פגמים
לי כתבה על הקושי לאהוב את המושלם ועל היכולת לאהוב את הפגום, ואני חושב שהיא נגעה במשהו מאוד עמוק שכיוונתי אליו בפוסט קודם: אהבה אמיתית אינה לראות את בן הזוג כחסר פגמים, ואינה אפילו להתגבר על הפגמים, אלא להכיר בפגמים, לכעוס עליהם, לכאוב מהם - ולאהוב אותם ובגללם.
זאת אולי אחת הסיבות שמערכות יחסים טיפוליות הופכות הרבה פעמים לרומנטיות (אפקט פלורנס נייטינגייל) - כי אחרי שרואים את הפגמים, ואם לא נדחים מהם, נוצרת אינטימיות מדהימה. הצעת הנישואין שלי לאסנת באה אחרי נסיעה לפריז, שבמהלכה היא אכלה פירות-ים (שהיא אלרגית אליהם) והקיאה כל הלילה. היא חשבה שאחרי שהחזקתי לה את השיער בזמן שהיא מקיאה, לא ארצה לדבר אתה יותר. מבחינתי, זה היה החותם הסופי לכך שזה זה.
אני חושב שהניסוח הכי מוצלח ל'אהבה בגלל הפגמים' הזו מופיע בסוף של הסרט 'כשהארי פגש את סאלי', הנה:




הנקודה החשובה היא בנאום של הארי, ולכן ברשותכם (ולמאותגרי היוטיוב) הנה שוב הציטוט החשוב:
I love that you get cold when it's 71 degrees out. I love that it takes you an hour and a half to order a sandwich. I love that you get a little crinkle above your nose when you're looking at me like I'm nuts. I love that after I spend the day with you, I can still smell your perfume on my clothes. And I love that you are the last person I want to talk to before I go to sleep at night. And it's not because I'm lonely, and it's not because it's New Year's Eve. I came here tonight because when you realize you want to spend the rest of your life with somebody, you want the rest of your life to start as soon as possible.

זהו. עכשיו אני הולך להכין תה (ואם למישהו מכם יש קו ישיר אלוהי הווירוסים, בבקשה תגידו לו שירד מאתנו. זה ממש לא פייר).שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/8/2007 22:38, ושייך לקטגוריות אסנת, דברים שמצאתי ביוטיוב, אהבה ויחסים
25 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-12/8/2007 18:34

---

ושוב נצאה אך הדרך
את השיר הבא שמעתי בגלגל"צ ומיד נדלקתי והתחלתי לברר הכל על הזמר ובכלל. אז קוראים לו Rufus Wainwright והוא קנדי שיצא מהארון בגיל צעיר ושר נפלא.



זהו שיר מסע, שמתחיל במקום של יאוש ('אני הולך לעיר שכבר נשרפה') ומחאה ('אני כל-כך עייף ממך, אמריקה') אבל המסקנה שלו היא לא להפסיק ללכת, אלא 'אני הולך בדרכי שלי הביתה'. כלומר, אחרי שהכל אבד, אחרי שאמריקה אכזבה, עדיין קיימת הדרך הפרטית, האישית, זו שאתה בוחר ולעזאזל מה שהאחרים יגידו.
זה כמובן גרם לי לחשוב על המטאפורה הזו, של הדרך. שהרי כל תהליך הוא מסע, וחשוב לדעת את הדרך; אבל בחיים אין Google Maps, ולכן ברוב המסעות שאנחנו יוצאים אליהם אנחנו לא באמת יודעים לאן אנחנו הולכים או אפילו מה הצעד הראשון; אבל יוצאים בכל זאת, כמו בשיר החמוד הבא, של Fastball:



אבל כששואלים 'לאן ילכו, והרי אינם מכירים את הדרך', יש איזושהי הנחה מובלעת מעניינת: שקיימת 'הדרך' - דרך אחת שצריך רק למצוא אותה ולהמשיך עד מעבר לקשת בענן. והרי זה בדיוק מה שרופוס ווינרייט אינו מוכן לקבל: הוא רוצה לפרוץ וליצור את הדרך שלו, ולא למצוא איזה 'דרך' ערטילאית שמישהו הניח שם.
זה, כמובן, לא רעיון חדש ומקורי; הרבה קודם הצהיר כבר איזה תכול עיניים על רצונו לעשות הכל 'בדרך שלו':



קראתי באיזשהו מקום את המשפט "ככל שהנפש משתנה, היא מפסיקה ללכת בדרך. בשלב מסוים, היא מתחילה להיות הדרך". כלומר, שאין זה משנה מהי הדרך, או אם אנחנו יודעים אותה בכלל; אם שומרים על נאמנות לעצמנו, באיזשהוא שלב הבחירות האקראיות-לכאורה מצטרפות לדרך, שבמבט לאחור נראית כבחירה מבין דרכים רבות שהוצעו לנו. ולא כך.
רוברט פרוסט, בשיר הידוע כל-כך משיעורי האנגלית, מספר שבחר בדרך הפחות-מטוילת, וזה שינה הכל. אבל לפעמים הבחירה היא קיצונית יותר: לא בין שתי דרכים אלא בין הרבה, והדרך ה'נבחרת' (בעצם, הנוצרת מתוך הפעולה האישית) אינה פחות-מטוילת אלא בכלל לא מוכרת. ואז נשאלת שאלת הבדידות - האם לא נורא לבד ללכת בדרך שיצרת בעצמך? לפעמים הרי נורא מנחם להודות ש'אני לא היחיד שהולך נגד הרוח'.
שהרי ללכת בדרכים שונות הוא גם מטאפורה לפרידה, לבדידות. כפי ששרים כאן Fleetwood Mac , 'את יכולה ללכת בדרך שלך/את יכולה לקרוא לזה עוד יום של בדידות'.



וכאן אנחנו סוגרים מעגל, לרופוס וויינרייט, שמכיר את האיום הזה - אם תלך בדרך שלך, תישאר לבד - ואומר לו 'נא באוזן'. כי תמיד, גם בדרך המטורפת ביותר שאפשר לחצוב, אפשר לפגוש מישהו או משהו שילך אתך פרק דרך מסוים, אולי ארוך, אולי אפילו עד סוף הדרך, שהיא תמיד הבית. "אני הולך בדרך שלי הביתה/ לא אהיה לבד."
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/7/2007 09:18, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, מעברים 10-20-30
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-9/7/2007 19:27

---

שיר הסמרטוטים
ורד דור כתבה פוסט מרגש על שירים ששומעים אחרי פרידות ומזדהים עם כל מילה, ונגעה בשניים מהשירים האהובים עלי ביותר בעברית, "וידוי" של אלכסנדר פן ו"זמר שלושת התשובות" של אלתרמן. בשניהם מגיעה הנעזבת לתהומות העליבות, ומצהירה שלמרות כל הפגיעות - היא ממשיכה לאהוב. היא קראה להם "שירי סמרטוטה" וקראה לקוראים לחפש עוד.
אז חיפשתי. זה לא היה קשה, כי השירים מהסוג הזה (עם הרחבות שונות של ההגדרה) הם ממילא השירים שהכי מרגשים ומדמיעים אותי. רציתי נורא להציג תגובה מגדרית הולמת ולהתמקד בשירים שבהם הגבר מסתמרטט לחלוטין מול אהובתו חסרת הלב, אבל לא מצאתי מספיק כאלה (ואת הדוגמה הכי טובה, 'נפלת חזק' של איפה הילד, כבר רשמו בתגובות לפוסט); כנראה שגברים שמגיעים לרגש קיצוני בעקבות פרידה נוטים יותר למעשים אלימים ("בוני וקלייד" של אמינם, "ניגון עתיק" של אלתרמן וכו') מאשר להסתמרטטות.
ובכל זאת, את האנתולוגיה הסמרטוטית הרב-מינית מתכבד לפתוח גבר. קבלו את סטיב לוקאת'ר, גיטריסט ותמלילן של להקת האייטיז 'טוטו', שבמוסיקה קלילה למדי מצהיר "אני יכול לשכוח אותך/ ברגע שלבי יפסיק להישבר". אלא שרגע אחר כך מתבררת האירוניה, כי רק "As soon as forever is through/ I'll be over you".



אולי הסיבה שאני אוהב את השירים האלה היא שאותה נקודה, אחרי פרידה קשה, היא בערך אחד המקומות היחידים בתרבות של היום שיש בהם לגיטימיות לנואשות ולתחושות הקיצוניות שהיא מביאה, למשל התחושה שהייאוש הזה יימשך לנצח (אצל טוטו), או הרצון להידבק לאוהב/ת העוזב/ת גם כשיודעים כשזה נגמר מזמן. כמו בשיר הבא, גם הוא מהשירים שכתב גבר מנקודת מבט נשית. בעיני שיא השיר הוא, אגב, לא השורה שנתנה לו את שמו, אלא זו שלפניה: "אבל היא שם בחלומות שלא/ יתגשמו בלעדיך/ היא מחפשת את המקום שבו/לא תחשוב עוד עליך". היהודים.

באופן מדהים אין את השיר הזה ביוטיוב, אבל הנה קישור אליו בפליקס (יש פרסומות קצרה קודם, ומשום מה זה עובד רק באקספלורר).

הילדותיות של "אם אתה הולך אז קח אותי" היא חלק בלתי נפרד מאותה נואשות סמרטוטית שאנחנו מדברים עליה. היא קשורה לתחושה הזו שמי שעזב בעצם נשאר, כי בתוך הנפש המיואשת והנעזבת הוא עדיין נוכח במלואו עוזו. כך גם ב"זמר שלושת התשובות", כשמסתבר שההקרבה היחידה שהדוברת אינה מסוגלת אליה היא לשכוח, למחוק את זה שהלך ולתת לו להימוג ולהיעלם באבק העבר. כי כמה שמנסים למחוק, תמיד יש רוחות רפאים שעולות ומזכירות, ומחייבות את הסמרטוטים להתקשר לאוהב שכבר אינו. ומה שיפה בשיר הבא, הוא שחוסר היכולת להשתחרר מזכרונות הקשר הוא נחלת שני הצדדים, כי היא אולי מרגישה שהוא מסתובב סביבה במעגלים, אבל *הוא* צווח שהיא נכנסה לו לחלומות, ובאיזו זכות לעזאזל. קריסטין הרש ומייקל סטייפ באחד השירים הפשוטים, המצמררים והמרגשים ביותר של שנות ה-90.



הייתי מסיים כאן, אבל כדי לא לגמור לגמרי על הרצפה (ואולי דווקא כן) אוסיף שיר שמתאר בדיוק אותה תחושה של נואשות-מתוך-אהבה-נכזבת ושל חוסר האונים המוחלט הטבוע בה, אבל מכריז שלא, אני לא מוכנה להיות סמרטוטה, וכמה שאני חלשה, אני לא הולכת לבכות עליך. אז נכון שבפרידות אמיתיות ההחלטה הזו מחזיקה בדיוק שעתיים, אבל שווה להאמין. קבלו את דברה אן דייר, הלא היא סקין, סולנית 'סקנק אננזי'.



(נדמה לי שהפוסט הזה - למרות שאין בו המון תוכן - מקשר יפה בין כל מיני דברים שכתבתי לאחרונה, על נואשות, על אהבה וחירות, על מלחמה ועל אמנות. מצד שני, אולי זה סתם כי אני אוהב את השירים האלה)

תוספת מאוחרת:
אחרי שהעליתי את הפוסט עלה בדעתי לשאול את מומחית הבית לענייני אופרה אם היא מכירה אריה אופראית שמתאימה כ'שיר סמרטוטות' מסוג זה. זה נראה הגיוני, בהתחשב בנטייתן הידועה של גיבורות אופראיות להתאהב קשות ולעשות מעשים נואשים. ואכן, תוך שניות מצאנו גיבורה עזובה ונואשת של ממש - צ'ו צ'ו סן, הלא היא מדאם בטרפליי, שפינקרטון האמריקני בא, התחתן אתה, עיבר אותה ועזב - אבל גם אחרי שנים, כשכולם מנסים להסביר לה שהוא מעולם לא אהב אותה ושאין מה לצפות לשובו, היא עדיין מאוהבת בו ועדיין מאמינה שיום יבוא והוא ישוב אליה.
חיפשנו ביצוע שמביע את הדרמטיות והנואשות בסצנה, ומצאנו משהו מרתק - קטע מתוך סרט בשם 'לילה אחד של אהבה', משנת 1934, עם גרייס מור - זמרת אופרה ושחקנית, שזכתה למועמדות לאוסקר על תפקידה בסרט (!). האריה מתחילה כשלושים שניות לתוך הסרטון. מרתק.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/6/2007 21:01, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, אמנות, אהבה ויחסים
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של shayandherfangies ב-8/6/2007 05:42

---