הישרדות פרק 32 - גם את זה ביימו?






בימים האחרונים עוסקים בעיקר בכתבה שהייתה בסוף השבוע בידיעות אחרונות בה כינו את הסדרה בשער "התחזות". הכתובת הייתה על הקיר כבר מזמן וממש לא היינו צריכים כתבת תחקיר בעיתון יומי גדול בשביל להוכיח את הדברים. לצופים הקבועים לא היה ספק שההפקה מתערבת לטובת דן מנו ואולי גם לטובת נועם וכי היה זה רצון ההפקה להיפטר מסבאנה כמה שיותר מהר. לפני כמה פרקים בא אתגר המשקל והוכיח לכולם, בעדות מצולמת, שהשורדים, אחרי מעל חודש בתנאים הקשים של האי ולמרות האתגרים הפיזיים, לא הורידו כמעט ממשקלם. אחרי זה, היה למישהו ספק שהם אוכלים שם טוב?

בכל מקרה, לטובת מי שלא קרא את הכתבה להלן עיקר הטענות:
•האיים לא היו איים אלא חופים מבודדים ליד מקומות מיושבים. אין בחופים האלו קוקוסים או אננסים, את אלו מספקת לשורדים ההפקה.
•בגלל בעיית היתושים ההפקה נתנו להם סדינים וכילות בלילה ולקחה אותם בבוקר
•ההפקה חילקה לחלק מהמתמודדים אוכל בסתר, בעיקר למולי וגיא שנחלשו
•השופט בתחרות הריקוד המכריעה, בה זכתה מרינה, אותה תחרות שהעבירה את יחסי הכוחות לג'יבארו, היה בכלל מישהו שנשכר לעבוד על הסט בניקיון ועבודות אחרות ולא מומחה לריקוד
•כאשר העיפו את מושיק הוא רצה לעזוב הביתה ורק לאחר שהמפיקה הגיעה ושיכנה אותו בסוויטה יוקרתית והבטיחה לו להיות יושב ראש חבר השופטים, הוא התרצה ונשאר במשחק
•הוא לא הסכים להמשיך להתמודד אבל כן הסכים להפסיד לנועם באי המתים רק בשביל המצלמה.
•ההפקה רצתה להגן על דן מנו בכל מחיר ובכלל רצתה להיפטר משבט סבאנה שנחשב לשבט המשעממים. הם גם ניסו לעודד את המתמודדים לצאת אחד נגד השני בעדויות ולהוסיף לכלוך.
•כאשר העבירו את דן לשבט הבנות והצילו אותו גם אמרו שהוא מקבל חסינות, אבל אחרי שהבנות ניצחו את הבנים הוציאו את עניין החסינות בעריכה.
•נועם ממש לא היה לבד באי המתים, הוא קיבל אוכל ועוד דברים משלושה מקומיים שנשכרו לעבודה ע"י ההפקה.
•באתגר באי המתים, בו נועם התחרה מול מולי וויקה, הם הפכו צדפים והיו צריכים למצוא 5 צדפים אדומות. מולי בדק את הצדפים בגמר האתגר ומצא שהיו בשטח שלו בסך הכול שלוש.
•את העז העלימו באיזה שלב כי היא חלתה ואז ביימו את היעלמותה ונועם שיתף עם זה פעולה
•כאשר נעמה ומרינה רצו להדיח את דן המפיקה של התכנית, בעזרת סלולארי של חבר הפקה, שכנעה אותן לרדת מזה

תגובתי לכל החשיפות היא שכאמור לא ממש הופתעתי מהחשיפה עצמה, אבל כן הופתעתי מגודל ההתערבות של ההפקה במתרחש על האי. זה לא היה ממש סוד שההפקה התערבה לטובת דן ושהשורדים אוכלים שם די טוב (למשל מאגר האורז הבלתי נגמר), אבל לא היה ברור שהכשילו מתמודדים במכוון, שסיפקו להם סדינים ושאפילו שכנעו את מרינה ונעמה לא להדיח את דן. אגב אני יכול להבין איך כל זה גרם לשמועות שהכול מבוים ושהם בכלל ישנו במלונות.

הכי מדהים היה לקרוא, שכל המשתתפים בתכנית מפחדים לחשוף את מה שבאמת הלך שם בגלל סעיפים דרקוניים במיוחד בחוזה עליו הם חתמו.

ולגבי הפרק של אתמול, לא מספיק מרחו אותנו חודש עם הקבוצה המשעממת של ג'יבארו (מי שחשב שסבאנה משעממים, קיבל את ג'יבארו בהפוך על הפוך פה), הפעם הביאו לנו פרק של שעה וחצי שכלל רק את הקרב האחרון באי המתים בין נועם למושון, אם אפשר לקרוא לזה קרב. שאר הפרק היה שוב לקט של כל הדברים המבוימים מהפרקים הקודמים.

לגבי הלקט, אני ארשה לעצמי להתעלם. גם בפעם הראשונה זה לא היה קל אז לראות את זה פעמיים?! ומהחומרים החדשים (המועטים) ריכזתי את הדברים הבאים

עשרה דברים שלא ידעתם על מושון:

•מושון יודע לחשוב לוגית – משה רואה את נועם ואומר, "הרגשתי כאילו ראיתי רוח רפאים. מה גם המושבעים פה?" (אין ספק שאם נועם שם, גם שאר המושבעים צריכים להיות שם ואל תתנו לעובדה שנועם לא ישב במושבעים לבלבל את מושון).

•מושון אוהב להחמיא לעצמו – "ראית איך גדלתי? איזה שהאיד נהייתי?, מרואן ברגותי, ראית? (כל אחד ועולם המחמאות שלו)

•מושון הוא רומנטיקן בסתר - "נעמה ומרינה פקאצות מעצבנות ועכשיו אני מאוהב בהן". (עכשיו אנחנו גם מבינים מה עושה למושון את זה. מצד שני הוא גם התאהב בדן, האם זה אומר שגם הוא פקאצה?). מושון ממשיך להחמיא, "מיטה ואננס, מה עוד אני צריך, רק חסר איזה מרינה באמצע". (על זה נעמה בטח תגיד, בי היא נלחמת? אפילו את אהבתו של מושון היא גנבה?)

•מושון יודע את מקומו - אומר לנועם "מה צריך לעשות? הורדות ידיים?" נועם אומר לו "משימה" ומושון אומר, "נגדך אני מתחרה? אז איפה המונית שאני אחזור עכשיו הביתה (לדעתי מספיק שתישאר לילה, נועם יתקע אותך ויזמין לך כבר מונית בבוקר)

•מושון מומחה לביולוגיה – "במועצת השבט הלב היה ברצפה, עכשיו הכבד ברצפה, הלב ברצפה, הלבלב ברצפה..." (מזל שהוא נשאר באיברים שיש לו ולא אמר השכל ברצפה)

•מושון ממש ממש רוצה לנצח – ממש הפתעה. הפעם הוא "בשביל לחזור למשחק? אני אחתוך את הידיים עכשיו? (מזל שבעולמנו לא מספיק לרצות כדי לנצח, אחרת, מושון היה יכול לקחת את כל האתגרים)

•מושון הוא ביסקסואל חבוי – נועם אומר לו להביא לו חיבוק לפני שהם הולכים למשימה ומושון מגיב "אני לא מאמין שאני מחבק את נועם". (דוגרי, יחד עם היד שהוא שם על כתפה של מרינה בפרק הקודם, סביר להניח שזה המגע המיני הכי משמעותי שיהיה לו בשנים הקרובות).

•מושון הוא איש משפחה למופת – גם ברגעי השפל הוא לא שוכח מה הכי חשוב, להתחנף למשפחה שזרקה אותך. "אמא, אני מודיע לך קבל עם ועדה, יש לך בן חדש, אל תדאגי, בן חדש באריזה חדשה מהמפעל. אני מגיע הביתה. אני רוצה חיבוק, אני רוצה נשיקה. אני לא אקח כמובן מאליו שום דבר בחיים מעכשיו". (גם לא את השנאה שלך אלי ואת העובדה שמרוב בושה את לא יוצאת יותר מהבית).



בקיצור, מושון קיבל סופסוף את הכבוד הראוי לו. כמו שהוא אמר "עם על המילים הטובות שיש לי על דן, מרינה ונעמה ויש מילים (לי אגב, אין אפילו מילה אחת טובה), הם לא נתנו לי את הכבוד הראוי. מושון קיבל הזדמנות להתבטא לפני שנועם ניצח אותו בעוד אתגר שהוכרע עוד לפני שהחל. במהלך האתגר מושון הספיק להגיד "קצת טיפה התקשיתי" (האנדרסטייטמנט של השנה) ו"נתתי את האלף אחוז, כמו שאני נותן בכל אתגר, אם לא עכשיו ואז מתי", מה שגורם לי להוסיף לרשימה למעלה שמושון גם טוב בחשבון.
לסיכום, עכשיו אני ממש משוכנע שהכול מבוים בסדרה הזו, עם כל המעלות של מושון שנחשפו במהלך הפרק הזה, אני לא יכול להאמין שהוא לא ניצח אפילו אתגר אחד. האם גם הפעם כל כך פחדו שנועם יפסיד שהיו צריכים גם נגד מושון לביים את הנצחון (או לבחור אתגר פיזי, אין הרבה הבדל)

ובפרק הבא, סופסוף קצת נחת כאשר נועם נוחת היישר מאי המתים אל תוך בור הנחשים. רק כדי לראות את הפרצוף של שלושת המגעילים, ברגע שנועם מגיע, שווה לראות את הפרק, מבוים או לא.
שמור   בטל

הישרדות, פרק 31 - משה והארץ המובטחת

בדיוק כמו משה רבנו, משה (מושון) זכה להגיע רק אל סף הארץ המובטחת (הלוא הוא הגמר), לראותו (בעיקר בחלום), אבל לא להיכנס. זהו היה סוף הסיפור של האנדרדוג הכי משעשע בריאליטי הישראלי. לאורך כל העונה התפלאנו כמה חלש ומוגבל יכול מתמודד, אשר עבר את המיונים להיות והתנדנדנו בין הרצון להאמין לטענתו שהוא בסה"כ מעמיד פנים של חלש, לבין ההבנה הברורה שהוא אכן כזה. שיחק אותה, או לא שיחק אותה, שיקר ישקר וימשיך לשקר, ברור לכולנו שאם הוא לא היה קיים בתכנית, היה צריך להמציא אותו ושלמרות שכולם מתמקדים בדן מנו, יותר מכל האחרים, בלי מושון התכנית לא הייתה אותו הדבר ואולי זהו נצחונו הקטן.

ואם כבר הזכרתי את משה רבנו, אתמול בלילה נפטר השחקן האגדי צ'רלטון הסטון שגילם בין השאר את דמותו של משה בסרט "עשרת הדיברות" וזכה בפרס האוסקר לשנת 1959 על תפקידו ב"בן חור". הסטון בן ה-84, חלה במחלת האלצהיימר לפני כחמש שנים. יהי זכרו ברוך.

ובמעבר חד, לפני שנגיע לפרק של השבוע, תזכורת קטנה משבוע שעבר. בביקורת על הפרק הקודם, העליתי השערה על שירותו הצבאי של מושון כשבגרסת הראשומון מושון אמר: "הארוחה של דן ונעמה, שהספיקה לגדוד, הזכירה לי את ימי כטבח בצבא. או שהייתי נהג? מפעיל ממטרות? מי זוכר." והנה קיבלתי את התשובה.

הפרק של אתמול, התחיל גם הוא עם מושון שמספר לנו "אני מרגיש לבד, אני מרגיש מבודד, חסר לי החיבוק של אמא, חסר לי החיבוק של סבתא, אני מרגיש חלש". אני חייב לומר שאחרי אירוע הקלטות מהמשפחות, הבנו שמשה לא קיבל כבר שנים חיבוק משפחתי, אז לא ברור לי למה הוא בוחר להתלונן על עוד חמישים יום בלעדיו. מה שיפה במושון, זה שהוא לא מוותר אף פעם, ממש כמו יבלית בשדה או סיפיליס במועדון הבורסה מושון ממשיך בתיאוריו הציוריים ואומר  "יש לי מעל הראש גיליוטינה אבל אני יכול לנהל מלחמת גרילה". חבל רק שהוא אמר שהוא מרגיש חלש ועייף, אחרת הוא עוד היה יכול לנצח, או שלא... כנראה שלא.

דן קולט שמשהו עובר על מושון ושואל אותו למה הוא בדיכאון. מושון אומר שהוא לא בדיכאון וכרגיל משתמש במיטב הסופרלטיבים כשהוא אומר "כמו שטל ברודי היה אומר, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה או כמו שאלכס היה אומר, מושיקו יהיה בסדר". אני בעיקר התרשמתי איך מושון מגייס לחיזוק דבריו, את כל גדולי האומה - טל ברודי ואלכס, במשפט אחד.

ליתר בטחון, למקרה שיהיה בקרוב איזה אתגר שדורש מחשבה, משה ומרינה מחליטים להתאמן ולחדד את כישורי החשיבה שלהם. אי לכך הם פותחים בטורניר אתגרי למאותגרים, של איקס מיקס דריקס. מכיוון שמדובר במרינה ומושון ה"מבריקים", השלב הבא יהיה בטח קלאס. מקסימום הם תמיד יוכלו לעשות טורניר קוביות נגד דן.

אי המתים

יעל מתוודה שלא יהיה לה נעים לגנוב את הניצחון מנועם אחרי 24 ימים שהוא שרד לבדו, אבל אני לא ממש דאגתי, כי היה ברור שהיא לא תנצח. האתגר כלל מציאת חבל שקבור באדמה, קשירתו בין שני עמודים בגובה חמישה מטר, וכך להגיע לראש העמודים ולהוריד משם דגל. מכיוון שנועם גבוה מאוד, הוא היה צריך לקשור שלב אחד או שניים ולהושיט יד, מה שלא ממש הותיר סיכוי ליעל, כמו כל האתגרים שההפקה מסדרת לנועם על אי המתים.

בעודנו תוהים מתי בדיוק יעל ישנה שם, נועם, בלי בושה, מבקש מגיא זוארץ שיזרוק לו איזה עצם ויאפשר ליעל להישאר באי המתים למשך הלילה ולעזוב בבוקר. בהחלט גבר טיפוסי, לא רק מסדר לעצמו זיון, גם דואג להסעה על הבוקר, שחס וחלילה, הבחורה לא תישאר מעבר לרצוי. זוארץ שואל את יעל אם היא מסכימה והיא כמובן נענית. היא מספרת לנו ש"אולי נשמעתי טיפה מאופקת, אבל זה רק מביישנות" או בקיצור, ידעתי שכולם רואים את זה בבית, אז לא רציתי לצאת קלה להשגה. גיא זוארץ מתרגש ואומר "יעל, בדרכך היפה, סיימת את חלקך במשחק" או בקיצור, יצאת שרמוטה וזה טוב לרייטינג.

נועם ויעל נשארים באי, הלילה יורד והוא מתחיל לזיין לה את המוח על הטבע ועל הכוכבים בלי להבין שהוא עומד לקבל גם בלי זה. הגיע הזמן לפרוש למיטה ולמי שלא הבין יעל מסבירה "אמרתי לו שאני רוצה לישון עם חיבוק, בוא נזכה במשהו נוסף בלילה הקסום הזה" (אז בימינו קוראים לזה "משהו קסום"?!). בבוקר, במקום הסיגריה שאחרי, נועם מביא ליעל קפה ויעל מתוודה "אני מרגישה הכי חיה באי המתים". האמת, יעל, שגם אני שמתי לב איך הסקס החזיר לך את הצבע לפנים. לפני שמגיע הזמן להיפרד, נועם לוקח את יעל לסיבוב על החסקה (הרפסודה) והיא נעמדת ומעמידה פני תורן (האם זה משל על מה שהיא קיבלה בלילה?). יעל מתוודה שזה מזכיר לה את הטיטאניק ואומרת שרק חסר לה איזה גבר חתיך כמו ליאונרדו די קפריו. אני במקום נועם הייתי נעלב. כשמגיע הזמן להיפרד, יעל מתוודה: "אני כבר מתגעגעת אליו, איזה בנאדם מדהים, שורד אמיתי בכל רמ"ח איבריו" מה שמוכיח סופית, לכל מי שלא היה בטוח, שהיא אכן בדקה כל איבר ואיבר באותו לילה. העיקר שיהיו בריאים. נועם מתחיל לראות פרפרים ודגים (וכבשים ועיזים?) והמום מעצמו שהוא שם לב לכל הדברים האלו פתאום. גם אני המום שהוא לא הפך לילד טבע, כששחר הייתה שם.

חזרה במחנה

מושון עובר לנאומים חוצבי לבבות על חלומות, כאילו הוא היה לפחות מרטין לותר קינג: "היה לי חלום. והגעתי לגמר הגדול וניצחתי את כולם, אבל לצערי זה היה רק חלום וכשהתעוררתי הרגשתי שזה כמו חלום בלהות, אולי אני דרמטי מדי אבל ככה אני מרגיש". מושון קורא לזה דרמטי מדי, אני קורא לזה הזוי, חי באשליות, קשה קליטה - אתה הפסדת, תפסיד ותמשיך להפסיד. משה ממשיך להאמין שהכול אפשרי ומנסה לשכנע את דן להצביע למרינה. דן אומר לו שקשה לו איתו ושכואב לו אבל הוא חייב להיות איתו דוגרי ושהכי קל היה לו למרוח אותו (כמו שהוא עשה עד עכשיו), אבל שהוא צריך לחשוב מה הכי טוב לו, עם מי הכי כדאי לו להיות בגמר. משה אומר "הערצתי את דן כשהוא היה כן איתי" ומיד מוסיף "איזה הערצתי ואיזה נעליים", מה שגורם לי לחשוב שאולי מושון הוא בי-פולארי והחצי השני שלו נבון, חכם, מוצלח, כישרוני, חזק ובעיקר מזהה את מי שמסבן אותו (דן). אבל אל דאגה, גם המחשבה הזו עברה די מהר, בכל זאת מדובר במושון. דן ומושון עוברים למים ומתחילים להגיד שזה נראה להם כאילו הם שבע שנים שם ואני קצת הזדהיתי עם דבריהם, כי מאז שנשארנו רק עם חברי ג'יבארו, כל פרק מרגיש כמו שבע שנים.

משה שוב מזכיר לנו שהוא לא זכה בכלום (אפשר לחשוב שהיינו צריכים תזכורת, הרי לא כולנו קשים כמו מושון) ואומר שהוא לא זכה בשום אתגר, לא ניצח בכלום, לא קיבל 100 וגם לא 90. מושון אומר שהציון שלו הוא כמו בתיכון, 70+ ואני רק תוהה אם הוא לא התבלבל עם הגן בו הוא נשאר עד הצבא?!

אתגר הכוח המיותר

הפעם אפילו ההפקה הבינה שמדובר באתגר די מיותר, אז היא החליטה לתת לאנשי ההפקה הזוטרים ו"עבדיהם" הקריביים, להכין כתובת אש שתתאר את מה שהם חשים ואת מה שכנראה גם הצופים חשים. הם בונים כתובת אש "הצילו" וזה מתאים לכולם כמו כפפה:  ההפקה מנצלת את זה לפרסומת לא סמויה נוספת לשירותי החילוץ של חברת ביטוח אחת, דן שמבין שהוא עומד לנצח גם באתגר הזה, מרגיש שזה מתאר במקומו את מה שהוא מרגיש מול שלושת האימבצילים איתם הוא חולק את ימיו באי, מושון חושב שזה סופסוף יציל אותו מעצמו ויביא לו את הניצחון ומרינה ונעמה איך לא, חושבות שבא להן להיפטר האחת מן השנייה. אחר כך נותנים לארבעת הילדים המוגבלים לשחות עם גלגלי הצלה עד החוף, נותנים למשה להוביל קצת כדי לתחזק את האשליות שלו ולדן לנצח ולעשות סיבוב במסוק שמחלץ אותו ולראות מהאוויר, איפה הם שרדו, למשך כמעט 50 יום. בכל מקרה דן זוכה בגרזן הכוח הכפול ועכשיו יש לו גם חסינות וגם כוח כפול. משה אומר "רציתי לרוץ, לברוח, להתחבא, לקבור את עצמי בתוך האדמה" ואני מצטער שהוא לא עשה את זה. דן מתרשם מהמאמץ שמשה השקיע במשימה ואומר שאם הוא היה עושה את זה בכל המשימות הוא היה זוכה בהן ואני די בטוח שגם אז הוא היה מפסיד. דן מחליף את משה ומספר לנו גם הוא על החלום שלו "היה לי חלום. להגיע למועצת השבט עם שרשרת חסינות וגרזן. הכוח בידי" ואני רק תוהה למה הוא לא ביקש מההפקה שתסדר לו את זה עוד קודם, אם נועם קיבל כבשה ללילה, דן היה מקבל מה שבא לו.

משה פונה לנעמה ושואל אם יש סיכוי שהיא תצביע למרינה. בפעם הראשונה נעמה לא נגררת אחרי הרצון להוכיח שהיא הכי חזקה ואומרת לו לא. היא גם מסבירה שאין לה שום סיבה לעשות זאת וכאילו זה לא התעללות בילד המוגבל היא גורמת למשה לחשוב שבעבר היה לו סיכוי ושואלת למה הוא לא פנה אליה קודם ולמה הוא סמך רק על דן שישמור עליו. כדי להחמיא לעצמה קצת כהרגלה, היא מספרת לנו שהיא לא הייתה אף פעם קרובה למשה ושהוא פחד ממנה וחשב שהיא אישה חזקה. הצד הבי-פולארי הפיקח של מושון מציץ שוב לרגע ואומר שאולי הוא עשה טעויות (אולי???) ושאולי הוא היה צריך לחבור לעידן ושחר (אולי??), אבל מיד הוא חוזר לעצמו ואומר שאז שבט גי'בארו היה מתייחס אליו כמו בוגד. ואני תוהה מה יותר טוב? בוגד או נגרר על זמן שאול שהקול שלו בכיסם?. משה מסכם "נכון שאנשים הרימו גבה ועדיין מרימים גבה על איך הגעתי כל כך רחוק במשחק אבל איפה הם ואיפה אתה. אני לא סותם את הגולל על המשחק. יום אחד אתה למטה ויום אחד אתה מלך אבל בסופו של דבר אלוהים יחליט". לצערי, אפילו אלוהים לא יעזור לך מושון.

מועצת השבט

דן עם חסינות וכוח כפול, מה שהופך את המועצה לדי מיותרת, כי כל מה שנשאר זה לראות מה דן החליט, אבל גם לזה כבר התרגלנו מה שמעיד יותר מכל כמה נמוך ההצגה הזו התדרדרה. זוארץ מזכיר לארבעת הדפוקים שהמושבעים יחליטו מי עולה לגמר, מה שמיד גורם למרינה להתחיל ללקק להם. תמיד אמרתי שהלשון שלה הכי מאומנת. היא כמובן זורקת עליהם את כל המילים האהובות על סבאנה ואומרת ש"הגוף זועק כבר לעזרה אבל הראש לא יודע מה לחשוב" או בקיצור התחת שלי כבר נוצל מינית יותר מדי והראש גם ככה לא פעל אף פעם. היא מוסיפה (זה החלק של הליקוק, תקשיבו טוב) "אני כל הזמן חושבת אם מגיע לי, אם אני ראויה... אני מקווה שגם חבר המושבעים יחשוב שאני ראויה" ואני תוהה אם היא עד כדי כך טיפשה שהיא חושבת שהם ישכחו שהיא רעה, נצלנית ויהירה רק בגלל שהיא השתמשה במילה האהובה עליהם "ראוי".

משה ממשיך לספר לנו על החלום שלו לזכות בחסינות ואפילו מגדיל לעשות ונואם נאום ניצחון "תודה למשפחת ג'יבארו ומשפחת דן שהביאוני עד הלום. עשיתי את זה אולי לא בדרך הכי נקייה שיש אבל אני גאה בדרך הזו. אבל אני מאמין שאני יכול להישאר עדיין." אתם חייבים להודות שזה קורע מצחוק ששם המשפחה של משה הוא דן ולא ממש ברור למי הוא הודה למשפחתו או למנו.

נעמה נשאלת את מי היא הייתה רוצה איתה בגמר והיא אומרת שאת דן ואז כדי שמרינה לא תקום ותחנוק אותה היא מוסיפה שהיא דן ומרינה קורצו מאותו החומר (חרא חומר) וזו הסיבה שהם התחברו וזו הסיבה שהם הגיעו כל כך רחוק. את משה היא מסבירה, היא לא ממש סופרת, כי הידיים שלו נקיות מדי (בינינו, כולם לא סופרים אותו, מה חשוב התירוץ?). דן מספיק להודות למשה ואומר שאם הוא לא היה מצביע כמו שהוא הצביע, אז הוא לא היה פה אבל זה רק כי דן נוהג לתת איזה מחמאה קטנה לפני בוא הסכין. משה שנשאל מה עוד נותר לו להגיד אומר את זה בצורה הכי טהורה שיש, "דן, תעשה טובה". דוגרי, רגע מרגש.

אז פונים לדן, הוא מספיק לספר לנו שהוא חייב לכולם ולא רק למשה (כדי שמשה יירגע עם התקוות שווא שלו) ושלדעתו המושבעים אמנם פגועים ממנו אבל גם יודעים להעריך את מה שהוא עשה במשחק ואז ברגע הכי יהיר של דן עד כה בסדרה, הוא מכריז שלא איכפת לו מי יהיה איתו בגמר כי הוא ינצח את כולם. הוא אומר שאם נעמה אמרה שהיא רוצה לעמוד מולו בגמר כנראה היא רואה חסרון שהוא לא רואה. האמת, זה לא חדש, גם אנחנו רואים לא מעט חסרונות בדן שהוא לא רואה.

אז מגיע הקטע של הפרק מגיע ונעמה אומרת "יש לו חסרון אחד גדול שיכול לשמש את כולנו.... השם משפחה" או בקיצור קוראים לו מנו, מנו מנו מנו, והוא מליינו מנו מנו מנו. דן כמובן מוחה במיידית ואומר שלנעמה אמנם יש תיאוריה שהאנשים שיחליטו מי יזכה בגמר יבססו את זה על הרקע הכלכלי ונעמה מיד מוסיפה "כי הפרס הוא כסף". וואלה צודקת בגלל שזה כסף ייתנו אותו לבחורה הפחות אמידה למרות שהיא לא זכתה בכלום, עצבנה את כולם, חשבה שהכל מגיע לה, התבכיינה ונטשה ילד מאחור בלי להניד עפעף. או שלא...

דן מוסיף "אני גאה מהמקום שאני בא ממנו,שום דבר לא גדל על העצים, הכל היה בעבודה קשה. חלק שלי וחלק של אבא שלי... באמת אני אומר שאם בגלל זה אני לא אזכה...". זה בסדר דן, אם לא תזכה בגלל שתקעת לכולם סכין בגב, גם כן אין לך הרבה מה לעשות וגם אם לא תזכה בגלל שרימית כל הדרך אין לך הרבה מה לעשות וגם אם לא תזכה בגלל שכולם כועסים שההפקה הגנה עליך וגם אם בגלל שנועם יחזור ואותו אוהבים הרבה יותר מאותך. בקיצור, שב ושתוק.

המושבעים שואלים את דן מאיפה הביטחון והוא מסביר שליד האנשים שנמצאים איתו כרגע ברור מי עשה, מי בנה, מי תפס דגים, מי העביר אש וכו'. הוא אמנם שכח עוד כמה דברים שהוא עשה כמו לשקר ולתקוע סכינים בגב, אבל דוגרי, הוא דאג (בעזרת ההפקה) שיישארו לידו שתי נשים דוחות כל כך, שלידן, אפילו הוא נראה טהור וראוי.

מגיעים להצבעה ומשה עף, החלום נקטע, משה נשאר מחוץ לארץ המובטחת ונשלח לאי המתים.

בפרק הבא

משה מגיע לאי המתים

נועם מה מסביר לו את החוקים

משה שואל אם הם עושים הורדות ידיים על מי יחזור

נועם מסביר לו שיהיה מדובר במשימה

משה שואל "אז מה, אני צריך לנצח אותך? איך אני אנצח אותך?"

הקטע מדבר בעד עצמו, כל מילה מיותרת. לא קולט אבל ריאלי.

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו

הישרדות, פרק 30 - הישרדות, ראשומון סטייל

ראשומון הוא סרט קולנוע נודע של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה, שהופק בשנת 1950. הסרט מתאר פשע של אונס ורצח מבעד לעיניהם של ארבעה עדי ראייה. הארבעה מעלים מזיכרונם את הפשע. ארבעת העדויות סותרות זו את זו והצופה אינו מסוגל לגלות את האמת, ובפרט אינו מקבל תשובה ברורה לגבי נסיבות המוות: האם היה זה מוות בדו-קרב, רצח או התאבדות? המוות הוא נתון אובייקטיבי, אך תיאור נסיבותיו סובייקטיבי לחלוטין ומשקף את הפרשנות שנותן למאורעות כל עד ראייה (שהוא גם שותף למאורעות).

בעקבות הצלחתו של הסרט משמשת המילה "ראשומון" לתיאור סיטואציה שבה אי אפשר לרדת לחקר האמת עקב עדויות סותרות הניתנות על ידי עדים המדברים מנקודות מבט שונות

מכיוון שהסדרה הפכה לצפויה ומשעממת החלטתי לתת פרשנות לפרק זה של הישרדות, בסגנון ראשומון. הרי ברור שכמעט כל התרחשות בפרק, יכולה להיות מתוארת בצורה סובייקטיבית ומנוגדת לגמרי, על ידי המשתתפים באותה סיטואציה. ואם מדובר בראשומון, מהי האמת? את זה אני אשאיר לכם להחליט שהרי מי באמת יכול לדעת מה האמת בסדרות הריאליטי? את זה כל אחד מחליט לעצמו...

נעמה נזכרת במועצת השבט הקודמת, בה השם שלה הופיע פעמיים לאחר שיעל ומשה הצביעו לה. היא מספרת שהלב שלה (איזה לב בדיוק?) ירד לתחתונים ושהיא הייתה בטוחה שדן תקע לה סכין. היא מוסיפה שהיא חייבת למשה כבר פעמיים על שרשם את שמה ושיש לו מזל שהיא אוהבת אותו (גם את הבן שלך את אוהבת ותראי מה יצא מזה, לא נראה לי כמו מזל גדול). דן אומר שאף פעם לא הייתה לו ברית עם משה הם דיברו על להיות יחד בגמר אבל לא הייתה לו ברית איתו. משה אומר שדן כבר ישלם על זה ומוסיף "דן שיקר לי. אמנם הוא הציג את זה באופן ידידותי, אבל הוא שיקר". דן אומר שמשה לא פראייר בגלל שהוא נשאר שקט והעריך את התקדמותו במשחק ולא חפר לו על למה הם העיפו את יעל. נעמה מוסיפה "משה הכי מסכן. כל פעם מחרטטים אותו. אומרים לו לשים פתק של מישהו ואז הוא צריך לעמוד מולו".

גרסת הראשומון: משה - דן אמר לי להצביע לנעמה, מסתבר שהוא לא טיפש כמו אלכס ונועם ששיקרתי, אשקר ואמשיך לשקר להם. בנוסף, הוא הציג את השקר באופן ידידותי ואני מאוד התאכזבתי שהוא לא הציג את זה באופן חברי ואוהב, הייתי בטוח שהקשר בינינו הוא קשר חברי ואוהב ולא סתם ידידותי ושקרי. דן - משה הזה לא פראייר של אף אחד אחר חוץ משלי, בגלל זה הוא לא כעס כשהחלטתי להעיף את יעל, ממילא מה שאני מחליט טוב בעיניו ואם לא שימצוץ, הטיפש. בכלל, מי עשה איתו ברית, לא זכור לי שעשיתי ברית פה באי עם מישהו, בטח לא עם גיא, או משה, או נועם, או קפון או יעל וגם לא עם נעמה ומרינה. נעמה - משה הזה, חצוף, רק בגללי הוא עוד במשחק, נמאס לסחוב אותו על הגב שלי, אני אראה לו מה זה.

משה מתחיל לנהל שיחה עם נעמה על דן בה שניהם מנסים להשחיז את האנגלית שלהם. משה מסביר לה שזה מסוכן להגיע עם דן לגמר. נעמה אומרת לו לא להתייאש ומשה אומר "אני מקווה שהפט ליידי וויל קיפ און סינגינג ביקוז...". בשלב הזה הוא כבר עבר לעברית כי שבע מילים באנגלית זה המון. נעמה אומרת שמשה צודק כי אם סבאנה רואים בדן כזה "הירו" זה דורש מחשבה. נעמה שילבה רק מילה אחת באנגלית, כי להבדיל ממשה היא מודעת למגבלותיה.

גרסת הראשומון: משה - נעמה בכיס שלי, אני הולך סופסוף לטעום את טעם הנצחון, נגמרו המשחקים, אני הולך לנצח. אני אאלץ להיפטר מדן, אהובי והאח שלי בשבט, אחרי שכבר נפטרתי מהאב הרוחני אלכס והאח השני שלי נועם. נעמה - מסכן משה, גם אני מחרטטת אותו וגם לי אין טיפת חרטה על זה.

אי המתים

יעל מגיעה ומיד מספרת לנו על הטוויסט של הרגשות שהיא עברה ועל כך שהיא נזרקה לאושר עילאי איך שהיא ראתה את נועם. נועם אומר שהוא התגעגע לחום אנושי (עם דגש על האנושי, מישהו עדיין לא משוכנע שהוא חגג על העז?) ובעיקר ליעל שהיה לו איתה חיבור אמיתי. נועם שוב משוויץ בדברים שבנה ובעיקר בכסא. יעל שואלת אותו אם היא רזתה והוא אומר "בטח שרזית". יעל מתלהבת מהנדנדה ואומרת שיש שם את כל האמצעים לביחד ושבא לה להישאר איתו וחבל שזה לא יכול לא לבא אחד על חשבון השני. נועם נזכר שעליו להירגע ולהיות ממוקד במשחק ובאתגר הקרב נגד יעל.

גרסת הראשומון: נועם - סופסוף הביאו לי נקבה. קצת דומה לכבשה כדי שלא אתגעגע ללילה, אבל עדיין נקבה. הייתי צריך להראות לה את כל מה שבניתי ואת כסא המלך כי נשים אוהבות גברים בעמדות כוח וגם לשקר לה קצת ולהגיד לה שהיא רזתה כי אמא אמרה שזה עוזר להשכיב נשים. עכשיו אולי אני אקבל משהו הלילה. קצת חבל שמרינה לא הגיעה במקומה, זה היה הרבה יותר קל ויכולתי לוותר על כל המשחק המקדים הזה. יעל - אני מאוהבבבבבבבבבבת, נראה לי שהוא אוהב אותי ברגשות אמיתיים הוא אפילו חיבק אותי והרגשתי משהו מוצק שם למטה, אולי הוא גם נמשך אלי, אולי נתחתן, אולי נשאר על האי הזה לנצח ונוליד קאריביים קטנים ומתולתלים בטנגה.

משימת הפרס

משימת הפרס האחרונה ומשה אומר (כרגיל) ש"זה הזמן לנצח לנצח לנצח. חשוב לי מאוד לזכות פעם אחת במשימה". במשימה זו על השורדים לצלול ולהוציא מספרים מ1 עד 10 כאשר ככל שצוללים יותר עמוק המספר גבוה יותר. סה"כ הם צללו ארבע פעמים כאשר המטרה הייתה להיות בין שלושת הראשונים אבל לא להיות ראשון, כי מי שמנצח בסיבוב הראשון צולל בסיבוב השני עם מצוף קשור למותניו. הזוכה יזכה בספרייט קר ובשיט על יאכטה וארוחה עם עוד חבר שבט שהוא יבחר.

מרינה נבחרת לצלול ראשונה ומאפשרת לדן ונעמה להישאר כל הזמן צעד מאחוריה. כבר בצלילה הראשונה של נעמה, דן מציע למרינה לעשות איתו עסקה ולוותר לו ואז הוא ייבחר בה לבא איתו. כשנעמה חוזרת היא רומזת לו ב"עדינות" שאם הוא לא ייקח אותה זה הסוף שלו. הוא מנסה להתחמק בטענה שהיא נשואה וזה שיט רומנטי אז לא נעים. היא כמובן אומרת לו שאין סיכוי שהתירוץ הזה יעבוד עליה (או בקיצור גם את הבעל אני לא סופרת). דן אומר למרינה שהדיל ביניהם מבוטל בעודה חושבת עדיין אם להסכים או לא (היא חושבת לאט, הסתומה). זה כמובן מוציא אותה מהכלים וגורם לה להרוס את המשימה, לטענתה כי מרוב אטרף היא שכחה את האסטרטגיה. מרינה עוד מספיקה להגיד שמרוב תככים דן משגע הופך את כולם שם למשוגעים והם רבים אחד עם השני. (סופסוף הבינה משהו). ומה עם משה? הוא לא מצליח להוציא שום מספר בצלילה הראשונה למרות שהוא מתכוון לנצח לנצח לנצח ואומר לנו שאם הוא רק היה מתאמן הוא היה נותן פייט (לדעתי אפילו העז לילה הייתה מנצחת אותו בזה). משה עף לא לאחר שהוא מבטיח שבאתגר הבא הוא מנצח (יה רייט).

לסיבוב השני עולים מרינה שתצלול עם מצוף, דן ונעמה. מרינה לא מצליחה לצלול עם המצוף עליה ובין נעמה ודן יש שוויון גמור, שניהם מוציאים את כל המספרים הגבוהים. הם עושים סיבוב נוסף עם מצוף עליהם ושניהם מוציאים 10 ואז קושרים להם שני מצופים ודן זוכה בפרס. הוא כמובן בוחר בנעמה בלי לחשוב, דוגרי, גם בגלל שהיא נתנה לו פייט. מרינה כמובן מתרגזת עוד יותר ואומרת שהיא לא יודעת להפסיד.

גרסת הראשומון: מרינה - אני לא יודעת להפסיד אבל אני עדיין הכי דומיננטית פה. זה ממש לא חוכמה לתת לי לצלול עם מצוף אחד מאחורה כשיש לי שניים גדולים מקדימה, זה הוציא אותי מאיזון ולכן דן ניצח אותי. בכלל, היה לי קשה לחשוב ככה, הייתי עסוקה בלחשוב איך אני נראית עם שלושה מצופים ולא הייתה שם מראה אז התחרפנתי על דן. נעמה - גם לי יש שני מצופים ועוד מצוף לא הפריע לי בכלל, סתם בכיינית המרינה הזו, תינוקת  לוזרית שלא יודעת להפסיד בכבוד. מגיע לה, בי היא נלחמת?. משה - רק בגלל שמידת הנעל שלי 45.5 לא יכולתי לנצח אבל אני בסוף אנצח ואמשיך לנצח.

הפרס

נעמה ודן יוצאים לשיט וארוחה. דן ישר משוויץ שהוא יודע איזה יאכטה זו, קטמאראן 410  ואומר "אני סקיפר, אני איש של הים". נעמה מתחילה ללהג איך הם עברו מחיים של עוני לחיים של העשירון העליון. דן אומר לנעמה שבלי קשר לזה שהיא כאן זה הכי פחות מלחיץ. נעמה מצטרפת למחמאות לעצמה ואומרת לו שאם הוא היה לוקח את משה הוא היה לחוץ ואז מוסיפה "דן הוא גו גטר כזה, הוא דומה לי" מה שמעלה את התהייה שלי מה פתאום היא החליטה ללכת הפעם על שתי מילים באנגלית, אולי היא מחכימה?. דן נזכר שהוא כבר השמיץ את כולם חוץ ממשה אז הוא אומר שנמאס לו שהוא לא מנצח בכלום ולא מתאמץ ומוסיף בעדות שבגמר הוא יכול לקבל את קולות האמפתיה. נעמה ודן מדברים על מרינה ועל זה שהיא במוד תחרותי מאז שמושיק שאל אותה אם היא התקדמה בגלל נתונים הגופניים שלה. נעמה ודן יושבים ונהנים, אוכלים ונכנסים למוד רומנטי אז כשמגיע שלב הקינוח נעמה מאכילה אותו עם המזלג שלה ואני נאבקתי קשות באינסטינקט ההקאה המתבקש. אם כי הם די נועדו האחד לשנייה.

גרסת הראשומון: דן - פתאום הבנתי שזה שנעמה חושבת שרק בגללה אני פה זה דווקא טוב ושצריך להמשיך לטפוח לה על האגו, בגלל זה הייתי נחמד אליה, כשהיא הגישה לי את הקינוח עם המזלג כמעט הקאתי, אבל אסטרטגיה זה מעל הכל ועוד כשאנחנו על יאכטה כמו של אבא. נעמה - דן דווקא נחמד, אולי הוא יעשה לי ילד חדש? אולי הילד שלי פשוט לא יסלח לי? לא בעצם זה יהיה מובן לו, הוא בטח יהיה גאה באמא שלו ובכל מה שהיא עשתה על האי. אני הייתי אמא טובה, אני אהיה אמא טובה ואני אמשיך להיות אמא טובה.

בינתיים במחנה

משה נרדם ומרינה מתחילה לבכות בגלל כל מה שהיא עברה על האי ומהתרגשות שהיא הגיעה עד פה. היא מדברת על כמה גאה היא צריכה להיות ש16 כבר עפו והיא הגיעה לרביעייה. משה מתעורר ולא מבין למה מרינה בוכה, הוא קם לעודד אותה, יושב לידה ושם יד על כתפה. הם מדברים על כך שמדובר בעצב מהול בשמחה. עבור משה זה היה השיא של חייו והוא כמעט גמר אבל כדי שנחשוב שהוא עדיין משקר וממשיך לשקר, כשמרינה שולחת אותו לישון הוא חוזר לישון ואומר שלמען האמת אין לו כוח להתעסק עם מרינה עכשיו, שהוא רוצה לישון ושנמאס לו לנחם אבלים.

גרסת הראשומון: מרינה - משה שם עלי ת'יד וזה הזכיר לי את החום והקרבה שכל כך חסרו לי, כמעט וקפצתי עליו אבל אז הדמעות קצת התייבשו ושמתי לב שזה משה. אפילו לי יש גבול אז שלחתי אותו לישון ולמזלי הוא הסכים. משה - סופסוף קיבלתי קצת מין על האי אבל קצת נעלבתי שמרינה לא אמרה לי בסוף שהיא נהנתה. אני מרגיש שאנחנו קצת מתרחקים לאחרונה, היא רואה בי קול וזה הכול.

דן ונעמה חוזרים ומשה ומרינה בקושי בקושי מצליחים לזייף פרגון. זה גורם לדן ונעמה לספר כל פרט ולהם לאכול את הלב עוד יותר. דן מספר שהם היו על קטמאראן ומרינה עוד יותר מתבאסת כי "זה הכלי שייט הכי סקסי שיש". נעמה מספרת ש"הם נורא פרגנו, לא ראיתי בעיניים שלהם אפילו הבזק קטן של קנאה". משה מעיד בעצמו "קנאה, הייתה קנאה. כל אחד היה מקנא אחרי 46 יום בלי אוכל והם אכלו מספיק בשביל גדוד בשלוש שעות".

גרסת הראשומון: דן - מרינה אומרת שיאכטה זה סקסי ואני בזבזתי אותה על נעמה? נעמה - איזה כיף היה על היאכטה, דן צריך להגיד תודה שהוא עוד פה ואפשרתי לו לנצח אותי באתגר הפרס ולקחת אותי לשייט. בלעדיי הוא לא היה זוכה בזה. משה - הארוחה של דן ונעמה שהספיקה לגדוד הזכירה לי את ימי כטבח בצבא. או שהייתי נהג? מפעיל ממטרות? מי זוכר. בכל מקרה עכשיו הם רק דיבורים, אחר ישאני אנצח באתגר הבא זה יסתום להם את הפה.

כולם מחליטים לסדר ולנקות את המחנה כי יש גבול לג'יפה (בדיוק כשהסתכלתי על מרינה וחשבתי שאין גבול), באופן מפתיע נעמה משתתפת במאמצים ואילו מרינה היא זו שמתעצלת, ממשיכה לישון ונוחרת בעוצמה גבוהה (מה שמעלה אצלי את התהייה, איך יש לה בעיות נשימה עם ריאות כמו שלה). נעמה דן ומשה באים לחזות במרינה נוחרת, נעמה עושה תנועות ניצוח על תזמורת עם הידיים ודן רץ להביא מסור, משה רק מצחקק מאחור.

גרסת הראשומון: נעמה  - עשיתי תנועות של מנצח על תזמורת כדי לסמל את הניצחון הקרב שלי. דן - ניצלתי את העובדה ששני הטיפשים לידי יחשבו שאני מסמל את קולות הניסור של מרינה, אבל בפועל היא מעצבנת אותי כבר המון זמן, זו ההזדמנות שלי לנסר אותה. משה - אני לא מבין למה היא נוחרת בלעדי, עוד פעם לא משתפים אותי, עוד פעם אני נשאר בחוץ?

מרינה קמה ודן מזמין אותה לבוא לדוג איתו דגים ומתנצל אם הוא פגע בה. היא אומרת שהוא לא יודע כמה היא סופגת ממנו והוא אומר שהוא סופג ממנה לא פחות. הם משלימים ותופסים יחד שני דגים מה שלטענתם מזכה את קוריצה בעוד יום של חסינות. משה אומר "מה ביקשתי בסך הכל מתחילת המשחק, להרגיש כמו מנצח פעם אחת. אני מקווה שבמלחמה הגדולה אני אנצח, בלהיות השורד האחרון. אני מאמין שהגיע יומי, נגמרו כל המשחקים, נגמרו כל השטיקים היום אני אקח חסינות. אני לא רוצה, אני לא מקווה, אני אקח!". מביאים את דואר האי ונשמע למשה שמדובר בתחרות ריצה מה שלטענתו נותן לו סיכוי לנצח. דן והוא מחליטים להתחרות בריצה ומראים לנו את החצי הראשון איך דן מוביל עליו ובדרך חזרה משה מוביל פתאום ומנצח. נעמה אומר שמשה ניצח, ומדגישה הוא ממש ניצח (כנראה הייתה צריכה להגיד את זה פעמיים כדי להאמין).

גרסת הראשומון: דן - הכול אסטרטגיה. הקול של משה נהיה לא בטוח אז נתתי לו לנצח כדי שירגיש טוב. נעמה - שוב פעם מחרטטים את משה, מסכן. עכשיו גם ההפקה שונאת אותו וביימה תחרות ריצה כדי שייצא שהוא בכל זאת ניצח וזה יתאים להם לפרומו. מרינה - אם משה ניצח את דן, אז בטח שאני הכי דומיננטית פה.

משימת החסינות

הפעם על השורדים לעבור מלול מכשולים שבצידו השני פאזל בן 15 קלפים עם ציורים שונים עליהם. עליהם לזכור כמה שיותר, לחזור חזרה ולבנות את הפאזל באותו סדר בנקודת ההתחלה. הראשון שישלים את הפאזל ינצח ויזכה בחסינות. למשה זה נראה כמו עוד תחרות ריצה ולכן הוא היה בטוח שאפשר לנצח את דן כי "הוא לא סופרמן, הוא לא רובוט הוא בסה"כ בן אדם, בן תמותה כמוני. גם אותו אפשר לנצח". דן עובר את המסלול הכי מהר ומחליט לזכור חמישה קלפים כל פעם, נעמה ומשה מחליטים לזכור כמה שיותר ולנסות בפעמיים. מרינה בכלל לא מצליחה לעבור אל הגשרים על המים ומחליקה כל הזמן, מורידה נעליים ועדיין מחליקה ונחבלת או בקיצור, התחפשה למושון. הבעיה הייתה שדן הספיק לרוץ שלוש פעמים לפני שנעמה ומשה רצו פעמיים, אפילו אם הם באמת זכרו את הכל בפעמיים, הוא הקדים אותם וניצח. בדיוק כשהוא השלים את הפאזל, שניהם הגיעו. משה אומר שהוא הגיע בסה"כ שתי שניות אחרי דן והיה מדובר בתחרות ריצה והוא טוב בריצה. נעמה אומרת ששוב היא הגיעה שנייה ושוב לא סופרת את משה כשהיא  מסכמת "שוב הגעתי שנייה, אני השמעון פרס של התחרות. אבל בוא נהייה אופטימיים הוא נשיא עכשיו". דן כמובן מזכיר לנו שנעמה כל הזמן מדברת על כמה קרובה היא הייתה אבל משה היה קרוב לא פחות שלא נחשוב לרגע שנעמה אכן דומיננטית.

גרסת הראשומון: דן - האסטרטגיה שלי של להשאיר רק את החלשים ממשיכה לעבוד. אני כבר מריח את הצ'ק. משה ניצח גם את נעמה וגם את מרינה, מי ייתן להן לזכות?! בכלל, נעמה שוכחת ששמעון פרס ניצח רק כשנתנו לו לנצח ושרק אם אני אתן לה לנצח יש לה סיכוי. נעמה - שמעון פרס נשמה, שמעון פרס נשמה, שמעון פרס נשמה... משה - אם רק יתנו לי להתאמן במשימה שתיערך עוד שישה שבועות אני אנצח. הא יש רק עוד שבועיים עד הגמר? טוב אז שיתנו לי שמונה שבועות להתאמן ואני מנצח. מרינה - הייתי אלופת טניס, כשיש גשם מפסיקים את המשחק, פלא שטבעתי בשלולית?!?

בפרק הבא - נועם בועל כבשה, דן רב עם התחת של המדינה, משה כרגיל בקרב של חייו (ויהיה בקרב של חייו וימשיך להיות בקרב של חייו וימשיך וימשיך עד שימות) ואתגר כוח מיותר שיהיה כנראה מיותר כי דן עם חסינות.

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו

הישרדות, פרק 29 - אפילו בזה משה הפסיד !

תסלחו לי אבל אני נאלץ שוב להתחיל עם קלישאות, כי זה פשוט מתבקש. אין חדש תחת השמש, הכתובת הייתה על הקיר וה"כבשה" האדמונית של האי הובלה כצאן אל הטבח. אבל מכיוון שזה היה צפוי כל כך, כנראה לכל אדם שרואה את התכנית (ובטח גם לאלו שלא), אני רוצה להתרכז דווקא בהפסד של משה, דווקא במגרש הביתי שלו. אתם בטח תוהים על מה אני מדבר?! שהרי הוא הפסיד כבר בכל החסינויות, אתגרי הפרס ואתגרי הכוח הכפול, אז מה כבר יכול להיות חדש בהפסד נוסף שלו? אבל אני מדבר על משהו אחר בתכליתו:

למרות שהיה מדובר בקרב קשה, למרות שמרינה חושבת מהתחת, נעמה חושבת מהשתלים וגיא סתם עילג בצורות קיצוניות, עדיין, לאחר קרב קשה והתמדה אינסוף, משה החזיק ללא עוררין בתואר הטיפש הכי גדול במשחק ויכול היה לפחות ליהנות מניצחון אחד קטן לרפואה. אבל כל זה כבר מאחורינו, כאשר יעל לקחה איתה את מה שהיא מכנה בטעות תמימות ואנחנו מכנים טיפשות גדולה והשאירה את משה מאחור כשהיא מאכילה אותו אבק ולא לוקחת שבויים. אז נכון, משה עדיין יותר משעשע ממנה בטמטומו, אבל אין ספק שאת התואר הוא הפסיד והוא נשאר שוב עירום אפילו מהדבר שנראה לגמרי כאילו הוא בכיס שלו. האמת שליבי איתו ואם יש דבר אחד שאפשר להתעודד ממנו זו העובדה שלמשה יש עכשיו לפחות עוד שני פרקים כדי להחזיר לעצמו את התואר, מבלי שהכבשה החלולה תפריע לו. בהצלחה !

מעבר לסיפור קורע הלב הזה, קיבלנו הרבה מאותה מנה, שההפקה בישלה לנו בכמה פרקים האחרונים. אי אפשר שלא להגיד שזה היה צפוי מדי, מוכר מדי ושדי נמאס לראות פרקים שנראים ממש כמו קודמיהם - שום הפתעות, שום התפתחויות, פשוט כלום.

בתחילת הפרק אנחנו עדים ליכולותיו של מושון, שנאבק כנגד קוקוס ללא הצלחה ומסכם את כשלונו בפתיחתו במילים "פאקינג קוקוס". זה לא מונע ממנו להגיד מיד אחרי זה שהוא קיווה לקחת את החסינות ושהוא עוד לא השאיר את החותם שלו על המשחק ושהוא עדיין לא מיצה אותו, אז אם הוא יעוף עכשיו הוא ירגיש פספוס. יש לי תחושה שגם אם ייתנו לו ארבעים שנה באי, הוא עדיין לא ינצח שום אתגר ועדיין ירגיש כל הזמן שהנה זה ממש מעבר לפינה. היכולת לחיות בכזו הכחשה מרשימה אותי כל פעם מחדש. יעל לעומתו בוכה עם דמעות ומספרת לנו שהיא רצתה את החסינות כדי שתוכל להישאר נאיבית ולהאמין למי שהיא בוחרת להאמין. גם כאן אי אפשר שלא להתפלא כמה חשוב לה להאמין לדן? האם מדובר בהתאהבות חדשה של יעל בגבר היחיד שנשאר על האי? (מושון לא נחשב).

דן ממשיך בתכנית שלו לזרות חול בעיני כל הסובבים, תכנית שיכולה כאמור לעבוד רק כשאתה מוקף במטומטמים. הוא משכנע את מרינה ואת נעמה שמעיפים את יעל ואת משה ויעל שמעיפים את נעמה. באופן לא מפתיע בכלל, זה מבלבל אותם עד כדי כך, שהרעיון להעיף את דן אפילו לא מוזכר וכפועל יוצא, דן יהיה זה שיבחר היום מי יעוף. מרינה דן ונעמה מבינים שיעל לא התלכלכה ולכן הגעה איתה לגמר פירושה הפסד, מה שמזכיר לנו שוב, שהמועד בו יעל עוד יכלה להציל את עצמה, היה רק כאשר הייתה לה הזדמנות לחבור לחברי סבאנה, עידן ושחר. גם את זה היא לא תבין, גם אם תחלופנה עוד ארבעים שנים.

דן לא שוכח מי המועמד הכי הפכפך במשחק ומחליט לסגור פינה עם מושון שמודה שהוא מפחד, כמו שהוא לא פחד מאז שנמני עזב את מכבי. עולם המטאפורות של מושון לא מפסיק להדהים אותי. דן מחזיר אותנו למציאות ומסביר שמושון עשה רק דבר אחד חכם במשחק הזה וזה לחבור אליו. דן יודע שהמוח של מושון פועל בצורה פשוטה - הוא הבטיח לו גמר, הוא טרם איכזב אותו, משמע מושון רגוע ויעשה מה שהוא יגיד לו. דוגרי, צודק. מושון מסכם את זה בדרכו המיוחדת "אני מאמין לדן כי לחצנו ידיים ולא לוחצים ידיים כל יום, כי הידיים שלנו מאוד מלוכלכות". נימוק משכנע כמעט כמו להגיד "אני מאמין לדן כי הוא עמד לידי והוא לא עומד לידי הרבה כי לא התקלחתי כבר ארבעים יום ואני מסריח".

אי המתים

באי המתים מתחיל קרב "מותח" בין שחר לנועם - הטלת כידון למטרה מצויירת בחול. הכידון שוקל הרבה וצריך לזרוק אותו גבוה כדי שיינעץ במטרה וזה כרגיל נותן לנועם יתרון. מדהים שאפילו מול שחר לא לקחו סיכון שהוא יפסיד חס וחלילה. בגלל שצריך להבין, שאמורים לזרוק את הכידון גבוה ולוגיקה כאמור זה לא הצד החזק של נועם, שחר מצליחה להישאר די קרובה אליו אבל מספיק רחוקה כדי לא לסכנו מה שמוכיח שוב שסוג האתגר הכריע את המערכה מראש. נקודת האור היחידה, הייתה באמצע האתגר כשנועם אמר "התחלתי להילחץ כי שחר תפסה את הפרינציפ, והכידון שלי לא רצה להיתקע". למה נקודת אור? משום שהופתעתי לטובה לראות שנועם יודע מילה מורכבת כמו "פרינציפ". מעבר לזה לא היה באתגר הזה שום עניין.

חוזרים לאי, דן הולך לשכנע את יעל שמעיפים את נעמה ויעל מתבאסת שהיא תאלץ לפגוע במישהי שהיא אוהבת מה שמוכיח שוב שאין לה מושג. כאילו זה לא מספיק היא ממחישה לנו מה בדיוק נתן לה את התואר, הטיפשה של האי על פני מושון ואומרת: "זה היה נראה לי מגניב להגיע עם דן לגמר. אחרי כל מה שעברנו, שדן רצה להעיף אותי כמעט בכל שלב, אני אגיע איתו לגמר. התלהבתי מזה". הסכין כבר בפנים, ורק לסובב אותו דן לא הספיק והכבשה עדיין בטוחה שהיא בדרך לסיבוב בלונה-פארק, איזה נעל.

נעמה ומרינה בפאראנויה שדן בוחש סתם בקלחת ולא מסתפק ביתרון המספרי שלהם על יעל ומשה. דן נשבע באמא שלו ובאבא שלו שהוא מצביע נגד יעל. הוא כבר ידע את זה לפני חודש בערך, אז מה מזיק להישבע? להבדיל ממושון אני די בטוח שהוא לא היה נשבע כך ואז מצביע הפוך. נעמה שראתה את הסרט של דן מהבית יודעת בדיוק מה הערכים עליהם חינכו אותו ואומרת "אני לא מאמינה לדן, הוא יכול לומר ברית של גולני ואז הביתה". בדבר אחד נעמה צודקת, גולני זה לפני ההורים!. דן מתעצבן שנעמה תופסת תחת ומזכיר לנו בדיוק מה היא עשתה בינתיים במשחק (כלום) ואומר שהיא חיה בסרט כאילו היא בשליטה.

אתגר הכוח הכפול

שוב פעם "מריחים" שדן ייזכה, אז שוב פעם זכייה באתגר מזכה באפשרות להצביע פעמיים לאותו מתמודד. במסגרת האתגר, קושרים את המתמודדים בכתפיים, זה לזה, בחבל שעובר דרך עמוד. עליהם למשוך כל אחד לצד שלו, להגיע לעמוד שעליו חצים ולקלוע שלושה חצים לסל שעומד על הרצפה. המאבק ייערך בשיטת ליגה כאשר כל אחד ייאבק נגד כל האחרים לפי תור. מי שיזכה בהכי הרבה נצחונות, יזכה בגרזן הכוח הכפול. מרינה שיש לה כבר חסינות לא ממש משתדלת לנצח ומפסידה בקלות לכבשה יעל ולדן. מושון החסון מצליח להפתיע ולנצח את כל הבנות ולהפסיד לדן מה שכרגיל גרם לו להרגיש שהנה הוא שוב קרוב לזכות (הסוף ברור לא?). אז מגיע הקרב בין נעמה למרינה שראינו גם בפרומואים. פתאום מרינה מתחילה להילחם ולא מוותרת בקלות. עשר דקות הן משכו האחת את השנייה בכל הכוח, קרעו את הכתפיים ואף אחת לא השיגה יתרון. נעמה תהתה ובצדק מה קורה פה ולמה דווקא נגדה מרינה נלחמת פתאום. חשבתי על זה והגעתי להסבר הבא: כנראה שהסיליקון משמש כמו מטען חשמלי שלילי ולכן כאשר מרינה ונעמה נפגשו, הוא דחף אותן לשני הכיוונים המנוגדים מבלי שהן בכלל רצו. זו לא אשמתן בכלל.

מרינה כרגיל ניסתה להסביר ומצאה את ההסבר המטופש ביותר שאתם יכולים להעלות על דעתכם: "הפייטריות שלי חזרה ולרוע מזלי זה נפל על נעמה". באמת חוסר מזל משווע, ממש במקרה זה נפל על חברתך הטובה נעמה. אני חייב להודות בשיא הרצינות שעד כה, כל הטענות של נעמה כאילו צריך לוותר לה, הביאו לי את הסעיף אבל הפעם, אני מסכים איתה. מרינה פאקינג הפסידה ליעל ומשה, אני אחזור על זה כדי שתקלטו, פאקינג הפסידה ליעל ומשה. אחרי אותן עשר דקות זוארץ נתן להן להתחיל מחדש ואז מרינה נזכרה לוותר. את נעמה זה העליב עוד יותר, היא הרגישה שזה זלזול שהיא פתאום מוותרת לה. מרינה כמובן נשבעה שנגמר לה הכוח. לסיכום, דן ניצח את כולם בקלות וזכה שוב באתגר הכוח הכפול. אתגר פיזי, לא נשאר אף אחד חזק, כבר אמרתי?

ולמקרה שמישהו לא מבין את משמעות הזכייה, למקרה שמישהו מהקוראים פה לוקה ב"יכולת" הלוגית של מושון ויעל, נותרו בדיוק שתי אפשרויות: הראשונה משאירה לדן את הבחירה בין נעמה ויעל (ואין ספק במי הוא יבחר) והאופציה השנייה היא להתאגד כולם כנגד דן. משום מה נעמה ומרינה חושבות שהמושבעים יעדיפו אותן על דן ואני דווקא די בטוח שאם שלושת המגעילים יגיעו לבדם לגמר, יתנו לדן לזכות כי הוא היה דומיננטי וזכה בחסינויות והוביל את השלישיה הזו. יעל ומשה כאמור ממשיכים לסמוך על דן בלי שום קשר לעובדות ולמציאות. לכולם יש את כל הסיבות להיפטר מדן ולכן זה לא מפתיע כלל, לאור העבר, שאף אחד אפילו לא העלה את זה על דעתו.

במחנה, דן מבין שמדובר בגנון וכרגיל מרגיש מאוים מהאימפולסיביות של נעמה. נעמה ממשיכה להרגיש עלבון מהויתור של מרינה יותר מאשר מהעובדה שהיא התאמצה רק נגדה. דן שולח את מרינה להתנצל והעניין נסגר למזלנו כשמרינה מבטיחה לה "עלי, ספא, מסאז', הילטון" (ומציצה?). אחרת ההפקה הייתה מראה לנו עוד חצי שעה מזה.

מועצת השבט

מועצה משעממת ומיותרת מתמיד. שוב פותחים את הריב של מרינה ונעמה (ואני חשבתי שלא יקדישו לזה עוד חצי שעה?!), מושון מספר כמה קשה להיות עם אותם אנשים 45 יום ולא שוכח מה הכי קשה "קשה לראות את הפרצוף שלי".גם אני כבר רואה את התכנית תקופה ארוכה שנראית לי כמו חודשים. אולי ההפקה תעשה ג'סטה ותטשטש את פניו של משה לפרק אחד?. מושון שמרגיש כמו מאהב ננטש, מנסה להעלות שוב את שאלת יחסיו עם דן וההתרחקות שלהם האחד מן השני. הוא גם מנתח בדיוק רב את יחסיהם: "אני ודן עלינו על מסלול של הערצה האחד כלפי השני", או בקיצור אני מעריץ את דן והוא מעריץ את הפתק שאני שם בכל מועצת שבט. דן כמובן לא מבין על איזו התרחקות מושון מדבר משום שהוא אכן עדיין מעריץ את הקלות שבה הפתק של מושון שייך לו. יעל מזכירה לנו את קיומה ואומרת שהיא תיעלב אם יצביעו לה, כי היא לוקחת את זה אישית ושהיא מאוד רוצה שהם יירצו שהיא תישאר. גם את תואר הילד הלא מקובל היא רוצה לגנוב למושון?

דן רק אומר שזה רגע קשה כי אין אנשים ספייר (אבל יש את עזרת ההפקה וזה שווה כפליים).

המושבעים שואלים את יעל למה לא מעיפים את החזק כשהם מתכוונים כמובן לדן, שאלה מיותרת כי כבר חודש היא לא קולטת לא תקלוט ותמשיך לא לקלוט. לפחות הפעם לא מדובר בשאלה קטנונית ומיותרת. כולם מצביעים מה שדן אמר להם ודן כמובן מצביע ליעל. יעל עפה מהאי. היא כמובן מכריזה בתדהמה שדן שיקר לה במצח נחושה (וואלה?) ומייבבת שאצלה זה לגמרי ברמה האישית, למה לא משה? למה לא מישהו אחר? למה אני ? בווווווווו הווווווווווווו.

התכנית נגמרת, עוברים ל"גם להם זה מגיע" וגם ליאור אשכנזי בוכה למה עשו לה את זה? למה? הוא להבדיל ממנה, קולט שעל אי המתים מחכה לה נועם, מיואש, מיובש שאפילו מעז הוא לא קיבל איזה עצם. למישהו יש ספק שיהיה פה איחוד לוהט ושיעל תצטער שהיא לא עפה קודם? לעומת זאת, אין לי אשליות שהיא לא תצטער שהיא לא חברה לעידן ושחר לברית, שהרי לא סתם היא קטפה את המקום ראשון, הכי טיפשה באי !!!

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו

פורים שמח עם אליל המין החדש

פורים שמח לכל קוראיי הנאמנים, ישנים וחדשים כאחד

לכבוד החג קיבלתי הוכחה שאפילו הבנות רוצות להיות כמו אליל המין החדש הכוכב שההערצה אליו במגזר היהודי נופלת רק מהאהבה חסרת הפשרות שמרעיפים עליו הפלשתינאים.

קבלו ויזואל

האשלייה המושונית הידועה קצת נשברת כשמצלמים מהצד השני

אבל לכבוד החג, בואו נסתכל על הצד המלא של הכוס ונשמר את האשלייה עוד קצת

חג שמח !

סייקו

הישרדות, פרק 28 - הילדים הלא מפותחים בגן

אחרי שבשבוע שעבר נכחד לו שבט סבאנה שכלל גם כמה אנשים מבוגרים יותר מנטאלית (לפחות עד שהם עברו למושבעים והתחילו לשאול שאלות מטופשות), נשארנו עם גן הילדים של שבט ג'יבארו או בקיצור השאירו את הילדים הלא מפותחים, לשמור על המחנה ולכן לא פלא שהפרק כולו היה גנון אחד גדול.

מכיוון שפורים בפתח, הילדים מדברים על תחושותיהם, לאחר שהעיפו את סבאנה לגן אחר, גן עם חדרים, מזרונים והרבה אוכל. דן אומר שהוא מרגיש כמו הויקינגים ונעמה בטוחה שככה נפוליאון הרגיש. משה בטח היה אומר שהוא מרגיש כמו אוסאמה בן לאדן. הילדה המנודה יעל, מדקלמת תכניות מלחמה ואומרת ש"עכשיו זה אחד נגד השני" (הבחנה מבריקה) אז אל תתפלאו אם בקרוב היא תתחיל לזרוק חול לעיניים או לצבוע את הילדים האחרים באי עם גירים. גם לילד הרשע דן יש דימויי מלחמה משלו "עכשיו זה לחתוך בבשר החי, לדקור מישהו קרוב". מישהו כאן עדיין חושב שהילדים לא מביאים לגן סכינים בכיס?.

בגלל שהחזרה הביתה מתקרבת, ההפקה מארגנת לילדים מצלמת וידאו כדי להכין מזכרות מצולמות. לאחר שכל מאמצי המשחק הדרמטיים של הילדים התבזבזו על העמדת פנים כאילו הם חברים של יעל ומשה, טווח ההבעות שנשאר להם הוא מצומצם בלבד ולכן הילדים הלא מפותחים מצלמים את עצמם עושים פרצופים למצלמה במשך כמה דקות. הם מוציאים לשון, פוזלים, מתעוותים ובעצם מתרכזים מאוד בלעשות את מה שהם הכי טובים בו, להיות דבילים. כולם משתתפים, חוץ מהילדה מרינה, שכבר בגן הייתה שרמוטה, אז היא רק ענטזה וניסתה לרקוד ריקוד ארוטי מול המצלמה.

הילדה נעמה מתעצבנת על השרמוטה (על שפיתתה לה את מלך הגן דן) ואומרת "מרינה חולת מצלמה, אין מצב שמישהו יהיה מול המצלמה בלי שהיא תכנס לו בפריים. היא מלאת בטחון, עודף שחצנות. היא מזכירה לי אותי". נעמה לא הבינה שזו הייתה ההזדמנות של הילדה מרינה להכניס לפריים משהו אחר חוץ מהתחת שלה וחוץ מזה, שלמזלנו, נעמה יש רק אחת. (ואם כבר מדברים, למזלו של הילד שלה, יש לו גם אבא).

הילדה המנודה יעל מנסה לסכסך ואומרת לנעמה שדן מתכנן להעיף אותה. נעמה אומרת לה שאיתה הוא דווקא דיבר על להעיף את מרינה וכרגיל לא מבינה את המשמעות של זה. זה כבר ממש כמו בגן, דן מורח חרא על כל הילדים האחרים ויעל היא הילדה השטינקרית.

קפיצה לאי המתים

זוארץ נזכר שהוא הבטיח לנועם סרט מהבית (או שההפקה נזכרה שיש קטע מצולם שלא שימש כפילר בין הפרסומות) והוא בא עם הקסטה (כדברי מושון) להראות לנועם את הסרט מהבית. הסרט של נועם כולל בעיקר את אמא שלו זורקת עליו כל מחמאה חוץ מחכם (כי לא צריך להיסחף) ואז שניהם מספרים על הקשר המיוחד שלהם. נועם מתוודה שכל הכישורים הטכניים ומה שהוא בנה באי זה מאבא ושאמא "זה הצד של המחשבות". עכשיו אפשר לסכם ולומר שהילד כסיל וכרגיל אמא אשמה. בסיומו של הסרט, אמא של נועם מצלמת את הקראוון בו הוא גר, קראוון שבדרך כלל צריך להיות אתיופי או אסיר משוחרר כדי לקבל, אבל העיקר שיש נוף לים. זוארץ מבחין בדמיון רב בין מקום מגוריו של נועם לאי ומציין זאת. אני חייב לומר שאכן הבית שלו נראה ממש כמו האי, אבל לפחות כאן ההפקה מבשלת בשבילו (הרבה אוכל ואת הניצחון).

אתגר הפרס

כדי להראות לנו שהילדים בגן חכמים וכבר למדו לפחות את ארבע האותיות הראשונות באלף בית, נותנים להם קוביות עם האותיות ושואלים אותם שאלות. הפרס הוא אמבטיית שמנים, בקבוק שמפניה ומסאז'. מי שעונה על שאלה נכונה, זוכה להוריד את הלפיד של אחד מחבריו. אחרי שלוש פעמים שהורידו את הלפיד שלך, הוא נכבה ואתה יוצא מהמשחק. אבל אצל הילדים הלא מפותחים, גם חידון פשוט הופך למריבה וכרגיל כל הילדים תוקפים קודם את הילד החלש מושון שהוא היחיד שטועה בשאלה הראשונה וכמובן שהוא עף כבר בסיבוב הראשון. כשמרינה בחרה בו שלישית הוא אמר "מרינה באה כמו ניקיטה, ירתה והלכה". איזה הורים רעים יש למושון, לא רק שלא שלחו לו קסטה, עכשיו מסתבר גם שהם מרשים לילד בגילו לראות ניקיטה.

הילד הרשע דן שונא את נעמה (כי היא מרשעת כמוהו) אז הוא מוריד לה את הלפיד והיא נפגעת שבחרו בה לפני הילדה המנודה יעל, אז היא מיד מקללת "זה הרתיח אותי, מה אתה מוריד קודם את שלי, מה אתה דפוק?" (מי לימד אותה את המילה "הרתיח"?) ורוצה להביא לו גם בוקס. בהמשך יעל מציעה למרינה חברות אבל היא בוחרת דווקא בדן. כרגיל, הילדה המנודה אפילו לא יודעת שהיא מנודה. מלך הגן דן, שוב זוכה בפרס והילדה הכי יפה בגן מרינה, מגלה שהוא לא יכול להזמין אותה למסיבה וששוב היא יצאה גם הכי טיפשה. הילדה המנודה עושה לה נה נה נה נה נה, "יצאת פתי". אכן ילדים לא מפותחים.

אגב, באמצע האתגר הילדה נעמה מתעצבנת כי דן מצביע לה שוב ואומרת "היינו צריכות להדיח אותו כשיכולנו".  אני חייב לתקן את נעמה, ולומר לה שזה בכלל מסיפור אחר. ההצגה הזו הייתה כבר בפרק הקודם. מרינה לעומתה, שנשארה אחרונה עם דן, הייתה בטוחה שדן צריך להיות ג'נטלמן ולצאת גבר ולהוריד את הלפיד שלו כדי שהם יהיו איבן (מאיפה היא הביאה את המילה הזו?). הפרגון בגנון כזה בולט שאך טבעי שמרינה תצפה לזה ועוד יותר טבעי שהילד דן יעשה מה שבא לו וישתין עליה בקשת.

חזרה לאי המתים

נועם חוזר לשני הדברים היחידים שהוא יודע ושההפקה ביקשה ממנו לעשות בLOOP. הוא שוב דופק הופעה בטנגה ושוב מספר לנו כמה קשה לו ושזה יום רע אז יש סיכוי שהוא יפסיד למי שיגיע לאי. שחר מגיעה ומתלהבת מכל הדברים שנועם בנה באי. נועם מסביר לה את החוקים בצורה הטובה ביותר שאפשר, קבלו ציטוט מדויק: "אם את מנצחת אותי <מגחך> <שוב מגחך> את נשארת פה". דוגרי, צודק !

הפרס

הילד דן קיבל קצת מכות מהמטפלת והסכים לעשות את המקלחת השבועית. כשמגיע המסאז' אנו מגלים שההתבגרות המינית, אצל הילדים הלא מפותחים, מתחילה כבר בגן ודן מפנטז על המסאז'סטית ובטוח שהיא שלחה אליו ידיים. הוא אומר "היא עשתה לי "קיצי" בראש, שיחקה לי בידיים וברגליים. אני מאוהב".

בינתיים, במחנה, הילדים אוכלים אורז לארוחת צהריים ומחליטים לנקום בדן ולהחביא לו את שארית האורז. זה אכן ילדותי, אבל אני אוהב להסתכל על החצי המלא של הכוס ולהגיד שמזל שהם לא החליטו לירוק לו פנימה.

דן חוזר ומתעצבן ומרינה מתחילה לתקוף אותו כי היא מקנאה שהוא זנח אותה בשביל המסאז'יסטית. היא ודן מתחילים במריבת גנון טיפוסית בה לכל אחד נמאס לשמוע את השני, אבל שניהם לא סותמים. אחרי זה הם רבים מי לא סתם ודן מסכם "אבל אני שותק ואת לא מפסיקה לדבר" ומרינה מסתפקת בלהגיד "דן ילד קטן". ילד קטן  או לא ילד קטן, זה היה ללא כל ספק הרגע הכי בוגר בפרק !

הלילה יורד והילדים מחליטים לסכם את השנה בגן וכולם מצרפים את מילות האהבה השונות שלהם. מושון נזכר בילדים שעזבו את הגן ואומר "עם כל הכבוד לאנשים שעזבו ויש כבוד. הארבע שכאן הכי ראויים". מזל שהוא לא ספר את עצמו. דן לעומתם הוא היחיד שיודע באיזה אירוע באמת מדובר ולכן הוא אומר "היום סיימנו את שנת הלימודים" אבל נעמה מתעצבנת שהוא לא מכבד את המעמד ונוזפת בו שיהיה קצת יותר סנטימנטאלי. ידעתי שאחרי שהגננת שחר עזבה, מישהו יצטרך להחליף אותה ולעזור להשתלט על הילדים הבעייתיים, אבל לא חשבתי שזו תהיה נעמה.

אתגר החסינות

הגיע הזמן להוציא את הילדים קצת לחצר ולעשות להם הפעלות. הפעם נותנים להם לעמוד על עמודים. כל פעם יעבירו אותם לעמוד יותר צר ומי שיישאר אחרון לעמוד, יזכה בחסינות. הילדה המנודה יעל מרגישה שהיא נלחמת על החיים שלה ושהיא זו שהולכת הביתה (מה חדש?), הילד המוגבל מושון מספר לנו "הרגל שלי גדולה מאוד, מידה 45.5, קשה לי עם השיווי משקל.. והרגל שלי עם כל הכבוד ויש כבוד...". עכשיו אני מבין סופסוף באיזה תור עמד מושון כשחילקו את השכל.

הילד דן, מכור למונופול (לא לקוביות?) ומחליט לספור כסף במאות כדי להתרכז. לדבריו אף פעם לא יימאס לו לספור כסף. יעל מסתכלת על מרינה ומרינה מחייכת אליה, מיד היא נבהלת ונופלת. באמת פנים מפחידות, עכשיו ברור לי לגמרי למה הצלמים לא מצלמים כל כך גבוה. מרינה ודן מתחילים לדבר ביניהם והילדה נעמה מרגישה שעושים עליה חרם ושהיא מפסידה את המסיבה, זה גורם לה כמובן לאבד ריכוז וליפול. דן מציע למרינה חברות ואומר שהוא לא יצביע לה, אבל קנאה היא דבר חזק והילדה מרינה לא שכחה את המסאז'יסטית, אז היא מסרבת. דן נופל לא הרבה אחר כך כשהם עוברים לעמוד הכי צר.  באופן לא מפתיע, גם כשהעמודים לא בין הרגליים מרינה מנצחת, כנראה שכל עוד מדובר בדברים פאליים היא מרגישה בבית, השרמוטה.

בפרק הבא

המצב מתוח, הילדה המנודה בוכה. מושון מכריז שמאז שנמני עזב את מכבי הוא לא פחד ככה. דן ממשיך למרוח חרא על כולם ומשכנע את יעל ומשה שמדיחים את נעמה ואת נעמה ומרינה שמדיחים את יעל, כדי להמשיך למרוח עליהם חרא ושהם ימשיכו להיות בשקט. נעמה ומרינה מתחילות לריב (בטח על מי תלקק לדן) ונעמה מתעצבנת ואומרת "מישהו צריך להעמיד במקום את התינוקת הזו, יש גבול". בקיצור, השבוע קיבלנו גן מלא בילדים לא מפותחים, שבוע הבא חוזרים לתינוקיה.

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו