שירלי:....בקיצור, אנחנו יוצאים כבר איזה חודש וחצי, קצת יותר. סוף סוף בחור שנראה טוב, עם עבודה טובה, מתקשר אלי כל יום, יוצאים באמצע השבוע וגם      בסופי שבוע, את יודעת, נורמלי ואז אני מספרת לו שאחד הפרופסורים שאני עובדת איתם רוצה להכיר לי מישהו

אני: נו ומה אמרת לו?

שירלי: חכי. אז הוא אומר, אני מקווה שאמרת כן.

אני: סליחה

שירלי: כן. אז אני אומרת לו, חשבתי שאני במערכת יחסים וכשאני במערכת יחסים אני לא פוגשת גברים אחרים. אז הוא עונה שאם לו היו מציעים להכיר משהיא הוא לא היה אומר לא.

אני: ואני מאוד מקווה שכאן הסתיימה השיחה ביניכם. כלומר, אני תמיד אומרת שעד שאין לך טבעת על האצבע הכל פתוח, אבל לשמוע את זה מגבר, זה חוצפה.

שירלי: לא אל תשאלי, מכאן התפתחה שיחה.

אני: מה?

שירלי: את יודעת, התחלנו לדבר על מה קורה. אני אמרתי לו שזה מפריע לי שאחרי שאנחנו שוכבים הוא ישר רץ להתקלח

אני: אוי אני מכירה את אלה "חוטאים ומתקלחים"

שירלי: הוא טוען שהריח של הגוף מגעיל אותו והוא דורש ממני גם להתקלח. חוץ מזה מפריע לו שאני מנשקת אותו יותר מידי.

אני: הההה?

שירלי: הוא טוען שאני יותר מידי אמוציונלית ונוגעת, הוא מחפש בחורה יותר קרה כי הוא בחור קר.

אני: אז למה הוא ביקש שיכירו לו אותך, את הכי אוונגרדית שיש.

שירלי: לא  יודעת הוא חשב שהוא יסתדר עם זה

אני: אז שילך להסתדר אצל פסיכולוג.

שירלי: אוף, כבר אין לי כח לעוד אכזבה, לעוד דייט, אין לי כח תל אביב גומרת אותי

פריז - הציץ שהציץ....