מלי נכנסה לוואן הגדול ראשונה. אחריה עלתה אילנית וציפי הושיבה עצמה בקצה השני של הספסל.

שקט.

גם זבוב לא העיז לזמזם. רוחות מלחמה נשבו. המפיק הגביר את המוסיקה ולחץ על הגז. אילנית הגיבה במשיכת כתפיים למבטי השואל. התעוררתי מהשינה בבהלה בכניסה לאולם הארועים בראשון, אספתי את התיק הגדול וגררתי עצמי לעבר חדר ההלבשה, שם ההמולה היתה בעיצומה. המעצבים רבו מי יציג ראשון, הרקדניות סידרו את בגדי ההופעה וצעקו זו לזו רכילות רקדניתית. אותנו הפנו "לאיזור הדוגמניות", הקפה בדרך.

 ציפי הלכה לשירותים. כעסה על מלי עלה על גדותיו וגלש בשטף דיבור "אתם לא מאמינות על הכלבה הזאת. אתמול היא באה לישון אצלינו יצאנו, חזרנו והיא נכנסה להתקלח, שריר נפוח התקלח אחריה וכשסיים נכנסתי אני להתקלח אני ומה אני רואה" היא עוצרת בכדי להעצים את גודל המאורע "הזונה תלתה את החוטיני מהתחרה שלה על הידית של מגבות הפנים. קראתי לה פנימה ושאלתי אותה מה היא בדיוק מנסה לעשות. היא ענתה בתמימות ששכחה להביא חתונים והיא כיבסה את שלה ותלתה אותם" קולה של מלי הגיע לטונים גבוהים והיסטריים "שיו, אני לא מאמינה לח-ו-צ-פ-ה" חיממה אילנית את האווירה. "מה עשית?" לחצה חנה "כאילו שאני לא מבינה שהיא מנסה לרמוז לשריר נפוח שהיא חמה עליו" זילזלה מלי בהתנשאות "העפתי אותה מהבית באמצע הלילה" הצביעה על הדלת בתיאטרליות, התישבה על הכסא ושילבה רגליה בנחישות. "טוב מאוד" עודדה אילנית "גם כן חברה, פחחח".

ציפי חזרה מהשירותים והדממה חזרה לחדר. המוסיקה התחילה ואנחנו נעמדנו בשורה הקבועה.

התצוגה הסתיימה והמשכנו לחוף צמח, ארוע גדול של וועד עובדים נחשב. שוב כולם  שוקעים בשינה עמוקה ומתעוררים בצומת גולני לקול צעקות שבר "תעצור, תעצור, תעצור, תעצור" צעקה חנה, מקפיצה את כולנו בבהלה "אני רעבה תעבור במקדונלד" התחננה בקול ילדותי. נסענו לחלון והזמנו ג'אנק שיחזיק אותנו עד סוף היום. 

בכניסה האחורית לצמח מצאנו את "הזמר" חובב הדוגמניות הבלונדיניות מפרלטט עם רקדנית חטובה עם ציצי גדול. נכנסנו לחדר ההלבשה ומצאנו פינה לפרוק עצמינו ולהפוך את הפנים העייפות לפני דוגמניות זוהרות, כל אחת התכנסה בעצמה ושתקה.

עליזה, יבואנית בגדים, נכנסה לחדר ושברה את השתיקה "שלום חמודות שלי, אי יה יה כמה אתן יפות" חילקה לנו בגדים וריכלה קצת על דוגמניות אחרות בעודה נועצת בי מבטי תמיהה מה-קורה-פה-מה-אני –מפספסת, עשיתי לה סימן אחר כך. "אולי תקראי לי בקפה" קטעה מלי את חיוכיה המברברים של עליזה (עליזה ידועה כמכשפה מקצועית שלא מזמן עברה קורס התמחתה גם בקריאה בקפה) "בכיף מתוקה, יש לכם זמן אחרי התצוגה?" היא שמחה שמכירים בכישוריה "כן הארוע הבא רק בשש והוא די קרוב" צהלו הבנות.

אחרי התצוגה התישבה עליזה ליד שולחן קטן באמצע החדר. שתינו קפה שחור חזק והיא הפכה את הכוסות וחיכתה לסימן מוועד עובדי המכשפות. אף אחת לא זזה על מנת לתת פרטיות לחברתה, כולן משפחה אחת ובמשפחה אין סודות. נראה שזו תהייה "קריאה אינטימית" במיוחד. עליזה הפכה את הכוסות, הביטה לנו עמוק בעיניים וחזתה "אילנית אני רואה מספר פרידות, חתונה וגרושים", "חנה, את בכלל לא תגורי כאן, את תגורי רחוק רחוק מעבר לים. יהיו לך בתים בכל בירה באירופה וכסף יותר משתוכלי לספור. את תהיי אשה עשירה מאוד מאוד" חנה צחקה בזילזול "מה את מג'נונה אין לי כסף לקולה" ביטלה את חזונה של עליזה שהיה רחוק מאותה מציאות של חדר הלבשה מזיע ורחוק מדירת שני החדרים של אמה הגרושה שניקתה בתים וגידלה ארבעה ילדים בעייתים במיוחד.

 "דוגמנית" היא מכריזה "לא, לא בא לי" ניסיתי להתחמק, מרגישה עירומה (יותר מתמיד) מול הבנות, אבל היא היתה בטראנס "אני רואה חתונה אבל לא ילדים" הדגישה בטון רציני "באמת?" לחשתי בעצב "כן, זה מה שאני רואה".

 אני לא מאמינה בשטויות האלה כל כך הרבה פעמים אמרו לי דבר והיפוכו. מאות פעמים "התחתנתי" עם זה שהייתי איתו ונולדו לנו שלושה ילדים וכלב במושב.

עברו שנים מאותו קיץ.

אילנית התחתנה והתגרשה כעבור חצי שנה. חנה התחתנה, מטיילת בעולם במטוסים פרטיים בין בתיה הרבים ולובשת שמלה שתג המחיר עליה כגובה משכורת שנתית של עובד עירייה.

(המשך יבוא...)