ל'פוסט ד'תמונות (נא לקרוא במבטא סרפתי)
אז כפי שכתבתי כבר, שבוע ארוך, אינטנסיבי ורב-טיולים עבר על כוחותינו, יחד עם הורי שבקרו כאן לראשונה. מכל מיני סיבות (ביניהן העובדה שאת הסביבה הקרובה בגרמניה כבר כיסינו) התמקד הביקור בטיולים בצרפת, ואם נדייק - בחבל אלזס, השוכן סמוך לגבול והיה במשך תקופות שונות שייך גם לגרמניה; היתרון העיקרי הוא שכמעט כולם מדברים גרמנית מצוינת, מה שחסך מאתנו שבירת שיניים בצרפתית (לא שלא ניסינו).
הטיול הראשון הביא אותנו לשטראסבור(ג), בירת אלזס, השוכנת בשפך נהר האיל אל הריין, או אם נדייק, בדלתא של האיל, שמתפצל לכל מיני נהרות משנה, יובלים ופלגים, שעוברים בעיר ומחלקים אותה לאיים וחצאי-איים למכביר. באחד האזורים הוסיפו לכל חגיגת היובלים האלה גם כמה תעלות ונוצר אזור השוכן כמעט כולו לחוף המים, מלא בתים מתוקים ובתי-קפה לתיירים ומכונה: 'צרפת הקטנה'.




האטרקציה הידועה ביותר בשטרסבורג היא הקתדרלה שלה, שגובהה לא פחות מ-142 מ'. לשיא הגובה אי אפשר להגיע, אבל יש מרפסת תצפית בגובה 66 מ', אליה מגיעים בטיפוס של לא פחות מ-322 מדרגות. כמובן שטיפסנו עד למעלה, אבל את התמונות הטובות ביותר צילמתי בירידה, אז נתפסו בעדשה קרוב-קרוב כמה פרטים מהקישוטים הגותיים. בשל טקס נוצרי לא יכולנו להיכנס, אבל הסתפקנו בהסתכלות מקרוב על הדלת, שאסנת (מומחית הבית לאמנות נוצרית) פירשה לנו.









מימין למעלה: הכנסייה מרחוק (מקרוב אי אפשר לצלם); משמאל למעלה: פרט של הכנסייה ממרחק אפס ומגובה רב; מלמטה: הדלת.

הטיול התקדם צעד משמעותי לכיוון המושלם כשאחר הצהריים יצאה השמש, ומצאנו את עצמנו באחד האתרים היפים ביותר בשטראסבורג, כיכר הרפובליקה, המוקפת אדריכלות גרמנית לא מעניינת אבל מצטיינת בשילובי צמחייה מרהיבים:





אבל על הטיול לשטראסבורג התעלה ללא ספק הטיול השני שערכנו בחבל אלזאס, הפעם ל'דרך היין' (רוט דו וֶן) המתפתלת בלב כרמים על צלעות הרי הווז', קצת מדרום לשטרסבורג. את הסיור פתחנו בעיירה אוֹבֶּרְנֶה, עיירה מקסימה אך קצת הומה מדי, בה בילינו יותר מדי זמן במציאת חנייה, אל לבסוף נרגענו בזכות פרוסה של עוגת אוכמניות ועוד אחת של עוגת ענבים וגבינה. מאוברנה המשכנו להתפתל לאורך הכבישים הכפריים, כשאנחנו טועים מדי פעם בדרך אבל מגיעים תמיד למקומות מקסימים; אחד מאלה היה עץ דובדבנים שאסנת זיהתה לצד הדרך, ב'שטח ההפקר' שבין שני כפרים, ומיד הסתערנו עליו:





אחרי שזללנו דובדובים הרגשנו את עצמנו מוכנים לנסות גם לטעום קצת יין. אחרי הכל, זו דרך היין, לא? עם כל שלטי היקבים והטעימות (דגוסטאסיון) בסביבה, זו נראתה משימה קלה, אבל שני הנסיונות הראשונים העלו יקב אחד סגור ובעלת יקב שנייה שהיתה עצבנית שכולם טועמים ולא קונים כלום, והחליטה שהיא לא עושה היום טעימות. אבל כמו שאומרים, פעם שלישית גלידה, או במקרה הזה יינות אלזאסיים מצוינים (שניים מהם, הפינו נואר והריזלינג, נחים בגאון אצלנו במזווה, ואילו הגוורצטרמינר עשה את הדרך הארוכה לישראל) באווירה כפרית נעימה ועם מוזגת שהתבדחה אתנו בגרמנית שוטפת. לא היה ספק: זהו לב 'דרך היין', המקום בו כרמים ממלאים את צלע הגבעות, וחביות מגיעות לגדלים מפחידים.





היין עשה אותנו שמחים וגרם לנו לראות דברים משונים, כמו למשל חסידות על גגות של בניינים ומקומות חניה שלא קיימים. אחרי ביקור בעוד עיירה מקסימה (אך מלאה וגדושה תיירים) בשם ריקוויר, סיימנו את הטיול המופלא בקולמאר (אבל הדרך נמשכת משם עוד). גם כאן, כמו בכל עיר אירופית שמכבדת את עצמה, יש נהר, ולאזור המקסים (אך תיירותי להפליא) שלאורכו קוראים 'ונציה הקטנה':





אבל האטרקציה מספר אחת בקולמאר לא היתה הנהר, אלא מסעדת הגורמה המפתיעה שמצאנו חבויה באחד הרחובות הקטנים, עם שלט המציין ש'השף מכין את המנות טריות לפי מה שבעונה ומה שיש בשוק'. בתפריט היו אמנם רק שתי מנות ראשונות, חמש עיקריות ושני קינוחים, אבל הזמנו בסוף כמעט הכל, והכל היה לא רק טעים עד התכווצויות עונג אלא גם - ובעיקר - יפהפה.
קשה היה לי מאוד לבחור את מלכת היופי של המנות, אבל בסוף ננעלתי דווקא על אחד הקינוחים - טארט עם קרם שוקולד שעליו פרוסות מנגו מתובלות בנענע ומליסה. שורו, הביטו וראו:





מה אני אגיד לכם? נראה לי שלצרפתים האלה יש גם כמה סיבות טובות להיות סנובים.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/5/2007 19:28, ושייך לקטגוריות תמונות, בשבילנו זו אירופה אירופה
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רוני ב-23/5/2007 10:48

---

מי אמר חתול ולא קיבל
לבקשת הקהל, ולאור התגייסות נאה במרחב הביתי (אסנת הסכימה להצטרף לפוסט), הוחלט לשים את ענייני ישראל והגולה בצד לרגע ולהתמקד במה ש*באמת* חשוב ומעניין, הלוא הוא טריסטאן החתול בכבודו ובעצמו. קבלו אותו (והכינו את הממחטות).

השם: טריסטאן
כינויים: טריסטול (טריסטאן + חתול), טריסתוכי, שלופי (בגלל שהוא אוהב לישון)
גיל: שש בערך
מוצא: אגודת חובבי החתולים בחיפה
היסטוריה משפחתית: עגומה. אב - לא ידוע. אמו נדרסה כשהיה בן שבועיים, אך הוא נאסף לאגודת חובבי החתולים וגר בבית זמני אך אוהב עד לגיל חמישה חודשים, אז לקח יוזמה וסיפח את עצמו למשפחת קידר המתהווה.



פרווה: ג'ינג'ית, ארוכה, מרהיבה ופלאפית. במקומות המוצנעים אפשר להיתקל בשיער לבן עד ורוד.
זנב: מפואר (32 ס"מ בקירוב)
משחקים אהובים: בצעירותו נהג להתחזות לסנאי ולטפס במהירות ובזריזות על ארונות גבוהים. לפעמים היה נעזר בווילונות כדי לטפס, עד שלא נשארו וילונות. גם היום אוהב לקפוץ לגבהים מרשימים כדי לתפוס כדורים (או נקודות לייזר), תוך כדי ביצוע סלטות, היפוכים וברגים משולשים.
פינות אהובות: במיטת הפוך היוקרתית האישיתי שלו, שקנינו לו בימינו הראשונים כאן. אדן החלון (כל חלון). מחוץ לאדן החלון (כולל טיולים מסוכנים שבתל אביב כמעט הביאו אותו אל השכנים). מתחת לכביסה התלויה. בחורף - על ההסקה. מתחת למיטה (או במיטה, כשמרשים לו). מאחורי המחשב. בארון (עד כדי מצב שבו הוא נעלם בין הבגדים). באמבטיה (ר' להלן, 'יחסו למים').



אנשים אהובים: אימא אסנת. גברים צעירים ונאים (בעיקר ארי, אלכס וסבסטיאן). דראג קינגז מירושלים.
אנשים לא-אהובים: פראו נאומן (בואה מסמן את יציאתנו מהבית). אנדריאה. כל מי שמעז לקחת את תשומת הלב של אבא ואימא.
מנהגים: שריטות עדינות למשיכת צומי. השתוללויות פרועות בלילה, במרדפי שווא אחרי כל מה שזז. יללות בוקר מלאות פאתוס ברגע שהשעון מצלצל ו/או מישהו פוקח עין או מזיז רגל.



כישורים מיוחדים: זיהוי אסנת/רונן כשאנחנו מגיעים כבר לקומה הראשונה בבניין. חיזוי רעידות אדמה. ראו גם 'ציד'
אוכל: גורמה חתולים בלבד! לא נוגע בוויסקאס או בכל מזון שעולה פחות מיורו שבעים לפחית. עבר לאחרונה לדיאטה מבוססת אוכל יבש (למתעניינים : science diet light).
היסטוריה רפואית: בהגיעו היה חולה בשלשול מסתורי שנבע כנראה מחוסר בית (או מווירוס). במהלך הבדיקות עלה חשד לסוכרת, והוא עבר לדיאטה דלת-סוכר. לאחר שנחשב לסוכרתי במשך מרבית חייו התברר, בבדיקות שנערכו לקראת המעבר לגרמניה, כי אבחנה זו בטעות יסודה. טריסטאן חגג את הבשורה ביוגורט פירות.
מסעות: 1. ברכבת מחיפה לתל אביב עם האימוץ. 2. מעבר דירה בתוך תל אביב, טראומטי משהו, שגרר שבוע של התחבאות מאחורי המיקרו. 3. המסע הגדול: עשרה ימים בפנסיון חתולים תל-אביבי (ללא כלובים!) ואחריהם מסע מטורף במכונית באמצע הלילה אל בית הווטרינר, לקחת כדור הרגעה שאמור להקל על הטיסה. הכדור היה אמור להשאיר אותו ישן לאורך הטיסה כולה ואחר-כך, אבל לטריסטאן יש כנראה גנים של נמר ערבות סיבירי, והתוצאה היתה בעיקר סדרה של נמנומים והתעוררויות עצבניות בתוך הקופסא שעל הברכיים של אימא. לטיסה נוספו עוד שש שעות ברכב ממינכן לזארברוקן, לפני הנחיתה בבית הזמני אצל אנדריאה. 4. מסע קצרצר מאנדריאה לבית הנוכחי, אחרי שנשבר לו לגמרי והוא הביע את אי-שביעות-רצונו בחיסול מנורת-מגע שולחנית (ראו 'אור לגויים'). לפחות ההתאקלמות היתה מיידית.



ציד: היסטוריית הציד החלה עוד בבית התל אביבי הראשון. אחרי אימונים מפרכים נגד הווילון ומגוון ג'וקים, זבובים ופרפרים, הגיע האביב, וסנונית קטנה ניסתה לבשר אותו ליד התריס. עד היום לא ידוע כיצד פיתה אותה החתול הממולח; העדים הגיעו למקום רק בעקבות סדרת ציוצים שלא נשמע כמותם מאז ג'ורג' קראמב. לנגד עיניהם ניצב החתול, כפו האחת מצמידה את הסנונית ההמומה לרצפה, זנבו נישא אל-על והוא מסתכל עלינו במבט מבולבל אך מלא גאווה. לא היו לו מושג מה הצעד הבא (למזלה הרב של הציפור). לסנונית, אגב, שלום. טריסטאן ניסה לחזור על התרגיל שנה אחר-כך, אבל הפעם היתה עינינו פקוחה. מאז הגביל את עצמו לציד נקי, ללא השארת שאריות, של זבובים, ג'וקים (בתל אביב) ופרפרים למיניהם (בגרמניה).
יחסו למים: חיבה עזה הגובלת באובססיה חולנית למים שנשארים במקום או מנטפים לאיטם, מעורבת בפחד טבעי ממים זורמים של ממש. הכל החל מנטייה עיקשת להימנע מלשתות מצלחת המים שלו, ולמצוא פתרונות אחרים לצמא (בבית התל אביבי הראשון היה ברז מטפטף; בהמשך ארגנו לו מזרקה קטנה, אך זו נאלצה להישאר בישראל). את שעות הפנאי שלו הוא מבלה פעמים רבות באמבטיה, ולאחר שהרווה את צמאונו פוצח בשירת-הלל מלהיבה למים, שירה אשר זכתה כבר לכינוי 'מונולוגים מהאמבט'. מופע מעין זה יכול להימשך בין חמש דקות לשעה וחצי.



ניסיון בתחום הסמים: חוויית קטניפ מרשימה, שארכה סופשבוע שלם, עם הפסקות קצרות לנשנוש. התוצאות התבטאו בגרגורים עזים ובליקוק הפרווה עד כדי סלסולה לתלתלים. אפקט לוואי נוסף היה קבלת המיטה האדומה כבית הטבעי (שם החבאנו לו את החומר, ראו תמונה לעיל). כמו-כן, התמכרות קשה לויטמינים חתוליים מאז ימי תל אביב.
סימנים מיוחדים: נמשים שחורים בתוך הפה - הוכחה ניצחת שאינו גזעי.





מייייאווווו!!!!



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/5/2007 23:25, ושייך לקטגוריות אסנת, הומור, תמונות
22 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של תום ב-25/1/2008 09:26

---

קיץ ואופניים (פוסט תמונות)
כשהאביב פרץ בעירנו לפני כחודש, נאלצתי להסביר לאסנת בעדינות שבניגוד לארץ, כאן אין פירוש הדבר שנפרדנו מהעננים לנצח, ושמעתה עד ספטמבר אפשר לאפסן את המטריות ולאוורר את בגדי הים. שהרי, לפי כל הידע האקלימי ואתרי מזג-האוויר, באירופה בהחלט ייתכנו טמפרטורות קרירות למדי, ולא מעט גשם, באביב ואפילו בשיא הקיץ.
אלא שמישהו במחלקת מזג-האויר החליט כנראה לעשות ממני (ומהסטטיסטיקה) צחוק. כשהטמפרטורה המקסימלית הממוצעת באפריל היא 13 מעלות והטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה בעיר בחודש זה בעשר השנים האחרונות היא 22 מעלות, אפשר בהחלט לחשוב ששבוע שלם של טמפרטורות מקסימום בטווח של 24-26 מעלות הוא איזושהי קונספירציה (או לפחות דוגמה מוחשית במיוחד להתחממות גלובלית). אפשרות אחרת היא שאלכס ויוליה סחבו איתם את השמש מהארץ במזוודה, שכן שני אלו עדיין לא ראו פה גשם...
בכל אופן, השבוע החלטנו שהגיעו מים עד נפש, ושחייבים לנצל את הבאג הזה במערכת. טיול יום א' היה הפתרון הטבעי, אבל הפעם החלטנו להרחיב את הקונספט, ולנסוע בפעם הראשונה לטיול אופניים. המסלול היה, כמובן, לאורך הזאר, והבחירה היחידה היתה לאיזה כיוון; מכיוון שלקחנו אתנו 'אוויאן' ויין בורדו, החלטנו ללכת על צרפת. וכך עלינו על אופנינו, חצינו במנהרה את האוטוסטרדה והתחלנו לדווש לאורך הנהר.
הדבר הראשון ששמנו לב אליו הוא שלא היינו יחידים. איזה יחידים, לא היינו אפילו שניים ממאה. התנועה בשביל לאורך הנהר היתה מדהימה, הן בכמות והן במגוון. הולכים, רצים, על רולרבליידס, וכמובן - רוכבי אופניים מכל הסוגים, מספורטאים בבגדים מיוחדים עם קסדות מתוחכמות וחטיפי אנרגיה ועד משפחות שלמות, סבאים וילדים, וכל מה שבאמצע. גם כשיצאנו מהעיר לא נרשמה ירידה במספר הרוכבים (אבל היו פחות הולכי רגל). מצד שני, כשיש שביל כזה יפה, מסודר וארוך, למה לא לצאת לרכוב?





בשלב מסוים, אחרי שחצינו את הגבול לצרפת, חיפשנו מקום לעצור לפיקניק. זה לא היה מסובך במיוחד, כי לכל אורך הדרך פזורות פינות חמד ובהן שולחנות פיקניק, פח לשאריות ואפילו מקום לקשור את האופניים (!)





את פרס 'שיטת התחבורה המקורית ביותר', אגב, הענקנו לזוג הורים שחלף על פנינו בחנייה הזו: האם על רולרבליידס, דוחפת לפני תינוק בעגלה, והאב מחליק לפניהם על רולרבליידס ומצלם אותם במצלמת וידאו. מה לא עושים כדי לשלוח וידיאו לסבא וסבתא. את החבר'ה האלה לא הספקנו לצלם (כי היינו עסוקים בלהתענג מבורדו צרפתי ומלחם עיראקי עם אבוקדו ספרדי) אבל כפיצוי, עוד נוף מרהיב מהטיול, תמונה שלי מהפיקניק - ואירוס:








ולכל חובבי המספרים והכושר, להלן הנתונים: שלוש שעות ברוטו, 18 ק"מ (תשעה לכל כיוון, וכל הדרך חזרה ללא עצירות ובמהירות פסיכית לכל הדעות שהכתיבה אסנת), שלושה סנדוויצ'ים (קטנים) לכל אחד, שני שלוקים יין, אחד בקבוק אוויאן, אוויאן, אווי-י-אא-אא-ן שב-שמ-יים וב-אאא-רץ.

קיץ שמח!
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/4/2007 18:31, ושייך לקטגוריות עונות השנה, תמונות, אופטימי
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק ב-1/5/2007 01:46

---

לאוהבים את האביב (פוסטתמונות)
כפי שכבר עדכנתי אתכם, האביב הגיע (מוקדם מהצפוי, לפי מי שגר כאן כבר שנים) ופרט למזג-אוויר אידיאלי לכדורגל (בהיר עם טמפרטורות של 19-24 מעלות), הוא מתאפיין בתהליך הפוך למה שקרה בסתיו: העצים העירומים, כל אחד בתורו, לובשים ירוק (כנראה אוהדים של מכבי חיפה), וכמה מהם מלווים את הירקת המרהיבה בפריחה צבעונית ובוהקת. לא צריך להתרחק כדי לראות: הנה, זה מה שאני רואה עכשיו מהחלון, מאחורי המחשב:




(נמאס לי מהאדום)
וזה מה שרואים מחלון חדר השינה:




ומהמטבח:




ואם נמאס לכם מלראות רק ירוק, הנה עוד תמונה שצולמה מהחלון, עם קצת זום, על השיח בבית של השכנים; יש עוד כמה כאלה באזור.




יש עוד המון תמונות, אבל אני אנסה לשמור את הדגטלת שלי בגבולות הסביר. אביב שמח ויום עצמאות נפלא!

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/4/2007 15:33, ושייך לקטגוריות תמונות, עונות השנה, אופטימי
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Haya ב-29/4/2007 10:48

---