BLOG DAY 2005 - המומלצים שלי

ברוכים הבאים לחגיגת יום הבלוגים הבינלאומי. למי שטרם שמע על הפרוייקט חוצה היבשות, אותו החל ניר אופיר מתפוז, מדובר ביום בלוגים בינלאומי, שמוקדש להמלצה על בלוגרים אחרים. המטרה היא, שבלוגרים "יעשו עבור אחיהם הבלוגרים" וכמובן לעזור לקוראי הבלוג, עם הבעיה הקשה של מציאת בלוגים משובחים בתוך הכמות המטורפת של בלוגים שנפתחת כל יום. התאריך שנבחר הוא ה31.8, גם בגלל הדמיון בין המילה Blog ו 3108 (מה שסיפק את הקרקע למשחקים מגניבים עם הלוגו). כל הפרטים על הפרוייקט, שהתפשט כבר להמון ארצות בכל רחבי תבל, אפשר לקרוא באתר הרשמי שלו.

אני שמח על היוזמה הזו ואני מתכוון לנצלה על מנת למצוא כמה בלוגים חדשים לקרוא. הקבועים שלי השתנו כל הזמן ולצערי רבים מהבלוגים שהערכתי נסגרו, עברו לכתוב פעם בשנה או שבגלל עייפות החומר ירד קרנם בעיני. כל מי שכותב יודע כמה זה קשה להתמיד בכתיבה לאורך זמן. כמובן שאני אמליץ על בלוגים פעילים שעדיין מתמידים לאורך זמן. כמו כן, השתדלתי להמליץ על בלוגים שאתם לא מכירים, אני קורא גם כאלו שכולם מכירים, אבל הם לא צריכים את ההמלצה שלי.

המלצות חמות (בסדר אקראי), הפעם לא על סרט:

• חבצלת מהשרון / היד שמנענעת את העריסה  - לא קל בכלל, להיות עו"ד מושחתת, לגור בארמון בשרון, ללהטט בין 3 ילדים (שלפחות אחת מהם שנונה) ועדיין לפתח התמכרות קשה לבלוג ולמפגשים עם בלוגרים. אבל על חבצלת, כל זה קטן. מדובר בבחורה שמוציאה שם טוב לפולניות, למרות שהיא לא פולניה ושאחרי שתזיל דמעה על שזכתה להמלצה חמה, בטח תמצא סיבה להתלונן על כך כמיטב המסורת הפולנית. הבלוג שלה מספק הצצה מעניינת על אוכל, על הדברים הקטנים בחיים, על אוכל ובעיקר משמש לעיתים קרובות קרקע, לחלופת תגובות משעשעת, שאסור לפספס  .

• רב ערוצית / באה לבקר - הבלוג שהוא אחותו הצעירה (!?) של הבלוג שלי. בלוג לביקורות על תוכניות וסדרות טלוויזיה. הרב-ערוצית לא חוסכת מידע ולא מפספסת כמעט שום תוכנית (לפחות בHOT) וכמובן שכדי להישאר בעניינים יש לה גם חברים עם YES ועם יכולות הקלטה מתקדמות. הבלוג שלה הוא דרך טובה להישאר בעניינים והוא מומלץ בחום, לכל חולי הטלוויזיה.

• RedRabbit / סיפורים ורק סיפורים - הארנב האדום הוא מספר הסיפורים של ישראבלוג. אצלו הסיפורים הם באמת קצרים ומשלבים אנקדוטות קטנות ומעשעות תוך הליכה זהירה על הגבול בין המציאות והדמיון. חומר קריאה מהנה וקליל, שמתאים באורכו למדיום האינטרנט. הארנב מצליח להעביר בסיפורים שבבלוגו, את דעותיו, את סיפור חייו המרתק (והמציאותי ! ) וגם לשעשע במגוון סגנונות של סיפורים. מומלץ בחום.

• דואט / קביעות זמנית ומרטיני - כשהיא לא משחקת אותה רגישה כמו נקבה, יש לה הבלחות הומור וציניות משובחת. הבלוג שלה נותן הצצה על החיים בעיר מוכת פשע עם אמא רוסיה ואבא עיראקי. תאמינו לי שעם חיים כאלו, לא חסר חומר לכתיבה ושלפעמים המציאות עולה על כל דמיון. יהיה לי קצת קשה להתגבר על הנזק שההמלצה על הבלוג שלה, תגרום ליהירות הטבעית שלה, אבל מגיע לה.

• אשמ"ש / מה המצב? - בעל הבלוג, אלעד, שייך את עצמו לטבעת בלוגים לוחמים והוא לדעתי הכנה, האביר הלוחם של ישראבלוג. יש לא מעט בלוגרים שכותבים את הגיגיהם על עוולות החברה וענייני אקטואליה, אבל להבדיל מרובם, אלעד לא רק אומר את דעתו, אלא גם עושה. אלעד יצא למשל, למלחמה מתוקשרת נגד השימוש בג'לטין במילקי, גרם לאהוד יתום לפתוח בלוג ואפשר למצוא אצלו המון המלצות צרכנות שונות, תוצאות של תחקירים שהוא עושה בסבלנות יוצאת דופן ומידע על טיולים בחו"ל ובארץ ויש לו גם חבר קורעעעעע מצחוק בשם זידאן (). לא כל דבר שהוא יכתוב שימושי לכולם, אבל הקצב שלו מדהים ולא התקרבתי לתאר פה, אפילו חלק קטן מהנושאים בהם הוא עוסק. מומלץ לעקוב.

מקווה שתהנו וחג שמח

סייקו

מרד הצרכנות - צעד קדימה, שניים אחורה ?

אחרי שכבר נרשם הישג אחד במרד הצרכנות (ואני מתכוון למחאה הכללית, לאו דווקא לזו שנוהלה פה בבלוג), כאשר רשת לב הודיעה (וגם קיימה !) על קיצור משך הפרסומות לפני הסרט ל5 דקות בלבד, עכשיו יש נסיגה לאחור וזה קורה במקום האחרון בו ציפיתי שזה ייקרה, בסינמטק תל-אביב.

לפי כתבה בYNET מאתמול, הסינמטק שוקל להוסיף פרסומות לפני הסרטים, לאור הגרעון הגדול בתקציבו. כאשר כתבתי על מרד הצרכנות, היו מספר תגובות, שיש ללכת רק לסינמטק, בגלל שהמחיר של המנוי שם, הוא אפסי לעומת כמות הסרטים שאפשר לראות ובגלל שאין שם פרסומות. זה אולי נכון, אבל הסינמטק מקרין סרטים אומנותיים יותר ופחות שוברי קופות ולא מתאים לכל אחד.

החלק הכי חשוב בכל העניין הוא העובדה שהאווירה וסוג הסרטים שמוצגים בסינמטק, פשוט לא מסתדרים עם הקרנת פרסומות. לא סתם כמעט באף סינמטק בעולם אין פרסומות. ברור לי שפעולתו של הסינמטק, תלויה בהרבה תרומות, אבל עדיין יש מקום להפעיל הרבה פתרונות יצירתיים לפני אופציית הפרסומות, שפשוט תהרוס את ההבדלה של המקום מבתי הקולנוע הממוסחרים ותרחיק את המנויים שחיפשו קולנוע איכותי באווירה שונה.

אז מה יש לעשות? לנסות להביע מחאה? אפשר דרך האתר שלהם (יש למטה טופס לפניות) או בטלפונים שמפורסמים שם. אבל הכי טוב, אם אתם מנויי הסינמטק, תתלוננו במקום ותגידו שאין מצב שתחדשו את המנוי אם יהיו פרסומות. אני מזכיר לכם, רק הכיס מדבר במאבק הזה בקולנוע !

הגיע הזמן שיבינו, שהקיום שלהם תלוי בכסף שלנו ובקניית הכרטיסים על ידינו. אם זה תלוי בנו, התנאים בבתי הקולנוע צריכים להתאים לנו. מקום כמו הסינמטק, לא יכול להרשות לעצמו להתמסחר בגלל שרוב ההולכים לשם הם מנויים שבאו בדיוק בגלל שמדובר במקום שונה, עם סרטים משובחים וללא פרסומות. תשמיעו את קולכם ! השתיקה הצרכנית שלנו מביאה את בתי הקולנוע להמשיך ולדרוס אותנו.

תודה לעומרי על הדיווח על הכתבה ב"אימייל האדום".

אזהרה מפני סרט חדש - טיסת לילה

סרטו החדש של ווס קרייבן, במאי סדרת סרטי "צעקה", שהחל להיות מוקרן בסוף השבוע האחרון, בהקרנות טרום בכורה ומגיע לאקרנים ב1.9. אני זכיתי לראותו חינם, תודות למבצע סלקום ואני מציין בכוונה את העובדה הזו, כי אתייחס אליה בהמשך הביקורת.

להלן ביקורתי

שם הסרט: טיסת לילה Red Eye

במאי: ווס קרייבן

שחקנים: רייצ'ל מק'אדאמס, סיליאן מרפי

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

ליסה (רייצ'ל מק'אדאמס) מנהלת מלון יוקרתי במיאמי. היא שונאת טיסות, אבל לאחר שטסה להלוויה של סבתה, היא צריכה לטוס בחזרה ולהתמודד דווקא עם טיסת הלילה האחרונה (מועד טיסה שמכונה "Red Eye") למיאמי. בזמן שהיא ממתינה בשדה התעופה, בחור צעיר (סיליאן מרפי) מתחיל איתה ומזמין אותה למשקה ובאופן מפתיע, הוא גם יושב לידה בטיסה. ממש לאחר שהמטוס ממריא, ליסה מגלה שלא מדובר בצרוף מקרים חביב, אלא בפושע אלים שנמצא שם על מנת לחוטפה. הוא מאיים עליה שאם היא לא תשתף איתו פעולה ותעזור לו לפגוע באישיות שמגיעה למלון שלה, הוא יפגע באביה. מה ליסה תעשה? האם היא תשתף פעולה עם פשע כדי להציל את אביה? כיצד בורחים מפושע שמחזיק אותך ללא אלימות, רק באיומים על משפחתך?

דבר הפסיכופט:

ווס קרייבן ממשיך לנסות, לשקם את שמו, עם ניסיון נוסף בתחום בו הוא קנה את פרסומו, מותחני האימה. הסרט הזה מנסה ליצור מותחן אימה מתוחכם מסוג שונה. אין מדובר בסרט עם מפלצות, אין מדובר בסרט בו רוצח רודף אחרי קבוצת חסרי ישע, או סוג אחר של אימה שנפוץ בסרטים המטופשים שזכינו לראות בשנים האחרונות. גם קרייבן ניסה השנה את כוחו עם סרט כזה, "הקללה" ונראה כי הוא הבין שהסרטים האלו כל כך מטופשים, עד כדי כך שהם מהנים בעיקר בתור קומדיה (מה"קללה" אני דווקא נהניתי יחסית, אם כי לא מהסיבות שקרייבן התכוון אליהן). הסרט "טיסת לילה" מנסה ליצור אימה יותר מתוחכמת, אימה שהמקור שלה הוא אדם שנראה תמים ונחמד והופך להיות אכזר, אימה שנמצאת באוויר בעקבות איום על משפחת הנחטפת, ללא צורך להשתמש באלימות של ממש. הסרט הזה אמור ליצור את האימה דרך הסיפור שלו ומן הסתם הכוונה היא שהוא גם יהיה יותר אמין, בגלל השימוש באנשים ומצבים יומיומיים יחסית. קרייבן לא בנה רק על הסיפור המוצלח וליהק שני שחקנים מצליחים ואהובים, רייצ'ל מק'אדאמס אותה ראינו ב"ילדות רעות" וב"לדפוק חתונה" וסיליאן מרפי, שחקן אירי עולה, שחוזר לתפקיד הנבל אחרי תפקידו ב"באטמן חוזר" וששיחק גם ב"אינטרמישן" ו"28 ימים מאוחר יותר". שניהם עושים עבודה טובה יחסית, אך הם לא מצליחים להציל את הסרט משממון.

הניסיון לעשות מותחן מתוחכם יותר לכאורה, עם דגש על המילה ניסיון, הוא הנקודה היחידה שעומדת לזכות הסרט (מלבד הליהוק המוצלח). העלילה כל כך שטוחה, שהיא לא חורגת אפילו במילימטר ממה שכתוב בתקציר. שום התפתחות מיוחדת, שום רקע, הכל קצר ולעניין בסרט באורך 85 דקות בלבד. אבל זה עוד כלום לעומת העובדה, שהסרט לא מצליח ליצור אימה או מתח של ממש. הניסיון ליצור אימה בעיקר בעזרת איומים ולא אלימות בוטה, גורם לה להיות אוורירית עד בלתי קיימת. למען האמת אין בסרט הזה יותר מחמש או עשר דקות מותחות וגם הן די צפויות. ההתרחשויות השונות בזמן הטיסה, אמורות לגוון את המתח, אך הן חסרות כל תחכום או אלמנט מפתיע ואנו מחכים בעיקר שייגמרו ושנגיע לעיקר כבר. אבל כשכבר מגיעים לעיר, לקראת סופו של הסרט, הסרט זונח לגמרי את נסיונו להיות יותר מתוחכם ממותחני האימה המטופשים אליהם התרגלנו והוא נראה בדיוק כמו הגרוע שבהם. או אז מתגלה לה האמת במערומיה: בעוד לחלק ממותחני האימה היה ערך פולחני כלשהו, עיצוב מרשים של המפלצות, גיבורים פסיכופטים לגמרי, שמצליחים להטיל אימה או לפחות ערך פארודי וקומי, הסרט הזה, ברגע שיומרות התחכום שלו פורחות באוויר, נשאר בלי כלום. למען האמת התקשיתי להאמין כאשר הסרט נגמר שזה מה שיוצריו סיפקו לנו. הסרט כל כך קצר ושטוח מבחינת עלילתו שתמצאו את עצמכם שואלים, "זה הכל?".

לסיכום, מותחן אימה, שלדעתי מסמל שפל חדש עבור קרייבן. עלילה שמתיימרת להיות מתוחכמת, אך מתגלה כחסרת כל התפתחות, הפתעות או ייחוד כלשהו ובעיקר לא מצליחה להחזיק שום מתח של ממש לאורך זמן. סרט שנחשף בקלקלתו עוד יותר, לקראת סופו, כאשר הוא חוזר ונראה כמו עוד אחד מסרטי האימה העלובים של השנים האחרונות. העובדה שראיתי אותו בחינם לא פיצתה ולו במעט על בזבוז הזמן. הזילזול באינטיליגנציה של הצופים והחזרה לנוסחאות הישנות למרות ההתחלה המבטיחה, גורמים אצלי לכעס של ממש, לתחושה שמנפחים כל סרט בלתי מושקע, כאילו מדובר בדבר הבא. תעשו לי טובה ואל תאכלו את השיווק האגרסיבי, שכבר החל בכל מקום לסרט הזה. את רייצ'ל מק'אדאמס המקסימה, עדיף שתראו בסרטים אחרים. את הסרט הזה איני ממליץ לראות אפילו בחינם, ואפילו לא בDVD. אני בטוח שיש לכם דברים טובים יותר לעשות עם הזמן.

ציון: 2 מתוך 10  

פסטיבל קולנוע החופים בבננה ביץ', מתחיל היום !

זו השנה החמישית שפסטיבל החופים של בננה ביץ' מתקיים. קולנוע ענק על החוף, בו יוקרן כל יום בין התאריכים 28-31.8 סרט. הפעם, אחרי שהקולנוע הפתוח המסורתי, עם הסרטים החדשים יחסית, התקיים בפארקים ביפו, הפסטיבל הזה מוקדש לסרטי MGM, כלומר לקלאסיקות ישנות. אבל שזה לא יגרום לכם לוותר, לא מדובר בסתם קלאסיקות. מארגני הפסטיבל בחרו סרטי פולחן שהצפייה בחלקם על גבי מסך גדול ומערכת טובה, יכולה להיות חווייה מיוחדת במינה, במיוחד בשני הסרטים המוזיקליים. בכלל, האווירה הייחודית של לשבת על החוף ולראות סרטים גם היא מומלצת.

להלן תוכנית הפסטיבל:

יום א' 28.8 שעה 20:30

שיער

יום ב' 29.8 שעה 20:30

כשהארי פגש את סאלי

יום ג' 30.8 שעה 20:30

איש הגשם

יום ד' 31.8 שעה 20:30

פרסיליה מלכת המדבר

אם בא לכם ללכת רק פעם אחת, אני אישית ממליץ על יום רביעי. מדובר באחד הסרטים הטובים שנעשו, סרט פולחן צבעוני עם מוזיקה נפלאה ונוסטלגית של להקת אבבא ומופעי דראג מדהימים. ולא פחות חשוב, הופעה בלתי נשכחת כדראג קווין של הוגו וויבינג הלא הוא אייג'נט סמית' מהמטריקס.

תהנו !!!!1

המלצה על סרט חדש - ללא מחסום

סרט זה, הגיע לאקרנים ברחבי הארץ, בשבוע שעבר ואפשר להשיגו כבר בחלק מספריות הDVD בגרסא מתורגמת לאנגלית, בגלל שהמפיצים השתהו בהבאתו לארץ.

להלן המלצתי

שם הסרט: ללא מחסום  Danny The Dog 

                (Unleashed)

במאי: לואי לטרייה

תסריט: לוק בסון

שחקנים: ג'ט לי, בוב הוסקינס, מורגן פרימן, קרי קונדון

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

דני (ג'ט לי) הוא גבר סיני בוגר, אשר עובד כביריון, עבור מאפיונר בשם בארט (בוב הוסקינס) ועוזר לו בגביית דמי חסות מעסקים שונים. אבל דני אינו סתם בריון רגיל. על מנת להפוך את דני למכונת תקיפה מושלמת, בארט הפך אותו לרוטוויילר אנושי וגידל אותו כמו כלב מגיל צעיר. הוא האכיל אותו באוכל של כלב, נתן לו לישון בכלוב ובעיקר שם על צווארו קולר ברזל, שכל עוד הוא סגור סביב צווארו, דני רגוע, אבל כאשר הוא מוסר, דני הופך לכלב זועם ורצחני, שתוקף את אוייביו של בארט לפי הוראה, לפעמים אפילו עד מוות. יום אחד, דני מוצא את עצמו לבדו, כאשר בעקבות תאונה הוא משתחרר מבעליו. הוא אינו יודע מה לעשות ואיך להסתדר בלעדיו, אבל אז הוא פוגש מכוון פסנתרים עיוור בשם סאם, שבטוב ליבו מאמץ אותו לביתו ומנסה להחזיר לו את אנושיותו. האם דני יצליח להשאיר את עברו, עבר של פשע ואלימות מתפרצת מאחור ? האם הוא יצליח לחזור להיות אדם בעל לב טוב ? חכו ותראו. 

דבר הפסיכופט:

איש המפתח בהפקת הסרט הזה הוא האיש שהפיק וכתב את התסריט, לוק בסון. בסון הוא במאי צרפתי ענק, מהבמאים המצליחים ביותר בקולנוע, שאחראי בין השאר ליצירות מופת כמו "הכחול הגדול", "ניקיטה", "לאון", "האלמנט החמישי" ולתסריטים והפקה של סרטים מצליחים נוספים כמו סדרת סרטי "טקסי" הצרפתית. טביעת אצבעו של לוק בסון, ניכרת לכל אורכו של הסרט, שמזכיר מצד אחד את הסיפור והאווירה בסרטי הפשע של גאי ריצ'י ומצד שני מזכיר מאוד את סרטו של בסון עצמו, "לאון". בדיוק כמו ב"לאון", גיבור הסרט הוא מצד אחד רוצח אלים חסר רגשות ומצד שני בתוך תוכו הוא מאוד אנושי. בדיוק כמו ב"לאון", מפגש עם דמות חיצונית גורמת לרוצח להיפתח. בעוד בסרט "לאון" זו הייתה הילדה ה"נודניקית" אותה גילמה נטלי פורטמן, בסרט זה אלו הם מכוון הפסנתרים העיוור ובתו החורגת, שמעוררים את הצד האנושי שבתוך הרוצח.

השחקן הראשי ג'ט לי, ידוע ככוכב גדול בסרטי אומנויות הלחימה. הוא החל את הקריירה שלו בסרטים סיניים ובהמשך הפך לכוכב בסרטים האמריקאיים, עם תפקידים ראשיים בסרטים כמו "האחד", "נשיקת הדרקון", "רומיאו חייב למות" ועוד, כאשר תפקידו הבולט ביותר לפני הסרט הזה הוא בסרט הנפלא "גיבור". כל השנים אמרו על ג'ט לי, שנותנים לו תפקידים בלי הרבה מלל, בעיקר בגלל שהאנגלית שלו עדיין נוראית ובגלל שהוא יותר אומן לחימה מאשר שחקן.

הסרט הזה הוא תוצר מאוד אופייני שנובע משני האנשים הללו, לוק בסון וג'ט לי ומהחיבור ביניהם. בצורה האופיינית ללוק בסון, הסרט הזה הוא אינו סתם עוד סרט מכות. אמנם יש לא מעט קטעים של קרבות בעיקר בתחילת הסרט ובסופו, אבל חלקו הגדול של הסרט הוא סיפור דרמטי,  על נסיונו של דני לקבל בחזרה את השליטה על חייו, על תהליך ההיפתחות ההדרגתי שלו ונתינת האמון בחבריו החדשים ובעיקר על האתגר העומד בפניו בניסיון לשלוט באלימות, שהיא חלק מהאינסטינקטים שלו, לאחר שנים של דיכוי על ידי בעליו. הסרט גם מתאים מאוד לג'ט לי. קודם כל כי קטעי הפעולה, להבדיל מברוב סרטי האקשן של השנים האחרונות, מצולמים מרחוק ולא בתקריב, כך שאפשר הרבה יותר טוב לראות מה בדיוק הולך שם. ג'ט לי עושה את הפעלולים בעצמו וזה פשוט מרהיב. בנוסף, התפקיד שלו כ"כלב" אינו דורש ממנו כמעט לדבר, לא בגלל שהוא לא יודע, אלא כי זו הדמות. אני חושב שגם בלי דיבור הוא עושה בסרט זה עבודת משחק נפלאה. זה ממש לא פשוט להצליח להעביר את הרגשות שלו בצורה שקטה כזו ואני חושב שאנחנו הצופים, עוברים איתו את תהליכיו הנפשיים הקשים ואת כל תהליך השינוי, כמעט רק באמצעות הבעת פניו. זוהי בהחלט תצוגת משחק ראויה לציון.

גם שאר הקאסט, שומר על רמה מאוד גבוהה. בוב הוסקינס הותיק, מצויין בתפקיד הגנגסטר הקשוח ומורגן פרימן מביא איתו את העוצמה השקטה ויכולתו הבלתי-מעורערת לדמות האנושית כל כך של מכוון הפסנתרים העיוור. הצילום של הסרט והעיצוב גם הם מאוד מחוספסים ומשלימים את התחושה של העוצמה אותה הוא מעביר. הפסקול של הסרט, בעיקר בקטעי הקרבות, הוא פשוט נפלא ומורכב ממוזיקה שחורה. בין השאר משתתפים בפסקול RZA ומאסיב אטאק.

אבל למרות שיש בסרט הזה,  משהו שונה מאוד מסרטי המכות אותם אנו רגילים לראות, למרות שהסיפור עצמו מלא עוצמה גם בקטעיו הדרמטיים ולמרות שהתסריט די פשוט אבל מרתק, יש בסופו של הסרט תחושה שמשהו חסר, משהו שקשה מאוד להבין מהו. לדעתי, יותר מדי דברים קרו בסרט הזה, בלי שום הסבר או סיבה טובה. נכון שיש נסיון להסבירם, אבל הוא לא מספיק. יש יותר מדי צרופי מקרים שמנתבים את העלילה של הסרט. המפגש של דני עם סאם, מכוון הפסנתרים העיוור, ההשפעה של המוזיקה על דני, הקלות שבה סאם מאמץ את דני והשינוי הדי מהיר שדני עובר כתוצאה ממעבר המקום. כל אלו, למרות שהם נותנים תחושה של סוג של ניסוי במדעי ההתנהגות, גם קורים מהר מדי ובקלות מדי. כל צרופי המקים הללו, יוצרים תחושה של חורים בעלילה, גורמים לאיבוד אמינות כלשהו ומהווים את החסרון היחסי של הסרט.

אבל בסיכומו של דבר, מדובר בסרט מכות משולב עם דרמה, בסרט שהוא לא עוד סרט אקשן נטול רסן, בסרט שנותן הצצה מופלאה על אדם שעובר ניסוי התנהגותי קיצוני, קודם בהפיכתו ל"כלב" ואח"כ בתהליך חזרתו לחיים בין אנשים. לוק בסון בהחלט יודע לרקוח סיפורים מיוחדים ויש לו כאמור גם ניסיון בתהליכי שינוי שעוברים על רוצחים. ג'ט לי הוא פשוט השחקן הכי מתאים לסוג כזה של תפקיד והוא וירטואוז בכל הנוגע לקטעי הקרבות והפעלולים. קטעי הקרבות שיש בסרט, הם פשוט עוצרי נשימה. גם שאר הקאסט הנפלא עוזר להפוך את הסרט לטוב בהרבה. שילוב זה, של סרט פשע מחוספס עם קטעי מכות ודרמה, הוא מאוד מעניין והחסרון היחידי בסרט הוא בהדיקותו של התסריט, שמאבד אמינות לפרקים ולא נותן מספיק סיבות לדברים שקורים. למרות זאת, מי שלא יצפה לסרט עם קטעי מכות ללא הפסקה, יהנה מהסרט, שהוא תוצר די ייחודי בנוף הקולנועי, הודות ללוק בסון בעיקר. אני ממליץ לראותו בDVD.

ציון: 8 מתוך 10    

מה חדש על המסך? על מפסידנים, גרגרנים והומואים

יורדים בגדול The Bigest Loser, ערוץ Yes Weekend

יום שבת, 19:15

תוכנית ריאליטי דיאטות, בה 12 גברים ונשים, מתחרים מי יהיה ה"מפסידן" הגדול ביותר כלומר, מי יפחית הכי הרבה במשקלו. הזוכה יקבל 250 אלף דולר, מלבד כמובן הפרס של גוף חטוב ובריא יותר. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות שנאבקות זו בזו גם באתגרים שונים וגם בשקילה הקבוצתית של סוף השבוע שבה הקבוצה שהורידה במשקלה יותר מהשניה מנצחת ושלאחריה המפסידה מדיחה חבר מהתכנית. בנוסף, כל קבוצה קיבלה מאמן עם גישה שונה לאימון וסגנון אחר של דיאטה, כך שיש גם קרב על הדיאטה המוצלחת יותר. וכדי לתבל את הדברים, מעמידים בפני המתמודדים גם פיתויים בדוגמת אוכל משמין כדי לבחון אותם.

הפרק הראשון כבר שודר בשבת האחרונה, אבל זה עדיין זמן מצויין להצטרף. שנים עשר המשתתפים, הם דוגמא מייצגת, לבעיית ההשמנה בארה"ב וחלקם נראים כמו הרי אדם. הגברים רובם צריכים ללבוש חזיות והנשים מוסיפות את הבכי והדרמות. הסדרה בנויה היטב ומצליחה לשמור על עניין גם בגלל המאבק בין המאמנים על שיטות האימון והדיאטות השונות. האתגרים שמעמידים בפני המתמודדים, כמו גם התחרות עצמה, הופכים את זה לתכנית ריאליטי מרתקת ולא לעוד תכנית תעודית על דיאטות. קל מאוד להזדהות עם הרצון העז להרזות ולשפר את החיים והרצונות והמאוויים האישיים, מוסיפים את חומר הבעירה שמרים את הריאליטי הזה לגבהים. אין ספק שתתרגשו איתם, תזיעו איתם באימונים (חם גם בישראל) ובעיקר תכנסו לזה נפשית יחד איתם. ומי שחושב שזו התעללות במפסידים, צריך לראות איך אפילו אלו שמודחים, מרגישים שהם קיבלו כלים לשפר את חייהם ואיך התחרות הקבוצתית רק גורמת להם לתמוך האחד בשני. אם זה לא מספיק, מה כן? אגב השם באנגלית, "המפסידן הגדול" הוא פשוט רעיון מדליק, שהרי המפסידן הוא זה שיינצח ויזכה בכסף. לצערי בתרגום לעברית מתעקשים לזלזל באינטיליגנציה של הצופה ולהשתמש כל הזמן במושג המרזה הטוב ביותר בצורות שונות.

לכתבה וסירטון קצר מהסדרה בYNET

המתכון להצלחה My Restaurant Rules, עונה שניה, ערוץ Yes Weekend

יום שבת, 12:15

עונה שניה של סדרת הריאליטי האוסטרלית. בסדרה זו נאבקים חמישה זוגות, כל אחד מעיר אחרת באוסטרליה, על הזכות לקבל לידיו מסעדה. לצורך כך, כל הזוגות, אמורים להקים מסעדה מאפס ולנהל אותה בהצלחה. בתחילת העונה הם נבחנים במשימות שונות וזוכים בכסף להקמת המסעדה ולאחר הקמתה הם עוברים מבחנים שונים כולל ביקורות פתע על האוכל. כשמגיעים לשלב השיפוט, כל שבוע שתי המסעדות שזכו לציון הנמוך ביותר מהשופטים מועמדות להעפה והקהל האסטרלי מחליט מי תעוף. הזוג ששורד בסוף העונה, מקבל את הבעלות על המסעדה שהקים, שהפכה במשך התכנית לעסק עובד ומצליח, גם בגלל הפרסום הטלוויזיוני.

הריאליטי האוסטרלי המצליח הזה, מבוסס על חלומם של אנשים רבים להיות בעלי מסעדה. המעקב אחרי הקמת מסעדה מאפס, על כל האספקטים השונים שלה, היא פשוט מרתקת. העובדה שהמסעדות מצולמות לריאליטי ומתחרות על לב הקהל האוסטרלי, מביאה המוני אנשים למסעדה ומגדילה את הלחץ. המתמודדים מצולמים כל שעה ביממה כמעט ואנו רואים את התהליכים הנפשיים שהם עוברים. גם בסדרה זו, המתמודדים צריכים להאבק קודם כל על הדעה המקצועית של השופטים ואז על לב הקהל וגם פה הדרמה האמיתית היא אותה עננת הדחה שמרחפת מעל הראשים של המתמודדים כל הזמן. אותו רגע בו ייקחו להם לא רק את החלום, אלא גם את העסק, אותו הם הקימו ביזע, דמעות והרבה עבודה קשה. שני הפרקים הראשונים של הסדרה כבר שודרו, אבל זה עדיין זמן טוב להצטרף לצפייה כי המתחרים עדיין נמצאים בשלב התחרויות להשגת כסף ובניית העסק עצמו. כל מילה נוספת מיותרת, אחת מתכניות הריאליטי הכי פחות צהובות והכי ברמה שיש בטלוויזיה, אין שום שימוש בקלישאות מיותרות והמתמודדים נבחנים כמעט רק על רמת המסעדה אותה הם הקימו ויכולתם לנהלה בהצלחה. מומלץ בחום. גם לסדרה זו בחרו שם נפלא באנגלית, חבל שלא תרגמו אותו ל"המסעדה שלי שולתת !!!1"

הכי גאים שיש, עונה 5. ערוץ Yes+

ימי ראשון ב-22:45. (שידור נוסף ימי שישי ב-23:15)

הסדרה ה"גאה" ביותר בטלוויזיה, בעונה חמישית ואחרונה. למי שלא מכיר, הסדרה עוקבת אחרי חיי היום יום של קבוצת גייז, גברים ונשים, שחיים בפיטסבורג.

הייחוד של הסדרה הזו הוא, שלמרות שהיא כוללת המון ערום פרונטלי ובוטה, היא לא מיועדת אך ורק לגייז. לא מעט נשים רואות את הסדרה רק בגלל בריאן קיני החתיך המתהולל של הסדרה ובכלל, מי שאוהב סדרות דרמה מהולות בקומדיה, יאהב את הקיצוניות שבה קורים דברים בסדרה ואת הצבעוניות של עולמם של הגייז בפיסטבורג. כל פרק בפני עצמו הוא מרתק ורב תהפוכות. נכון שצריך להכיר את הדמויות אבל מדובר בדמויות די שטוחות, כל אחת מתנהגת לפי האיפיון הברור שלה, כך שדי קל להכנס ולהבין מה קורה בסדרה. אם כבר ראיתם עונות קודמוץ, אני בטוח שלא צריך לשכנע אותכם להמשיך, אם טרם ראיתם, תנו לזה סיכוי, אני בטוח שלא תצטערו. הפרק הראשון שודר כבר ביום א', אבל יש שידור חוזר.

תהנו