יש לי את חודש מאי
בטח כבר נמאס לכם מכל ענייני מזג האוויר, אבל אין מה לעשות - הפריחה הירוקה הזו נמצאת שם בכל פעם שאני מרים את העיניים מהמחשב, ובכל בוקר כשפותחים את החלון בחדר השינה. ועכשיו כשהשמש זורחת בשש ושוקעת רק לקראת תשע בערב, יש גם הרבה יותר זמן ליהנות ממנה, ואפילו גיחה לעיר לקנות מצרכים הופכת לחגיגה של כל הירוקים-אדומי-סגולים שחוזרים להתפרע בחדווה. ורק כדי לגבות את עצמי (ולחסוך כמה אלפי מלים), אעביר את השידור לטבע בכבודו ובעצמו. ליד הבית, השבוע האחרון.





מהחלון הקדמי, מעל למחשב, יום בהיר עם מעט עננים וקצת זום.





מחלון חדר השינה, הקצה העליון של היער.





מחלון חדר השינה, זווית אחרת. וכן, העץ ההוא באמת סגול.





לפני כמה ימים, קצה הקשת נוגע בפריחה החדשה בבית ממול.

ועכשיו כשהתחזית היא לעשרה ימים של מזג אוויר בהיר ו- 18-21, באמת שקשה להתלונן (או שאולי מישהו שמע את התלונות מכל החורף והחליט שמגיע לנו פיצוי).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/5/2008 01:25, ושייך לקטגוריות תמונות, עונות השנה
32 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-5/5/2008 21:46

---

באנו חורף לגרש
לוח השנה, השעון, השמש, הפרחים - כולם כבר מסכימים שהחורף חלף עבר לו והאביב עומד בפתח. מול הבית כבר פורח בוורוד העץ של השכנים, ליד האוטוסטרדה יש דאפודילים וכל מיני עצים מתחילים להנץ ירוקים. רק למזג האוויר עצמו שכחו כנראה להודיע. באותו תאריך בשנה שעברה נרשמו 15 מעלות, ובסוף אפריל כבר הסתובבנו בחולצות קצרות. אבל ל-2008 חוקים משלה.
אתמול, למשל, החלטנו לנסוע לשמוע קונצרט של ירון (המורה של אסנת) וסבסטיאן (הפסנתרן הג'ינג'י) באחת העיירות בסביבה. התוכנית היתה לנסוע לשם וחזרה ברכבת, ולתחנת הרכבת להגיע באופניים. אתרי מזג האוויר אמנם חזו שחורות לאותו יום א', אבל בחוץ נראה רק מעונן חלקית ואנחנו החלטנו (ביופי של wishful thinking) שכולם טועים, ועלינו על כלי-רכבינו הדו-גלגליים.
הדרך לשם עברה ממש בשלום, אבל כבר כשהיינו ברכבת התחיל גשם, ועם סיום הקונצרט כבר היה ברור שהעניין הדו-גלגלי לא היה רעיון מוצלח במיוחד. כדי לחדד את האירוניה גילינו שיש לנו טרמפ חזרה לזארברוקן (עם זמרת שלומדת עם אסנת) אך נאלצנו לבקש ממנה להוריד אותנו בתחנת הרכבת כדי לחלץ את אופנינו. אלה עמדו מתחת לסככה בתחנה ונשארו יבשים (בינתיים), מה ששכנע אותנו לוותר על הניסיון להעלות שני זוגות אופניים לאוטובוס עירוני חורפי צפוף וללכת על רכיבה חפוזה הביתה בגשם המטפטף מסביב.
ההתחלה היתה עוד בסדר - כפי שנאמר, הגשם הסתכם בטפטוף ולאורך המדרחוב המוביל מתחנת הרכבת היו כמה וכמה קטעים מקורים שהגנו עלינו מפני מוראות השמיים. אלא שקצת אחרי תום המדרחוב החל הגשם להתחזק, ובקטע משם עד הבית לא היה כמעט שום מקום לתפוס מחסה. נותר רק לרכוב במהירות-אך-בזהירות ולקוות שהכובע והכפפות יחזיקו מעמד. מה אני אגיד לכם, רכיבה על אופניים בגשם שוטף ובטמפרטורה של ארבע מעלות היא חוויה די מקפיאה, במיוחד עם מכנסיים שחורים דקים שמיועדים להיראות טוב בקונצרטים ולאו דווקא להגן על הברכיים מאיתני הטבע.
כשהגענו הביתה הציעה אסנת להתקשר למועצת המים, אולי יצליחו להעלות את מפלס הכנרת אם יסחטו לנו את הבגדים (והשיער). אבל לחורף זה לא הספיק, ולמחרת בבוקר הוא שלף משרוולו עוד תעלול.





כך נראתה החצר האחורית שלנו כשקמנו הבוקר. השלג המשיך לרדת עד הצהריים, קל אמנם אבל מרחף ברוח בהתלהבות ומצטבר בכל מקום, למשל על העצים, באופן שיוצר תמונות סוריאליסטיות כמו זו:





את שיא ההתעללות רשם החורף כלפי הדאפודילים המסכנים, שנאלצו לסחוב על גביעי הכותרת שלהם כמויות שלג ניכרות. לרוע המזל, בטיול לעיר שבו שמתי לב למצוקתם לא היתה עמי המצלמה, ולאחר מכן הספיק השלג להינמס ולהיעלם wie Schnee von gestern ('כמו שלג מאתמול', ביטוי גרמני). עם זאת, אתם יכולים להאמין לי, ואני חושב שהעדויות מדברות בעד עצמן. אין מה לעשות, חייבים לנקוט פעולה ישירה, למחות ולהפגין!

אי לכך ובהתאם לזאת אני מקים את תנועת 'באנו חורף לגרש' (Wintervertreibungsverband), שמטרותיה העיקריות הן:

1. להעלות את הטמפרטורות ל-15 מעלות לפחות;
2. למנוע שלגים וגשמי קרה בכל מחיר;
3. להעניק סיוע חירום לדאפודילים ולפרחים באשר הם, אשר סובלים תחת שלטון הדיכוי החורפי;
4. לעצור את מסעו של הלפיד האולימפי ולהשתמש בו כדי לחמם את האווירה.

התנועה כבר פעילה ב-13 מ-16 המדינות הפדרליות בגרמניה, וצפויה לשתף פעולה בבחירות הקרובות עם ה-CDU, CSU, SPD ו-PDF. התחושה היא של שינוי מתקרב, של ניצחון שכבר נראה באופק. קודם ניקח את החורף, אחר כך את ברלין.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/4/2008 20:18, ושייך לקטגוריות עונות השנה, הומור, הגרמנים האלו..., תמונות
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של exvnksuo ב-17/2/2013 10:07

---

חומץ וסבלנות (אסנת)
קראתי בספרו של סאראמאגו "הבשורה על-פי ישו", שהסיבה לכך שישו על הצלב הושקה במי-חומץ ולא במים, לא היתה כדי להוסיף על עינוייו, אלא מפני שתערובת של חומץ ומים מרווה יותר ממים, והנער שהשקה את ישו רצה להקל על סבלו.
אבל לא על ישו רציתי לדבר היום אלא דווקא על חצילים, ולא בפילוסופיה עסקינן, אלא במתכון. :-)
גיליתי להפתעתי היום בחנות הירקות של הטורקים שעונת החצילים נפתחה ובגדול. היו ארוכים ודקים כמו נקניקיות, היו ענקיים ונפוחים כמו פומלות, והיו קטנטנים ומדליקים, שבלי לדעת מה ואיך, לקחתי מיד הביתה.
ואז בעזרת גוגל ידידי מצאתי לא מעט מתכונים ורעיונות כיצד לכבוש אותם, להכניע אותם, להשתלט עליהם או בקיצור, רעיונות יצירתיים איך לדחוף אותם לצנצנת יחדיו מתובלים ומבוהלים, כדי שבעוד כמה ימים הם יהיו... יהיו... נו, בעוד כמה ימים נדווח לכם איך הם יהיו.
עשיתי ממוצע של המתכונים שמצאתי ובחרתי תבלינים לפי טעמי וחשבתי לשתף אתכם בחוויה:





שטפתי אותם טוב טוב וחרצתי אותם לכל האורך בסכין, ואז בישלתי אותם קצת שיתרככו, אבל לא יותר מדי. בזמן שהם התקררו להם וגם מי הבישול איבדו קצת מחומם, שמתי בצנצנת את כל פלאות התיבול הבאות:
פטרוזיליה וכוסברה טריות (אל תשאלו איך השגתי כוסברה טריה בגרמניה, יש דברים שהשתיקה יפה להם. בואו נגיד רק שזה כלל הבטחת נישואין שאין בכוונתי לקיים, כמה קריצות ושני גמלים):





ואז הוספתי גם פרוסות של סלק טרי, שהוא מתוק מתוק ונותן צבע נהדר:





ופתאום, כשכמעט הכנסתי כבר את החצילים, נזכרתי בשום!!! בשם השום!





סידרתי בפנים יפה יפה את כל החצילונים וכיסיתי בעוד כמה פרוסות סלק. רונן מת על זה. מילאתי את הצנצנת בכמות שווה של חומץ ומי-הבישול של החצילונים (שלא יהיו צמאים) והוספתי פלפלון צ'ילי קטן ואכזרי וכף וחצי מלח גס. סגרתי היטב. היטב זה אומר עד שהופכים וכלום לא מטפטף יותר...
ועכשיו הקטע הקשה: סבלנות.
בעיני לכבוש ירקות זה תמיד סמל של סבלנות, אורך רוח ואמונה שיהיה טוב. ברוח זו הייתי רוצה להעביר את התקופה הקרובה, בה אני מחפשת עבודה, מכניסה לשירה שלי כל טוב, רגש ותבלינים, ושולחת אותה לרחבי היבשת באמונה ובסבלנות ומקווה לתוצאות חיוביות.
תחזיקו אצבעות! לחמוצים כמובן... אני בטוח אהיה בסדר גמור...




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/3/2008 20:54, ושייך לקטגוריות אסנת, מתכונים, תמונות, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-18/3/2008 20:24

---

מלב"ה, פרק לפני אחרון - רטרוספקטיבה
לפני פרק הבחינות - כמה דברים שנשמטו, ומפגש מחודש עם כמה מהדמויות הפופולריות.

אקואה ולמה
היא לא ניגשה לבחינה. היא לא באה לקורס-פסט. בניגוד לשאיפות הקלוז'ר שלי ושל הצופים, אקואה מגאנה לא הופיע בכיתה או בסביבתה בשבועיים האחרונים של הקורס, ולא זכינו לדעת מה היא חושבת על ההיסטוריה של גרמניה ומה דעתה על כלבים גדולים וגזעיים. עם זאת, כמחווה לרוח הרפאים שהיתה בקורס רק כי מוכרחים, הנה התמונה היחידה שיש לי שלה, במרפסת העישון הפתוחה, עוד מהתקופה שהיינו 'נאך אובן':





מאריצה מתנתקת
את מאריצה הקרואטית פגשתי כזכור עוד בקורס 'למטה', והיא היתה בת הברית שלי בפרקים הראשונים והקשים. הקשר החברתי נשמר גם כשנותקנו - למשל ליד מכונת הקפה - אבל הידרדר קצת כשהקורסים החליפו מקומות, כי מאריצה ירדה פחות לחפש אותי ולי לא היה כוח לטפס לקומה השנייה רק כדי לפגוש אותה. בפעם האחרונה שנפגשנו, כשבוע וחצי לפני סוף הקורס, היא סיפרה לי שבקרוב מאוד היא נוסעת לקרואטיה לכמה ימים, כדי להתגרש.
מאריצה, ידעתי כבר מקודם, היתה נשואה בקרואטיה, וטוענת שעל הטעות הזו היא לא תחזור יותר. אני יכול להבין אותה, בהתחשב בכך שתהליך הגירושין (האזרחי!) בקרואטיה הוא מורכב ומסובך, ודורש מספר הופעות בבית המשפט. "למזלה" של מאריצה, היא צריכה לנכוחבאופן אישי רק בדיון הראשון והאחרון, ובשאר יכול להחליף אותה עורך הדין. מהבחינה הדתית, אגב, החתונה היתה קתולית, כך שגירושין אינם באים כלל בחשבון, והכנסייה לא תתיר למאריצה להתחתן שוב (לא שהיא רוצה).
בכל אופן, אותה נסיעה לקרואטיה נועדה להניע את התהליך - להיות בדיון הראשון ולחזור. מה שלא תפסתי אז הוא שעם הנסיעה הזו, והשבוע-לא-שבוע האחרון של הקורס, זו תהיה כנראה הפעם האחרונה שאראה את מאריצה... ולא ממש אמרנו שלום.
יש לי את מספר הטלפון שלה (מאותו יום שבו הלכנו לראות את 'סיבוב הבורג') ואני יכול להתקשר, לשמוע איך היה בקרואטיה, להחליף חוויות. אבל יש משהו לא נעים בלא-פרידה הזו, בדעיכה הפתאומית אל תוך האינקשר.

החנון
אָנוּשאראבאן מאיראן, או בקיצור 'אנוש', לא מושך הרבה תשומת לב. הוא לא פרובוקטיבי כמו אלנה, ידידותי כמו צ'אולין, מאורגן כמו רובי. רק בימים האחרונים של הקורס הבנתי שאנוש הוא טיפוס המוכר לי היטב - החנון המצוי. הוא חמק מזיהוי בעיקר בגלל שהוא בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, ושלא הפגין כמה תכונות משותפות לחנונים שהיכרתי, למשל התעניינות במתמטיקה-מדעים-מחשבים.
אבל הכל מתחבר עכשיו - העיסוק הקפדני בפרטים, שגורם לו לכתוב רפרט של עשרה עמודים ורומנים במקום מכתבים בבחינות; תחום העניין המצומצם (במקרה זה, גיאוגרפיה פיזית); כישורים חברתיים בעייתיים (באחד המפגשים הראשונים של הקורס עסקנו בשאלה 'איך להכיר חברים חדשים'; הניסיון של הקבוצה לקחת את אנוש כפרויקט ולתת לו עצות בנושא לא צלח); חוסר מודעות חיצוני (הוא כמעט ולא מוריד את המעיל) וטעם מוזר (הלשון מהמסיבה). אולי לא זיהיתי אותו כי חשבתי שאיראנים הם כמו ערבים וטורקים - פתוחים, חברתיים, משוחררים; אולי סתם התכחשתי. בתור חנון בגמילה יש לי פינה חמה לדמות המצטיירת כאן; אבל לאנוש עצמו, בשר ודם, לא הצלחתי ממש להתקרב, אפילו שדווקא נתקלנו בו מחוץ לקורס, באוטובוס, בדרכו להתאמן בטניס שולחן.

[אל תחמיצו את פרק סיום העונה - הבחינות! מדליה אולימפית, טוליפים, מעברים סודיים, עקר בית רדיופוני, ותוספת לתיאוריית החורף ממתינים לכם!]


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/3/2008 22:05, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, תמונות, סטיות אישיות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-13/3/2008 00:10

---