק משאר השורדים (בדיוק כפי שקרה לסטפני שנשארה באי לבדה, בעונה העשירית). בכל מקרה, הסירו דאגה מלבכם, העונה הבאה עוד מעט כבר כאן ונראה כי היא הולכת להיות מפתיעה ויצירתית לא פחות מקודמותיה. עם הנוסחה המנצחת של "הישרדות", אני סמוך ובטוח שאסור לכם לפספסה.