הסרט הזה, הוא מהסרטים הקטנים גדולים. מיד אחרי שהוא יצא, כבר דיברו עליו כעל אחד המועמדים העיקריים לזכות בכל הפרסים היוקרתיים לסרט הטוב ביותר בטקסי גלובוס הזהב והאוסקר. לא מזמן הוא הגיע בגרסא מתורגמת לאנגלית, לספריות הDVD.
להלן המלצתי
שם הסרט: דרכים צדדיות Sideways
במאי: אלכסנדר פיין
תסריט: אלכסנדר פיין וג'ים טיילור
שחקנים: פול ג'יאמטי, תומאס היידן צ'רץ', וירג'יניה מדסן, סנדרה הו
שנת הפקה: 2004
תקציר הסרט:
מיילס ריימונד (פול ג'יאמטי), סופר כושל העובד כמורה לאנגלית בחטיבת ביניים, לוקח את חברו הטוב ביותר השחקן הלוהט לשעבר, ג'ק (תומאס היידן צ'רץ'), לשבוע של טעימות יין בקליפורניה הכפרית. במהלך אותו שבוע הם מנסים להבין את הכישלונות שלהם ומעלים שאלות על טיב מערכת היחסים שלהם עם בנות המין היפה וגם לגבי החברות שלהם. מטרת הטיול היא בילוי משותף לפני חתונתו של ג'ק שתתקיים בסוף אותו שבוע, שבוע של מנוחה, הרבה אוכל ויין ואחווה גברית. בעוד מיילס מצפה לטיול של כיף ואפשרות לקרב את חברו לעולם הנפלא של הכרמים והיינות, ג'ק דווקא רוצה לפגוש בחורות להנאה אחרונה לפני שהוא מתחייב לאשתו לכל החיים. מיילס מאוכזב מהגישה של ג'ק שפותחת לו גם כמה פצעים מגירושיו, עליהם הוא טרם הצליח להתגבר.
דבר הפסיכופט:
זהו אחד מאותם סרטים שאפשר לדעת עליו הרבה, כבר מהמשתתפים המרכזיים בהפקתו. בראש ובראשונה, הבמאי אלכסנדר פיין, ששני סרטיו האחרונים "בחירות או לא להיות" ו"אודות שמידט", זכו לשבחים, והיו סרטים שעסקו בצדדים באישיות גיבוריו והראו על החשיבה המקורית והיצירתיות של פיין. בראש קאסט השחקנים נמצא פול ג'יאמטי, שהמראה שלו יכול לשמש כסמל לאנדרדוג, ללוזר הטיפוסי. ג'יאמטי מככב בסרט בדמות סופר כושל ומיואש עם אהבה אובססיבית ליין וחוסר בטחון קיצוני. אחרי שנים רבות שהוא מופיע בתפקיד הלוזר, שנה שעברה הוא הוכיח את כשרונו האדיר, בדמות דומה מאוד במאפייניה, בסרט "אמריקן ספלנדור", גם שם הוא היה האנטי-גיבור, הלוזר הנצחי. תומאס היידן צ'רץ' שמככב לצידו, הוא שחקן שמוכר מאוד מתפקידים קטנים ואפרוריים בעיקר בקומדיות קולנועיות או בטלוויזיה. את התמונה משלימה וירג'יניה מדסן, גם היא שחקנית, שבאה מהטלוויזיה ושיחקה בעיקר בתפקידים קטנים. אין ספק שהליהוק בוצע בקפידה על מנת להשלים את המשמעויות המאוד מיוחדות של הסרט עצמו, אליהן אתייחס בהמשך. הדמויות אותן משחקים שלושת השחקנים, מתאימות מאוד, הן לדמויות שהם נוהגים לשחק והן לעצם המצאותם בשוליים של הפרסום הקולנועי (אם כי ג'יאמטי כבר מצליח לקנות לעצמו תהילה, בנישה הכאילו מקופחת ולוזרית הזו). השילוב של הליהוק המוקפד עם במאי כמו פיין, שהתמחה בעבודה מוקפדת עם שחקנים ותסריטים נפשיים ומורכבים, מעיד הרבה על הסרט עוד לפני הכניסה לפרטי הסיפור עצמו.
הסיפור עוסק בסופר כושל ובשחקן שנמצא מעבר לשיא, אשר יוצאים לשבוע נופש, באזור היינות של קליפורניה, לקראת חתונתו של השחקן. התסריט של הסרט הוא בהחלט יצירה מופתית. למרות שבמרכזו של הסרט עומד מסע לכיופים וטעימות יין ולכאורה זהו סרט אווירה בעיקר, התסריט הרבה יותר מורכב ומעניין, הוא כולל המון דיאלוגים שדרכם עולים המון נושאים מלאי משמעות והוא מצליח לסחוף את הצופים במין הרגשה מעורבת של לכאורה כלום לא קורה-המון קורה מתחת לשטח. בין הנושאים שהסרט מעלה אפשר למצוא את מערכות היחסים בין נשים לגברים, חברות ואחווה גברית, פחדים לפני החתונה, גישות שונות לגבי הקשר עם נשים בכלל וסקס בפרט, בטחון עצמי והשפעתו על החיים, חשבון נפש והסתכלות על הישגי החיים ובעיקר אהבת היין.
התסריט הרגיש כל כך, לוקח אותנו למסע עם האנשים שנמצאים בדרכים הצדדיות של החברה ומצטרף למסע שלהם בדרכים הצדדיות של אזור הכרמים שלקליפורניה. בהתגלגלות גורל משונה, הגיבורים פוגשים שתי נשים שתשפענה על חייהם, מעלים שאלות על חברות ויחסים ומגלים את עצמם מחדש. כמו בכל סרט שבמרכזו עומד לוזר או כמה לוזרים, המסרים מקבלים חיזוק אצל הצופים, שיכולים להזדהות איתם ומרגישים שמה שקורה שם מדבר אליהם בגובה העיניים ומתאר באיזה מקום פיסות מהחיים שלהם עצמם. אפשר לומר שהסרט מצליח לדבר איתנו הצופים בשני רבדים נפלאים. הרובד הראשון הוא המסע, החופשה וההכרות עם היין. ברובד הזה אנחנו נהנים מהשלווה, מהנופים, מהטעמים, מהריחות ומהאנשים המיוחדים של האזור. הרוב השני מנוגד לראשון והוא מלא יצרים, תחושות קשות והתנגשויות ערכים. זהו הרוב בו עוסקים בכל השאלות המהותיות שהסרט מעלה על הקשר בין שני הגברים, הקשרים שלהם עם נשים בעבר ובהווה ועם חשבון הנפש שלהם לגבי חייהם. זהו בדיוק התרכיב שהופך את הסרט הזה למיוחד וסביר להניח שתישארו אחרי הצפיה עם "תוצרי לוואי" של אותם שני הרבדים: עם תחושת חופש נעימה תוצר של הטיול המשכר חושים (תרתי משמע) ועם המון מחשבות על כל הנושאים שעלו במהלך הסרט, שכאמור מרגישים כאילו הם לקוחים מחייכם שלכם.
אי אפשר שלא להתייחס לשלושת השחקנים שכבר הזכרתי ולסנדרה הו שמשלימה את הרביעיה. פול ג'יאמטי צריך להיות מוכתר אחרי הסרט הזה, למלך הבלתי מעורער של הלוזרים והמדוכאים. הוא מצליח להראות איך שלומיאליות יכולה להיות משעשעת וכובשת כמו שאף אחד לא יכול להראות. אבל זה לא רק הוא, כל אחד מהם מצליח לשחק בצורה רגישה כל-כך ולבנות דמות מלאה ומורכבת, שאפשר להזדהות איתה בקלות. תחושת המציאות שנוצרת בזמן הצפייה בסרט היא בהחלט הישג כביר של הבמאי ושל השחקנים. יש בסרט רגעים שבהם קל לשכוח שמדובר בסרט והתחושה היא כאילו אנחנו שם בטיול יין בקליפורניה, עושים חשבון נפש כמו גיבורי הסרט. השחקנים והסרט מצליחים להעביר את הייחוד של המקום וסביר להניח שיעשו טוב לתיירות המקומית. לא יודע מה אתם תרגישו, לי זה בהחלט עשה חשק לטיול לשם, או לפחות לפתוח בקבוק יין אדום משובח.
לסיכום, זהו עוד אחד מאותם סרטים קטנים גדולים, סרטים עם אווירה נינוחה והמון משמעויות, סרטים שמצליחים לסחוף בעיקר עם התסריט הנפלא והנוגע ללב שלהם, סרטים שבהם יש לך תחושה שכמעט כלום לא קרה, אבל נשארת עם כל כך הרבה בסופם, סרטים שמצליחים לגרום להזדהות עם גיבוריהם, סרטים שיש בהם הכל, צחוק דרמות והמון שיחות משמעותיות, סרטים שמאוד קשה להסביר למה הם טובים (אבל אני מקווה שהתקרבתי להסביר). מי שמתאים לו סרט מסע קטן וסוחף, עם הרבה יין טוב והמון שיחות משמעותיות, סרט שמחמם את הלב ומעורר את החיך, שלא יפספס.
ציון: 8.5 מתוך 10