שתיים עשרה שנה טלעד שידרו על המרקע. מתוך שתיים עשרה השנים האלו שלוש שנים הייתי שם,

חלק "ממשפחת טלעד". שמחתי בשמחתם בקוקטלים, במסיבות ועכשיו דמעה עגולה בורחת מזווית העין. הכרתי את עוזי פלד, טלי ביתו היתה המאפרת שלי, את אייל הכרתי עוד לפני מסעותיו בעולם. באותם ימים משפחת פראן עוד הפיקה שעשועוני טלויזיה ולא טלנובלות דביקות, השוק היה קטן והחלום גדול.

עבורי לראות את טלעד סוגרים את המתג השבוע זו סגירת מעגל, זה כאב עמוק בלב. אני נפרדת מהם ברגשות מעורבים, מצד אחד הם נתנו לי את ההזדמנות הראשונה שלי ושילמו לי משכורות שמנות במשך תקופה ארוכה (בעצם שילמו לי את שכר הלימוד לאוניברסיטה). היו לי איתם תקופות מטורפות בהם קרה שבערב אחד הופיעו שתי תוכניות בהן השתתפתי בפריים טיים  ופרסומות שהשתתפתי בהן בהפסקת הפרסומות, כולם צחקו באותו ערב שכבשתי את הטלויזיה. והיו גם תקופות פחות טובות, אבל הן קשורות בעיקר למי שעבד איתם.

כמו שכתבתי, במשך שנים חגגתי איתם כמעט כל ארוע ויש אפילו תמונה שלי באולפני ג.ג. .

זה סופה של תקופה, ועצוב לי. אני באמת חושבת שטלעד עשו טלויזיה טובה ועצוב לי על הפרידה.

אני חושבת שהטלויזיה היום אלימה מידי, בוטה מידי, מינית מידי ולעיתים קרובות לא נעימה. הצבעים עזים, הווליום גבוה בפרסומות. זה מצחיק שכל מי שבא לבקר אותי כאן מציין כמה נעים לצפות בפרסומות בארה"ב. אבל הטלויזיה היא ראי של החברה, לפחות בישראל, כאן הטלויזיה מנסה לפחות לחנך.

היו שלום שידורי טלעד.

תודה על השנים היפות.