אחרי שקבלתי תואר באיזשהי תחרות יופי, פנה אלי אחד הצלמים הכי גדולים בארץ, בזמנו, וביקש לצלם אותי לקמפיין בעיתון . הייתי כל כך צעירה ותמימה וכל כך התרגשתי והסכמתי. הלכתי עם אמא שלי, שהתבקשה לאחר כבוד לחכות בחדר ההמתנה. עליתי עם הצלם למעלה, שם חיכתה לנו עוד דוגמנית. היא היתה שחומת עור עם תלתלים שחורים ארוכים וגוף חתולי ואני בהירה עם שיער בלונדיני (זה השתנה מאז). התחלנו איפור ושיער המלבישה נתנה לנו חולצה עם שם העסק וחצאית מיני. הצילומים התחילו, זזנו שתינו כמו שרואים בסרטים. סרט צילום אחד נגמר ובאמצע הסרט השני הוא אומר לנו, שנוריד את החצאית. נאלמתי דום. מה להוריד את החצאית, לא מסכימה. השניה כבר עם תחתונים ואני לא מוכנה. הצלם משכנע, מראה לי שהחולצה ארוכה ולא רואים כלום, מסביר שהוא רק רוצה לנסות משהו וזה לא יופיע בעיתון. אני רוצה את אמא, לא מרשים לי לרדת.

בסוף הסכמתי, ארבע תמונות והלכתי.

הקמפיין יצא מאוד יפה. התמונה שלי מחייכת רק עם חולצה הופיעה בכל העיתונים.

התגובות היו כבר סיפור אחר. ההורים פירגנו. באמת לא ראו שום דבר. בבית הספר היוקרתי בו למדתי הרוחות סערו, הייתי הזונה. לא היתה בחורה אחת שלא היתה לה דיעה על הרגליים שלי על החזה, על ה"פרובוקטיביות" של הצילום. הייתי אומללה. הבנים הסתובבו עם התמונה וסיפרו בדיחות.

הנורא מכל היה שכעבור כמה שנים ישבתי עם בן זוגי דאז, והוא סיפר לי שבעל העסק אותו פרסמתי (דמות ידועה בחיי הלילה) מתפאר בכך שהיה לו רומן איתי ואפילו נכנסתי להריון, כולם דברו על זה בעיר ואפילו ידעו לספר איפה עשיתי הפלה. בן זוגי לא האמין לי, זו היתה שמועה שרצה הרבה זמן. אותו בעל עסק הכיר את ההורים שלי טוב הוא היה בגיל שלהם. מיותר לציין שמעולם לא שכבתי איתו, לא הייתי נוגעת בו עם מקל של שירותים. השמועה גמרה אותי. לא יצאתי מהבית, הבנתי שאנשים מרכלים עלי כל כך הרבה זמן ואני לא ידעתי ואף אחד לא סיפר לי. הכלב היה מתאמן איתי בגי'ם מידי פעם והוא תמיד כל כך נחמד אלי. לא היתה לי דרך להוכיח שלא עברתי הפלה. מצחיק, אני זוכרת שהלכתי לבית החולים וביקשתי מהם אישור שלא עשיתי הפלה, האחות חשבה שאני משוגעת. הרגשתי חסרת אונים לא היתה לי דרך להוכיח לחבר שלי את האמת חוץ מלצאת לרחובות ולצעוק. בכיתי כל כך הרבה באותם ימים שזה לא יאומן.

ערב אחד אני מקבלת טלפון מהחבר שלי שמספר לי שאחד החברים שלו נ' התעמת עם בעל העסק. נ' היה יפה תואר. כולם הכירו אותו בעיר, הוא היה בליין, הוא התאמן בגי'ם והיה לו גוף ענק בנוי משרירים בולטים ושיזוף תמידי שהבליט זוג עיניים כחולות ושיער בלונדיני. בכל מקום אפשר היה לראות אותו, כוכב מדורי הרכילות. אהבת חייו היתה דוגמנית בלונדינית שגם אותה כל העיר רצתה להשכיב וחלק מהעיר הצליחה. אחרי נ' תמיד הלכו שובל של בנות. זה היה מדהים תמיד הן הגיעו לאיפה שהוא היה, אני חושבת שהן עקבו אחריו. בקיצור, ערב אחד נ' ועוד כמה חבר'ה והמעריצות יושבים בפאב, בעל העסק מצטרף, מתפתחת שיחה עלי כמובן. נ' שואל את בעל העסק אם מה שאומרים נכון, בעל העסק כמובן מנפח חזה ומספר על הרומן. נ' אומר לו שהוא משקר, בעל העסק צועק שהוא לא משקר, מתחילים בדחיפות, נ' הרבה יותר חזק, ועם היד מאחורי הגב והרבה אגו רמוס, מודה בעל העסק שהוא "סתם הוציא דברים מפרופורציה" עוד לחיצה, טוב בעצם לא היה בנינו כלום. נ' משחרר ולמחרת כל העיר מדברת על זה.

נ' ואני אף פעם לא היינו חברים טובים, הסתובבנו באותם מעגלים, בילינו באותם מועדונים, החבר שלי והוא היו חברים. שאלתי אותו פעם למה הוא עשה את זה בשבילי והוא ענה שהוא ראה לי בעיניים שזה לא נכון.

נ' נפטר לפני מספר שנים, לפני שהוא מת הודתי לו על המעשה האצילי שעשה בשבילי.

חבל שהחברים שלי לא היו שם כמוהו.