זו פעם ראשונה שאני רחוק מהבית בראש השנה. היו לנו כמה הזמנות והחלטנו לחגוג את החג עם החברים, אנחנו קוראים לזה חג הילדים העזובים. נהיה 15 איש, אבל 15 ילדים רחוקים מהבית. כל אחד יבשל את המאכלים שהוא מתגעגע אליהם בחג. אמא שלי נשמעה כל כך עצובה בטלפון ואני חנקתי את הדמעות, לא לבכות איתה.

תעשו לי טובה, כשאתם יושבים סביב שולחן החג, תעצרו שניה בשבילי, תביטו סביב על הדודה המעצבנת, על הילדים המרעישים, על המשפחה שלכם. תזכרו שיש נשמות שרחוקות כל כך מהבית בחג הזה ותודו לאלוהים שיש לכם את כל זה מסביב כי למרות שלפעמים מעצבן בחגים לפחות יש מה שיעצבן.

שתהיה לכולנו שנה טובה, שנה של שלום, שנה שנלמד לאהוב ולכבד אחד את השני, שלא יהיו פיגועים, שניסע כמו בני אדם בכבישים.

שנה בה כל הבודדים ימצאו אהבה

פשוט שנה טובה.

ואם אנחנו בסיכומים אני רוצה להגיד שאני מאוד מסכימה עם הכתבה הבאה - רינו צרור הוא אחד הכתבים הכי טובים  ואמיתיים בארץ

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/991/730.html