מצעד העשור האלטרנטיבי
אז הבטחתי וגם אם עברו כמה ימים והמוטיבציה המקורית כמעט ונשכחה, בא לי לקיים.
כללי ה'מצעד' פשוטים: מדובר על עשרת השירים הטובים ביותר שיצאו בעשור הזה, לדעתי (כפי שציינתי, הסתבר שגם הכללים הפשוטים האלה מסבכים את הנשמות הטובות, כי פתאום התברר לי שאחד השירים שתכננתי למצעד הוא בכלל מ-1998, גם אם שמעתי אותו רק לפני שנה. שיר אחר זכה מההפקר). כמו-כן, על מנת ליצור גיוון, החלטתי לא לקחת יותר משיר אחד מאותו/אותה יוצר/ת (וזאת בניגוד למצעדי הרדיו, שהכילו לא מעט חזרות). כלל אחרון ופרודקסלי במיוחד קובע שלמצעד אין דירוג מובהק, וסדר השירים נקבע אסוציאטיבית ולא לפי איכות - סתם כדי לבלבל את הצופים (אם יש).

ראשון ראשון - השיר היחיד שהופיע באחת העשיריות ה'רשמיות' ונחשב גם בעיני לאחד מעשרת השירים של העשור - בן האלמוות שלי של 'אווואנסנס'. את הבחירה הזו עשה אולי הרומנטיקן בן ה-16 שבי, אבל השילוב בין השירה של איימי לי, הסיפור האפל ושמה של הלהקה - מהמלים היפות ביותר בשפה האנגלית - גורמים לי בכל זאת להתגאות בהחלטה.
רגע לפני שאנחנו משאירים את המחוזות הפופולריים מאחורינו, אני חייב להתייחס לזמרת שמופיעה בשתי העשיריות (של גלגל"צ ושל 88FM), וגם נבחרה לזמרת העשור בשני המצעדים - איימי וויינהאוס. אבל בעוד ש'ריהאב' הוא אכן שיר חביב ו'בחזרה לשחור' מקפיץ, השיר שעשה לי את זה לא הוצע אפילו לבחירה במצעדים: אתה יודע שאני לא שווה, מודה וויינהאוס בכנות נדירה, ואני מאמין לה.
מיד אחר-כך בא השיר המוזר של העשירייה, שאני לא בטוח עד כמה הוא באמת איכותי, אבל נדלקתי על הקליפ שלו: מה כבר יכולה בחורה לעשות? של הזמרת המוזרה המסתתרת מאחורי השם 'באט פור לאשס'. זה אחד השירים הבודדים ברשימה שכנראה לא תשמעו לעולם בגלגל"צ, ונדמה לי שגם לא העליתי אף פעם בבלוג; מה שאומר שהוא עשוי להיות הכי חדש ומרענן למאזינים. אגב, שיר דומה - שגם משלב בין דיבור מהיר ומסתורי לשירה נשית מוצלחת - נזרק מהרשימה רק בגלל שהתברר שהוא בכלל מ-1998. הכוונה לזה, שהוא שיר מקסים בלי קשר לעשור.

ואם כבר 'בלי קשר לעשור', נראה שהרשימה מעידה יותר מכל על שלא התחברתי למוזיקה של העשור הזה. העדות הבולטת ביותר היא העובדה שיש ברשימה לא פחות מ*שלושה* ביצועים חדשים לשירים ישנים. אני בעיקרון לא מת על ביצועים חדשים, בייחוד לשיירים שהמקור שלהם אהוב עלי, אבל יש חריגים - בדרך כלל שירים שהיו קצביים או רועשים והביצוע המחודש הפך אותם ליותר אטיים ומהורהרים.
הראשון בשלישיית המחודשים מתאים בדיוק להגדרה הזו. עולם מטורף היה שיר קצבי ומצוין של טירז פור פירז, אחת מלהקות האייטיז האהובות עלי, אבל גארי ג'ולז עשה ממנו יצירת מופת אטית ומהורהרת. לא הפריעה גם העובדה שנחשפתי לשיר בסיומו של אחד הסרטים הטובים של העשור, 'דוני דארקו' (משם גם הקליפ). וכדי להוסיף לחגיגה, השיר היה גם 'סיפור סינדרלה' פלא - זמר אלמוני מקליט שיר לסרט שכושל בקופות, ושנתיים אחר-כך מוצא את עצמו בעמדה המבוקשת-כל-כך של מקום ראשון במצעד חג המולד בבריטניה.
מפתיעה עוד יותר (למי שעוד לא ראה את הקליפ, שזה אומר בערך אף אחד) היא ההשתלבות בעשירייה של ביצוע מחודש לשיר מאוד אהוב עלי של הלהקה הרועשת-למדי ניין אינץ' ניילז (או במלים אחרות, של האמן המטורף העונה לשם טרנט רזנור) בידי זמר קאנטרי נודע (תמיד היתה לי חיבה לקאנטרי, אבל זה ממש לא הטעם הרגיל שלי). אבל, מה לעשות, אפילו רזנור עצמו הודה שהביצוע של ג'וני קאש לכאב (או אולי 'להכאיב') עושה ממנו שיר אחר, ויחד עם הקליפ זו יצירת מופת.
הביצוע המחודש השלישי הוא זה שהכי פחות 'מחדש', אבל לוקח אותנו עוד יותר אחורה, עם זמרת משנות ה-70 ושיר מ-1969.אבל אני פשוט לא מתכון להתנצל, כי אם הייתי חושבת שתשנה אי פעם את דעתך הוא פשוט שיר מצוין ומרגש.
את שלישיית 'בחזרה לעבר' אני משלים עם עוד שיר שנשמע כאילו נוצר לפני כמה עשורים - מצנח של 'הבן של'. בשמיעות ראשונות לא כל-כך התחברתי לשיר הזה, אבל ככל שנתקלתי בו שוב ושוב הוא הזדחל למרכזי העונג של המוח והתיישב שם כאבן שאין לה הופכין. וכך גם השתחל לעשיריית העשור שלי. או אולי, עשרת השירים בעשור הזה שהזכירו לי את העבר המזהיר?

אז נכון, אמרתי שאין דירוגים או סדר איכות, אבל 'יצא' איכשהו שהשארתי לסוף שלושה מהשירים שבאמת ריגשו אותי בעשור הזה. הראשון לא רק לא מוכר בגלגל"ציה, אלא גם לא יצא אפילו כסינגל - אבל לי זה לא משנה. את קרוב כל-כך ללבי של דאר וויליאמס שמעתי לראשונה כשהתחלתי להתמכר לזמרת הזו, לפני כמה חודשים, והוא הפך בשבילי להמנון המרגש של השנה ושל העשור. המלים נשמעות תמימות להפליא, אבל משהו בשילוב בינן לבין המוזיקה פשוט... פשוט.
מי שעקבו עד כאן יכולים די בקלות להגיע למסקנה שאני אוהב במיוחד שירים שמבצעות זמרות. אבל עם כל הכבוד לאיימי ויינהאוס, איימי לי, אגנתה פלסקוג, דאר וויליאמס, לילי אלן ועוד, 'זמרת העשור' יש רק אחת, וזו רגינה ספקטור. היא גם האמנית היחידה שעבורה הופעל כלל ה'לא יותר משיר אחד לכל יוצר' - אחרת היו כאן עוד כמה שירים שלה. אבל אם אני חייב לבחור, זה חייב להיות אפרה מואה ('אחרי (המבול)') - שבמהלכו היא שרה כמה שורות של פסטרנק ברוסית וגורמת לכולנו להבין שבשפת אמה היא אפילו עוד יותר מרגשת.
עם זאת, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, ל'שיר העשור' יש משמעות גם מעבר להיותו שיר טוב או ביצוע איכותי. שיר העשור צריך להיות משהו שמבטא עמדה - פוליטית או אנושית - ובאיזשהו מקום לסכם את 'רוח העשור'. לפיכך בחרתי לסיים את המצעד כולו בשיר שמזכיר את העובדה שבשמונה שנים מתוך העשור הזה ישב בבית הלבן אחד ג'ורג' בוש, שעשה מאמריקה מדינה אחרת והביא צעירים רבים לסף יאוש - בהם למשל רופוס וויינרייט, שכל-כך עייף מאמריקה כשהוא הולך לעיר. מה לעשות, אני באמת לא חושב שזה היה עשור יפה במיוחד.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/2/2010 09:24, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, האייטיז, סטיות אישיות
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-8/3/2010 21:52

---

העשור היפה
כחובב גדול של מצעדים ודירוגים, אפשר היה לחשוב שסוף העשור ירגש אותי: אין כמו תאריך עגול לסיכומים וסטטיסטיקות. בשתי הפעמים הקודמות היה 'מצעד העשור' (בשנות ה-80 של גל"צ, בשנות ה-90 של גל"צ וגלגל"צ) חוויה מיוחדת, שאני וחברי עסקנו בה הרבה מראש, השווינו רשימות, ופינינן זמן ביום הגדול להקשבה מרוכזת, כדי לשים לב למגמות (ולהתאכזב מהתוצאות, עוד מסורת קבועה). הפעם, אולי בגלל שהתבגרתי ואולי בגלל שמשהו במוזיקה השתנה, כבר מצאתי את עצמי הרבה פחות מתעניין; סייעה בכך העובדה המעצבנת, שמבין מאות השירים שהוצעו לבחירה בשני מצעדי העשור (של גלגל"ת ושל 88FM) התקשיתי להרכיב עשירייה של שירים 'טובים באמת'. וזה לא שלא היו שירים שאהבתי בעשור הזה, אלא שהם פשוט לא הוצעו לבחירה (ועל כך בפוסט נפרד). מפאת חוסר ההתלהבות הזה (ולאור העובדה שימי המצעדים נפלו על הביקור הצפוף שלנו בישראל) אפילו לא הקשבתי להם בזמן אמיתי. אבל לא העובדה הזו - או חוסר הזמן הכללי - תעצור בידי מלנתח את התוצאות.

ב-1989, לקראת המצעד של שנות ה-80, אמרה לי ידידתי ד' שהיא מצביעה ל-Russians של סטינג כשיר העשור, כי היא מאמינה ששיר עשור לא צריך להיות רק שיר טוב, אלא גם לייצג משהו, להגיד משהו. קו המחשבה הזה הוא כנראה הסיבה לכך שההצבעה למצעדי העשור נראית מאוד שונה מהצבעות למצעדים השנתיים בשנים המרכיבות את העשור. נראה שרבים מצביעים כמו ד', מחפשים 'שיר עם משמעות' - וכך נוצרת העדפה לשירים שלאו דווקא זכו במקומות הראשונים במצעדים השנתיים; מנגנון דומה גורם לכך שכמעט תמיד מככבים בצמרת מצעד העשור שירים מתחילת העשור, כאלה שכבר צברו קילומטרז' והפכו לקלאסיקה (כך למשל, היו שהרימו גבה על כך ששיר העשור של גלגל"צ היה californication, שיצא ב-1999 בארה"ב ובשנת 2000 בארץ; אבל זה קרה גם בשנות השמונים, עם Another Brick in the Wall של פינק פלויד, שיצא ב-1979) ואילו שירים חדשים, שהיו פופולריים רק לפני שנה, נדחקים לשוליים (צריך לעמול הרבה כדי למצוא את שיר השנה של 2008, I kissed a girl של קייטי פרי, במצעדים העשוריים). עוד עובדה מעניינת (שאני מתקשה למצוא לה הסבר) הוא שלהקות והרכבים מצליחים הרבה יותר במצעדי העשור מאשר אמנים בודדים (במצעד של שנות ה-80 היה רק אמן בודד אחד - ג'ון לנון - בשישייה הראשונה; במצעד של ה-90 היתה שינייד או'קונור היחידה בעשירייה הראשונה שאינה להקה).
אבל כל התופעות הללו בעצם משותפות לכל מצעדי העשור, ולנו בא לנתח את המצעד של שנות האלפיים (או ה'אוֹוִיז'). ההיגיון אומר בעצם כך: אם במצעדי העשור אנשים מצביעים לשירים עם 'מסר', הרי שניתוח ה'מסרים' של השירים המובילים ייתן איזושהי תמונה על 'רוח העשור'. כך למשל, במצעד של שנות ה-80 מככבים לא מעט שירי מחאה פוליטיים במידה זו או אחרת - מ-another brick in the wall במקום הראשון, דרך brothers in arms ברביעי ועד The river במקום השמיני; ואילו בשנות ה-90, המילה nothing מופיעה בשני שירים רצופים, במקומות הרביעי והחמישי, והשיר הזוכה הוא one - כך שאפשר להוציא מהצמרת איזו תמה של 'אחד ואפס', של האין והיש, של מה שהיה ואבד - שמשתקפת גם בשירים במקום השני (Losing my relligion) והשלישי (Creep).

אז מה אומר לנו העשור האחרון?
ראשית, יש לציין שהפעם יש לנו שני מצעדים - של גלגלצ ושל 88FM - כך שהמחקר מתבסס על שניהם כאחד. המסקנה הראשונה והמיידית היא ששילוב אתרי האינטרנט בהצבעה פתח את מצעדי העשור לקהל רחב יותר מזה שהצביע בעשורים הקודמים, מה שהחדיר לעשירייה המובילה גם שירי פופ במלוא מובן המילה (ביונסה ב-88, כריסטינה אגילרה בגלגל"צ) וחיסל במידה רבה את שליטתן של הלהקות (גם אם בשני המצעדים, שיר העשור עצמו עדיין מבוצע בידי להקה ותיקה). אגב, לא צריך לייחס חשיבות רבה מדי להבדלים הבולטים בין שני המצעדים, שמבוססים במידה רבה על היצע השירים שעמד לבחירה - לדוגמה, My immortal של אבאנסנס, שתפס את המקום השלישי (!) בגלגל"צ, לא הוצע כלל למדרגים ב-88. מצד שני, יש סימטריה נאה בכך ששיר העשור בכל אחד מהמצעדים תופס בדיוק את המקום הרביעי במצעד האחר (כך שבעצם יש שני שירים שיכולים לטעון באותה מידה של אמינות לכתר 'שיר העשור').
והמסר? הפעם הוא חד וברור. בשלושה מתוך ארבעת השירים התופסים את שני המקומות הראשונים בשני המצעדים מופיעה אותה מילה בפזמון, ובשניים מהם גם בשם השיר - beautiful. ואם היה חסר חיזוק לתזה הזו, נציין שבמצעד הגלגל"צי, למשל, יש בעשירייה לא פחות משלושה שירים שמכילים את המלה הזו בכותרת; ושגם השיר 'יוצא-הדופן' עוסק בקליפורניה, הבירה העולמית של הסגידה ליופי. וכך מתברר שאם בשנות ה-80 רצינו למחות נגד העולם, ובשנות ה-90 עסקנו באמונה ובאובדנה ובעמדתו של האחד מול העולם - הרי שהעשור האחרון השליך את כל אלה לפח האשפה ומתעסק באובססביות בשאיפה ליופי כשלעצמו: 'עורך הופך למשהו יפה', שרים החבר'ה מקולדפליי; 'שלם למנתח הרבה כסף/ כדי למנוע את ההזדקנות' מוחים חברי הרד הוט צ'ילי פפרס (הלוא הם 'הסחוג') בחלומות קליפורניה שלהם. באווירה כזו, לא פלא שהמנון הקיטש You're beautiful של ג'יימס בלאנט השתחל לעשירייה הראשונה (של גלגל"צ).

ומה עם מוזיקה טובה? כאן אני יושב על הגדר. ידידיי האנינים טוענים ששתי העשיריות האלה הן אסון לאנושות; אני, לעומת זאת, מצאתי בהן כמה שירים שנכנסו לאותה רשימה קצרה שלי (דבר די נדיר למי שטעמו שונה בדרך כלל באורח קיצוני מטעם ההמון). מצד שני, אם אני הייתי מסכם את העשור, השירים המובילים היו כאלה שבכלל לא הוצעו להצבעה ברשימות האינסופיות של שתי התחנות. אבל על כך - בפוסט הבא.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/2/2010 22:39, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, האייטיז, סטיות אישיות, אקטואליה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-17/2/2010 13:39

---

יומוזיקלי
הבוקר קמתי במצב רוח מוזר. השלג שוב שייט בחלון, כמו אורח קבוע, ואינדקס דרום אמריקה סירב לתרגם את עצמו, לא משנה בכמה שוקולדים שיחדתי אותו. עמד לפני עוד יום ארוך ומשמים, והשקט ששרר מסביב דיכא אותי אף יותר (שלג, גם כבד, יורד בשקט ולא ברעש; זה הבדל משמעותי מגשם).
היה לי ברור שאני זקוק למוזיקה, אבל כשעברתי במוחי על האפשרויות, אף אחד מהן לא קרצה לי. נכון, אפשר לשמוע באתה-צינור כל שיר שלבי חפץ, אבל זה דורש לעזוב כל שלוש-ארבע דקות את ארגנטינה ובוליביה ולבחור שיר חדש. כמה אני כבר יכול להיות יצירתי? מצד שני, בגלגל"צ כבר טחנו לי את כל הלהיטים וגם את הפרסומות של 88 אף. אם אני יודע בעל פה. ותחנות הרדיו האינטרנטיות תמיד איכשהו משמיעות את השירים שהם 'ליד' מה שאני מחפש ולא בדיוק-בדיוק.
אז כדי לקבל את מה שבדיוק רציתי, חזרתי אחורה מבחינה טכנולוגית וביליתי את היום בהקשבה לאלבומים - מהם כאלה שאספתי לדיסקייה שלי בזמנים שבהם עוד היו אנשים קונים דיסקים, ומהם כאלה שמצאו את דרכם למחשב שלי. התוצאה היתה מרעננת ומגוונת, והחלטתי לחלוק אותה עם קוראי הנאמנים, שבזמן האחרון יצאו קצת קרחים.

פתחתי את הבוקר עם דאר וויליאמס. אני לא בטוח שאני זוכר מאיפה אני מכיר אותה, אבל היא מקסימה, והאלבום שלה my better self פתח לי את הבוקר הכי נעים שרק אפשר.



אחר כך חיפשתי משהו טיפה יותר... מעורר, משהו שייקח אותי מחוץ לקליפה ויביא אותי אל הצהריים. לא הייתי צריך לחפש הרבה, וכבר כשניגשתי למדף הדיסקים ידעתי מה אני מחפש: 'מנועים שקטים' של אסף אמדורסקי, דיסק שמייצג עבורי תקופה מאוד ספציפית בחיים, והרבה הרבה תקוות לעתיד.



בשלב הזה ידעתי שהתוכנית עובדת, וכדי לא להרוב כלום הלכתי על קלאסיקות. אני נבוך להודות שהאלבום הבא היה דיסק אוסף של הפינק פלויד. נבוך, כי אני בהחלט מסכים שהגדולה שלהם מתבטאת באלבומים המלאים, ובדרך שבה הקטעים מתחברים זה לזה. אבל 'החומה' היה כבד לי מדי, את Wish you were here שמתי לעצמי לאחרונה ואין לי עוד דיסקים שלהם. אז אוסף. לפיצוי, שמתי אחר-כך את האלבום הכבד-יחסית של ה'אלן פרסונז פרוג'קט', turn of a friendly card. (אני מעדיף את eye in the sky שלהם, אבל שיר הנושא המקסים של האלבום הזה, שמשום מה לא מצאתי באתה-צינור, מאוד מתאים לי לעכשיו, לרצון שמשהו ממוזל יקרה).

בשלב הזה כבר היינו באחר הצהריים, ואני הייתי זקוק שוב להתעוררות. אז עם הקפה השני השחלתי לתוך מכשיר הדיסקים את הת'ר נובה (שמקושרת לתקופה פרועה-יחסית אחרת ומוקדמת יותר) ושרתי בקול רם את המלים:



בשלב הזה החלה בטני לקרקר והחלטתי לנצח את השלג עם אוכל. היה עוף מופשר ומיד עלה במוחי הרעיון להכין את אחת ממנות-הדגל שלי, עוף באננס (מקפיצים בצל, גזר ופלפלים, מתבלים בקארי ובג'ינג'ר, מוסיפים אננס, קצת אבקת צ'ילי, ומלח. מחכים שהאננס ייצור קצת מיץ ואז מוסיפים את העוף). לליווי הבישול, חיפשתי משהו מרגיע (כשאני מבשל אני סוג של פורפרה על אסיד) ומצאתי את אלכסיי מרדוק, שכבר כיכב כאן בבלוג עם don't forget to breathe. האלבום, לצערי, לא מתעלה לרמה של הטראק הזה ונוטה קצת לחזור על עצמו, אבל כרקע לבישול זה הספיק.

לסיום, כשהשמש כבר שקעה מזמן והחושך מבחוץ איים, והעוף באננס ממש רצה להרדים אותי ולמנוע ממני לסיים את מטלותיי בזמן, שתיתי שתי כוסות של 'חליטה לשיפור הקשב והריכוז' ונכנסתי לעולם הקסום של אינפקטד מאשרום, באלבומם האחרון vicious delicious (טעים אכזרי?). כן, אני יודע שיש ביניכם התוהים איך בכלל אפשר להתרכז בעבודה ולשמוע את זה, אבל מה לעשות, ככה אני - אם לא קורים עשרה דברים במקביל, אני פשוט אדאג שהם יקרו ובדרך אזנח את העבודה.

וכך השלמתי יומוזיקלי מספק... איזו מוזיקה ליוותה אתכם היום?

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/2/2010 21:22, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, סטיות אישיות, מתכונים
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-5/2/2010 11:33

---

לפני אותיות בום טראח
"במיטה שוכבת נורית
על ידה יושב דובון
וחתול וגם ארנבת
וכולם רוצים לישון"

(מרים ילן שטקליס, 'בובה זהבה')

"וכל הדרך,
כן כל הדרך"

(שלמה ארצי, 'כמו אז')

איך אתם הוגים את שירות השיר לעיל? בפרט, את המלים 'וכולם' בשיר הראשון, או 'וכל' בשני? כללי הניקוד של השפה העברית קובעים באופן חד וחלק שבשני המקרים אין דגש בכף - יש להגות 'וְכֻלָם' וגם 'וְכָל' (קמץ קטן). אבל אני בספק שזו תהיה ההגייה הרווחת בדיבור יומיומי, בייחוד במקרה השני. אפילו שלמה ארצי עצמו אומר 'וְכָּל' (חכו 0:26 דקות מתחילת הקטע); מה שכן, ג'וזי כץ דווקא הוגה נכון (למרות שעברית היא לא שפת האם שלה), אולי בגלל שמרים ילן-שטקליס פשוט ניקדה נכון.

אני מנסה בדרך לדבר עברית נכונה, אבל חייב להודות שאפילו אני מתקשה להגות נכון 'זהב וכסף', 'כדורסל וכדורגל', 'חתול וכלב' (כן, בכולם אין דגש בכף!). זה פשוט נשמע לא טבעי. וכדי להבין למה, יצאתי למסע אל כללי הניקוד, אותם חוקים מוזרים שדני רובס אהב להפוך לפארודיה ('לפני אותיות בום טראח לא יבוא בגד לפת בראש פילה').
האובייקט שאחריו התחקיתי במסעי היה הדגש, יצור קטן ופרדוקסלי: מצד אחד, זהו אחד הכלים המגוונים ביותר בארסנל הלשוני, וממלא לפחות שלושה תפקידים שונים (דגש קל, דגש חזק לסוגיו ומפיק); מצד שני, הדגש הוא גם אחד מסימני הניקוד הפחות-מורגשים בדיבור, כי ברוב המקרים אין הבדל בין הגרסה הדגושה של אות לגרסתה הלא-דגושה (ותיכף נראה איך הדיכוטומיה הזו באה לידי ביטוי). אם אני לא טועה, במקור היו שש אותיות שבהן שינה הדגש את ההגיה (זוהי חבורת בג"ד כפ"ת המפורסמת, שבאורח לא מקרי כלל מקבלת דגש קל בראש מילה); אבל העברית איבדה קצת מעושרה, וכיום נותרו רק ב', כ' ופ'.
הנקודה המעניינת לגבי השלישייה הזו היא שמבחינת כללי השפה, מדובר בכל מקרה על אותה אות, שלפעמים מקבלת דגש ולפעמים לא (במלים אחרות, הגרסה הלא-דגושה היא הגרסה ה'טהורה' של האות); ואילו מבחינת דובר העברית הממוצע, מדובר למעשה בשתי אותיות שונות ('בֵּית' ו'בֵית'; בין השאר בגלל שבאנגלית, למשל, אלה אכן שתי אותיות שונות) ואם כבר, הגרסה הדגושה היא האבטיפוס והלא-דגושה היא יוצא-הדופן (משתי סיבות: כי הגרסה הדגושה נפוצה יותר, וכי שם האות, כמו שנלמד בבית הספר, הוא בגרסה הדגושה - פֵּא, למשל). התחושה הזו, שהצורה הדגושה היא 'סטנדרטית', עשויה להיראות מוזרה בהתחשב בכך שבעברית נהוג להוסיף הרבה מאוד 'תחיליות' למלים (אותיות שימוש, חיבור, יידוע וכו'), ואמורים להיות מקרים רבים מאוד שבהם ייתקל דובר העברית במילה שהאות הראשונה שלה הופכת מדגושה ללא-דגושה מכיוון שכבר אינה 'בתחילת המילה'.
אלא שכאן נכנס למשחק התפקיד הכפול של הדגש. במילה 'הכפול', למשל, האות כ' כבר אינה מנוקדת בדגש קל - כי אינה בראש המילה - אבל היא מנוקדת בדגש חזק, בגלל הא הידיעה שלפניה. במילה 'מִבַּיִת', האות ב' כבר לא בדגש קל - אבל יש דגש חזק, בגלל האות נ' שנפלה (צריך היה להיות 'מן בית'). אותו דבר קורה עם 'שֶׁפִּלֵּג' (ש' השימוש מחליפה את המילה 'אשר' ולכן דגש חזק משלים) ועם 'בַּכִּסֵא' ('בַּ' הוא בעצם ב' השימוש + ה' הידיעה, ויש דגש חזק בגלל ה-ה'). הלשונאים מבינים שכל אלה אינם אלא מקרים פרטיים, שבהם האות מקבלת דגש חזק מכל מיני סיבות, ושיש מקרים אחרים (אחרי ו' החיבור או אותיות השימוש בכ"ל ללא יידוע) שבהן האות אינה דגושה ('אז בְּבֵית הספר', 'לכֻלנו כתר על הראש') - אבל הדובר הילידי הממוצע, שמסיק את כללי השפה מהניסיון, יראה את ההגייה הדגושה ככלל הברזל, ואת הלא-דגושה - כיוצא דופן.
את העניין מסבכת עוד קבוצת אותיות עם שם חמסבא"י, הלוא היא חבורת בומ"ף. הבומ"פים שייכים בכלל לסוג אחר של כללים, שנועדו לסייע להגייה, ובמקרה זה להקל על ההגייה של ו' החיבור לפני עיצורים מסוימים, בכך שהוגים אותה כמו שהיא נהגיית לפני שווא - בשורוק (וּמתי, וּבננה, וּפילים). [בהערת אגב כדאי לציין שגם ההגיה הזו כבר ממש לא טבעית, ואפילו מי שעברית נכונה בפיהם שוגים בה שובו ושוב]. מה שמעניין לגבי אותיות בומ"ף הוא ששתיים מהן שייכות גם למועדון בג"ד כפ"ת הישן והטוב, ולמעשה מהוות שתיים משלוש האותיות שהגייתן משתנה בתוספת דגש. יחד עם העובדה ש-ו' החיבור משנה את ניקודה באותה צורה גם לפני שווא, נוצר תיאום כמעט-מושלם בין המקרים שבהם ו' החיבור מנוקדת בשורוק לבין 'השמטת' הדגש (אני כותב 'השמטה' במרכאות, כי יש כאן השמטה רק למראית-עין, מנקודת מבטו של הלומד-משמיעה, ולא מבחינת כללי השפה), ועלול להתגבש מעין 'כלל אצבע' הקושר את האות הלא-דגושה ל-ו' החיבור המנוקדת בשורוק (חתולים וּכלבים, אבות וּבנים, לשוננו וּפינו ועוד). 'כלל' שגוי זה הוא לדעתי הסיבה שאפילו דוברי עברית טובה מתקשים לזכור שבאות כ' *לא* בא דגש אחרי ו' החיבור, גם אם היא לא מנוקדת בשווא - ולכן אומרים 'וכָּל הדרך', 'וכּבש את בירות' ועוד (או מתקנים תיקון-יתר ואומרים 'חתול וּכֶלב', גם את זה שמעתי).

כל זה, אגב, נוגע לאנשים שמדברים עברית נכונה בדרך כלל; בשפה הישראלית היומיומית אף אחד לא מתייחס לאותיות בומ"ף, והחבר'ה של בג"ד כפ"ת מקבלים דגש מתי שהם רוצים. זה קורה 'בְּכָּל מקום', 'ברחוב וְבְּבֵּית-הספר', בּפּינת רחוב (אפילו רונה קינן נפלה בפח!), בין 'חתולים וְכְּלבים' ועוד ועוד. יחסית לתהליך הזה, המקרה הפרטי של 'המשטרה וְכֹחוֹת הביטחון' (נסו להגות את זה!) הוא באמת בגדר לא-כְלוּם.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/1/2010 20:38, ושייך לקטגוריות דגש קל שבקלים, סטיות אישיות, דברים שמצאתי ביוטיוב
26 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של נ*גה ב-2/2/2010 11:44

---