הסרט בוגימן, הגיע לאקרנים השבוע אבל אפשר להשיגו גם בDVD מתורגם לאנגלית
להלן ביקורתי
שם הסרט: בוגימן Boogeyman
במאי: סטפאן טי. קאי
שחקנים: בארי ווטסון, אמילי דשנל, לוסי לולס, סקיי מקול ברטוסיאק, רובין מלקולם, טורי מוסט, אנדרו גלובר
שנת הפקה: 2004
תקציר הסרט:
טים הוא בחור צעיר ומצליח בשנות העשרים לחייו, יש לו עבודה קבועה וחברה שאיתה הוא רוצה למסד את הקשר. אבל זיכרונות ילדות מפחידים ומשתקים תוקפים אותו כל פעם מחדש. בילדותו, אביו היה מספר לו סיפורים מפחידים שלאט לאט פיתחו אצלו פחדים מהחושך ואמונה כי בארונות מסתתרת מפלצת. כאשר הוא היה בן שמונה, אירע אירוע טראגי ששינה את חייו. פחדיו הנוראיים ביותר התממשו, כאשר אביו נחטף על ידי דמות מסתורית ומפחידה לתוך ארון חדר השינה. מאז אותו לילה טראגי טים לא שמע מאביו. מותה של אמו, מאלץ אותו לחזור אל עיר הולדתו שם הוא מחליט להתעמת עם זיכרונות הילדות ועם הבית ששינה את חייו.
דבר הפסיכופט:
סרט אימה טיפוסי, שאפשר לתאר את עלילתו בכמה משפטים, שיישמעו לכם מאוד מוכרים. למה מוכרים? כי הם מתארים עוד כמה עשרות סרטי אימה שראיתם. זה הולך פחות או יותר כך: ילד צעיר, מפחד מהחושך וממפלצת שלכאורה קיימת רק בסיפורים. יום אחד מסתבר שהמפלצת קיימת והיא פוגעת באחד מבני משפחתו, בדרך כלל באחד מהוריו. הסרט חוזר אל אותו ילד, לאחר כ15-20 שנים ומראה שהוא עדיין מלא פחדים ועדיין רדוף על ידי אותה מפלצת כאשר כולם חושבים שהוא השתגע. מה שנשאר לראות זה האם הוא יצליח להיפטר מהמפלצת או שהיא תשיג גם אותו. תשננו את הסיפור הזה ותוכלו בקלות להיות תסריטאים בהוליווד.
נכון שסרטי אימה, מסתפקים בדרך כלל בעלילה פשוטה, עם איזשהו סיפור אגדתי על מפלצת וגיבור או חבורה שנרדפים על ידיה, אבל עדיין, יש בדרך כלל ניסיון לחדש ולו במעט. הסרט בוגימן, לצערי הרב, הולך בדיוק בכיוון ההפוך ולא סוטה אפילו במעט מאותה נוסחה שחוקה, שבקושי עובדת. מילא להעתיק נוסחה מצליחה, אבל להעתיק משהו כל-כך שחוק ולא מפחיד, זה די מיותר. בדרך כלל, המדד שלי לסרטי אימה טובים, מלבד מבחן המקוריות, הוא האם הסיפור עצמו מפחיד או שרק הפסקול אחראי להפחדה. גם במבחן זה, הסרט בוגימן נכשל ובגדול. גם יחסית לאותה נוסחה שחוקה, הסרט בוגימן לא מצליח לבנות שום מתח או אימה של ממש, בעזרת הסיפור והרגעים היחידים, שאמורים להפחיד הם הבזקים של חזיונות של הגיבור, דמויות שחולפות ברקע ובעיקר קפיצות בפסקול.
אם ברצונכם לראות דוגמה טובה, שהנוסחה הזו כבר הייתה בשימוש ושהיא יכולה גם לעבוד, אני ממליץ לכם לראות את הסרט חשיכה נופלת, סרט מוצלח בהרבה מהסרט הזה. בסרט ההוא, הייתה אינטנסיביות משכנעת בעלילה ומשחק טוב בהרבה ועל כן האימה הועברה היטב לצופים. למרות עלילתו הדי שגרתית, מדובר בסרט אימה אפקטיבי ביותר. בסרט בוגימן, הכל רגוע מדי. הגיבור לא נראה מפוחד או רדוף במיוחד. רוב הזמן אנחנו אמורים להבין שהוא עדיין מפחד, כאשר הוא קופא מול הארון. ידוע כי על מנת ליצור אימה, יש להביא את הצופים לעשות השלכה מן הגיבורים במסך, על עצמם ולעורר את הפחדים החבויים שלהם. המשחק בסרט אינו משכנע ודמותו של הגיבור חנונית ומופנמת מדי, לעומת דמויות רדופות של ממש, שאנחנו מכירים מסרטי האימה הטובים. לבטח היא אינה מצליחה להעביר לנו שום סוג של פחד.
לסיכום, סרט אימה שגרתי מדי, שלא מצליח לחדש בכלום ובעיקר לא משכנע, שיש טעם באמת לפחד, בזמן הצפייה. הדבר היחידי שמצאתי חיובי בסרט, זה האנלוגיה המצחיקה שלו לשמו של הרמטכ"ל היוצא בוגי, אבל זה לא יותר מקוריוז קטן, שמצאתי ברגעי הייאוש מהסרט. מדובר בסרט אימה, שברור מראש לכולם מה יקרה בו ומנסה להפחיד בעזרת הפסקול בלבד. אם אתם ממש חייבים לראות סרט אימה, עדיף שתקחו את הסרט שהזכרתי בביקורת. הסרט הזה מיותר, אל תבזבזו עליו את זמנכם.
ציון: 2 מתוך 10