אי המלצה על סרט - דלת נסתרת

סרט שהגיע כבר לפני כ3 חודשים לבתי הקולנוע ועכשיו אפשר להשיגו גם בDVD מתורגם לאנגלית. דרמה אירוטית בכיכובם של קים בסינג'ר וג'ף ברידג'ס הותיקים.

להלן ביקורתי

שם הסרט: דלת נסתרת The Door in the Floor

במאי: טוד וויליאמס

שחקנים: קים בסינג'ר, ג'ף ברידג'ס, מימי רוג'רס, אל פאנינג, ג'ון פוסטר, ביז'ו פיליפס

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

הסרט מבוסס על ספרו של ג'ון אירווינג "A Widow for One Year". אירווינג, אחראי לרשימת רבי מכר ארוכה,  שחלקם עובדו לסרטים וכוללת גם את "תקנות בית השיכר" ו"העולם על פי גארפ". זוג בשנות הארבעים המאוחרות לחייהם חווים את האובדן הנורא מכל – מות שני בניהם הגדולים. הטרגדיה הגדולה פוגעת גם ביחסים שלהם והם מוצאים מפלט באיסט המפטון, ניו-יורק בבית גדול ושקט ליד החוף. הבעל, (ג'ף ברידג'ס) סופר וצייר שעבר מכתיבת רומנים לכתיבה ואיור של ספרי ילדים, מצליח למצוא נחמה ברישומי עירום ופלרטוט עם הדוגמנית שלו (מימי רוג'רס). האשה (קים בסינג'ר) שוקעת בדיכאון ומפתחת ניכור כלפי בעלה וכלפי בתם הקטנה (אל פנינג). בניסיון להקל עליה, הבעל מכניס לביתם עוזר צעיר (ג'ון פוסטר) שגורם לשינוי גם בחייהם ומשפיע על היחסים ביניהם.

דבר הפסיכופט:

הפעם נתחיל בתיאור הדברים הטובים בסרט. הסיפור, עוסק בתהליך נפשי עמוק שעוברת משפחה שאיבדה את שני בניה, בהחלט מדובר בסיפור שראוי לספרו ולא קל להעבירו. ג'ף ברידג'ס וקים בסינג'ר עושים את התפקידים הקשים מאוד, בצורה נפלאה. אי אפשר שלא להתרשם מהעובדה שקים בסינג'ר עדיין נראית נפלא, גם ממרום שנותיה. הילדה הקטנה אל לבית פנינג (אחותה של דקוטה), עושה גם היא תפקיד קשה לילדה בגילה. הדבר הנוסף שנעשה בצורה מיוחדת והוא החלק החזק בתסריט כולו, הוא הקשר של שם הסרט, "The Door in The Floor" לעלילה. מבלי לספר ולהרוס למי שטרם ראה, השם והקשר שלו לעלילה, מהווים בדיוק את תמצית הסיפור וזה נעשה בצורה מיוחדת וטובה. הטיפוסים השונים בסרט, ובראשם הבעל ואשתו כאמור, אך גם הנער (ג'ון פוסטר) שמשנה את חייהם ומימי רוג'רס בתפקיד מטורף ואקצנטרי במיוחד, גם הם מוסיפים עניין לסרט. חלקים בצורת ההתמודדות של הזוג עם אובדן בנם, גם הם מעניינים, אך בהם גם נמצאת הבעיה של הסרט, עליה אדבר בהמשך. עד כאן הדברים הטובים. הבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא נמרח ומתיש. התהליך הנפשי שעוברות הדמויות, נשאר יותר מדי זמן באותה נקודה פחות או יותר וגם הקטעים הכביכול אירוטים, מוצגים בצורה מכנית מאוד, שאמנם מתאימה לעלילה, אך רק מוסיפה לתחושת המונוטוניות, שגם כך נמצאת שם. ברור שחלק מהמעבר האיטי הזה, בא כדי ליצור תחושת מציאות, שהרי תהליכים נפשיים עמוקים כל כך, לוקחים זמן. הבעיה היא, שיותר מדי דברים נשארים מתחת לפני השטח והסרט רק רומז עליהם ולא ממש מתעמת איתם. לטעמי זה לא רק מעיק ומתיש, זוהי גם סוג של בריחה. זה לא מספיק לטעמי להשאיר את הכל ברמזים. לסיכום, דרמה נפשית חזקה, עם משחק נפלא, דמויות מעניינות, אבל פספוס גדול בהעברת התהליך הנפשי, שגורם לסרט להפוף למתיש. מי שמכור לסוג כזה של סרטים, יכול לראותו, אבל אני הייתי ממליץ לוותר.

ציון: 4.5 מתוך 10