מגדל בבל, או אני נגד המלים
יותר משלוש שנים אני עובד באורח יומיומי כמתרגם. בלי ללמוד את התחום, בלי הכשרה מסודרת, בלי להחליט ממש שזה מה שאני עושה (שזה כשלעצמו סיפור, אבל נרד מזה לצורך העניין). ובשנים האלה פיתחתי מערכת יחסים מורכבת עם מלים ועם שפות. בפוסטים קודמים הזכרתי את הקשיים במעבר התמידי בין עברית, אנגלית וגרמנית, אבל בשלב זה אני רוצה להשאיר את שפתם של גתה וראמשטיין מאחורי ולהתמקד בשתי השפות של האגם שאותו אני חוצה מדי יום, דהיינו עברית ואנגלית.
לעובדה שאני מתרגם בקביעות ספרי טיולים, ובפרט ספרים של לונלי פלאנט, יש יתרונות וחסרונות. אחד היתרונות הוא שיש הרבה מלים, משפטים ומבנים שכבר 'פתורים' אצלי, כאלה שיש לי עבורם מקביל מדויקת או לפחות מדויקת-מספיק בעברית ואני יכול כמעט באורח מכני לתרגם אותם אחד לאחד. אחד החסרונות הוא שיש מלים מסוימות שסופרי לונלי אוהבים במיוחד (או שהשפה האנגלית אוהבת במיוחד) שמעלות לי את הקריזה, שורפות לי את הפיוזים וגורמות לי להטיח את הראש במקלדת, פשוט כי כמה שאתאמץ אני לא מצליח למצוא להם מקבילה אמיתית בעברית, שתקיים שלושה תנאים פשוטים:
1. תעביר ולו בערך את המשמעות.
2. תהיה מקובלת על העורכת שלי, שדי קנאית לשפה העברית.
3. לא תישמע כמו מכונה של רופא שיניים סדיסטי במיוחד.
אז במסגרת 'שחרור קיטור' וגם 'שלח לחמך על פני המים', להלן המלים שהכי מעצבנות, מתסכלות ומשגעות את השכל כשאני נתקל בהם בתרגום, לצד ניסיונותי הנואשים לתרגמן.



range: לא כשם עצם, אלא כפועל. מילה נפוצה מאוד בספרי טיולים: Accomodations range from small rooms to incredible suites. prices range from 3-10 euros וכן הלאה. לגבי המחירים עוד אפשר אישהו לומר 'המחיר נע בטווח של 3-10 אירו'. אבל חדרים אינם נעים, אינם משתנים וכו'. הדרך היחידה שמצאתי לעקוף את הבעיה היא לנסח הכל מחדש: "באזור יש מגוון מקומות לינה, מחדרים קטנים ועד סוויטות מופלאות'. אבל זה תמיד מסרבל ולא תמיד אפשרי.

offer: העורכת שלי מתנגדת להאנשת דוממים, ולכן אסור לכתוב שהמלון מציע חדרים נפלאים. במקום זה, אנחנו כותבים ש'במלון מציעים חדרים נפלאים'. אבל מה עושים כש- the town offers visitors a sense of wonder and excitement?

smart: לא הסוזוקי ולא ילדים גאונים בחטיבה, אלא תואר שבמדריכי טיולים אוהבים להצמיד לכל דבר ביקום. smart shop היא כנראה חנות מתוחכמת (ואולי דווקא אופנתית?) אבל כשמתארים מלון כ-smart אני באמת לא מצליח להבין למה הכוונה (או איך מתרגמים את זה).

dramatic: מילה שבמדריכים אוהבים להצמיד לכל מיני תוואי נוף: dramatic cliff, dramatic canyon וכן הלאה. אני מאמין שלמרות האלרגיה של העורכת שלי ללועזית היא תקבל את המילה 'דרמטי' שדי התאזרחה בעברית, אבל הבעיה היא שהעברית מקשרת את המילה הזו לסיטואציות או לתיאטרון (פרט לביטויים שתפסו כמו 'שינוי דרמטי'). וכך, 'צוק דרמטי' לא אומר הרבה לאף אחד, ולך תנסה להסביר למה הכוונה.

casual: הממ.. casual dress הוא לבוש יומיומי, casual sex הוא סקס לא-מחייב, ובתחום המסעדות אפשר בדרך כלל ללכת על 'לא רשמי', אבל כשמדברים על casual atmosphere אני מוצא שכל התרגומים האלה לא מעבירים את הכוונה. העברית פשוט לא רוצה להתגמש לדרישותיי.

arcade, terrace, gallery: בעיות ספציפיות לספרי טיולים. arcade יכול להיות אכסדרה, פאסאז', מעבר מקומר או סתם בית על עמודים; terrace יכול להיות מרפסת, רחבה חיצונית או טראסה חקלאית; gallery יכולה להיות אכסדרה, מרפסת או גלריה לאמנות. המדריך שאני עובד עליו כעת משתמש בכולם חליפות, לעתים באותה פסקה, ובמקרים רבים ממש אי אפשר להבין כלום מההקשר. תודה לאל על גוגל אימאג'ס, שם אני מוצא לרוב תמונה של האתר ומבין למה הכוונה.

panel: נו, כולם יודעים לעשות פאנלים, רק חשוב להבין למה הכוונה; panel בתמונת-מזבח הוא אחד מהחלקים של הטריפטיך או הפוליפטיך, ואז התרגום הטוב ביותר הוא 'לוח'. אבל כשמדובר ב-panel מעץ בחדר של מלון,צריך להסתכל כדי להבין מה מכוסה בעץ (הקירות? התקרה? הפאנלים?) ואז לשבור את הראש איך אומרים את בעברית. שלא לדבר על כך שהמדריכים אוהבים להתעלל במילה הזו, ואז מקבלים cherry-panelled ceiling או dark wood panelling (לך תנחש איפה בחדר זה מתחבר ומה זה בכלל).

bright, cheerful, sprawling, rambling: עוד ארבעה שמות תואר שמודבקים בלי אבחנה לכל מיני דברים, וספציפית למלונות ולחדרים בהם. עד היום אין לי מושג האם bright room זה חדר מואר, צבוע בגוונים עזים או חכם במיוחד; cheerful עובד איכשהו עם atmosphere ('אווירה עליזה' נשמע קצת סוטה אבל עובר בשלום) אבל cheerful hotel הוא לא 'מלון עליז', אלא אם אני רוצה שמישהו יטעה בגדול; sprawling אמור להיות 'מתפרש על שטח רחב', מה שבד"כ מתרגמים ל'גדול', אבל זה קצת קשה כשמדובר על large, sprawling hotel; ואת המילה האחרונה, שמתארת בד"כ דיבור לא-קוהרנטי ובלתי ניתן לעצירה על כל מיני נושאים שונים ומשונים, אוהבים בלונלי לצרף לבתי אחוזה, טירות ומלונות גדולים - ועדיין אין לי מושג למה.

with: אם המפטי דמפטי באמת היה משלם למלים שעות נוספות, with היתה שיאנית השכר במגזר הציבורי. פרט לשימוש המקובל, במדריכים שאני מתרגם אוהבים לפתוח בה משפטים:

רק שאחותה העברית 'עם' מוכנה לעבוד הרבה פחות - נסו לשבץ אותה במשפט לעיל ותיווכחו. משפטים מהסוג הזה דורשים מלות-מקצוע כמו 'בזכות' או 'בעקבות' (וזאת בהנחה שבאמת יש קשר סיבתי בין חלקי המשפט, מה שלא תמיד קורה).

make: את הכוכבת שמרתי לסוף. היא למעשה בת-זוגה של with, עוד מילת קסם שיכולה לחבר כל מיני אמירות למשפט אחד. את המשפט לעיל, למשל , אפשר היה לכתוב גם כך:

אלא שבעברית כל הגורמים האלה לא 'עושים' את ציריך לעיר מפתה לטיולים ברגל. הם אולי 'גורמים' (אבל אז צריך 'גורמים לה להיות' והכל מסתרבל); הם אולי 'הפכו את ציריך ל...' (אבל אז זה אומר שבעבר היא לא היתה, וזו לא הכוונה במשפט המקורי); הם יכולים "להציב" את ציריך באחד המקומות הראשונים במפת הטיולים ברגל באירופה, אבל זה כבר ממש סופר מסורבל. בקיצור, צרות.



אלו כמובן רק מספר דוגמאות, ויש מיליון אחרות: מבנים שעובדים באנגלית ובעברית דורשים להטוטנות, תרגומים שנראים פשוטים עד שמבינים שאלה אנגליזמים ולא עברית נכונה, ומקרים שבהן סדר התואר והשם בעברית הופך ביטוי פשוט באנגלית לסיוט מתמשך. נו טוב, לפחות הרווחתי את הזכות לקטר.

(במאמר מוסגר יש לציין את העובדה שתוכנת התרגום באבילון, אחד מכלי העזר החשובים שלי במאבק זה, היתה בימים האחרונים במוקד מחול שדים חרדתי שנגע בכמה וכמה בסיסים מהרשימה בפוסטים הקודמים, אבל כל זה נרגע וטופל סופית היום, בדיוק בזמן לפרק השישי של Mad Men, שנקרא 'באבילון' והסתיים בשיר הנוגע ללב של דון מקלין באותו שם:
(בהתחלה שמתי את הסרטון הוא מתוך הפרק, אבל הוא עלול להיות ספוילר מסוים, ולכן עברתי לסרטון פחות מוצלח, אבל שלפחות מעביר את השיר)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/12/2008 00:56, ושייך לקטגוריות אמנות, דברים שמצאתי ביוטיוב, הומור, המחשב ואני, טלוויזיה וקולנוע, סטיות אישיות, שחרור קיטור
81 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של איתן ב-15/12/2008 20:28

---

רשימת קריאה חצי-מקרית
באינטרנט יש הרבה מידע ומאמרים מעניינים ומחכימים. ויש כל מיני אתרים ופורטלים ושמורטלים שמתיימרים למצוא את הדברים המעניינים ולהגיש אותם לצלחת - מוויינט ועד הדף הראשי של ישראבלוג. אבל איכשהו, הדברים הכי מעניינים מגיעים בדרכים-לא-דרכים, דרך קשרים אישיים, קישורים-של-קישורים וכו', דהיינו בדרך אסוציאטיבית. כתוצאה, גם רשימת הקריאה הבאה היא אסוציאטיבית - תהנו.

את מסע הדילוגים הנוכחי התחלתי בעין הדג, אתר ישראלי ותיק ואחד מתחנות-הבית שלי (גם אם אני כבר הרבה פחות פעיל שם). משרשור-של-ברכות באחד הפתילים הנידחים באתר נודע לי שאחת המגיבות הקבועות בדיוק זכתה בפרס גפן (הפרס השנתי למד"ב ולפנטזיה בישראל) על סיפור שכתבה, וכך הגעתי לאחד הסיפורים הטובים ביותר שקראתי מזה זמן רב - במקום בו מאבדים ספרים מאת לילי דאי. ההנאה מובטחת.

באופן אסוציאטיבי להפליא נזכרתי בעורכיו של אותו אתר נפלא, צמד משעשע של חובבי קולנוע המכורים לארנבי קטניפ יפניים, ודרך לינק-שהוביל-ללינק-שהוביל-ללינק הגעתי לפינה מצחיקה להפליא שהשניים עורכים ב'נענע': משטרת הפוטושופ. אם אי פעם תהיתם לאן נעלמים פטמות ופופיקים של דוגמניות, איך צומחות לאנשים ידיים מיותרות ומה בקוקה-קולה גורם לגברים צעירים לרחף באוויר - זה המקום למצוא פתרונות (ולצחוק).

'עין הדג' הוא גם האתר שממנו הגעתי ל'סינמסקופ', בלוג הקולנוע של יאיר רווה שכבר קושר כאן בעבר. מה שיפה בבלוג של רווה הוא שבתגובות מתנהל במקרים רבים דיון אמיתי וישיר בין דמויות מרכזיות בענף הקולנוע בישראל, ובמקרים רבים הן מעניינות לא פחות מהפוסטים. במקרה זה, אחרי פוסט שבו ציין רווה את מסדר הנושאים ה'כבדים' בסרטים שראה בפסטיבל חיפה השנה, הגיב ערן קולירין (במאי 'ביקור התזמורת') בסיפור מרתק על תחרות סרטים שבה שפט במינכן, והעלה מחשבה מרתקת על הנטייה הזו של סרטי פסטיבלים ללכת לקשה, לקיצוני וללא-נעים, ולמה זה לא בהכרח יותר אמנותי, ראוי או אמיתי.

בחזית המציאות, לעומת זאת, התחלנו את השבוע (שעבר, בספירה שלכם) באירוח של סטונדט לאמנות מרומניה, שבא ללמוד בזארברוקן לסמסטר אחד. פול, הסטודנט, מצייר איורים מקסימים, דמויי-קומיקס, בעיקר בהקשרים אקולוגיים, ובא לגרמניה לנסות להשתלם באנימציה דו-ממדית. כאות תודה על האירוח הוא השאיר לנו תה שחור מהקרפטים (בעל ריח חזק אבל טעים מאוד) ודיסק של רג'ינה ספקטור, שאמנם כבר שמעתי שירים שלה במקומות שונים בעבר, אבל מעולם לא האזנתי לה בכובד ראש. במיוחד תפס אותי שיר אחד, שהשם שלו בצרפתית ובמהלכו שרה הרג'ינה באנגלית וברוסית (השורות ברוסית, כך מסתבר, הן שיר של בוריס פסטרנק):



יש משהו פשוט מרגש (או 'מרגש ופשוט') בדרך שבה ספקטור 'מדברת' כשהיא עוברת לרוסית, דווקא כשהקהל לא מבין את המלים. קסם מוזר. אולי אם תמונה שווה אלף מלים, גם מנגינה שווה כמה מאות?


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/10/2008 11:13, ושייך לקטגוריות אמנות, דברים שמצאתי ביוטיוב, רשימת קריאה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-28/10/2008 19:29

---

מידת הדין
"רק פוליטיקאים צריכים לתלות את עצמם. רד משם מיד!"

(צועני זקן לנער צעיר שמנסה לתלות את עצמו בהתחלה של אחד הסרטים של קוסטוריצה)

בערב יום הכיפורים מתמלאת ההוויה היהודית-ישראלית בענייני חשבון נפש, ביקורת עצמית, רטרוספקטיבות וחשבון נפש לאומי (והתזכורת הכואבת למלחמת יום כיפור מתלבשת על זה מצוין). התכנים האלה בעייתיים - כי חשבונות-נפש למיניהם הם עניין פרטי, ובספרה הציבורית הם פשוט מאבדים את הכנות שלהם. מה גם, שאנשים לא משתנים רק בגלל שלוח השנה הגיע ל י' בתשרי: מי שאין לו מודעות עצמית, מי שלא רואה במעשיו 'חטאים', לא יודה ויכה על חטא סתם ככה (ואפילו אם יגררו אותו לבתי המשפט, כמו את 'תנובה', עדיין ימשיך להתווכח).
מצד שני, כל אווירת החשבון, השיפוט העצמי, 'מידת הדין' וכו' יושבים כבד על מי שיש להם ממילא יותר מדי מודעות עצמית, כמו אותו נער מהציטוט בפתיחה. יום כיפור היה בשבילי תמיד יום של ריכוז ומיקוד בעצמי ושלווה, אבל לאו דווקא של שיפוט עצמי, האשמה וחשבון נפש - פשוט כי אני עושה את הדברים האלה ממילא יותר מדי. לפעמים אני חושב שאני מליץ היושר הגרוע ביותר של עצמי.
לשיפוטיות העצמית יש גם אפקט הפוך, שדומה דווקא לתוצאות של חוסר מודעות: בגלל שהאדם שופט את עצמו לחומרה, הוא מצפה מעצמו להיכשל, לא נותן לעצמו צ'אנס לעמוד בכבוד בשיפוט. ואז, כנבואה שמגשימה את עצמה, הוא באמת נכשל בשיפוט המוסרי - גם של עצמו וגם החיצוני - וברגע שהגבולות נפרצים, אין גבול, שהרי הוא ממילא 'ילד רע'. את התהליך - בהקשר של נאמנות במערכות יחסים, אבל זה עובד באותה שיטה תמיד - מדגימה היטב איימי ויינהאוס:



רימיתי את עצמי / כפי שידעתי שאעשה
אמרתי לך שאני צרה צרורה
אתה יודע שאין שום דבר טוב

(בויינהאוסית זה נשמע יותר טוב)

{למי שלא מכירים את איימי ויינהאוס:
1. You don't know what your missing
2. נכון שמדהים שהלבנה-צנומה הזו מוציאה קול שנשמע כמו כושית שמנה וזועמת?}

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/10/2008 08:35, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, סטיות אישיות
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-11/10/2008 13:28

---

עוד על פרסום, בעקבות קן לי
באחד הפוסטים הקודמים, שעסק בפרסום, עלתה השאלה אם שווה להתפרסם בעקבות משהו טפשי, אפילו אידיוטי, כדי אחר כך להיות חופשיים לעשות דברים שבאמת רוצים. והנה הזדמנה לנו דוגמה מצוינת: ולנטינה חסן, שבפוסט הקדום שמעתם אותה מעוותת את מריה קארי בדרכים יצירתיות. מה שאני לא ידעתי כשהעליתי את האתה-צינור הזה כאן, הוא את המשכו של הסיפור: איך השיר המעוות הפך ללהיט אינטרנטי; איך הזמרת היתה בזכותו לכוכבת, ואפילו הוזמנה כאורחת לאחת התוכניות המאוחרות של 'כוכב נולד' הבולגרי (ועד אז גם למדה קצת יותר אנגלית; איך כתבות טלוויזיה בארצה כבר מתייחסות אליה כ'כוכבת'; ואיך עשרות מעריצים הקליטו את עצמם מבצעים את 'קן לי' - לא השיר של מריה קארי, אלא הביצוע של ולנטינה חסן. למתקשים, הנה תקציר הסיפור, מהטלוויזיה הבולגרית:



שימו לב לביטויים כמו 'ולנטינה בשירתה הביאה לנו משהו שתמיד חלמנו עליו - זמרת מפורסמת בכל העולם', או 'מאות מעריצים ששרים בסגנון קן לי': כך, במחי הפרסום, הפכה הלא-זמרת לזמרת כוכבת, והזיוף הפך למשהו שאינו 'שיר מזויף' אלא שיר חדש לחלוטין (זו נקודה פילוסופית שנדונה כבר כשהזחל אומר לעליסה, ב'עליסה בארץ הפלאות', שהשיר שדקלמה 'שגוי מתחילתו עד סופו' - אלא שאם הוא שגוי כל-כך, כיצד ניתן לזהות אותו כלל כשיר המקורי?). התופעה הזו אינה מפתיעה בתקופה שבה מספיק לסמפל קטע מתוך שיר ישן כדי להגדיר 'שיר חדש' - אז אם לסמפל זה בסדר, מה רע בלזייף?

אם קוראים את תגובות המעריצים לחלק מקטעי 'קן לי' ברשת, מקבלים גם תחושה של איזו מחאה המונית. קצת כמו ההוא ששר מהלב (של 'מה קשור'), רק לגמרי באמת: זמרת שלא יודעת לשיר ולא יודעת אנגלית, אבל היא באה כל הדרך מספרד לבולגריה וניסתה לתת את עצמה עד הסוף. אפילו המילים המבולבלות משחקות תפקיד בכך, שהרי השיר המקורי הוא שי הקיטש, מסוג השירים ששרים הנטושים על משכבם בליל, עם טונה של טישו ובליל של דמעות. ובמצב כזה, למי איכפת הזיופים, ומה משנות המלים... כל מה שרוצים להגיד זה איליבי דיבי דאוצ'ו, מלים ראשוניות של תינוק, מלים בסיסיות שאומרות רק 'אני רוצה ורוצה ואפילו בוכה מרוב רצון'. לי יש תחושה שמעבר לכל ההומור והצחוקים, זה מה שגרם לפופולריות העצומה של הקליפ והזמרת. ובכך יש איזו מחאה (סופר ילדותית) כנגד עריצות המומחים, קובעי הטעם, המחליטים מה יפה ומה מרגש. הו, תמימות קדושה.

(אפרופו תמימות קדושה: אם עוד לא ראיתם, סמנו לעצמכם את 'מסעות ג'יימס בארץ הקודש' לביקור הבא בספריית הוידיאו. סרט שמראה את ישראל מפריזמה קצת אחרת, מרשימה וייחודית, ואפילו כואבת בדרכה המצחיקה. ואת שלוש המלים האחרונות אפשר גם להגיד על ולנטינה ועל 'קן לי').שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/9/2008 01:16, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, סטיות אישיות, אינטרנט
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-25/9/2008 23:08

---