סרט ספרדי שעוסק בנושא הכאוב של הנשים המוכות. הסרט הגיע לאחרונה לספריות הDVD בגרסא מתורגמת לעברית
להלן המלצתי
שם הסרט: קח את עיני Take My Eyes
במאי: איסיאר בוליין
שחקנים: לואיס טוסאר, לאיה מארול, קנדלה פנייה,
שנת הפקה: 2003
תקציר הסרט:
דרמה על החיים בצל בעל מכה, שקטפה את פרס הסרט והשחקנית הטובים ביותר בפסטיבל סאן-סבסטיאן 2003 ו 7 פרסי גויה (האוסקר הספרדי) כולל הסרט והבמאי הטובים ביותר. פילאר (לאיה מארול) מואסת בבעלה האלים אנתוניו (לואיס טוסאר) ובורחת מביתה. היא לוקחת את בנה חואן. לא חולף זמן רב ואנתוניו מוצא אותה ומתחנן לפניה לחזור אליו בטענה שהיא האור של חייו ושאינו יכול לחיות בלעדיה. סרט על דמויות הנאבקות בעצמן וזו בזו בניסיון לשנות את הדינמיקה בתוך התא המשפחתי. הבית הוא גיהנום, האהבה היא כאב, בטחון הופך לטרור.
דבר הפסיכופט:
לצערי, הסרט הזה הגיע לישראל בדיוק בתקופה שבה האלימות במשפחה נמצאת לא מעט בכותרות. הסרט הספרדי הזה, מנסה להתעמת עם בעיית האלימות כלפי נשים, בצורה מאוד ישירה ומציאותית, מבלי ליפות ומבלי לרכך את המכה שמקבלים הצופים, שירגישו פה כאילו עם עדים של ממש לזוועה. אנתוניו הוא בעל מכה, שלהבדיל ממרבית מהבעלים המכים, דווקא מודע לבעיה ומנסה ללכת לקבוצת תמיכה לבעלים מכים. אבל האלימות של אנתוניו היא חלק ממנו, הוא לא מצליח לשלוט בה ומהר מאוד הוא יוצר בביתו טרור, שנמצא באוויר כל הזמן. באווירה הזו נאלצת פילאר לחיות והיא רוב הזמן מוצאת את עצמה הולכת על קצות האצבעות בכדי לא לעצבן את בעלה. אחרי שהיא עוזבת את הבית, מתחיל מסע השכנועים של בעלה, שתחזור הביתה. הסרט מצליח בצורה פשוטה, תוך הימנעות משימוש בשמאלץ, להעביר לנו את המציאות הבלתי אפשרית של הנשים המוכות. אנחנו רואים את כל התהליך, את הטרור שנוצר בבית, את העזיבה, את נסיונות השכנוע לחזור וגם את יחס הסביבה ובעיקר אימה ואחותה של פילאר לסיטואציה הזוועתית הזו. הגדולה של הסרט היא שהוא לא מראה יותר מדי מהאלימות שנמצאת שם, אלא יוצר את האיום והטרור באוויר, בעיקר דרך תגובותיה ופחדיה של פילאר. עוד דבר חשוב שהסרט עושה, להבדיל מהרבה סרטים לפניו, הוא אי הצגתו של אנתוני כמפלצת, תוך נסיון להבין את מניעיו. הכי קל לפטור את בעיית הבעלים המכים, בטענה שמדובר במפלצות שיש לכלוא. הסרט הזה דווקא מנסה להבין את דמותו ולהתייחס אליו כאל אדם חולה ולכן מצליח להתעמת עם הבעיה בצורה מציאותית ונכונה יותר מבלי להיעזר באותה בריחה לקיצוניות. למרות העיסוק המאוד ישיר ומציאותי באלימות, חסרה לי ירידה יותר עמוקה לתוך נפשה של פילאר. מה באמת מניע אותה, מה גורם לה לחכות כל כך הרבה בלי לברוח, מה גורם לה לעזוב ומה גורם לה להקשיב לנסיונות השכנוע של בעלה?. אני מניח שקשה היה לרדת למה שמניע את הדמות, משום שבמצבים בלתי אפשריים כאלו, כאשר אישה אוהבת גבר אלים, הרבה דברים נעשים מבלי שיש להם הסבר רציונאלי או רגשי, אך עדיין הייתי מצפה בסרט מציאותי כל-כך לגעת בזה יותר. הסרט מנסה לגעת בדיוק באותה שאלה שכולנו שואלים את עצמנו, איך נשים מוכות נשארות עם בעליהן? הוא אפילו מצליח לספק חצי תשובה, כי תשובה מלאה כנראה שאין. המשחק של שני גיבורי הסרט, הוא מהטובים שראיתי בשנים האחרונות. הם מתמודדים נפלא עם הנושא הקשה ויוצרים תחושה טובה מאוד של אמינות. לסיכום, סרט שלקח בעיה חברתית קשה, שבדרך כלל קוראים עליה רק כאשר זה כבר מאוחר מדי וחושף אותה על המסך בצורה מציאותית וכואבת. מסמך חברתי חשוב, שישפיע עליכם ושחשוב מאוד לראותו.
ציון: 8 מתוך 10