עוד פטריות, הערות ובכלל
כבר כמה זמן לא העליתי פוסט לבלוג, וזאת משתי סיבות, אחת טפשית ואחת יותר רצינית, ושתיהן שלובות יחד. הסיבה הטפשית היא שהבטחתי בפוסט הקודם שאעלה פוסט רק אחרי שנטעם מהפטריות המוחמצות מהשבוע שעבר, ולכן לא היה לנו זמן עד הבוקר; הסיבה הרצינית יותר היא אותה סיבה (דהיינו, שלא היה לי זמן לנשום ממש, שלא לדבר על להבליג).
לעניין האחרון (דהיינו, המחסור בזמן לפעולה הפשוטה של פניה-החוצה-אוויר) יש כמה סיבות, מהן מתסכלות (נכנסתי לפרק המלונות והמסעדות במדריך שאני מתרגם , וגיליתי שפרק זה הופקד כנראה בידי מישהו שלא מבין גרמנית וגם אנגלית אני בספק שהוא יודע), מהן מציקות (הצצה מתחת לכיור גילתה טפטוף, מה שהצריך פינוי כל אלפי הצנצנות משם והזעקתו של גידו) ומהן משמחות (בן דוד של אסנת שמטייל באירופה ובא אלינו לביקור התאוששות מאיטליה שהתאכזרה אליו, וכמובן ניצלנו כל הזדמנות להראות לו את מכמני העיר, הכפר, הנהרות והיערות בסביבה, ואת יתרונותיו הבריאים של אורח החיים הגרמני). אבל האמת שבאמת לא הרגשתי בנוח לכתוב על טיולים חדשים וחוויות חדשות מבלי להשלים את סאגת הפטריות ולהבהיר סופית שהן לא-רעילות וכן-טעימות. אז כן. הבוקר, אחרי ימים של דחיית-הטעימה לטובת פינוקים גדולים ורבים יותר, נשנשנו אני ואסנת בשמחה על הפטריות. ושנינו עדיין כאן. ואפילו נהנינו: לפטריות המוחמצות אין אמנם המון טעם משלהן (אלא בעיקר טעם-של-חומץ) אבל המרקם נהדר ובסלט או על גבינה לבנה הן יהיו פרפקט.
אז עכשיו, אחרי שנפטרנו מהחובות, אפשר להתפנק. ואם להתפנק, אז בדרכים האהובות עלינו - למשל טיול-שבת בעמק הבליס (למי שעוקב: העמק-עם-הדובדבנים, שהפעם היה דווקא מלא תפוחים אדומים ונהדרים), עם שלושה בגטים שמולאו בכל טוב (חביתה, נקניק, גבינה צרפתית, סטייקים של חזיר וחרדל), קצת בירה ומזג-אוויר אידיאלי לכדורגל. פספוס אחד של כל עניין ההתפנקות אירע דווקא באזור השולחן הנודע, על גבול גרמניה-צרפת, שם החלטנו לנסות לשטוף את התפוחים שקטפנו בזרם נהר הבליס. למרבה הצער, הירידה לנהר היתה קצת תלולה, וענף אחד שסמכתי עליו ובחרתי להישען עליו בירידה נשבר בבת אחת, ותוך שנייה התרסקתי אל תוך מי הנהר, שהגיעו באותה נקודה עד המותניים. למזלי, היה זה אזור ללא אבנים חדות, ללא זרם וללא כל סכנות, כך שתגובתי הראשונית היתה לחייך ולתהות איך זה קרה. מיד אחר-כך התחלתי לחלץ את עצמי מהמים, מה שהסתבר כלא-קל וגרר עוד ענפים שבורים, ורק כשהגעתי למעלה קלטתי שמכנסיים ונעליים רטובים זה ממש לא יעיל להמשך הטיול. כתוצאה, נאלצנו לחכות יותר משעה עד שהמכנסיים יתייבשו מספיק להמשך הטיול, ועוד חוויה נוספה לרשימת ה'לא-נורא-נחמד-כשזה-קורה-אבל-בהחלט-חוויה-בסיפורים-אחר-כך'.
ביום א' תכננו לעשות עוד טיול אופניים, אבל בהיותנו עייפים אך רצוצים מיום קודם העדפנו לבלות את היום בביקור בגן הצרפתי-גרמני, אולי האטרקציה הבולטת ביותר בעיר (לפחות מבחינתנו) ולסיים בעוד טיול ביער הפטריות. בקבוק יין ושתי נקניקיות מאוחר יותר, גילינו שאחרי שבוע של שמש יש ביער פחות פטריות - אבל זה לא אומר שאין בכלל. בין השאר גילינו פטריות עם ראש אדום, מהסוג שכיפה אדומה היתה אוספת, ופטריות שנראו כמו קליפת תפוז השוכבת על האדמה. הספר לא היה בידינו, אז הפעם לקחנו רק דוגמית מכל סוג, ואסנת מנסה לזהות אותן ממש ברגע זה. עם זאת, לא נראה שמהיבול הזה תצמח ההחמצה הבאה.
לפני כל זה עוד הספיק בן-הדוד המבקר, שמאוד אוהב כדורגל, ללכת למשחק של הקבוצה המקומית, אף.צה. זארברוקן, שאמנם משחקת בליגה החמישית אבל מסתבר שלא חסרה בה אווירת כדורגל, צעיפים, שירים לשחקנים ובירה ונקניקיות - לפי דיווחיו, חוויה אירופית של ממש. הוא גם הכיר לנו יוטיוב חביב, שהפך ללהיט הבית בימים האחרונים. ייתכן שאתם כבר מכירים (אומרים שזה רץ באינטרנט) אבל אם לא, קבלו מתחרה ב'כוכב נולד' הבולגרי בלהיט הענק 'קן לי' של מריה קארי:



טוליבי דיבי דאוצ'ו גם לכם!

תוספת: תמונות!!!
פטור בלי תמונות אי אפשר, נכון?
מלמעלה למטה: פטרייה שנראית כמו קליפת תפוז, פטרייה שנראית סוטה להפליא, ואוסף פטריות שנראה כמו ארוחת הערב של השטן.







שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/9/2008 09:59, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, בשבילנו זו אירופה אירופה, הומור, סטיות אישיות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-25/9/2008 23:13

---

אבק ברחובות
את השיר הבא שמעתי, כנראה, איפשהו בארץ בדיוק לפני שהמראנו, ואז הוא הזדמזמז לי על השפתיים כל הנסיעה, עם הרבה לה-לה-לה ובדיוק ארבע מלים, אבל אלה הספיקו כדי למצוא אותו ביוטיוב, בגרסתו המקורית (של להקת קנזס):



(חדי העין יזהו שאין מדובר בקליפ המקצועי, שמשום מה לא ניתן לקשר אליו דרך אתה-צינור, אלא בקליפ חובבני ופשטני-משהו שיצר מישהו ב-1977... אבל זה רק מגביר את הקסם בעיני).

אחרי שלוש שמיעות ברצף הגיע הזמן להתייחס למלים, ואז גיליתי שהן פשוטות, תמימות ונוגעות ללב:

אבק ברוח
עוצם את העיניים
רק לרגע, והרגע כבר עבר
כל חלומותיי
חולפים מול עיני, כמה מוזר
אבק ברוח
הם רק אבק ברוח

אותו שיר ישן
טיפה אחת בים אינסופי
כל מה שנעשה
קורס לאדמה, גם אם נסרב לראות
אבק ברוח
אנחנו רק אבק ברוח

אז אל תישארו תלויים
שום דבר אינו לנצח פרט לאדמה ולשמיים
הכל נשמט וחומק
וכל הכסף שלכם לא יקנה אפילו עוד דקה
אבק ברוח
אנחנו רק אבק ברוח.

התחושה הזו מכילה כמה ניואנסים, אחד נעים ומשחרר - הכל רק אבק ברוח, בין אם זה אירו, דולר או שקל - ואחד מאיים ומחריד - גם ה'אני' הזה שאני נלחם כל-כך עבורו, גם הוא אבק ברוח. גם הוא יכול להיקטם בשנייה (ואין כמו אתרי החדשות כדי להוכיח זאת). השילוב הזה מתבטא גם במנגינה, שהיא מצד אחד רכה ועדינה, ומצד שני מכילה משהו מאיים (הפריטה הזו ברקע כל הזמן. האם זה הזמן שנספר לאחור?). זה הזכיר לי מיד שיר אחר, שגם בו המלים והמנגינה (והקליפ) משתלבים לתחושת אי-נוחות כזו, כאילו השיר נוגע במשהו טמיר שאסור לגעת בו (ואגב, כך גם חושב כותב השיר).



(יש סיכוי יותר מסביר שכבר העליתי את הקליפ הזה לבלוג שלי ושכבר ציינתי שבעיני הוא הקליפ המדהים ביותר שנוצר אי פעם. אבל בלוגים הם ממילא אבק ברוח, היום פה ומחר שם.)

נשמת רחוב (התפוגגות)

שורות של בתים מטילים עלי את כובד משקלם
אני יכול לחוש את ידיהם הכחולות נוגעות בי
כל הדברים האלה בכל המקומות
כל הדברים האלה פעם ישתלטו
ושוב יתפוגגו, ושוב יתפוגגו.

מכונה זו לא תתקשר את מחשבותיי
ואת הלחצים המוטלים עלי
היו ילדים של העולם, הסתדרו במעגל לפני שכולנו נטבע
ושוב נתפוגג, ושוב נתפוגג.

ביצים סדוקות ציפורים מתות
צורחות בעודן נאבקות על חייהן
אני יכול להרגיש את המוות
לראות את עיניו הקטנות הנוצצות
כל הדברים האלה שנושאים פירות
כל הדברים שפעם נבלע בשלמותם
ושוב יתפוגגו, ושוב יתפוגגו.

הטביעו את עצמכם באהבה
הטביעו את עצמכם באהבה

(תרגום ראשוני, 'מלוכלך', עם החלטות אישיות ומעט מאוד עריכה).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/8/2008 23:51, ושייך לקטגוריות אמנות, דברים שמצאתי ביוטיוב, סטיות אישיות
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-7/8/2008 14:12

---

משוב חיובי (positive feedback) הוא מונח המתאר מצב שבו מערכת מגיבה לשינוי באותו כיוון שבו מתבצע השינוי. בצורה פחות מדויקת (ויותר ברורה) הכוונה היא לתופעה שמחזקת את עצמה - תופעה שככל שיש יותר ממנה, כך קל לה יותר להתחזק. כמו התרבות של עכברים שיוצאת משליטה כשאין בעיית מזון או טורפים.
זאת בניגוד למשוב שלילי - תופעה שככל שהיא מתחזקת, כך יש לה יותר התנגדות; רוב התופעות המוכרות לנו הן של משוב שלילי. הטבע, העולם, מווסתים את עצמם. אבל בתחומים מסוימים אפשר לראות לפעמים תופעות של משוב חיובי. 'בועה' כלכלית היא תופעה כזו: המניה עולה כי אנשים קונים, אנשים קונים כי המניה עולה. וחוזר חלילה. בתחום הכסף, משוב חיובי הוא תופעה נפוצה (עד גבול מסוים, שאז הכל מתמוטט, שזה סוג של משוב שלילי קיצוני).
אבל משוב חיובי פועל לא רק על כסף, אלא גם - ואולי יותר - על רעיונות. לאו דווקא רעיונות 'גדולים' כמו 'הגלגל' או 'דמוקרטיה', אלא מיני-רעיונות קטנים וקלים לשעתוק, כמו אלה שדוקינס קרא להם ממים. נניח, קטע מוזיקלי. או קליפ. או פרסומת לבלנדר.
עולם הרעיונות היה תמיד נתון למשוב חיובי. שיר, זמר, סרט, כוכב קולנוע פופולריים 'כי הם פופולריים'. הרצון להשתייך, הצורך להבין על מה כולם מדברים - כל אלה דוחפים במפורש את הפופולרי למגה-פופולרי. אלא שבעבר היה צריך לעשות את הצעד הראשון, את המעבר מאלמוני לפופולרי, בדרך אחרת. היה צריך שמפיק מוזיקלי/ציד כשרונות/מרגול יגלו את האלמוני ו'יעשו ממנו כוכב'. זה יכול להיות מאוד מהיר (תשאלו את נינט) אבל צריך לעבור שלב ראשוני של סינון אצל 'מישהו למעלה'.
אבל האינטרנט (ובפרט - יוטיוב) משנה את כל זה. המשוב החיובי יכול עכשיו להתחיל ממש מההתחלה. למשל, נניח שאתה מנהל חברת בלנדרים קטנה ביוטה, שאוהב - להנאתו - לבדוק אם הבלנדרים יכולים לטחון חתיכות עץ. ונגיד שיש לך מנהל שיווק, שחושב שיהיה נחמד לצלם אותך טוחן כמה דברים מיוחדים, ולשלוח לחג המולד לכמה לקוחות חשובים. ונניח שאתם מוציאים 50 דולר על חלוק, משקפיים וכמה דברים לטחון, מצלמים חמש פרסומות והולכים לישון בתקווה שמחר תמכרו עוד בלנדר.
אבל משוב חיובי הוא כלי חזק מכל בלנדר, ותוך ימים אחדים הסרטים הופכים ללהיט עולמי, עם מיליוני צפיות, והקהל דורש עוד ועוד (עד היום הופקו 73 סרטונים, ונצפו יחד כמאה מיליון פעם).
עוד דוגמה? בבקשה.
מאט הארדינג היה בחור צעיר, יוצר משחקי וידאו, שהחליט להשקיע את הכסף שהרוויח בהייטק בטיול ברחבי אסיה. יום אחד, בהאנוי, הציע לו החבר שטייל אתו, 'למה שלא תעמוד פה, תעשה את הריקוד המטופש שאתה עושה תמיד, ואני אצלם אותך?'. הגאג יצא מוצלח, והארדינג החליט לצלם את עצמו רוקד בכל מקום בטיול, ובעוד כמה מקומות בעולם. ועשה מזה קליפ.
עבר זמן מה. אנשים התלהבו והעבירו אחד לשני את הקליפ. מישהו בחברת מסטיקים התלהב, והציע למאט הצעה שאין לסרב לה: לחזור על העניין ביותר מדינות, על חשבון החברה. מאט עשה קליפ שני, והפופולריות הצטברה. אנשים התחילו לשלוח אימייל שמבקשים ממאט לבוא לארצם ולרקוד אתם את הריקוד המטופש שלו. אז מאט פנה לחברה, והם הסכימו לממן עוד מסע בעולם. ועוד קליפ. הקליפ הזה עלה לרשת ב-20 ביוני, וכבר יש לו כמעט שש מיליון צפיות ביוטיוב. בשלושה שבועות. ויש בזה משהו אופטימי.



יש כמובן עוד דוגמאות, ובעצם זה שאני מביא אותם כאן אני תורם למשוב הזה, לכך שאם משהו פופולרי אז פתאום הוא פופולרי מאוד, הוא חלק מהתרבות, מהשפה, בכל העולם. אפשר לחשוב על זה כאיום ואפשר לחשוב על זה כשיא הדמוקרטיה. ואפשר פשוט לרקוד.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/7/2008 23:43, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, אינטרנט
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-13/7/2008 21:11

---

אירופה אירופה
קצת באיחור (אבל לא נורא) - פוסט סיכום לאליפות אירופה 2008.

על גרמניה
לפני לא הרבה זמן, גרמניה היתה הנבחרת שמשחקת אנטי, המכונה המשומנת שמתגוננת 80% מהמשחק, מוסרת מסירות מדויקות, ותמיד מנצחת 1-0 משער מאוחר בבעיטת עונשין או ממצב נייח. זה כבר ממש לא נכון: בכל הטורניר היה רק משחק אחד שאיכשהו מתאים לתיאור הזה (הניצחון על אוסטריה מטיל של באלאק) ובשאר הזמן גרמניה תקפה, כבשה, ספגה, התבלבלה, יצאה קדימה, חזרה אחורה ובאופן כללי שיחקה כדורגל התקפי שהפך אותה לאחת הנבחרות המעניינות ביותר בטורניר. לא פלא שלאסנת, שצופה בכדורגל בערך רק מאז גביע העולם האחרון, היה קל להפוך לאוהדת מושבעת של הקבוצה המקומית. אני הייתי קצת יותר מסויג, אבל גם בגמר אפשר היה לראות (בהבלחות) שהגרמנים משחקים פתוח, אופטימי ובקיצור - לגמרי אחרת. (אגב, מי שהתחפשה לגרמניה בשנים האחרונות היא איטליה, שכבשה בטורניר שלושה שערים, כולם ממצבים נייחים, והשתמשה בשיטה דומה לזכות בגביע העולם ב-2006).

על ספרד
את האליפות הזו התחלנו לראות מאוחר, במשחקים האחרונים של שלב הבתים. בשלב הזה, שני המשחקים שוחקו במקביל, ורק המעניין ביניהם שודר; וכך, כשספרד שיחקה, ראינו את הרוסים טוחנים את שבדיה. ואז, ברבע הגמר, הספרדים שותקו לגמרי בידי ההגנה האיטלקית; ובמחצית הראשונה של החצי הם היו מבולבלים כמעט כמו הרוסים. יוצא שראינו את ספרד בשיאה רק משחק וחצי - החצי השני של החצי, והגמר. מה נאמר - נשארנו עם טעם של עוד.

על הכדורגל
בכל כתבת וויינט על האליפות תמצא מישהו שטוען בתוקף שכדורגל הוא משחק סופר-משעמם. ובאמת, כל עוד יש נבחרות כמו איטליה בסביבה, זה בהחלט עלול להיות כך. אישית, הייתי שמח לשינויים שיאיצו את המשחק וידחפו להכרעה - למשל שלפני ההארכה יוציא כל מאמן שחקן אחד, וההארכה תשוחק בעשרה מול עשרה. במצב כזה נוטים להיות שערים רבים יותר. אבל גם ככה, האליפות הזו הוכיחה שכמו שהוא, כדורגל יכול להיות סופר-מעניין, דרמטי ומה לא - דווקא בגלל העובדה שהוא מוכרע בהפרשים קטנים יחסית, ושתיאורטית אפשר תמיד לשוב מפיגור (בטורקית זה נשמע יותר טוב).

על האוהדים
קראתי כאן שבגרמניה צפו בחלק מהמשחקים יותר נשים מגברים. זה משהו מדהים בעיני, בהתחשב בחד-מיניות המוחלטת של הצפייה בכדורגל (ובענפי ספורט אחרים) בישראל וגם בארה"ב. אין לי מושג איך הגרמנים עשו את זה; זה לא יכול להיות רק בגלל שבאלאק חתיך.

---

ובינתיים בחיי היומיום:

* חברת הכבלים שוב עשתה לי התקף לב הבוקר עם ארבע וחצי שעות בלי אינטרנט.
* למדתי מה אפשר לעשות עם בלנדר (בלנדר בלנדר)
* ראינו את הפרקים האחרונים בעונה הרביעית של האוס ועוד לא לגמרי התאוששנו. מי שראה, מוזמן לנהל דיון מלא ספוילרים בתגובות.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/7/2008 00:31, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, בשבילנו זו אירופה אירופה, המחשב ואני, טלוויזיה וקולנוע, דברים שמצאתי ביוטיוב
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-4/7/2008 14:43

---