יושבים על המרפסת בבית שעל הים, רוח נעימה של לפנות ערב מבדרת את השיער ומלטפת את הגוף. כוס יין לבן ביד, כולם מרוחים על הספות אחרי יום של שיזוף. אני מצטרפת לחבורה אחרי יום של ריצות מטורפות בתל אביב הדביקה. הבאתי מלא מציאות משוק לוינסקי כמו תה שושנים. השיחה מתגלגלת, שלושה זוגות של חברים טובים. אני מספרת שכשאני חוזרת לניו יורק אני טסה מיד אחרי כמה ימים ללוס אנג'לס, עברתי אודישן שני לסרט. כל הכבוד לי.

החב'רה שואלים על מה הסרט ומפה לשם אני מספרת שיש שם קטע של נשיקה. נשיקה???? שואלים הגברים בשוק, מה לע' לא איכפת? אף פעם לא שאלתי אותו, אני עונה. זה לא שאני הולכת למועדון ומתמזמזת עם גבר, זה חלק מהעבודה שלי כשחקנית. אחד מהחברים (מנכ"ל חברה גדולה, אדם לא פרימיטיבי בכלל) אומר שהוא בחיים לא היה מסכים שחברה שלו תתנשק עם גבר אפילו לא בשביל עבודה. חבר אחר (פלייבוי תל אביבי) מוסיף שכשהוא יצא עם השחקנית-דוגמנית ההיא היא ויתרה על תפקיד שכלל קטע בחדר מיטות וערום עדין במיוחד, רק מפני שהוא התנגד ואיים לעזוב אותה (מה שקרה כמה חודשים אחרי).

האמת, מאוד הופתעתי מחבריי הפרימיטיביים. זאת עבודה זה לא באמת, ניסיתי להסביר. לא היה עם מי לדבר. ומה אתם חושבים על הפרסומת הפרובוקטיבית שעשיתי לפני כמה שנים, זה היה בגידה לטעמכם? מממ....מילמלו חבריי, אני לא הייתי מסכים שחברה שלי תעשה את זה, ענה אחר. אבל את זו את ואני זה אני ואת גם קצת משוגעת אז לא מתעסקים איתך.

אני חייבת לשאול את ע' מה דעתו. חייגתי אליו ושאלתי. ע' הופתע מהשאלה, זה העבודה שלך מה הקטע? ענה לי. זה מה שאת רוצה לעשות, זה מה שעושה לך טוב, זה לא אמיתי זה עבודה. נכון, קפצתי מאושרת שמצאתי גבר שמבין את השפה בה אני מדברת.

זה מעניין, אף פעם לא חשבתי לשאול או לשתף את בני הזוג שלי בהחלטות מקצועיות שלי. האם לעשות את הקמפיין הזה או ללכת לאודישן שכולל תפקיד שבו אני אצטרך להתנשק או להכנס למיטה עם שחקן. ברגע שיש קהל או שיש צוות עם מצלמות זה כל כך מבויים שאין בכלל משמעות למגע השפתיים או למגע הגוף. גם בתצוגות מבויימות שעשיתי בחו"ל בהן נדרשתי להצמד לדוגמן או להתחרמן איתו על הבמה, זה א-סקסי לחלוטין. זה תמיד התחיל והסתיים על הבמה, זה תמיד עבודה. מעולם בן זוג שלי לא העיר שזה מפריע לו. מצד שני אף פעם גם לא שאלתי.

זה מוזר?