בשל ריבויי יתושים מציקים בביצה אני נאלצת לחסום, בינתיים, את הפוסטים לתגובות. למי שיש משהוא מעניין לכתוב לי יכול לשלוח לי  מייל.

עד אז תהנו בשקט.

:0) דוגמנית

..................................................

בקיץ ההוא היינו חבורה קבועה חנה, ציפי, אילנית, מלי ואני. עבדנו יחד כל יום, כל היום. התחלנו בשש בבוקר, כשאסף אותנו המפיק מהבתים, ונסענו.

 ראשון לציון, הרצליה, שפיים, באר שבע, ים המלח, חיפה, נתניה, נהריה, נצרת, טבריה, קריית שמונה ומה שביניהם. חזרנו הביתה קצת לפני שהתחלף יום והיינו צריכות להפגש שוב.

לא סבלנו אחת את השניה. ציפי ומלי היו חברות טובות בתחילת הקיץ. מלי ואני היינו פעם חברות עד שסידרתי לה עבודה שיכלה להקפיץ אותה אל הכוכבים והיא גם פישלה וגם דפקה אותי. חנה הייתה זקוקה לכסף כמו אוויר לנשימה וניסתה להתחבר עם כולן. אילנית היתה הרעה, נחש בקש.

השתדלתי לשבת מקדימה, לא להתערבב בפה שלהן ולהשלים שעות שינה.אפילו  הקירקורים שלהן התחלפו בסופו של דבר בנשימות עמוקות.  כשהגענו למקום בו התקיימה התצוגה (תצוגת חלטורה) כל אחת קיבלה את סטנד הקולקציה שלה, תפסה כסא ופינה בחדר/אוהל/פרגוד/מסדרון או כל מקום "מוסתר" (ידענו שמציצים לנו) אחר שהקצו לנו. התאפרנו, סידרנו שיער, את נעלי העקב השחורות והלבנות זו לצד זו, הוצאנו את האביזרים האישיים (לי היה בתיק חזיית סטרפלס בצבע הגוף, חזיה שחורה, חוטיני בצבע הגוף, גרביונים משזפים, לק שקוף, חמאת גוף, מקדם הגנה, גומיה, דאודורנט, בושם, שני כובעים רחבי שוליים, משקפי שמש ומשקפי הראיה שלי ) והמתנו. הן העבירו את הזמן בפרצופים אחת לשניה או ביום תקשורתי במיוחד, ברכילות. אני קראתי ספר או חומר למועד ב' ומידי פעם הנעתי את ראשי בהסכמה.

ציפי סיפרה לאן המשיכה אחרי שהורדנו אותה בבית, בר או דיסקוטק, שם ניסתה למצוא בחורים בגובה שלה (1.85) וקצת פחות. מלי, שדיברה עם ציפי בגובה העיניים כי היתה נמוכה ממנה בשלושה ס"מ בדיוק,  הפליאה בשבחי איברו של החבר השרירן שלה ופרטה את התנוחות של אותו לילה ועידכנה כשיצאו עם חברים למקום חדש שנפתח בעיר.  חנה בכתה על החבר המשוגע  (שמידי פעם ליטף אותה בחוזקה) וניסתה להבין האם הוא בוגד בה ומה יהיה עליה. אילנית הקשיבה קשב רב והקלידה את האינפורמציה בראשה ומידי פעם סיפקה סיפור חם מהתנור על ידוען זה או אחר שהסתובבה איתו. אילנית היתה מקושרת וכל הדוגמניות המתחילות רצו להיות חברות שלה בכדי שתסדר להן עבודה.

בקיץ ההוא לא היה לי חבר. עדיין אספתי את חלקי הלב שנשבר בלונדון (וכשחשבתי שאני סוף סוף מגלידה, כיאה למפגרת מנוסה, נסעתי שוב. הדבק ניתק והלב שוב נשבר). רוב הקיץ הסתובבתי עם פרצוף תשעה באב ומשקפי שמש גדולים. הרדיפה אחרי הזנב של עצמי מבחנים-עבודה-דלק-שכר דירה-עבודה-מבחנים לא הוסיפו לתחושת הסיפוק בחיי וריגשי אשמה וחמלה על עצמי היו הרגשות העיקריים שהתערבבו לי בגוף.

שתי דקות לפני ההתחלה שאל המפיק האם הוא יכול להכנס, צעקנו "כן" חזרה. "אני רוצה להתחיל, אתן מוכנות" ראשו מציץ מהפתח. עמדנו בבגדי ים ונעלי עקב בסדר הקבוע ויצאנו למסלול.

המשך יבוא.....