לאבד חיה זה כמו לאבד את החבר הכי טוב שלך, כמו לאבד בן משפחה.

הכלבה של החברים שלנו אומצה על ידי א' כשהיתה בת חודש. היא עברה איתו את כל השנים הקשות שלו כאן והיתה כמו הבת שלו. היא מעולם לא היתה חולה.

 ביום שבת בערב לא הרגישה כל כך טוב, בשמונה בבוקר לקחו אותה לרופא ובצהריים היא כבר לא היתה. היא היתה בת תשע.

ההלם של הפרידה בלי שום הכנה, החור הענק שנפער בבטן, הבית הריק לחזור אליו, הכל מוטט את הגבר החזק והמצ'ואיסטי הזה. זה היה כל כך כואב לראות אותו נשבר לרסיסים. לקחנו אותו ואת החברה הגבוהה שלי לבית שלהם, אספנו את המיטה של הכלבה, את הצעצועים. ניקיתי להם את הבית (כי הכלבה היתה במחזור והיו טיפות של דם על הפרקט) וישבנו איתם כל הלילה, כל יום כל יום במשך שבוע.

היום בבוקר הלכנו לחפש בתי קברות. נסענו למקום כפרי בצפון ניו ג'רסי שם מצאנו בית קברות ענק, עם מדשאות ואגם ואפשר לשתול עץ ומתחתיו קבר. מקום מדהים. הסתובבנו, קראנו מה כתוב על קברים, סיפורים של אנשים שקברו את הכלבים, החתולים, הצבים והסוסים שלהם.  פרחים וצעצועים ועל המצבה תמונות של בעלי החיים חקוקות באבן. אני מצאתי קבר של סוס שהבעלים שלו תרם עץ שהיו עליו פעמוני רוח ועל הקבר כתוב - אתה נתת לי כנפיים כשלא יכולתי לעוף. הוא היה סוס מרוצים.

לא ראיתי כאלה בתי קברות בארץ. טוב אצלנו גם אין מקום לכל כך הרבה מדשאות ואגמים.

אחר כך הלכנו לשחק עם כלבים בחנות חיות ומצב הרוח שלהם  השתפר.

אני מאוד מתגעגעת אליה, היא היתה כלבה מאוד מיוחדת, למרות הגודל שלה (50 קילו)  היא תמיד חשבה שהיא גור קל רגליים והיתה מקפצת ורק היינו צרכים להעיז לא ללטף אותה היא היתה דוחפת את האף מתחת ליד ומקפיצה את היד בדרישה של נו..מה קורה?

אני מקווה שהם יקחו גור מהר. אולי בסופשבוע הבא ניסע לקנדה להביא גור, כי משם הכלבים הכי טובים לסוג שלה.

ביום שני הלוויה.