הענן חזר לרחף מעל ראשי והתאים לאוירה בחבורה. חנה נפרדה מהחבר והיא ואילנית הפכו לבלתי נפרדות ונראו כזוממות משהוא. ציפי ריחפה בעננים משלה היא יצאה עם בחור חדש שהיה מחובר ל"חברה הלבנה", כולם קנו אצלו.

לא ראיתי אותן בתדירות של הקיץ, עבדתי במעגלים אחרים. הכל התערבב.

"הכל בסדר איתך?" שאלה אילנית כשהסתדרנו בשורה ארוכה עם גופות אחרים. " אני בסדר" הזעפתי פנים "את לא נראית בסדר" המשיכה לחטט "אני נראית מצויין ו-מ-ז-ה את יכולה לעשות כותרת ברכילות של סופשבוע" עקצתי, אחרי שגיליתי שהדליפה את הפרידה מבייבי פייס לרכילאי הראשי. יצאתי למסלול, הלכתי ישר וכשהסתובבתי לחזור ראיתי אותה צועדת לעברי מחייכת כחתול מדושן.

"הכל בסדר?" שמעתי קול מאחורי כשסגרתי את החזיה בסוף התצוגה "מה הקטע שלך, תעזבי אותי" צעקתי והסתובבתי. רונית לקחה צעד אחורה "סליחה, סליחה, חשבתי שאת אילנית הקרציה" חיבקתי אותה "את עסוקה עכשיו?" שאלה "לא, גמרתי להיום. יש לי אודישן לפרסומת אבל אני אוותר עליו" נאנחתי " נהדר, בואי".

 את רונית הכרתי באודישנים לתוכנית טלויזיה, היא קיבלה את העבודה. חצי שנה אחרי קיבלתי את התוכנית שלי. היא היתה הטלפון הראשון שברך אותי. נפגשנו בתצוגות וארועים ושמרנו על קשר ידידותי. לא היינו ממש חברות.

התישבנו בסוס עץ והזמנו קפוצינו עם חלב דל שומן "את עצובה" זרקה אמת לאויר "אני בסדר" דיקלמתי "מה עובר עליך?" רכנה קדימה והביטה בעיני .  הרגשתי שבאמת איכפת לה. מזמן לא דאגו לי ככה. המועקה זזה הצידה ונתנה למילים לזרום "אני כל כך לבד. בלימודים אני "הדוגמנית", בוחנים אותי כמו עוף בגריל, מה אני לובשת, עם מי אני מסתובבת, כל מה שאני עושה אני חושבת מאה פעמים לפני, רק לא ליפול בפח היפה שמנסה להיות חכמה. אני שונאת את השותפה שלי, אני יוצאת כל ערב בשביל לחזור הביתה מאוחר, כשהם ישנים ובבוקר אני עייפה בלימודים. אני שונאת את ההפקה, לא מסתדרת עם הכוכב ומצד שני בחיים לא אעזוב זו הזדמנות חיי. ויותר מהכל אני לבד. אני כל כך לבד. חוץ מעבודה, לימודים והסתובבות בלילה בברים ומועדונים אין לי כלום בפנים. ריק." הדמעות טיפטפו על שולחן העץ החום ויצרו שלולית צער קטנה. לבשתי את משקפי השמש הגדולים.

 "מצד שני זה הזמן שלך. את דוגמנית, את סטודנטית, את מרוויחה נהדר. למה את לא מסוגלת להנות מכל המתנות האלה? אני בדיוק במצב שלך ואני נהנית מכל רגע, מחבקת אותו כי יום אחד הוא יגמר" רונית לגמה מספל הקפה והורידה את משקפי השמש שהחזיקו את תלתליה השחורים כקשת והניחה אותם על אפה הקטן "לא יודעת. אני מרגישה כמו קוף בקירקס. זורקים לי בוטנים ובוחנים מה אני עושה איתם" עשיתי פרצוף של קוף וגירדתי את הבטן. צחקנו.

נשענו אחורה על כסאות העץ והבטנו בעוברים ושבים שהביטו בנו. השמש פנתה מערבה לטבול בים ובלכתה נצבעו השמיים בוורוד אדמדם "אני רוצה להכיר לך מישהוא" אמרה  מהורהרת לאחר שתיקה קצרה "אויש נו באמת, לא בשביל זה סיפרתי לך " התרגזתי "לא, באמת. הוא אחד החברים הכי טובים שלי, הוא גם דוגמן אבל חכם ואני חושבת שאתם חיבור מצויין" היא נשמעה משכנעת "אני לא יוצאת יותר עם אנשים מהביצה הספיק לי הסיפור עם הסוכן " אמרתי וסובבתי את ראשי ממנה והלאה "תקשיבי" ניערה את ידי "הוא אחר. תאמיני לי שהוא אחר. בואי איתי למסיבה ביום שישי בצהריים על הגג של הסטנדאפיסטית הוא יהיה שם" התחננה. "אם לא תגידי לו כלום אני אבוא. אם הוא יראה לי תכירי בינינו" התרצתי "מבטיחה" חייכה והזדקפה בכסאה, מרוצה מעצמה.