צווי טאוזנד אונט זיבן!
שנה טובה לכולם! אצלנו היא נפתחה במסיבת סילבסטר מופלאה עד הזויה, שהגענו אליה דרך ליליאנה (לילי), הזמרת הקרואטית שאנחנו הולכים ומתיידדים אתה ועם החבר הגרמני שלה אנדריאס (אנדי). לילי תכננה במקור מפגש של שלושה זוגות (יחד עם עוד ידידה צרפתית שלה) שבו כל אחד יביא אוכל ומוזיקה מארצו (ישראל, קרואטיה, צרפת, גרמניה). אלא שהידידה הזמינה גם עוד חברים ובסוף הכינה פיצה וסלט תפו"א (טעימים אך לא צרפתיים) ובתור מחאה החליטה לילי להזמין רק אותנו אליהם לטרום-מסיבה שבה נאכל יחד קצת מהדברים שהבאנו, ולכן המסיבה שלנו אתמול החלה בשמונה בערב והסתיימה (כמובטח) רק הרבה אחרי חצות. להלן כמה נקודות שיא:

* המאכל הקרואטי (למעשה בוסני) שהביאה לילי מתברר כמעין פשטידת תפוחי-אדמה ובצל נימוחה בפה, שנקראת, כך מתברר 'פיתה'; כולנו משועשעים כשמתגלה שגם אנחנו הבאנו פיתות, אבל זה משהו אחר לגמרי.

* בעוד אני ואסנת לוגמים 'רקיה' (ליקר שזיפים קרואטי, מזכיר סליבוביץ'), דוגמים לילי ואנדי מהBaerenJaeger שהבאנו (מה שמכונה בארץ 'יגר דבש') ואנדי מחליט משום מה שזה ליקר ישראלי, רק שמיוצר אי שם בגרמניה; הוא יחזור על הבדיחה הזאת עוד כמה פעמים במסיבה ואנחנו נידהם שנראה שאף אחד מהגרמנים המקומיים לא מכיר את המשקה מקודם.

* אנדי מרים כוסית ומאחל לנו שמיים נטולי עננים וגשם הערב - Klare Himmel. אלא שהשאר מבינים זאת כעוד סוג של ברכה להרמת כוסית, חוזרים על השם בכל המבטאים האפשריים (כולל 'קלרה חימל') והדבר הופך לבדיחה מתגלגלת ולקריאה הקבועה בהרמת כוסיות בהמשך הערב.

* כל באי המסיבה (לילי מקרואטיה, סלין מצרפת ושישה גרמנים) זוללים פיתות עם חומוס, מטבוחה וחצילים תוצרת בית, תוך שהם מבקשים ממני להסביר את המלים של 'מעמק לגבעה' המתנגן מסביב בלחן מזרחי.

* לילי, סלין ואנדי מרקדים בסלון הקטנטן של סלין לצלילי קולה של מרגלית צנעני, בעוד שאר הגרמנים מביטים בהם במבט תוהה.

* אחת מבאות המסיבה מביא כיכר לחם קטנה שמעוצבת בצורת חזיר; מסתבר שזה מאכל מסורתי לראש השנה מאזור בוואריה (משם היא באה). היא גם מתעקשת לציין שעיר מולדתה, אאוגסבורג, היא גם מקום מוצאו המקורי של מוצרט.

* הרמת כוסית רב-לשונית, כשכולם מתנסים בכל השפות. אנדי התעקש מאוחר יותר לשבור את השיניים על 'לחיים, חבר'.

* אני מפתח שיחה הזויה עם סבינה (אחת הגרמנית) שמורכבת בעיקר מחזרה על המשפטים "Wirklich' ('באמת?') ו-Das kann nicht sein ('זה לא יכול להיות') בנימת פליאה הולכת וגוברת.

* קצת לפני חצות, אנחנו יוצאים מהדירה אל הגשם היורד בחוץ, וטסים במהירות לאזור בית האופרה, שם מלאים השמיים *מכל הכיוונים* זיקוקים שלא מפסיקים לרגע, מתפוצצים בעוצמה כל עשר שניות בערך, בלי שאפשר יהיה לדעת מאיפה יבוא הבא. ובדיוק כשאני תוהה איך נדע מתי חצות (השעונים שלי ושל אנדי לא מסונכרנים) מצטרפים להמולה פעמוני כל הכנסיות באזור ומבהירים: עכשיו.

* כמה דקות אחר-כך, בגשם הולך ומתחזק ומול מטר זיקוקים שלא נח לרגע ומאיר את השמיים כאילו צהריים, ארבעתנו (אני ואסנת ולילי ואנדי) מחזיקים כל אחד זיקוק, חולקים sekt (יין נתזים גרמני) בכוסות פלסטיק, מאחלים איחולים מטורפים לשנה הבאה (ונמלטים מהגשם מהר ככל האפשר, לדירה של אנדי). [בדרך איבדנו, די בכוונה, את שאר המשתתפים במסיבה]

* לילי (פצצת אנרגיה קרואטית) ממשיכה לקפץ גם באחת בלילה, לא משנה עם איזו מוזיקה - להיטי פופ איטלקי, שנסונים ספרדיים או הביצוע של "הזבובים" ל"למה לא אמרת לי" - בעוד השאר נחים על ספות נוחות ומצטרפים אליה כשהיא מצליחה לשכנע (לא מעט).

* איכשהו (למרות שסילבסטר) אנחנו מצליחים להשיג מונית הביתה ולא נאלצים ללכת בגשם.

עדכון - תמונות:
כמה תמונות ממצלמת הסלולרי השיכורה שלנו בסביבות חצות:









מפחיד, לא?שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/1/2007 11:26, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, אופטימי, תמונות
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ע ב-3/1/2007 09:49

---

תמונות! תמונות! תמונות!

השמש זורחת, הציפורים מצייצות, ואנחנו מעלים תמונות - מחגיגת הסושי של אתמול, ובכלל.

קודם כל, לרגל חג המולד, תמונה של טירת זארברוקן מוארת בלילה, עם עץ חג המולד המסורתי:





שנית, שקיעה מרהיבה על הנהר:





ועכשיו - לחגיגה של אתמול. לא פחות מ-12 רולים של סושי נרשמו (7 גדולים ו-5 קטנים) עם מגוון נאה ביותר של חומרים - סלמון אפוי, טונה אדומה מצוינת, פטריות שיטאקי נהדרות, טמאגו (חביתה יפנית) ודג חדש, שהומלץ בידי חנות הדגים, בשם 'שד הים' (Seeteufel). ההצלחה היתה מובטחת. במיוחד לאחר שסידרנו הכל על השולחן העתיק שקנינו בשוק יד שנייה וגררנו בדי-עמל לסלון:





ואכן, האורחים (לילי הקרואטית ואנדריאס הגרמני) היו מרוצים ביותר; הוא (שחובב סושי מזה זמן רב) התרשם מאוד, והיא (שחוותה סושי לא מוצלח בלונדון) שינתה לגמרי את דעתה על הנושא. בתמורה הרווחנו ערב מהנה שבו התאמנו בגרמנית ולמדנו לא מעט מלים חדשות, ובנוסף גם עציץ וצנצנת של שמן צ'ילי שאנדריאס הכין בעצמו.
אנחנו עומדים לקראת טיול יום א' במזג אוויר נהדר, גם אם קר; בלילות האחרונים יורדת הטמפטורה באופן קבוע מתחת לאפס, ועל חלק מהמשטחים (למשל הגג של המוסך של הבית השכן) מצטבר קרח:





אנחנו מניחים שהתופעה רק תתגבר, ומבטיחים עוד תמונות של לבן... כשיהיה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/12/2006 13:45, ושייך לקטגוריות תמונות, עונות השנה
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של F ב-27/12/2006 19:40

---

סיפור של חורף
כפי שציינתי לא מזמן, ה-1 בדצמבר כבר מאחורינו, וזה אומר לא רק שרוח וויינאכט שורה עלינו, אלא שגם נכנסנו באורח רשמי לחורף. הסייוג המקובל, שכבר שנים נמצא אצלי בראש אבל אין לי מושג מאיפה, קובע שדצמבר-ינואר-פברואר זה חורף, כמו שספטמבר-אוקטובר-נובמבר זה סתיו, וכן הלאה. בארץ, כמובן, אין ממש עונות, ואף אחד in his right mind לא יסכים שסתיו עכשיו באחד מימי ספטמבר או אוקטובר הלוהטים. אבל כאן, כפי שכבר ציינתי, סתיו זאת עונה אמיתית, ועכשיו כשהיא נסתיימה, אני ממש תוהה מה צפון בחובו החורף.
הרי חורף כמו שבארץ - עם מטריות, סוודרים, המון ירוק ושבתות מוצפות אור - היה לנו כבר בספטמבר. ומצד שני, חורף כמו בסיפורים - אנשי שלג, מחליקיים, אגמים קפואים - יש כנראה רק יותר צפונה מכאן (ירון טוען שיורד כאן שלג רק פעם-פעמיים בשנה, ולפעמים לא יורד בכלל). אז בינתיים, הדבר שהכי מסמן כאן את החורף הוא העצים העירומים.
אותם עצים שהיו ירוקים כל-כך כשהגענו לכאן, ואחר-כך צהובים ואדומים וזהובים וכל צבעי הקשת, נותרו, עם בוא הראשון בדצמבר, עירומים לגמרי. הנה למשל המראה מהחלון האחורי:




והעצים העירומים בשלוס, הטירה של זארברוקן, עם בית האופרה ברקע:





ואלו רק דוגמאות בודדות; את החוויה של יער שלם, על צלע ההר, שכולו זרדים חומים ועירומים, קשה לתפוס בתמונה ולא קל לתאר במלים. מה שכן, מבין העצים חסרי העלים מבצבצים במלוא יופיים האשוחים ירוקי-העד:





יש משהו מעציב בתמונות האלו, אבל גם משהו נורא-הוד, כל פעם שאני רואה אותם משורטטים על רקע השמיים. כאילו מישהו מתריס, מישהו צועק נגד הטבע. ואולי זה החורף - צעקתם של החיים כנגד התרדמה הנכפית עליהם, רצונם לפרוץ החוצה ולבקוע, רצון שמתממש - בסופו של דבר - באביב.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/12/2006 21:19, ושייך לקטגוריות עונות השנה, תמונות, בשבילנו זו אירופה אירופה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-6/12/2006 00:26

---

הליכה לאורך הנהר
"אלי, אלי,
שלא ייגמר לעולם
החול והים
רשרוש של המים
ברק השמיים
תפילת האדם"
(ח. סנש, הליכה לקיסריה)

אחד החסרונות בלהיות מתרגם הוא שאין שום סיבה לצאת מהבית. ובהתחשב בכמה שהיום קצר, עד שאני כבר מרים את העיניים מהמחשב וחושב על מנוחה - וכבר השמש שקעה ונעלמה. כך קורה שעוברים ימים שלמים בלי שאני יוצא מהבית.
אבל כשאני יוצא, בכל פעם שאני יוצא, התרוממות הלב שמציפה אותי פשוט מדהימה. בעיקר כשאנחנו הולכים לעיר בשביל שלאורך הנהר, שבכל שעה ובכל מזג אוויר הוא קסום, אבל עכשיו, כשכל העצים מגדירים מחדש את המילה "שלכת" באלפי צבעי צהוב, כתום וזהב, כל הליכה בשביל הזה היא ממש חגיגה, שבדיוק כמו ה"הליכה לקיסריה" לעיל, שמחברת אותי עם הטבע על כל מאפייניו וצבעיו, מהנהר הזורם באיטיות (או מהר), דרך עץ עירום שמזכיר את הפתיח של "בטיפול" ועדהברווזים המתקרבים אל הגדה.
ולא רק הנהר עושה לי את זה; היום בבוקר יצאתי לבדיוק חמש דקות, להביא בגט ולחמניות מהמאפייה הצרפתית שבפינה, וכבר הרגשתי סוג של התעלות, אם זה בגלל האוויר הקר והטרי, ואם בגלל עצי הצהוב-בננה שקידמו את פני בצומת. השלכת פה ללא ספק מדהימה, וזה אמנם לא עובר ממש בתמונות (בגלל שהמצלמה של הסלולרי הופכת הכל לכתום וממילא יש בעיקר ימי סגריר) ומרגש הרבה יותר בלייב, אבל בכל זאת, הנה דוגמית קטנה:




אז החלטתי שכל יום אני אצא לפחות פעם אחת מהבית, לנשום את הטבע מסביבנו. שנאמר, שלא ייגמר לעולם.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/11/2006 23:21, ושייך לקטגוריות אופטימי, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, עונות השנה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-21/11/2006 07:50

---