כששמעה את המפתח מסתובב בחור המנעול, קפצה חברתי השחקנית שנעלמה לי, מהספה ורצה לעברי (אני, ייצור רטוב מגשם) וחיבקה אותי חזק חזק. גם בעלה קם וניגש לחבק אותי. כאילו לא עברו שנתיים מאז הכעס כאילו רק אתמול ישבנו שתינו וריכלנו על החיים, כך היתה הפגישה. גשם סוער ירד בחוץ (הפאקינג גשם הזה יורד כבר ארבעה ימים רצוף) וע' הכין לכולם קפה ריחני.

 התישבנו על הספה, אחרי שהורדתי את הגרביים שעשו קצצ..קצצצ כל פסיעה ואת התחתונים הספוגים במיים ודיברנו. דברנו על מה שקרה ומה שהיא הרגישה, דברנו על מה שהיא עברה בשנתיים האחרונות, על מה קורה עכשיו ועל כמה אנחנו אוהבות אחת את השניה וצריכות ללמוד לדבר יותר על מה שמפריע.

אנחנו משתדלים מאוד שיהייה להם נוח. קנינו המון ממתקים הביתה ופירות, סידרנו מיטה נוחה ומצעים נעימים. הם מצידם משתדלים גם, הם כל הזמן רוחצים כלים ומסדרים את הבית ולסעודה המפסקת הם הביאו מתנה 6 כוסות יין מחנות שאני מאוד אוהבת ושתי צלחות מאוד יפות להגשה.

בערב יום כיפור קמתי מוקדם לעבודה (שש בבוקר) ויצאתי מוקדם מהעבודה, על מנת להכין את הסעודה המפסקת. המוזמנים: החברה השחקנית האורחת, בעלה הבמאי, החברה הגבוהה שלי ובעלה (החברים הכי טובים שלנו אפשר להגיד) וכמובן ע' ואני. עמלתי במטבח שלוש שעות. בבוקר קניתי רנר בצבעים של טורקיז, ירוק וצהוב שהונח על מפה ירוקה. על השולחן פיזרתי עלים יבשים ואיצטרובלים קטנים ושתי דלעות בייבי, באמצע השולחן דלק נר גדול בצבע כסף. ניסיתי להביא לשולחן החג קצת מהסתיו בחוץ וקצת ממנהגי המקום.

הכנתי חזה עוף במרינדת שום וצ'ילי מתוק, אורז בשקדים, צימס, תפוחי אדמה ובטטות בתנור עם רוזמרין, פשטידת פטריות ופטריות בתנור ממולאות בגבינת עיזים ועירית. לקינוח הגשתי עוגת דבש, לחם בטטות עם תבלינים, אננס, שוקולדים ותה תבלינים. הארוחה לוותה ביין שאני לא זוכרת את שמו שנת 97 ובקבוק רקנטי מרלו  2000.

בסוף הארוחה, שהיתב נעימה מאוד, התחיל ויכוח טיפשי בין ע' לבעלה של הגבוהה, הויכוח התלהט ועבר לשלב יותר פיזי (זה כל כך לא מתאים להם, הם החברים הכי טובים). הם צעקו אחד על השני  אני נכנסתי באמצע מנסה להפריד וגם הבמאי ניסה, קבלתי קצת דחיפות, בקיצור היה בלאגן. בסופו של דבר הם הלכו.

 אני לא יודעת מה יהיה עכשיו...

תודה רבה לכל מי שעזר בנושא פריז.