ממש לא מזמן, הסתיים שידורו של טקס בחירת "הסרט שלנו", או ליתר דיוק בחירת הקהל לסרט הישראלי האהוב בכל הזמנים. לא מדובר באוסקר הישראלי, הנערך פעם בשנה, אלא במין סוג של טקס סיכום העשייה הקולנועית הישראלית רבת השנים.
רשימת הזוכים:
הסרט האהוב ביותר - גבעת חלפון אינה עונה (במאי: אסי דיין), וואלה מגיע לו!
השחקנית האהובה ביותר - גילה אלמגור ("סלאח שבתי", "מלכת הכביש", "הקיץ של אביה")
השחקן האהוב ביותר - זאב רווח ("צ'ארלי וחצי", "חגיגה בסנוקר")
השיר האהוב ביותר מפסקול סרט - בלדה לשוטר אזולאי (לחן: נורית הירש, מילים: אהוד מנור ז"ל)
אי אפשר שלא לציין את הרגע המרגש היחיד בטקס המלאכותי והלא ברור הזה, הרגע בו הוכתר השיר האהוב, "בלדה לשוטר אזולאי":
השחקן הראשי בסרט הוא שייקה אופיר, מגדולי השחקנים הישראליים, שנפטר ב1987 וששמו של טקס האוסקר הישראלי שונה וייקרא מהשנה ואילך על שמו, פרס אופיר.
הבמאי הוא אפריים קישון, גדול הסטיריקנים ואחד מהבמאים הטובים של הקולנוע הישראלי, שהלך לעולמו לפני קצת יותר מחודשיים, עוד לא הספקתי לשכוח איך ספדתי לו פה
כותב המילים של השיר הוא לא אחר מאשר אהוד מנור, שהלך הבוקר לעולמו
כל מילה נוספת מיותרת,
יהי זכרם ברוך 
אחרי זה, באמת שאין יותר מדי טעם להתייחס לטקס, לאדיר מילר עם הבדיחות המאוסות, לעובדה שבטקס יש ייצוג בעיקר לסרטי בורקס, שעם כל הכבוד (ויש כבוד!) הם לא היחידים שנעשו, או בכלל לטקס עצמו, שאין בו כל צורך או טעם. אבל אתם יודעים מה, בשביל רגע כמו שתיארתי, היה שווה הכל.
כינוי: 
