תמונות מטיולים
זהו, תם שבוע הטיולים, התמונות הועלו למחשב והאורחים בדרכם חזרה לארץ. זה הזמן לסכם בקצרה מה היה לנו שם:


1. קצת Hochwasser, כלומר מים גבוהים, כלומר נהר העולה על גדותיו מרוב התרגשות לקראת האורחים.

















2. טיול לדורהיים והסביבה, ובו תגלית מרתקת: מעין טבעי הנובע מזה מאות שנים סמוך לכפר, וכל תושבי הכפר באים אליו (עד היום) למלא בקבוקים. ומה התגלית המרתקת? כפי שגיליתי בדיוק לפני שצולמה תמונה זו, מהמעין יוצאים לא מים סתם, אלא סודה - מים עם גזים, ואפילו הרבה (!) לא פלא שהגרמנים מגישים סודה כשמבקשים מהם מים מינרליים - כנראה שככה זה המעינות בסביבה... (נשאלת השאלה למה אי אפשר לארגן מעין של קולה, שוקו חם או ייגרמייסטר)


3. ומיסוד המים ליסוד האש. תמונה זו צולמה במפעל הברזל פולקלינגר הוטה, עולם של צינורות, מוטות, ארובות ועוד, שהיה פעיל עד 1986, וכיום הוא אטרקציה תיירותית (קצת overpriced ודי מרוצה מעצמה). לי זה הזכיר את התפאורה של 'ברזיל' (וגם יכול להתאים היטב למשימה של 'המרוץ למיליון').









4. ולסיום, חזרה אל המים, ואל הזאר, שבתמונה זו עושה חיקוי נאה של נחש אנקונדה (רק יותר ארוך משנים עשר וחצי מטר) ליד העיירה מטלאך, שם גם ביקרנו במפעל הקרמיקה Villeroy-Boch (פרס יינתן למי שיציין ראשון את ההגיה הנכונה של השם; ההשתתפות אסורה על מי שהיה אתנו בטיול).








שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/3/2007 00:46, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-10/3/2007 16:56

---

העיירה שלי
בלי לשים לב בכלל עברנו לפני יומיים נקודת-ציון חשובה - חצי שנה בגרמניה. ואולי דווקא העובדה שלא שמנו לב מראה שאכן התאקלמנו במידה רבה בעיר. הכוונה לא רק לגרמנית (שבהחלט משתפרת) או להבנה יותר מסודרת של נהלי החיים כאן (היזהרו מרמאים עם פנים חביבות) אלא גם לתחושה שזארברוקן, העיר הבינונית בה אנחנו חיים, היא במידה רבה של אמת גם 'בית' ולא רק תחנת מעבר זרה. ולרגל המאורע, כמה דברים קטנים על העיר שלמדנו במשך הזמן:

1. בגלל שהשם הוא Saarbrücken, כלומר יש שתי נקודות מעל ה-u, קוראים את התנועה הזו כמשהו בין שורוק לחיריק, או במלים אחרות, כמו שהיו אומרים 'מה, אתה דפוווק?' ב'פלטפוס'. מהסיבה הזו מתעקשים בכל מיני מקומות (למשל ויקיפדיה) לתעתק את השם בכלל כ'זארבריקן'.
2. האטימולוגיה של השם נראית אמנם ברורה (הגשרים על נהר הזאר) אבל היא שגויה: השם מופיע בספרות (במקורו הצרפתי, Sarrebrooka) כבר משנת 999 לספירה, 500 שנה לפני שהוקם במקום הגשר הראשון. ההערכה היא שמקור השם הוא במילה brocken, שבגרמנית עתיקה פירושה 'סלעים', ושהעיר נקרא על שם מספר גושי אבן שבלטו מתוך הזאר באזור זה.
3. עם אתרי התיירות בעיר נמנים כנסייה שאין בה אף צלב, אתר זיכרון בלתי נראה ואנדרטאות לחללי שני צבאות יריבים באותה מלחמה. את האחרון כבר הסברתי (בפוסט על הטיול לגן הצרפתי-גרמני) ועל שני האחרים אני מבטיח פירוט בהמשך.
4. במרכז העיר, ליד קארשטאט (כלבו ענק במיוחד, שמתפרש על חלק ניכר ממרכז העיר, כך שזו לא ממש נקודת ציון טובה), יש פסל משונה - גוש אבן לא מסותת בגובה מטר בערך, שעליו מגולף דוב ורשום המרחק לברלין (715 ק"מ). המטרה? לא ברורה.
5. תחנת הכוח בעיר זכתה בשנים האחרונות לפרס מיוחד על תרומתה לשימור איכות הסביבה וניקוי האוויר והמים מתוצרים תעשייתיים. ואכן, העיר נראית ומרגישה כמו כפר, וזה בהחלט מרשים בהתחשב בכך שלפני שישים שנה היתה מרכז ייצור הפחם והברזל של גרמניה.
6. מזג האוויר כאן - כמו בחלקים רבים של גרמניה - יכול להיות מתואר במילה הגרמנית הנהדרת wechselhaft - הפכפך. זה אומר שאף פעם אי אפשר ממש לסמוך על התחזית, אבל מצד שני גם יוצר הרבה מאוד הזדמנויות לשילוב של גשם ושמש, שיוצר - כפי שלמדנו בגן - קשת:



אגב, כשהסתכלנו החוצה בהתפעמות מהקשת המרהיבה (זה נראה הרבה יותר מלהיב במציאות) עלה בי עוד הרהור אטימולוגי, הפעם בעניין 'קשת': בעוד שבעברית משמשת אותה מילה לתופעה המטארולוגית, לצורה הגיאומטרית שלה, למבנה האדריכלי ולכלי הנשק באותה צורה, הרי שבאנגלית שייכים כלי הנשק (bow) והקשת בענן (rainbow) למשפחה אחת, ואילו הצורה הגיאומטרית (arc) והאדריכלית (arch) למשפחה אחרת (ונדמה לי שבגרמנית זה גם כך).
יהיה מה שיהיה שמה, הקשת היתה תמיד סמל לברית בין השמיים לארץ ובין הטבע לאדם, והופעתה היום בהחלט משמחת - אולי היא מסמלת את הברית ההולכת ונרקמת בינינו לבין העיר.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/2/2007 02:47, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30, תמונות, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-26/2/2007 10:22

---

ביום שמש יפה (פוסט תמונות)
יש לי אמנם ביקורת מסודרת על "הילדים של מחר" בקנה וגם כמה פוסטים פוטנציאליים אחרים, אבל השמש יצאה ליומיים רצוף, ועוד בימים שבת וא', ואנחנו ניצלנו אותה לשני טיולים, אחד בכל יום, שסיפקו תשוקה עזה שהיתה לנו כל החורף הזה להזיז קצת את הרגליים. אחת התוצאות היא - כמובן - תמונות.
הפעם יצאנו לשני אזורים מרוחקים מהנהר, שלא ביקרנו בהם עד כה - ראשית, הקתדרלה הגדולה השוכנת על הגבעה בצדו השני של הנהר, באזור שהסתובבנו בו הרבה כשחיפשנו דירה אך כמעט לא חזרנו אליו מאז. הקתדרלה פתוחה רק ביום א' לתפילות אז לא ראינו אותה מבפנים, אבל מבחוץ היא ללא ספק מרשימה:







זאת היתה גם הזדמנות לצלם את העצים העירומים והדרמטיים, שקשה שלא לחוש בהשפעתם מאז שהחל החורף. אולי התמונה הזו מעבירה הכי טוב את התחושה המאיימת:






כפי שאפשר לראות, בשלב זה השמש רק הציצה דרך העננים, ונותר לנו רק להחזיק אצבעות שהיא תופיע מחדש למחרת. אז החזקנו, והיא עשתה זאת בגדול: שמיים כחולים, ללא ענן אחד מזריחה עד שקיעה - חוויה שלא ראינו כאן מאז אוקטובר (כן, אני יודע שאצלכם זה נפוץ. נדבר באוגוסט) . כדי לנצל את היום הנפלא לקחנו אוטובוס שבע תחנות אל 'הגן הצרפתי-גרמני', גן שניטע בשיתוף פעולה בין גרמנים לצרפתים כמחוות שלום לאחר סדרת המלחמות בין שתי מדינות אלו, שזארברוקן הפכה בכולן לשדה קרב. רק יום קודם, ליד הקתדרלה, ראינו אנדרטה שהקימה עיריית סנקט יוהן (החלק ההוא של זארברוקן) ללוחמים הגרמנים שנלחמו נגד צרפת ב-1870. בגן עצמו, מוקד המשיכה העיקרי הוא האגם (משמאל), שאינו גדול במיוחד אבל יש לו היסטוריה - עוד בימי הביניים השתמשו בו האבירים המקומיים כמקור כח לתחנת הקמח, ומכאן שמו, "בריכת טחנת הקמח הגרמנית" (דוֹיטשמוּלֶרוָייהֶר).





האגם משמש בקיץ למטרות שונות ומשונות (יש סירות פדלים ואפילו עוגב-מים) אבל בחורף האטרקציה העיקרית היא מגוון ציפורי מים ששטו בו, ושנהנינו מאוד להאכיל. במיוחד כיכבו העגורים (מימין), שיש משהו חייזרי בבליטות שיש להם ליד הפנים ובצרחות שהם משמיעים כשהם מקבלים אוכל. את האוכל, אגב, מוכרים במסודר בחצי יורו בקיוסקים סביב האגם. ואם כבר במידע על שירותי תיירות עסקנו, חייבים לציין שזהו גם האתר הכמעט-יחיד בזארברוקן שבו יש בכל מקום גם הסברים באנגלית (בנוסף לצרפתית וגרמנית).

תיקון: באדיבות הקוראת נועה ד. התברר לנו שלא מדובר כלל בעגורים, אלא באווז סיני מבוית (והנה הערך עליו בוויקי הגרמנית) . תודתנו לנועה, והתנצלות לעגורי העולם שהשתרבבו לכאן בטעות.









האתר, כצפוי, ערוך יותר לאביב ולקיץ, אז נערכים בו מופעים, ויש רכבת המקיפה את כל הגן ורכבל המטפס על הגבעה. את תחושת ה"נחזור לכאן בקיץ" קיבלנו במיוחד כשעלינו מהאגם ב'עמק הפרחים' (בלומנטל, ד"ש לנעמי), וגילינו, כצפוי, שיש אולי כמה ניצנים אבל פרחים עוד אין. בט"ו בשבט, כך מתברר, כמעט כלום אינו פורח עדיין. מצד שני, ראינו כמה ניצני בצלים, ואחרי סוף העלייה גם הופיעו בפנינו פרחים סגולים לא ידועים (משמאל; מישהו מכיר?). בכל זאת, גני הוורדים הגדולים שבקצה הגן (אחד 'גרמני' ואחד 'צרפתי') עוד עמדו בשממונם, וכך גם אזורים נוספים שאמורים להיות מלאים פרחים; אין ספק שעלינו לשוב אל הגן באביב ובקיץ.











החוויה האחרונה שצפן הגן בחובו עבורנו התגלתה בסוף הטיפוס. היה זה בית קברות קטן ועתיק, שהקברים בו היו מהשנים 1870-1912. בלב צמחייה ירוקה שבירוקים נחו מצבות שעל חלקן אי אפשר היה אפילו לקרוא את הכתוב, ועל אחרות נרשמו שמות מכובדי זארברוקן (כלומר, אנשים שיש על שמם רחובות) מאותה תקופה. בקצה בית הקברות הקטן מצאנו אנדרטה ללוחמים הצרפתים שנהרגו באותה מלחמה של 1870. את התמונה השלים שריד של בונקר גרמני, ש-20 כמוהו היו ברחבי הגן כשהוא שימש כשדה קרב.
כשיצאנו עוד נשאר לנו כח לטפס ברגל במורד ההר ולנחות על מסעדת בשרים מצוינת, בה זללנו סטייקים וסלטים ללא הכר, והשלמנו יום א' מהטובים בדורנו. אני מקווה שזה ייתן לנו כח לצאת אל השגרה ולעבור אותה בשלום.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/2/2007 18:52, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, אופטימי, עונות השנה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של יהיה אחלה ב-9/2/2007 01:19

---

הלבן הלבן הזה - פוסט תמונות שלג
"שלג על עירי,
כל הלילה נח"

ובבוקר, כשקמנו, זה מה שראינו:




ומחלון המטבח:




אחרי התקף התלהבות מהיר, ואחרי שביררנו שבחוץ מעלה אחת מעל האפס (כלומר, חמים ונעים, אבל לא מבשר טובות מבחינת הישארות השלג על הקרקע) לבשתי את מעילי וגעטקסיי ויצאתי לסיור תמונות בעיר ובכפר. הדבר המעניין הוא שלאף אחד זה לא ממש מזיז שירד שלג. שוק האיכרים בכיכר הראשית, למשל, מתקיים כתמיד:





אני, בניגוד לאסנת, כבר ראיתי בחיי שלג יורד (שלוש פעמים: בחרמון, בוושינגטון בירת ארה"ב ובאגם טאהו בקליפורניה, שם נתקע הרכב המשפחתי בפקק שיצרה סופת שלגים) , ולבטח ראיתי שלג נח על הקרקע. אבל כל הפעמים האלו היו במסגרת טיול, וחוויית השלג היתה חלק מחוויית הטיול, במיוחד במקומות שלא ראיתי אותם מעולם לא-מושלגים. אבל לראות שלג המקום שבו אני גר מזה מספר חודשים, ולראות את הנופים שאני מכיר מיומיום משתנים למשהו שנראה כמו איזה אתר נופש אלפיני או מרחבי אלסקה במרוץ למיליון - זה כבר ממש משהו אחר.
קחו, למשל, את גשר ביסמארק, שאנחנו עוברים עליו בדרך לעיר:





ואת בניין האופרה והתיאטרון, בו עולה הערב הפקת "רומיאו ויוליה":





וכנראה שאנחנו לא היחידים שמתלהבים מהשלג, כי היה כבר מי שבנה איש שלג אמיתי:





זה כמובן לא יחזיק הרבה זמן - מדובר על שלג קל, שהרבה ממנו כבר נמס והפך לשלוליות - אבל בינתיים, חוויית אירופה מכה בנו בשיאה.

"שלג על עירי,
שלג על פני,
ובתוך הפרי כל געגועיי"
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/1/2007 13:47, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ליןן ב-1/2/2007 19:55

---