סרט חדש בקולנוע, בכיכובו של ג'וד לאו.
להלן ביקורתי
שם הסרט: אלפי Alfie
במאי: צ'ארלס שייר
שחקנים: ג'וד לאו, סוזאן סרנדון, סיינה מילר, מאריסה טומיי, ניאה לונג, ג'יין קארקבסקי, עומאר אפס
שנת הפקה: 2004
תקציר הסרט:
גרסא חדשה לסרט המצליח משנת 1966 בו כיכב מייקל קיין. בגרסא החדשה אלפי הוא דון ז'ואן מודרני שעובר מבחורה לבחורה על הרקע האורבני הקצבי של ניו-יורק. הוא עובד בתור נהג לימוזינה ומקסים נשים במטרה להכניס אותן למיטה, בלי להיקשר לאף אחת. הוא מחליף אותן ברגע שזה נהיה מסובך ועובר הלאה בלי לחשוב פעמיים. האם הקלילות הזו של אלפי באמת מביאה לו אושר ותחליף טוב לאהבה? האם תגיע מתישהו בחורה שתשנה את דעתו לגבי מהותם של קשרים בין גברים ונשים ?
דבר הפסיכופט:
ג'וד לאו עשה בשנת 2004 לא פחות משישה סרטים (סקיי קפטן, קרוב יותר, אלפי, אני אוהב האקביז, הטייס ולמוני סניקט) , מה שבהחלט שם אותו בשורה הראשונה של השחקנים המבוקשים. הסרט אלפי, שהוא גרסא חדשה לסרט משנת 1966, נראה כמו סרט שנתפר למידותיו של ג'וד לאו, שנבחר כבר בכמה משאלים לאחד הגברים הסקסיים והנחשקים בתבל. מפיצי הסרט ממהרים להכתיר את אלפי, כ"תשובה הגברית לקארי בראדשו" מ"סקס והעיר הגדולה", אבל לדעתי זהו סתם אקט יחצני ריק מתוכן. אין יותר מדי קשר בין דמותו הריקנית למדי של אלפי, שעובד כנהג לימוזינה וחולם להתקדם בחיים ובינתיים מלהטט בין המון נשים ובין דמותה המתוחכמת, השנונה והמודרנית של קארי בראדשו, אשר הוצגה גם בחולשתה מול הגברים. דמותו של אלפי אמנם מלאה בקסם אישי, אך העובדה שהקסם שלו משמש כמעט רק למטרה אחת, השגת נשים, כמה שיותר ומכל הסוגים, הופך את דמותו לדמות קלישאית שמהווה תמצית של השוביניזם הדוחה. אלפי הוא בחור יפה, אבל אישיותו כמעט ריקה מתוכן וכל מאמציו מושקעים כאמור, בכיוון של השגת יחסים ארעיים, כמו ילד חרמן בן 16. זוהי גם הבעיה של הסרט. בעוד ההתחלה קולחת, מסוגננת וקלילה, הסרט סובל בדיוק מאותה בעיה שאישיותו של אלפי סובלת ממנה, ריקנות יתר. הצופים יקנו וימשכו אחר הקלילות הריקנית הזו בערך אותו זמן שנשים רציניות יהיו מוכנות לבזבז על אינפנטיל מגודל כמו אלפי. העובדה שהסרט מציג גם את השפל של להיות דון ז'ואן ואת החסרונות, לא ממש מצליחה להציל אותו מהדלות התוכנית שלו. הסרט כולל גם דברים טובים כמו ההופעה המוצלחת של סוזאן סרנדון, כמו ניקי, החברה המטורפת של אלפי (סיינה מילר) ובעיקר העיצוב הנפלא שמראה לנו את החלקים הצבעוניים של ניו יורק והספקול המצויין. ראוי לומר שלפעמים עודף הצבעוניות מאבד אמינות. הייתי בניו-יורק והיא ברובה, לא כזו צבעונית. לסיכום, קומדיה קלילה, שנונה לפרקים, עם משחק משובח ודמות מרכזית חביבה ודוחה גם יחד. הצפייה בסרט נותנת תחושת ריקנות חזקה, משום שעד סופו הוא נשאר ריק מתוכן ואנו נותרים רק עם אמירות מאוד קלישאיות על יחסים בכלל ועל גברים שפוחדים ממחוייבות בפרט. על סרט שמשאיר אותנו עם כל כך מעט, עדיף לוותר.
ציון: 4 מתוך 10 
כינוי: 
