האמת...קצת ירד לי החשק לכתוב, בעצם ירד לי הרבה. כשהתחלתי לכתוב כאן רציתי לתת, הצצה, לפתוח צהר לעולם שאני חיה בו והוא מהווה בועת  אשליה לאנשים שלא חיים בתוכו. רציתי שתראו שדוגמנים / שחקנים / מגישים וסתם סלב שעשו דרכם לעיתונים דרך שערוריה או עולם הפשע, עובדים מאוד קשה מאחורי החיוך הנוצץ והשיניים המולבנות.

חשבתי שאני קשוחה, חשבתי שראיתי כבר הכל ואני עז זקנה ששום דבר לא יפתיע אותי. חשבתי שדרך בלוג אנונימי בקהילה סגורה יחסית אני אצליח להיות מוגנת.

ובכן לא כך הדבר.

לפני כמה חודשים פנה אלי אחד העורכים הבכירים והמוערכים בשוק, שהיום עובד באתר אינטרנט ידוע, בפניה מרגשת - בואי לגדול איתנו. דרך אי מיילים מרגשים בהם הוא דואג לשלומי ומשתתף בצערי ושולח לי תה וירטואלי חם כשאני חולה, התפתחה מערכת יחסים חברית ונעימה. אתם אולי לא יודעים, אבל אני לא זזה צעד בלי עורכי הדין שלי שהם גם חברים מאוד טובים שלי. העורך החביב שלח לי חוזה, עורכי הדין שלי כתבו הערות וביקשו הסכם סודיות, העורך החביב חתם על הסכם הסודיות ובמזל טוב נחתם הסכם התקשרות ביני לבין המערכת, ההסכם אמר שאני אכתוב עבורם תמורת סכום מסויים והוא ישמור על זהותי בסודי סודות. כל פעם שהייתי בארץ הציע לי העורך החביב לקפוץ למערכת או לקפה ואני שהייתי כל כך עסוקה לא הספקתי.

 יום אחד, לפני החתימה, ישבתי עם עורכת הדין שלי שהיא חברה מאוד מאוד טובה שלי. אני מאוד אוהבת אותה כי היא חכמה מאוד והיא עבדה כדוגמנית בישראל בשנות התשעים  ובמקביל למדה משפטים לכן היא מכירה את השוק בארץ לאורכו לרוחבו. לפני כמה שנים היא התחתנה ועברה לגור במנהטן עם בעלה וכשעברתי לגור בניו יורק היא מאוד עזרה לי והיום היא מטפלת לי בחוזים שלי בארה"ב.

בקיצור, ישבנו שתינו בברסרי בשעת לילה מאוחרת וניצלנו את העובדה ששתינו בארץ באותה הזדמנות. אמרתי לה שאני לא שלמה עם ההתקשרות עם העורך החביב, שיש משהו שמפריע לי, לא ידעתי לשים את האצבע על מה בדיוק מפריע לי. אחרי האכזבה שהיתה לי כששלחתי את העורך דין  הישראלי שלי  לפגישה באחד המשרדים הגדולים בת"א משרד שמייצג עיתון ידוע וכל השיחה נסובה סביב זהותי ולא סביב החוזה, אחרי המפיקה שהיתה חייבת קליפ שלי בשביל אודישן נחשב ואחר כך טענה שהסדרה לא עולה לשידור ומתחקיר שערכתי עלה שהיא כן תעלה, היו לי פרפרים בבטן.

את יודעת מה, קפצה חברתי פתאום, אני אחתום על החוזה, ההההה ? שאלתי ממרום הבלונד שלי, אבל את לא כותבת את הבלוג. נכון, היא ענתה והסבירה בטון שמסבירים לילדה מפגרת,  אבל לי אין בעיה להחשף ואם הם עושים לך תרגיל לפחות לא תיפגעי מזה, אותי כבר אי אפשר לשרוף בתעשיה אני מזמן כבר לא שם.  נכון הודתי, היא תמיד היתה יותר תחמנית ממני. החלטנו שאני אאמץ את הזהות שלה  והיא תחתום בשמי ותשלח את התמונה שלה כמו שהחביב ביקש ממני ( היא הצטלמה בפוזה של סופרת עם משקפיים ושיער מבולגן, מטורפת לגמרי הבחורה הזאת) , החלטנו שאם החביב יתגלה כאמין לאורך זמן נגלה לו שעבדנו עליו, קודם שירוויח את האמון.

ומה אתם חושבים קרה?  התקשרתי לחביב ואמרתי לו ששלחתי את הטפסים שביקש  והוא, טיפוס שמח וחביב שכמותו קיפץ במקום משמחה ואמר : "נו אז עכשיו את חייבת לגלות לי את שמך, אני לא יכול להתאפק" או אז ידעתי כמה צדקתי בתחושות הבטן שלי. אמרתי לו את שמה של עורכת הדין שלי ושמעתי את הרוק נתקע בגרונו  יורד לאט לאט במורד הגרון . הוא לא הכיר אותה או לא זכר את שמה או Whatever וראיתי לנגד עיני את פרצופו המאוכזב הוא ציפה לשירלי בוגנים.

בקיצור, ההטפסים נשלחו "הזהות" נחשפה ונאדה החוזה מעולם לא יצא לפועל כל פעם היה לו תירוץ אחר.

שוב נחשפה מול עייני האמת המלוכלכת של התעשיה הזאת, זילות המילה, השימוש הלא ראוי בתפקיד על מנת לספק גחמות אישיות, הכבוד לחוזה ולמילה הכתובה, הבחישה של כל ה וונבי בחיים האישיים של הסלב והצורך שלהם לדעת הכל ולדפוק את מי שיש לו פרצוף יפה ומרוויח קצת יותר ולא הולך לפי הכללים שלהם.

החלטתי לשתף אתכם בסיפור הזה כי המערכת עוברת כאן שינויים ויריב עוד מעט לא יהיה כאן. החלום שלו להקים מערכת של יומנים אישיים ואנונימיים עומדת לדעתי בסכנה. לי יש חברים שיזהירו אותי אבל מי יזהיר אחרים שיפנו אליהם ויציעו להם הצעות מפתות ואחר כך יחשפו את זהותם?

ולך עורך חביב אני רק יכולה להגיד שצוחק מי שצוחק אחרון, אבל הצחוק שלי הוא צחוק עצוב כי באמת קיוותי שהפעם אני טועה.