מיליונים

אפשר להתווכח עם החוכמה שבבחירת השם 'צעדת המיליון': לא יעזור, גם אם כל מי שיכול יצא לרחובות, מתמטיקה פשוטה מראה שמיליון לא יהיו שם. הסיבה היא שיש בסך הכל שבעה מיליון ישראלים - והמספר הזה כולל ילדים, נכים, זקנים בני תשעים, ישראלים שלא חיים בארץ, חרדים שלא מוכנים לצאת להפגנה עם נשים, ערבים שמפחדים להפגין, אנשים שצריכים לעבוד בשבת בערב, הורים לילדים קטנים (ואם הם יקחו בייביסיטר, היא לא תוכל לבוא) וכאלה שמפחדים ממקומות צפופים. צריך להכיר בכך שזה פשוט בלתי אפשרי שאחד מכל שבעה ישראלים יצא לרחוב. הבעיה היא שסימון המטרה הזו מקל מאוד על מתנגדי המחאה ומגמדיה להצביע על ההבדל בין הציפיות למציאות, ומקשה מאוד להכריז על הישג ('400 אלף השתתפו בצעדת המיליון'? איך זה נראה?). 

ובכל זאת, למרות הבחירה הבעייתית בשם שניתן להפגנה, ואולי דווקא בגללה, מי שרוצה לשנות משהו בישראל חייב לצאת לרחוב בשבת. גם אם אתם לא מסכימים לכל התכנים של המחאה. גם אם אתם חושבים שמסמך הדרישות קיצוני מדי ואין מספיק כסף להכל. גם אם אתם חושבים שהוא לא קיצוני מספיק ושצריך להפיל את ביבי כמו את מובארק. גם אם אתם חושבים שבעצם הכיבוש אשם, החרדים אשמים, תקציב הביטחון אשם, הממשלה הקודמת אשמה. גם אם אתם חושבים שדפני ליף לא ראויה להנהיג את המאבק. גם אם אתם חושבים שכן. גם אם אתם רוצים בעצם להדגיש את מצוקת העשירון התחתון, השני, השלישי, הרביעי או השביעי, את שוועת המורים, העובדים הסוציאליים, המתמחים בפסיכולוגיה או דרי הרחוב. גם אם בסך הכל אתם עצמכם מסודרים בחיים, בזכות ירושה או מזל, אבל מבינים שאתם יוצאים מן הכלל. גם אם אתם טרודים עמוק בתוך הבעיות הכלכליות המייאשות שלכם, אבל הבנתם בזכות המחאה שאתם *לא* יוצאים מן הכלל. 

אתם יודעים מה? מי שמאמין לכל מילה שבנימין נתניהו מוציא מהפה, רואה בו מנהיג דגול ומוכן לתת לו את המפתחות לעתידו מבלי לפקפק לרגע - שלא יבוא. מי שיש לו מספיק כסף כדי להשפיע על כל פקיד ממשל או פוליטיקאי ולדאוג לשמר את עמדת הכוח שלו - שלא יבוא. מי שמאמין באמת ובתמים שהסכסוך עם הפלסטינים ייפתר בשנה-שנתיים הקרובות ואז נוכל לדאוג לענייני הכלכלה והחברה - שלא יבוא. אבל אם אתם מאמינים בדמוקרטיה הישראלית, מאמינים שדמוקרטיה מתרחשת לא רק פעם בארבע שנים אלא בכל רגע וכל הזמן, מאמינים שמיליון איש חשוב יותר ממיליון שקל, מאמינים שתפקידה של הממשלה הוא להקשיב לאזרחים ולא ל'מומחים' ולבעלי ההון - אז מקומכם שם.

 

את השיר הבא לא שמעתי עד כה על במות המחאה, על אף שהוא מתאים לזעקה כמו כפפה ליד. זה אולי לא קצבי כמו 'העם דורש צדק חברתי', אבל תקשיבו למלים (לנוחותכם, מצורפות בסוף הפוסט):

 

 

 

מיליונים / אתי אנקרי

אני יודעת שהכסף לא כל כך חשוב
אם הלך הוא יום אחד ישוב
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שלחשוב עליו זה סתם בזבוז
של זמן שעובר עלינו גם בלעדינו הוא יזוז

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי
ואני לא יכולה לקום

אני יודעת שאתה יודע -
השתכרתי החודש לא רע
ובכל זאת הם הגיעו
להוציא לפועל אצלי בדירה

לקחו את ת'טלויזיה ת'ארון ת'מגירה
שפכו את מה שבתוכה
אני יודעת שזה לא צודק
ואין לי הוכחה

ניסיתי להגיד שהמיסים
הורגים כל הגיון
והם אמרו לי שהם לא גונבים,
הם לוקחים ברישיון

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל איך שזה קרה לי
לא יכולתי לקום

ויש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות

יש כמוני מליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף,
לא שווים פרוטה

אני יודעת שהבריאות חשובה
יותר מכסף הרבה יותר
ועל אהבה אין מה לדבר
אסור בשום פנים ואופן לוותר

אני יודעת יש חובות מגלגולים
מתגלגלים עלינו ביקום
אז אם היום נפלתי
אולי מחר אני אקום

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי
ואני לא יכולה לקום

ויש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות

יש כמוני מליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף,
לא שווים פרוטה

אתה זוכר את סוזן הבכירה מהבנק
נתנה לי הרבה אהבה
בעיקר הפשטות הקסימה אותה,
נגעתי לליבה

זה לקח לה קצת זמן לתפוס את העניין
לשנות את הגישה שלה אלי
היא הבינה שאין לי מזומן
והפשיטה את כבודי מעליי

אתה יודע שאני יודעת שאתה יודע
שאני לא יודעת כלום
ממרומי מעלתה
לא יכולתי לקום

יש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות

יש כמוני מליונים,
אנשים בני תמותה,
בלי כסף,
לא שווים פרוטה
היום זה אני, מחר זה אתה.
בלי כסף.... לא שווים פרוטה

בואו נראה להם שאנחנו שווים קצת יותר מפרוטה. להתראות מחר.

 

,

,

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/9/2011 13:46, ושייך לקטגוריות אנחנו עם סגולה, בחירות וכן להיות, אקטואליה, דברים שמצאתי ביוטיוב
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של contrite ב-2/9/2011 20:31

---

פעם אחר פעם

אתמול, תחנת הרכבת צואולוגישר גארטן, מעבר תת-קרקעי למקום שבו אני מתחיל את הטיול היהודי: לפתע אני רואה פוסטר שמכריז על כך שסינדי לאופר מופיעה באדמירלפאלאסט, כאן בברלין, ב-19 ביולי. ואני עוצר, ופתאום חושב שאולי אני פשוט אלך להופעה.

בברלין כל הזמן קורה משהו, במיוחד בקיץ. בלי לברר בכלל אפשר לשלוף עשרות הופעות, אירועים ופסטיבלים שמתרחשים בעיר בשבוע-שבועיים הקרובים. מאליפות העולם בכדורגל לנשים, דרך שבוע הגאווה ועד הופעות של ג'ורג' מייקל, ג'נט ג'קסון ואלטון ג'ון. ובכל זמן נתון ברור לי שאי אפשר לבלוע את כל העושר הזה, כי הזמן והכסף אינם אינסופיים אלא דווקא מאוד מוגבלים, או לפחות בכל זמן נתון אחד מהם מוגבל (ועל כך דיברנו הרבה). ובדרך כלל אני פוטר את הדברים האלה באנחה מהירה וב'בעולם מושלם, הייתי...', והולך הלאה.

אבל סינדי לאופר זה בכל זאת לא פסטיבל התרבויות בקרויצברג או רוקסט בציטדלה שפאנדאו. סינדי היא.... 'כל-כך יוצאת דופן', כפי שהכריז אלבומה הראשון. בעיתוני התקופה קראו לה 'הברווזון המכוער', אבל בעיני היא היתה היופי המדוכא, והיא שרה בשבילי, והיה בה משהו אישי ורגיש וישיר הרבה יותר ממכונת-הלהיטים שהיתה מדונה של אז, וכשהיא שרה 'פעם אחר פעם', הלב עצר במקום, שעון השניות השתחרר, והכל הלך לאט ונשר בצד הדרך, הכל לא היה חשוב, כל עוד היא שומרת עלי.

 

(לא מוצא את הקליפ המקורי אבל זו הופעה משנות ה-80 עצמן, ולכן ריל טיים)

 

וכאילו כדי להדהד את הכל, באותו ערב, בסדרה 'אחים ואחיות', היה פרק פלאשבק לשנות ה-80 והשיר הזה התנגן (למעשה הפרק היה מבוסס על השיר).

 

*

קיץ בברלין. הטמפטורה נעה בין חם יחסית לברלין לבין חם אבסולוטית. העיר תוססת, כמעט עולה על גדותיה. הישיבה ליד המחשב לעשות את העבודה שנותרה בתחום התרגום מתקרבת, בתנאים האלה, לבלתי נסבלת: הגוף שהתרגל לטייל משתוקק להיות בחוץ, כל קרן שמש נראית כמו משאב שמתבזבז כשלא נסחפים עם כל האפשרויות שהעיר מציעה. אורחת מפתיעה שנחתה עלינו בשבוע שעבר הובילה אותנו (או שאנחנו אותה? מי יודע?) לרחצה באגם נחבא בלב היער, לסיור בסמטאות פרידריכסהיין ולהרמת כוסית במסעדה יוונית שבחיים לא היינו מגיעים אלה אחרת. אולי זה נכון לכל עיר, אולי לכל דבר: אתה מעריך את מה שיש לך מתחת ליד רק כשאתה מראה אותו לאחרים.

 

*

אולי בגלל זה יש ערך תרפויטי לכתיבה בבלוג.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/6/2011 13:45, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, דברים שמצאתי ביוטיוב, האייטיז, עונות השנה
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-25/6/2011 20:23

---

הנה משהו מדליק, ואחריו כמה מלים משלי.

 

 

(ויה יאיר רווה).

 

מה קורה כאן? רווה כתב על כך שהאטת השיר ושינוי סגנון השירה - מהסגנון המזרחי לזה של לאונרד כהן - היא זו שמשפיעה על השיפוט שלנו בנוגע לשיר. אבל אני חשבתי על משהו אחר, והוא המלים.

לאונרד כהן נחשב כותב אינטליגנטי, שבוחר חומרים מעניינים ומעבד אותם לטקסטים מורכבים יחסית למוסיקה פופולרית. אפילו התעסקתי בכך בבלוג השני שלי, שם דיברתי על שיר של לורקה שעבר את העיבוד הכהני. המוסיקה המזרחית, לעומת זאת, לא ידועה בטקסטים חכמים במיוחד (או לפחות כך הסטריאוטיפ). לכן אפשר היה לצפות שבמהלך המקפיץ את 'רקדי' מהמזרח למערב ידאג עידן אלתרמן גם להעלות את המשלב המילולי - לא דבר מסובך במיוחד כשמתרגמים משפה לשפה ולמעשה תרגיל שאני וידידים מאוד אוהבים לעשות (החל מתרגום של טורי איימוס כך שתישמע כמו יואל הופמן, דרך עיבוד של מוצרט למחזמר שכונתי ועד 'תרגומים' של 'יונתן' מאת וולך להיבליש תל-אביבית ולפרוזה עממית - שלושת האחרים חבויים אי שם בדפי הבלוג הזה ומקבילו). אבל המלים המקוריות, המוקרנות בקליפ לצד השירה, מעידות שלא כך הדבר - למעשה, אלתרמן *הוריד* את המשלב של השיר המקורי בכמה מקומות, והשתמש באנגלית דיבורית יותר מזו של ישי לוי ('how beautiful' במקום 'מה יפו' וכן הלאה).

מה אפשר להסיק מכך? ראשית (ופחות מעניין), שהסטיגמה הקובעת ששירים מזרחיים משתמשים בשפה קלוקלת אינה בהכרח נכונה; אבל יותר מעניין לשים לב שאם מתרכזים בשיר, המלים *באמת* לא מגיעות לרמה המקובלת אצל ליאונרד כהן - וזה מעלה את האפשרות העצובה ש'שירים של ליאונרד כהן' מזוהים ככאלה לא בגלל איזו מורכבות טקסטואלית אלא בגלל אלמנטים חיצוניים קלים לחיקוי. במלים אחרות, שמה שאנחנו בסופו של דבר זוכרים זה לא את הטקסט המורכב אלא את הפזמון הפשוט והסוחף - Dance me to the end of love או Everybody knows או  משהו דומה - ואלה לא באמת שונים במהותם מ-So dance/and lift your hand up/ you're in the rhythm/you're in the rhythm.

 

 

(ובהזמנות זו: יש גם פוסט קודם שמשום מה ישרא לא התריע על קיומו וכשגיליתי זאת לא היה לי כוח לשלוח הודעה מנג'סת למנויים. בתקווה שהפעם המערכת האוטומטית תפעל באופן... אה... אוטומטי)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/3/2011 21:55, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, סטיות אישיות, אמנות
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של גורו יאיא ב-29/3/2011 13:06

---

סימפוניית המתכת
זה תמיד כיף (ונדיר יחסית) לגלות מוזיקאי/ת חדש/ה, שלא היכרת קודם, ולהתחבר מידית למוזיקה שלו/שלה. מה שעוד יותר כיף (והרבה יותר נדיר) הוא לגלות סגנון מוזיקלי שלם שפשוט לא ידעת שאתה אוהב, כי מעולם לא חיפשת בפינה הזו. אבל זה בדיוק מה שקרה לי לפני מספר ימים.
למאורע המשמח אחראי האתר מיוזיקאברי, אחד מאתרי הרדיו האינטרנטיים החביבים עלי ביותר. האתר מאפשר להגדיר קומבינציה של ז'אנר, תקופה ו'מצב רוח' (שליו או אנרגטי, אופטימי או אפל) ומשמיע שירים בהתאם; ניתן גם להירשם, ואז האתר גם 'לומד' את הטעם שלכם ומאפשר לכם להגדיר רדיו של 'אמנים דומים' (לאלה שאהבתם) או לצאת למסע תגליות עם אמנים מוכרים פחות.
היה זה באחד ממסעות אלה ששמעתי קול נשי מרשים, שהצליח לחדור את מעטפת ה'לא איכפת לי' שאני עוטה בזמן העבודה וגרם לי לעצור לרגע ולבדוק 'מי זאת?' אחרי שגיליתי שהשם לא מוכר לי כלל (וגם נשמע זר), לא התעצלתי והתחלתי לברר יותר. למרבה המזל, ידידינו ויקי ואתה-צינור עושים את החיים היום הרבה יותר קלים מפעם; במקום להסתובב בחנויות דיסקים ולקוות שהמוכר קצוץ-השיער שמע את השם וידע על מה אתה מדבר, צריך פשוט להקליד. תוך דקות הספקתי לשמוע עוד כמה שירים של הגברת, לגלות לאיזו להקה היא השתייכה בעבר ולדעת באיזה סגנון הלהקה הזו מנגנת.
ואז קרו שלושה דברים מעניינים.
ראשית, גם השירים האחרים של הזמרת מצאו חן בעיני (וזה לא עניין פעוט; במקרים רבים, כשאני מתלהב משיר של להקה מסוימת, מסתבר שהאחרים הרבה פחות עושים לי את זה), ואחד מהם הפך להמנון הבלתי-רשמי שלי בימים האחרונים:



שנית, עיון בערן הוויקיפדי המוקדש לשיר (בוויקיפדיה האנגלית יש ערכים ספציפיים לשירים) הבהיר שהוא 'מבוסס על מוטיב מהרקוויאם של מוצרט' - ואני חייב לציין ששילובים כאלה חביבים עלי להפליא.
שלישית, להפתעתי הרבה גיליתי שאותה טאריה טורונן היא סולנית-לשעבר של להקת המטאל (?) הפינית (??) Nightwish. השתוממותי גדלה עוד יותר כשגילית שגם השירים של נייטוויש די חביבים עלי, והפכה לתדהמה של ממש כשהבנתי שמדובר על תת-זרם משמעותי במטאל, שמכונה מטאל סימפוני ומשלב אלמנטים של מטאל, גותיקה ומוזיקה קלאסית. יתר על כן, הסגנון מתאפיין במקרים רבים בזמרות בעלות הכשרה אופראית או חצי-אופראית, ששרות בפאתוס עצום ומתגברות על הרבה 'רעש' מסביב. בקיצור, דיוות כמו שאני אוהב - וכל זה תחת הכותרת 'מטאל' שעד לפני שבוע נשמעה לי כשוות-ערך ל'לא מוזיקה'.
נרעש, החלטתי לצאת למסע בשביליהסגנון ולראות עם הפינים היו הברקה חד-פעמית. החיפוש התקיים במקביל בשלושה ערוצים: קליפים 'קשורים' באתה-צינור, לחיצה על לינקים כחולים בוויקיפדיה והזנת האמנים המוכרים לי כבר במנוע של 'מיוזיקברי', כדי שימצא לי 'עוד מזה'.
לא הייתי צריך לחפש יותר מדי: כמעט מיד נפלתי על Within Temptation ('בתוך תשוקה'), להקה הולנדית שהרבה מגיבים ביוטיוב השוו ל-Nightwish. השם שלהם נשמע לי מעניין, והסתבר שלא טעיתי. בשירים שלהם, גיליתי, יש משהו מעודן (באמת לא חשבתי שאני אגיד 'מעודן' ו'מטאל' באותו הקשר), גם כשהם מלאים עוצמה. והזמרת, שרון דר אדל, מרשימה - למשל כאן, ב'פנינים של אור':



עם זאת, יש לציין ששני השירים בפוסט עד כה שייכים בפירוש יותר לצד ה'סימפוני' בסגנון מאשר לזה של ה'מטאל'. אז נכון שבכללי (עוד מימי בון ג'ובי ויורופ, או הרוק הכבד של שנות ה-80) אני מעדיף את הבלדות השקטות-יחסית ופחות את הצד הפרוע והצרחני; אבל אני חייב להודות שבז'אנר המטאל הסימפוני מצאתי גם כמה שירים אנרגטיים-יותר שסחפו אותי, למשלCry to the moon (יללה לירח?) של Epica (עוד להקה הולנדית). הוא מתחיל שקט, עובר דרך קטע מקהלתי שמוכיח שמישהו הקשיב הרבה לקרל אורף, וממשיך לזיקוקי די-נור נפלאים, שם אפילו ה'גראולינג' (שירה צרודה, אופיינית למטאל) לא הפריע לי ליהנות.



גם בקומבינות מטאליות-קלאסיות, אגב, אפיקה ממש לא פראיירים. הסולנית שלהם, סימונה סימונס, למדה שירה קלאסית ושרה כמה שנים במקהלה; והם-עצמם הוזמנו ב-2008 להופיע בפסטיבל אופרה קלאסי בהונגריה, שם עלו על הבמה עם תזמורת קלאסית שלמה וביצעו מגוון יצירות קלאסיות (בחלק הראשון) ושירים שלהם (בחלק השני). ההופעה הוקלטה לאלבום בשם The classical conspiracy, וברגע שהבנתי את הקונספט רצתי מיד לחפש קטעים ביוטיוב. הסתבר שהקטעים הקלאסיים-פרופר פחות מרשימים אותי (בכל זאת, יש לי זמרת אופרה בבית). אבל נהניתי במיוחד מהעיבודים ה'קלאסיים' לשירים של הלהקה, למשל הקטע האינסטרומנטלי הבא, שמכונה 'שילוש לא-קדוש':



יש עוד קליפ שהגעתי אליו במסעותי, שמציג להקה נוספת וזמרת נוספת עם סיפור יוצא דופן - אבל משהו קטן שקשור אליו שלך אותי לסיפור ארוך ומפותל, שמגיע לו פוסט משלו, ועל כך - בקרוב.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/8/2010 10:39, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, אמנות, המחשב ואני
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Ef ב-4/9/2010 23:55

---