תכלה שנה ומקלדותיה
אחרי ארוחת חג נפלאה עם 'הקהילה הישראלית בזארברוקן' (שישה אנשים...) וארבעה בקבוקי יין מרוקנים, קמתי ליום עבודה (מה לעשות, רומניה לא מחכה לאף אחד) רק כדי לגלות שהמקלדת שלי, שכבר זמן רב משמשת אבן שואבת לפירורים, כתמי קפה, קיסמי שיניים, שערות חתול ומה לא, החליטה שהיא נגד צנזורה ושתקה בבת אחת את מקשי הדיליט והבאקספייס, ובכך מנעה ממני לחלוטין לעשות את אחד הדברים החשובים ביותר בכתיבה - למחוק.
התסכול היה רב, שכן מקלדות הן אמנם מצרך זול, אבל כאלו עם אותיות עבריות הן מצרך נדיר בגרמניה, שם גם מסודרת המקלדת באורח השונה משמעותית מהמקלדת האנגלית-אמריקאית (ראו כאן). אחרי התקף זעם קצר, נזכרתי שכאן לא חג והחנויות פתוחות, והחלטתי לצאת לקנות מקלדת חדשה. וברגע שיצאתי, הבנתי מה שהתת מודע שלי ניסה לרמוז, כי בחוץ מצאתי יום יפהפה (בהיר לחלוטין, 20 מעלות) ואידיאלי לנסיעה קצרה ומהנה באופניים. וכך היה - נסעתי בשמחה לחנות המחשבים ליד הבאנהוף, קניתי מקלדת (שחורה ומאיימת) וטסתי חזרה.
כל הספקות והתסכולים נמוגו סופית כשניסיתי וגיליתי ששנים של עבודה על מחשב צרבו במוחי את מבנה המקלדת העברית/אנגלית באופן בלתי הפיך, ושגם על עיוור, קצב הכתיבה שלי לא ירד ביותר מ-5%. בקיצור, אם אני לא עובד בקצב הרצוי, אי אפשר להאשים את המקלדת אלא רק את שודדי הזמן, למשל הבלוג (אופס).
מצד שני, אם אין משהו סמלי בפתיחת שנה הכוללת חידוש הכלי העיקרי שבאמצעותו אני מתקשר עם העולם, וגילוי יכולות שלא ידעתי שיש לי, אז אני צנצנת דבש דבורים טהור. מקווה שגם אצלכם נפתחה השנה באורח סמלי ומרתק מסוג זה, אבל גם אם לא, תמיד אפשר לאכול תפוחים, דבש ורימונים (אנחנו את המכסה השלמנו אתמול) וליהנות משנה מתוקה, יצירתית ומרהיבה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/9/2007 15:28, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-14/9/2007 00:14

---

שנה לבלוג!
חשבתי שפספסתי את התאריך, אבל בדיקה מהירה הראתה שהפוסט הראשון נכתב כאן ב-4/9/06, מה שאומר שהיום בדיוק, הבלוג חוגג שנה להיווסדו. ומאחר שלא מצאתי יותר מדי נרות לקישוט, אחגוג בדרך המקובלת על בני מזל מאזניים (למרות שהבלוג דווקא בן מזל בתולה) - סיכומים וסטטיסטיקות!

ובכן, מאז היווסדו עברו בבלוג 9,299 מבקרים (לפחות לפי הקאונטר למטה). זה כמובן לא אומר הרבה, כי אין לי מושג אם מדובר ב'מבקרים לרגע' או בהרבה-הרבה ביקורים של אותם אנשים (אני מהמר יותר לכיוון השני). לבלוג גם 25 מנויים (יישר כוח לכם!) ו-11 קישורים מבלוגים אחרים בישראבלוג (אם נדייק, מחמישה בלוגים אחרים בישרא).
החודש הלוהט ביותר בבלוג היה... החודש האחרון, אוגוסט, עם 1,074; זו היתה גם הפעם הראשונה שמד הכניסות החודשי עבר את האלף... נראה שבלוגנו החמוד מצליח סוף סוף ליצור קשרים חברתיים, להכיר אנשים חדשים ולא לשבת בפינה בודד וגלמוד כמו בחודשים הראשונים.
מצד שני, החודש המוביל מבחינת מספר הפוסטים היה דווקא אוקטובר 2006, ממש בתחילת הדרך, כשעוד הרגשתי מחויב לעדכן (כמעט) כל יום; את השפל בפעילות רשם ינואר 2007, חודש הביקור (הראשון) שלי בישראל. וכדי לתבל את הססטיסטיקה במעט פלפל (ולהביט בנוסטלגיה על השנה שחלפה), אלך בדרך החביבה על תחנות הרדיו בישראל ובעולם ואחשוף כאן, על במה זו, את מצעד התגובות השנתי - עשרת הפוסטים שזכו להכי הרבה תגובות השנה.

במקום העשירי, עם 27 תגובות, מככב דברים שרוצים ודברים שצריך, גמגום התשוקה מימיה הראשונים של המלחמה בקוהרנטיות, ואחד הפוסטים עם השמות היותר-ארוכים השנה. קדימה מכאן משתחלים לרשימה oofness, ש-28 התגובות שלו עוסקות פחות בעצמו ויותר בדיוני באפי-אנג'ל (משהו שחוזר על עצמו משום מה בבלוג הזה), וחורבות מעגליות הפרויקטנטי. במקום השביעי, עם תגובה אחת יותר, ממוקם עוד פוסט עם שם באנגלית ובראש החמישייה השנייה מתנוססת מחוות האנטי שלי להונג קונג, שגם היא הגיע למקומה הרם בזכות איזה ערפד מעצבן מלוס אנג'לס.
מכאן הכל מתחיל להיות יותר מעניין: הפוסט החמישי בסדר התגובות הוא אין לי ארץ אחרת, הניסיון שלי להבין את היחסים המסובכים בין מדינת ישראל לאזרחיה הרחוקים ממנה (32 תגובות). ל-34 תגובות זכה הפוסט הממש-חדש סימני התרגשות, על הספר שלי וצאתו לחנויות. במקום השלישי והשני ממוקמים שניים מהפוסטים הכי לא-קוהרנטיים ומבולבלים שכתבתי אי-פעם, אחד על נרקיסיזם ואחד על תשוקה; ובראש הרשימה, פוסט ישן נושן על הגדרת המושג משורר, שעיקרו דיון ארוך ביני ובין 'הנכד של סבא' (מעניין אם הוא עדיין כאן).

מעבר למצעד (שמוכיח מעל לכל שקוהרנטיות היא אכן פאסה), אפשר לומר שהבלוג אכן עבר שינויים רבים בשנתו הראשונה. ממקום שנועד להיות ערוץ תקשורת עם החברים הישנים בארץ לנוכח מחירים מפחידים של שיחות טלפון, הוא הפך לבית חדש, שהתמלא נושאים מורכבים - יצירה, אהבה, אמנות, חופש וכל מיני דברים אחרים - והתקהלו בו אורחים חדשים, כאלו שמכירים אותי, בעצם, רק מכאן, והבלוג הוא עבורם הפנים היחידות שלי. וכך, בין השאר בגלל הבלוג, אני לא באמת מרגיש שעברתי מישראל לגרמניה, אלא שעברתי מתל אביב לסייבר-ספייס - בית חדש ווירטואלי לחלוטין אבל נגיש בהקלקת עכבר.

אני רוצה להודות בהזדמנות זו לקוראים הקבועים, לקוראים השקטים, למנויים ולמגיבים; שהרי תקשורת אינה יכול להיות חד-צדדית, ואלמלא הפכה לדו- ולרב- צדדית במהלך השנה הזו, לעולם לא היתה שורדת. ואם יורשה לי רק לבקש דבר אחד עם כיבוי הנרות על העוגה הווירטואלית, הרי שהייתי רוצה שהתקשורת הזו - ישירה, עקיפה ורב-ערוצית - תימשך גם בשנה הבאה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/9/2007 00:46, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, המחשב ואני, סטיות אישיות, קוהרנטיות זה פאסה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה ב-7/9/2007 18:06

---

סיפור של בוקר
קמתי לצלצול השעון המעורר הסלולרי ויצאתי, הלום שינה עדיין, לסיבוב הבוקר הרגיל שלי - מבט במחשב, מבט החוצה, קפה לי ולאסנת, להעיר את אסנת, לרחוץ פנים, חזרה למחשב. אלא שכבר בתחנה האחרונה ציפה לי שיבוש: ניסיתי להדליק את המסך (אנחנו לא מכבים את המחשב בלילה) והוא נותר שחור. בעיניים עמוסות-קורים הזזתי בעצבנות את העכבר (לפעמים המסך משחיר בגלל עבודתו של שומר המסך) - ללא תגובה. מנפתולי התודעה קלטתי פתאום שהמחשב שלי אינו מהמהם ושהאור הירוק ליד ההארד דיסק איננו. דהיינו, המחשב כבוי.
נאנחתי, התכופפתי ולחצתי על כפתור ההדלקה. אין תגובה. לפני שאני נכנס לפאניקה הצצתי על שאר מכשירי החשמל בחדר (מדפסת, שני מודמים, רמקולים, טלפון אלחוטי, מסך) וראיתי שכולם כבויים. "קפץ הפקק", נאנחתי, ועשיתי את דרכי אל ארון החשמל הדירתי. בדרך ניסיתי להדליק את האור בחדר העבודה (ללא הצלחה) ואת האור במטבח (גם ללא הצלחה), כך שעוד לפני שהגעתי לארון החשמל כבר הבנתי שהאחריות היא על הפקק הראשי.
אלא שכל הפקקים היו במצבם הטבעי, זקופים ומורמים. התבלבלתי לשנייה עד שנזכרתי שבדירה ממול עושים כבר שבוע שיפוצים. "הם בטח כיבו את החשמל הראשי לבניין," ניחשתי, וחיזקתי את הניחוש בכך שלא היה אור במסדרון. מיד לקחתי יוזמה, אספתי בגדים מרחבי הבית, התלבשתי למצב סביר, לקחתי מפתח וניגשתי לעובדים. אלא שאחרי שני משפטים בגרמנית סבירה (מצד כל המשתתפים) הסתבר שאין להם כל קשר לאירועים, ושלטענתם זוהי אחריותה של חברת החשמל העירונית, ושהחשמל יחזור תוך חצי שעה.

חזרתי הביתה. הבעיה - כביכול - נפתרה, אבל ככל שגלגלתי במוחי את האופציות התברר לי ששגרת הבוקר שלי אינה יכולה עדיין להימשך. שהרי אם אין חשמל אי אפשר לחמם מים לקפה בקומקום החשמלי, ובלי קפה אין טעם להעיר את אסנת. יתר על כן, למחשב הנייד שלנו יש אמנם סוללה למקרים כאלה, אבל חיבור האינטרנט שלו עובר דרך המחשב הרגיל והמודמים השובתים, ולשחק סוליטייר חצי שעה זה ממש לא הסגנון שלי. שקלתי להתקשר לחברת החשמל ולשטוח את טענותיי, אבל חששתי שעד שאפענח את הגרמנית של מערכת ניתוב השיחות כבר לא יהיה בכך טעם. גם לחזור לישון נראה בעייתי בהתחשב בכך שכבר התלבשתי (ושאנחנו בכל זאת צריכים לקום היום). אז הדלקתי כמה אורות (שאדע מתי החשמל חוזר) והתיישבתי על הספה לחכות.

זה לקח חמש דקות בדיוק, אבל הן הספיקו לי כדי להרהר כמה הפסקת חשמל אחת, בשעות האור ולא בחורף, מספיקה כדי להדגיש שוב את התלות בטכנולוגיה. תוך שתי דקות מחזרת החשמל כבר היו לנו שני מחשבים מחוברים לאינטרנט ומים מבעבעים לקפה, והבוקר יכול היה לשוב ולהתחיל.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/8/2007 09:09, ושייך לקטגוריות המחשב ואני
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-12/8/2007 11:49

---

הפיכת נגד
זה לא היה קל. טריסטאן קפץ דרך הפיירוול, לקחת את העכבר כבן ערובה, רכב על הפרד האלקטרוני ונעל בארון את האנטי-וירוס. הבלוג שינה את שמו, תמונתו וצבעיו, ואני הורחקתי מהמחשב בסדרת מייאווים אלימים. אבל לא לעולם חוסן: בעת אחד מהנמנומים (הרבים) של הטריסטול, חדרתי תחילה אל התגובות (שם שאבתי עידוד מכך שלא התגבשה קואליציית תמיכה חד-משמעית במהפכה) ולאחר-מכן שבתי והשתלטתי על הבלוג, והענקתי לו בהזדמנות זו שדרוג-קיץ (תודו שעם כל הפלאפינס של החתול, הטעם שלו בצבעים לא משהו).
טריסטאן כמובן התעורר באמצע, אבל מאחר ששנת הצהריים יקרה לו מאוד החליט לא להילחם, והסכים לסגת ולשחרר את בני הערובה תמורת פינה אוטונומית קבועה (ראו משמאל) ואזכור ברשימות לפחות פעם בשבועיים. ההסכם נחתם בנוכחות האו"ם ונכנס לתוקפו מיידית.

---

למתחבטים בשאלת כותרת המשנה המשונה שליוותה את הבלוג מספר ימים, ורוצים לדעת מיהו טארק, מיהו חי ולמה לגדוש מנה בס: אם תסתכלו על המקלדת שבה אתם כותבים את התגובות, התשובה עשויה לקפוץ לכם לעיניים (עדיף על קפיצה של טריסטאן לעבר העיניים).

---

באשר לשורת המשנה הנוכחית - היא באה מסרט מרגש (גם אם מחוספס משהו) בשם גארדן סטייט שראינו אתמול. כדי להימנע מספוילרים אומר רק שזה מהסרטים שאני צובט את עצמי בכעס שלא כתבתי אותו בעצמי.

---

רשימת קריאה:
* חושבים לעבור למערכת 'ויסטה' החדשה של ווינדוז? כדאי שתקראו קודם את זה ותתהו כמוני איך ייתכן שמערכת חדשה ויקרה נותנת ביצועים גרועים יותר מהגרסה הקדומת שלה.
* חושבים להצביע עוד פעם למרצ? קראו
כאן איך המפלגה ה'סוציאליסטית' עוזרת לאולפנים ולבעלי ההון לשלוט בשוק, ומה יש ליאיר רווה להגיד על זה.
* משעמם לכם? יש לכם טלפון סלולרי וספר שירה? נסו את הבלוג המשעשע הזה, שעושה משהו שכבר הרבה זמן רציתי: לוקח שירים ובודק איך הם נראים אחרי שהם עוברים במילון האוטומטי של הודעות הסמס, T9 הנודע. חביב עלי במיוחד 'עוד חוזר המיגון'.

---

הצצה לעתיד:
בקרוב, ממש בקרוב - פוסט יוטיובי כייפי, כולל הצצות לנבכי הנפש העמוקים. חשיפה מביכה במיוחד.

עד אז,
אריבדרצ'י (וטריסטאן מוסיף: מייאוו)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/5/2007 15:50, ושייך לקטגוריות הומור, המחשב ואני, אינטרנט
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של נועה ב-6/5/2007 20:15

---