מה למדתי בגן היום - פרק 20 - החגיגה נגמרת
הבחינה הלכה בסדר, לכל מי ששואל, אבל אנחנו עדיין בפרקים הקודמים. מה לעשות, עד שמתרגמים הכל לעברית, זה לוקח זמן, אתם יודעים.

לאסט טיים, און מלב"ה: רובי הלכה להביא סלסה, צ'אולין רקחה קוקטייל אימתני, שאדי פצח בשיר ופראו ליפקה פרצה שבה לחדר וחייכה כאילו הוא לפחות בנה האובד.

לנגינת ההמנון...
לכניסתן של הגברות ליפקה ופרוצט חזרה לחדר היתה השפעה מיידית על רמת הטירוף של המסיבה. מאירוע שעמד לגלוש למחוזות ההזויים של קולג'פסט בייג'ינג, חזרנו למופע כשרונות צעירים עבור מורות כיתה גימ"ל. ליפקה שאלה מיד אם אלנה שרה משהו ברוסית ונדהמה לגלות שלא; היא הציעה לשיר ברוסית ושאלנה תצטרף, אבל גם זה לא עבד. במסגרת הלחץ החברתי הרגישו כולם מחויבים למצוא שירים ברוסית בשביל הכוכבת הביישנית - צ'אולין שרה שיר רוסי שגלש לסין, ואני פצחתי ב'לבלבו אגס וגם תפוח' שסחף את ליפקה ועוד חצי מהכיתה לפחות (מסתבר שזה שיר די בינלאומי) אבל גם אז לא נשמע מכיוון הבלונד אפילו צליל אחד זעיר. אני תוהה אם אלנה, כמו בת-הים הקטנה, החליפה את קולה המזמר בכרטיס בכיוון אחד לאזרחות הגרמנית.
ואם באזרחות עסקינן, אסור לשכוח שחייבים ללמוד משהו בכיתה גימ"ל, ולכן אחרי שהתייאשה מגוש הקרח המכונה אלנה הפנתה ליפקה את מכבש הלחצים אל פראו אמיני (שכזכור, לא עובר עליה יום מלהיב במיוחד). "אולי תשירי לנו משהו עממי בגרמנית" ביקשה הליפקאית, ואמיני החווירה והאדימה חליפות. וזה לא שלליפקה היו רעיונות טובים במיוחד: הדבר היחיד שעלה על דעתה היה Bruder Jacob, שזה פחות גרמני ויותר צרפתי או בכלל - בינלאומי. את המצב הצילה פראו פרוצט שציינה שאין גרמני יותר מההמנון; לרוע המזל, כך נחשפה בפני ליפקה העובדה המביכה שלא למדנו את ההמנון בקורס, ושאף אחד לא ממש יודע את מילותיו, שלא לדבר על לשיר אותו בקול. אפילו פראו אמיני סירבה לזמרר (בטענה שהדבר יגרום לעוד שלג לרדת. אבל ממילא ירד שלג למחרת, אז מה הועלנו?) ולבסוף הושגה פשרה: פרוצט הביאה דיסק שממנו הושמע הלחן הפומפוזי של ההמנון (באחריותו של אחד, יוזף היידן) בעוד אמיני כתבה על הלוח את המלים המעפנות (כל מיני 'חופש ושלום וברודרשאפט'), וכולנו נעמדנו במבוכה במעגל (כי צריך לעמוד בהמנון) ובהינו זה בזה בבלבול מוחלט; אני הגעתי למסקנה שאת המנגינה אני מזהה מהאולימפיאדה, אבל איך היא קשורה למלים אין לי עדיין מושג.
כדי להתגבר על המבוכה ולשעשע את האורחים, ניצלה פראו פרוצט האופטימית את העובדה שעל הדיסק היו גם המנונים של מדינות אחרות והתקילה את המשתתפים. כך עברנו על פני המנון אירן, תאילנד, איטליה ורוסיה, כשהמשתתפים המתאימים מהמהמים לעצמם בשקט או מתעלמים בהפגנתיות. אבל אז בקע מהרמקולים המנון סין, ותוך שנייה זינקה צ'אולין ממקומה, נעמדה בדום מתוח והחלה לשיר:




(ישר למשמרות המהפכה. ברקע, אגב, אנוש האיראני)

וישראל? בניגוד למדינות זנוחות כמו סרי לנקה, לבנון וקולומביה, דווקא היה על הדיסק משהו שהיה אמור להיות ההמנון הישראלי, אלא שאחרי שתי השמעות לא הצלחתי לזהות ולו צליל אחד ממנו. מה שכן, ברור לי ש: א. זה לא עיבוד, ולא הרחוק ביותר, של התקווה, ב. זה לא שום ישראלי מוכר וג. זה פומפוזי ומכוער כמו שרק המנונים יודעים להיות. מה שאומר, כנראה, שמישהו טעה ודחף המנון של מדינה אחרת במקום ישראל. למחברי הדיסק הפתרונים.

אגף הבנות
אין לי הרבה מה להוסיף על שתי התמונות הבאות, שמדגימות היטב את יחסי הגומלין בין בנות הקורס, ועוד משהו מענין לגבי אלנה:




(צ'אולין עושה לבופה התאילנדית צמה, כמו במסיבות של כיתה ו'. אחר כך הן התחבקו. מתוק)




(הסיבה שאלנה מוחאת כפיים בעדינות. שימו לב לציפורניים. אסנת אומרת שעבודת בנייה כזו עולה הון, ועוד ביורו)

סלסה והביתה
כזכור, בפרק הקודם הלכה רובי להביא סלסה, ולכן החמיצה את רוב סאגת ההמנונים. אחרי כל הבלגן, זה אמנם נראה כמו אנטי-קלימקס, אבל רובי לא ויתרה, הכניסה את הדיסק וחיפשה לה פרטנר לחולל, גם אם חלק מאתנו כבר החלו להתקפל. חיפשה - ומצאה: מי אם לא שאדי, הכוכב ברוך-הכשרונות, שיודע לשיר, לדרבק, לבנות בתים ולחולל כמו סלסלאיסט מנוסה. הנה:




(מימין לשמאל: אלנה ממשיכה לשתוק, רובי ושאדי רוקדים, צ'אולין תוהה מה לעשות עם שאריות הסופר-קוקטייל, בופה ואלנה מתחילות לפנות את האוכל. מלפנים: שיער מחוף השנהב).

אבל גם ריקודים אינם יכולים לעצור את הזמן, במיוחד כשפראו אמיני הבהירה שהיא תיכף צריכה לזוז וצריך את הכוורת גם לסדר ולנקות (או בגרמנית אָאוּפרוֹימֶן). וכך, לצלילי סלסה ובזמן שיא, חזרה ולבשה הכיתה דמות של... אה... כיתה, שאריות האוכל נאספו, הפחים רוקנו, פראו ליפקה נופפה לשלום ונעלמה מסיפורנו, וכולנו איחלנו זה לזו וזו לזה ובכלל בהצלחה בכל הבחינות הבאות עלינו לטובה (אבל על זה בפרקים הבאים, האחרונים לעונה).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/3/2008 00:46, ושייך לקטגוריות תמונות, מה למדתי בגן היום
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-10/3/2008 23:10

---

מה למדתי בגן היום - פרק 19 - קורספסט צוויי
יללה חאפלה
אולי היו אלה כוסיות הזקט, ואולי העובדה שפראו 'תנועת נוער' ליפקה נעלמה בנבכי המשרד, אבל קצת אחרי האוכל התחילו כולם טיפה יותר להשתחרר. אנוש לחץ שוב פליי בטייפ, ופופ איראני - שזה משהו כמו מוסיקה מזרחית של חתונות - מילא שוב את החדר. וכמו בחתונות, גם רצלנו היה צריך רק שניים-שלושה אמיצים שיתחילו לחגוג.
את התפקיד לקחו על עצמם שאדי (עם הכובע) ומוחמד (בלי הכובע), כמו שניתן לראות בתמונות הבאות:







וכמו בכל חתונה, אפקט העדר פעל את פעולתו, ואחרי אנוש הצטרפו עוד ועוד מהתלמידים למעגל הולך וגדל של רוקדים:





(מוחמד, אנוש, צ'אולין ושאדי, ויש עוד כמה שלא צולמו)

למרות שהמוסיקה היתה מזרחית, הריקוד היה חופשי לחלוטין - מריקודי עם בשיטת 'בעט קדימה', דרך תנועות סלסה מתוחכמות של רובי ועד כרכורים מהוססים של גוקאן בסגנון הביישנים-שיוצאים-למועדון-רק-בגלל-שכולם-הולכים. אבל בסוף התגבש קונספט מוכר וכלל עולמי, הידוע מהתנועה הקיבוצית כ'בן לוקח בת, בת לוקחת בן' - כל פעם מישהו רוקד במרכז, בוחר מישהי, רוקד איתה, משאיר אותה לבד, היא בוחרת מישהו וכן הלאה. הזיווגים היו מופרכים - אני למשל נבחרתי על ידי רובי ובחרתי את אקואה - אבל בסופו של דבר אפשרו למוחמד להשלים את אחת משאיפותיו הכמוסות ביותר - ולס עם אלנה, מזרח ומערב נפגשים (בעצם מזרח ומזרח, אבל מי סופר):





(יש לציין שאלנה הופיעה לקורס-פסט בביגוד שמרני מאוד יחסית לעצמה, אולי בגלל שהיא ידעה שיהיו שם מצלמות.)

ימי הקולג' של בייג'ינג
כמו כל מסיבת ריקודים, גם זו נמשכה עד שהשיר נגמר... ועד שאיש בחליפה הגיע מאחד המשרדים למטה וביקש להחליש את הווליום. זה קרה שתי דקות אחרי שרובי החליטה שזה לא עסק והתחמקה הביתה כדי להביא את דיסק הסלסה שהכינה למסיבה ושכחה בסלון, ובערך במקביל לזמן שבו פתח סולימאן תרמוס תה שהביא מהבית וחילק לנוכחים. נדמה שהמסיבה הולכת ודועכת, אלא שאז - אולי מהאדרנלין שעוד נותר - איכשהו התיישבו כולם פלוס מינוס במעגל, ולחץ חברתי מתון פלוס הופעל מכל הכיוונים לשמוע שוב כל אחד במשהו מכור מחצבתו.
וכך חטף שאדי כיסא והחל מדרבק עליו בקצב מטורף במטרה לגרום לאקואה לפצוח בריקוד אפריקני (לא הלך) וכולם ניסו לשכנע את צ'אולין ובופה לשיר עוד שירים בשפתם (הלך יופי; לצ'אולין יש קול מתוק וקל ותאילנדית נשמעת מאוד מוזר). עם זאת, עד מהרה התברר שרוב המשתתפים די ביישנים, ושאם נסתמך על מופעי כשרונות בהתנדבות לא נגיע רחוק. ואז באה צ'אולין לעזרה.
כבר קודם לכן היא סדקה את תדמית ה'ילדה טובה בייג'ינג' כשהביאה איתה בירה סינית (לטובת קוראינו התמהים: במאה ה-19 הועברו למעצמות אירופיות רבות איזורי זיכיון בערים סיניות. בין השאר קיבלו הגרמנים חלק מטסינגטאו, ובנו שם עיירה גרמנית למופת, כולל מבשלת בירה איכותית. מאז הלכו הגרמנים, אבל הבירה נשארה, והיא דווקא לא רעה בכלל). חשבתי שזה היה לצורך הקוריוז, אבל צ'אולים לא היססה גם לשתות, ישר מהפחית:





ולכן אולי לא הייתי צריך להיות מופתע כשהיא זו שלקחה יוזמה והציעה משחק: נעביר בין המשתתפים במעגל שקית פלסטיק, וובמקביל תושמע מוסיקה; עם הפסקת המוסיקה, מי שבידו השקית יצטרך לשיר, לספר או לרקוד. וכשאלנה נתקעה עם השקית כבר בהתחלה, וסירבה בתוקף לשיר, לרקוד או לעשות שום דבר מביך, הוסיפה צ'אולין עוד כלל - מי שלא מבצע את המשימה, חייב לשתות שלוש כוסות בירה, במיטב המסורת של משחקי השתייה.
לרוע המזל, התברר שהבירה עומדת להיגמר, אבל צ'אולין לא אמרה נואש: באחד מבקבוקי הזקט הריקים היא ערבבה בירה, זקט, קולה ומיץ תפוחים, והודיע שמי שלא מבצע משימה מחויב ללגום מקוקטייל ייחודי זה. בשלב זה כבר בהו בה רוב משתתפי הקורס בחוסר אמון מוחלט, ואני רק תהיתי מה עוד היא למדה בשנות האוניברסיטה בבייג'ינג, כשגרה עם שותפים במרחק יומיים נסיעה מבית ההורים.
למזלם של רוב המשתתפים במשחק, רובם הסכימו לשיר ולא נאלצו לשתות את הקוקטייל הקטלני. תרזה העבירה שורה וחצי ואיטלקית, אנוש זמרר סדרת פסוקים בעיניים עצומות, בופה שרה עוד שיר תאילנדי ואפילו שאדי, שטען בתוקף שאין לו קול ושהוא רק מתופף, ריגש את כולם באיזה 'אייייי-וווואיייי-וואיייי' מסלסל. הביצוע הייחודי היה גם מכת המוות למשחק, שכן הוא הזעיק חזרה לחדר את הגברות פרוצט וליפקה וסתם את הגולל על ניסיונה של צ'אולין להשקות אותה בשיקוי הטומאה שרקחה. לפחות יחד עם פראו פרוצט חזר לחדר סאם המופלא, כוכב-על-ארבע שהתברר שמקורו בכלל מאיטליה (מה שגרם לתרזה להסתובב בחדר שעה ארוכה כאילו מצאה את אחיה האובד, ולציין באוזני כל מי שרצה לשמוע שיש עכשיו שני איטלקים בקורס ולא רק אותה). אז הנה הוא, הגברבר האיטלקי השותק, סאם-איי-אם:





[אני יודע שפרקים משולשים זה סוג של רמאות עלילתית, אבל הפוסט מתארך, הלילה מתקצר ומחר כבר הבחינה, כך שנדמה לי שלא יפריע לאף אחד אם שאר הקורספסט יישמר לפרק הבא, מה גם שקיבלתם תמונה של סאם המהמם, אז מה יש להתלונן?]
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/3/2008 22:47, ושייך לקטגוריות תמונות, מה למדתי בגן היום
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-8/3/2008 12:50

---

מה למדתי בגן היום - הקורס-פסט (1)
קשים חייו של כותב סדרות מתחיל, כי המציאות לא מסתדרת תמיד לפי ההיגיון העלילתי. מסיבת הקורס היתה יכולה להיות נהדרת כפרק סוף עונה - שבירת דיסטאנס, הרבה אירועים, מה לא. אבל הקורס בנוי בצורה משונה, שבה אחרי המסיבה יש אנטי-קליימקס בדמות סדרת בחינות. נו, שויין.

ארגון וביצוע
מסיבת הקורס נקבעה לעשר, ואני קצת חששתי, כי את החומוס שהבטחתי הייתי צריך לארגן יפה בצלחות: שכבת חומוס, קצת רוטב, קצת גרגרי חומוס על שמן זית, סביב כל זה חמוצים ובצל ובצד פיתות טריות מהעיראקי. אז יצאתי קצת יותר מוקדם והגעתי לחדר בעשרה לעשר, ולא הייתי מופתע שהגעתי ראשון. עוד לפני עשר כבר היה החומוס מאורגן באורח מופתי, עם החמוצים תוצרת-בית של אסנת וכל התוספות:





טוב שהחומוס סודר כמו שצריך, כי שאר נציגי המזרח התיכון בקורס אכזבו באופן חד משמעי. מוחמד הגיע אמנם בזמן, אבל בלי שום אוכל ועם הטיעון הנדוש שהוא נורא עסוק ולוקח המון זמן להכין טאבולה (שמענו); שאדי המיר את הכנאפה הביתית בבקלאוויה קנויה, שהיתה טעימה אבל זה לא זה; ואנוש הפרסי הביא קופסת שימורים עם כתובות בפרסית, שבה צף גוש די מגעיל שלטענתו היה לשון בקר. מצד שני, לא היה מזיק אם הייתי מגיע קצת יותר מאוחר, כי אחרי שמוחמד הגיע בעשר ונעלם בחדרה של המנהלת טפטפו החבר'ה לאט, לאט ועוד יותר לאט. וכך לא היה ממש מי שיהפוך את קיבוץ האנשים למסיבה של ממש: רובי המארגנת והדוחפת (שאמורה להביא אתה את המתנות למורות וכולי) נעלמה באופק, פראו פרוצט היתה בשיחה ארוכה עם מוחמד והמורה שלנו (פראו אמיני) לא נראתה באופק. שאדי ואני אמנם לקחנו יוזמה וסידרנו את השולחנות לאורך הקירות ואת האוכל שאנשים הביאו על השולחנות, אבל אפילו מוסיקה לא היתה לנו (כי כולם שכחו להביא) עד שאנוש נזכר שיש לו קסטה (יש עדיין דברים כאלה) של פופ איראני (יש דבר כזה, מסתבר) ורץ להביא את הטייפ מנאך אובן. בנקודה מסוימת ניסינו להתקשר לרובי, ואני אזרתי אומץ והפרעתי למנהלת בשאלה לגבי מורתנו היקרה (היא אמרה שתתקשר). אבל רובי לא ענתה ובחוץ המשיך לטפטף גשם וכולנו הרגשנות מטופשים למדי, מה שגרם לאלנה (שבאה בבגדים קונסרבטיביים יחסית) ולצ'אולין להרביץ סשן צילומים של כל המשתתפים בכל מיני קומבינציות, משהו בסגנון צילומי-המשפחה-לפני-החתונה הנהוגים במקומותינו. למשל:




מימין לשמאל: גוקאן הטורקי הנינוח, בופה התאילנדית, צ'אולין מסין וקארונה מסרי לנקה (בסארי מסורתי)


רק בחמישה לאחת-עשרה, אחרי שכולם כבר הגיעו, פרצה כרוח סערה מתוך המעלית רובי, עמוסה תיקים ושקיות, ואתה אקואה מחוף השנהב. מסתבר שהקניות והארגונים לקחו להן יותר זמן, בגלל הגשם המטפטף וחוסר תכנון, אבל ההשקעה בהחלט היתה ניכרת: ארנקים משובצים של סולימן לשתי המורות, פרחים למנהלת, כרטיסי ברכה שעברו בין כולם, עוגה ענקית של אקואה, אמפאנדאס אלוהיים של רובי, ובעיקר המון אנרגיה חיובית, שסחפה את כולם והתחילה את המסיבה.
דקות אחר כך נכנסה לחדר פראו אמיני, או יותר נכון - גררה את עצמה אל החדר. המורה לא רק איחרה בשעה אלא גם נראתה כמי שיושב עליה ענן במשקל חמישים טון. עיניה היו עצובות ודהויות ולשאלתי 'הכל בסדר' היא ענתה בשלילה (ולפי מה שלמדנו, גרמנים צריכים להיות במצב ממש גרוע כדי לא לענות בצורה חיובית לשאלה כזו). מפאת הדיסטאנס המורתי לא התעמקתי בנושא, ובכל מקרה נראה שהאווירה העליצה שהתשררה סייעה גם לפראו אמיני לצאת מהדיכאון.

לשיר עם ליפקה
בהיפוך מוחלט לבלגן חסר התוחלת ששרר עד 11:00, השעה הבאה היתה מאורגנת ומתוזמרת כמו פעולה בצופים, והכל בזכות פראו ליפקה. לא, גם אני לא ידעתי ממש מי זאת עד יום המסיבה; מסתבר שהיא שייכת לצלב האדום הגרמני, שמסייע לכל מיני אאוסלנדרים בכל מיני דברים, ובכל יום שני יש לה שעת קבלה אצלנו בבית הספר. מסתבר גם שהיא סייעה מאוד לכמה ממשתתפי הקורס - כגון רובי ומוחמד - ולכן ראתה את עצמה אחראית לתוכנית האמנותית של הבוקר. וכך, לפי הליפקה-פלאן, עברנו מיד לשלב הברכות (שאיכשהו התנודבתי לתפקד בו יחד עם רובי כנציג הכיתה ולתת מתנות למורות):




(מימין לשמאל: אני, פראו אמיני, רובי, אקואה מחוף השנהב, פראו פרוצט)

אחרי הטקס ארגנה פראו ליפקה שירה בציבור (או יותר נכון היא שרה וכולם בהו) של 'אאוף וידר זיין' (להתראות) במנגינת Amazing Grace, ואחרי זה שכנעה את כולם להגיד להתראות ותודה רבה בשפתם. חלק מהמשתתפים שוכנעו בידי 'טורנדו ליפקה' גם לשיר שיר פרידה בשפתם, ללא ליווי ועם פוטנציאל פאדיחה לא קטן. כך שרה צ'אולין שיר סיני קטן שאומר 'אני אתגעגע לזמן שחלף', אקואה זמררה שיר אפריקני בשפה לא מוכרת, שאמר 'תודה', ואני זמררתי את הבית הראשון של 'אולי עוד קיץ... אנחנו ניפגש'. היה מרגש.

סקס, שקרים וטירמיסו
(לכותרת הזו אין הרבה קשר לפרקון, אבל אסנת הציעה אותה והיא כל-כך מוצלחת שלא יכולתי להתאפק)
אחרי שפראו ליפקה היתה מרוצה מרמת המוראל ושחררה אותנו, הרמנו כולנו כוסית זקט (יין נתזים גרמני) והסתערנו על האוכל. בתחום הזה היו ללא ספק שני כוכבי על. בין המנות כיכבו האמפאנאדאס של רובי, שהוגשו עם רוטב חריף ומצוין, ואפשרו לי לשחק אותה מתורגמן: שאדי רצה לדעת מה יש ברוטב, ולא הבין כשרובי אמרה 'קוריאנדר'; בלי היסוס תרגמתי 'כוסברה', והוא הבין מיד. בין הקינוחים, לעומת זאת, דבר לא ישתווה לטיראמיסו של טרזה, שנגמר נורא מהר - גם כי הוא היה מצוין וגם כי תרזה התעקשה להכין לכל אחד מנה אישית בצלחת ולחלק לכולם. ממש סבתא טובה.
עם זאת, יש לציין שגם החומוס לא קטל קנים. אמנם הייתי צריך לעשות משמרת כדי להסביר לכולם 'איך אוכלים את זה', אבל בסוף כולם טעמו והתגובות היו חיוביות עד מאוד. בפינת ההומור נציין שלאלנה לא היה שום מושג מה זה ואף אחד לא ידע איך להסביר לה (נראה שהמילה חומוס לא קיימת ברוסית) ושתרזה אמנם זיהתה את הגרגרים, אבל חשבה שהחומוס הוא גבינה כלשהי. במיוחד זכו למחמאות החמוצים הביתיים שהכינה אסנת, והמורה של הכיתה השנייה, פראו שמידט, באה במיוחד לחטוף עוד כמה אחרי שהמסיבה נגמרה.
החלק הלוהט של הערב היה, איך לא, המנה התאילנדית - חלב קוקוס, שרימפס, פטריות, אורז ו*הרבה* חריף. אני הייתי הראשון שניסה, ואחרי שנשארתי בחיים אזרו גם האחרים אומץ וניסו את כוחם. הסלט הרוסי של אלנה, לעומת זאת, התברר כסלט תפוחי אדמה ובשר סטנדרטי, ומנת ההפתעה שתכנן סוליימן - כבורקס בשר איכותי, שגם ממנו לא נותר כמעט כלום.

[בחלקו השני של הקורס-פסט: שאדי מגלה כישרון, צ'אולין עוברת לדום, רובי רוקדת באון ומוחמד נוגע בבלונד]
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/3/2008 00:35, ושייך לקטגוריות תמונות, מה למדתי בגן היום
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-6/3/2008 11:57

---

אומרת יותר מאלף (פוסט תמונות)
בגרמנית, כך מתברר, אומרים שתמונה 'אומרת יותר מאלף מלים' ולא 'שווה יותר מאלף מלים'. אז ניתן להן לדבר.





התמונה הראשונה היא מהשלג שירד פה רק לפני כשבוע-שבועיים. עכשיו, כששמש שוטפת את ארץ הזאאר, קשה להאמין שזה מה שנשקף לי מהחלון באותו ערב.






התמונה השנייה היא עוד חובה נעימה מהעבר - תמונה מהפקת האופרה Turn of the Screw, שאסנת השתתפה בה ואני דיווחתי עליה בקצרה. התמונה היא אמנם מהחזרה הגנרלית (בשל כל עניין זכויות היוצרים, היה אסור לצלם בהצגה עצמה) אבל ממחישה היטב את מבנה הבמה; אסנת היא האומנת (הכורעת במרכז) והדמות מימין היא ליליאנה, בתפקיד אחת מרוחות הרפאים הרודפות אותה.


וזוכרים שחיפשתי את השלט המודיע על סוף החורף? אז הנה, מצאתי, ממש בדרך ללימודים, ליד האוטוסטרדה:




בפעם הבאה אני מבקש מיליון דולר.

עוד דבר שאני רואה בדרך לבית הספר כל יום הוא הזריחה, שלפעמים מרשימה מאוד (בעיקר אם יש קצת עננים) ולפעמים בלתי נראית בכלל (אם יש הרבה עננים). כמה פעמים כבר אכלתי את עצמי שאין לי מצלמה ביד בדרך ללימודים, אבל בסוף לקחתי, וזה מה שיצא:




אחרון אחרון חביב, אי אפשר בלי 'מה למדתי בגן היום'. אם כבר לקחתי מצלמה, אז למה לא לתת גם ליווי ויזואלי לסדרה? אז הנה לפניכם כמה מהכוכבים. מזהים?





(למי שלא זיהה, מימין לשמאל: צ'אולין הסינית, אלכסיי [קרוב], בּוּפָּה התאילנדית ואלנה).

[והפרק הבא כבר מתבשל]

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/2/2008 09:35, ושייך לקטגוריות אסנת, תמונות, מה למדתי בגן היום, עונות השנה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-16/2/2008 02:37

---