המלצה חמה על סרט + התנצלות - מלינדה ומלינדה

נתחיל בהתנצלות:

ממש לא מזמן, הספדתי את וודי אלן. נתתי אותו כדוגמא לבמאי עם כשרון מדהים, שכבר מספר שנים ממשיך לעשות סרטים גרועים, שנראים כאילו הוא תקוע בסגנון שפשוט לא עובד כבר. חשבתי בכנות שעדיף היה לו לפרוש. אחרי הצפייה בסרטו החדש עליו אכתוב מיד, אני לוקח את דברי בחזרה ומתנצל. לשמחתי, הכשרון הוא המניה הבטוחה ביותר ולמרות שהסרט הזה הוא עדיין מאוד אופייני לסגנונו של אלן, הוא מצליח להיות מקורי ומודרני יותר והתוצאה מרתקת ונפלאה. צריך לדעת גם לבקש סליחה כשטועים, ולגבי אלן, טעיתי בגדול.

סרט זה, מציג עדיין בקולנוע וניתן להשיגו גם בDVD מתורגם לעברית

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: מלינדה ומלינדה Melinda and Melinda

במאי ותסריטאי: וודי אלן

שחקנים: רדהה מיצ'ל, וויל פארל, אמנדה פיט, קלואי סביני, צ'יווטל אז'יופור, ג'וש ברולין, ג'וני לי מילר

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

סרטו החדש של וודי אלן. ויכוח פילוסופי על הגישה לחיים, מתרחש לו בעת ארוחת ערב, בין חבורת צעירים וביניהם שני מחזאים, האחד מתמחה בקומדיות והשני מתמחה בטרגדיות. במסגרת הויכוח כל אחד מהם מנסה להתמודד עם סיטואציה זהה ומספר סיפור על בחורה בשם מלינדה (רדהה מיצ'ל), אשר מתפרצת לדירה באמצע ארוחת הערב ומפתיעה את היושבים ליד השולחן. כמובן שכל אחד מהמחזאים לוקח את הסיפור למחוזות אליהם הוא רגיל ולאורכו של הסרט אנחנו מתוודעים לשני הסיפורים שנשזרים זה בזה ונבנים במקביל, הסיפור הקומי והסיפור הטראגי של אותה בחורה בשם מלינדה.

דבר  הפסיכופט:

וודי אלן ללא ספק חוזר ובגדול בסרט הזה. העובדה שהוא ויתר על משחק באחד התפקידים הראשיים, עוזרת לסרט להיראות רענן, צעיר ומודרני יותר, למרות שהוא עדיין סרט בסגנונו הפטפטני הידוע של וודי אלן. התסריט השנון, המתוחכם, המורכב והאנושי כל כך, עושה את הסרט, ביחד עם תצוגת משחק נפלאה של רדהה מיצ'ל בתפקיד הראשי ושל המון שחקנים מוכרים וטובים כשחקני משנה בשני הסיפורים השונים. העובדה כי רדהה מיצ'ל מגלמת את דמותה של מלינדה בשני הסיפורים ואילו כל שאר השחקנים משחקים כל אחד בסיפור אחד בלבד, היא בחירה מצויינת, שמדגישה מאוד את ההקבלה בין שני הסיפורים, בעיקר בדמותה של מלינדה. רדהה מיצ'ל שיחקה בעבר, בתפקידים לא בולטים במיוחד, בסרטים "למצוא את ארץ לעולם לא", "נקמה בוערת", "תא טלפון" ועוד, אבל זהו הסרט הראשון בו היא משחקת בתפקיד מרכזי כל-כך. ללא ספק, אחרי וודי אלן, היא האחראית הראשית לטיבו של הסרט והיא נותנת פה הופעה מצויינת ומשכנעת בתפקיד כפול של גיבורה טראגית,  תפקיד מורכב מאוד שדורש דקויות רגשיות. על כך מגיעות לה כל התשבוחות. בהחלט ניכר כי וודי אלן מצליח להוציא הרבה מאוד, מכל השחקנים בסרט.

שני הסיפורים, הטראגי והקומי, נבנים בהדרגה ונשזרים זה בזה, בדומה לסרט המצליח, "דלתות מסתובבות", אם כי פה, השילוב הוא לא רק שני גורלות של הדמות הראשית, אלא מאפיין גם דרכי הסתכלות שונות על אותן סיטואציות בחיים, אותן מייצגים שני המחזאים שמספרים את סיפורה של מלינדה. הגבול בין הקומדיה ובין הטראגדיה בסרטו של אלן, הוא כמו הבחירה על איזה חצי של הכוס להסתכל, חצי הכוס המלאה או הריקה. בנוסף, סגנון הקומדיה של אלן, הוא סגנון מאוד שחור וציני מה שמטשטש כל הזמן את הגבול בין הסיפור הטראגי והקומי, עד כדי שלפעמים קשה להבחין ביניהם. וודי אלן לוקח המון פרטים קטנים ומשלב אותם בשני הסיפורים בצורות שונות כך שהם מזכירים לנו כל הזמן את ההקבלה בין הסיפורים ושוב גם את הגבול הדק ביניהם. ללא ספק באותם דברים קטנים יש מספר שילובים ורעיונות גאוניים, אודות לתסריט הנפלא.

מלבד כמה דקות מתות, הסרט מצליח להיות מעניין מאוד ולעורר כל הזמן מחשבה, גם בגלל הצורך לעקוב בדקדקנות אחר שני הסיפורים במקביל, עד פרטיהם הקטנים וגם בגלל שהכל תפור בתוך סיפור מסגרת על שני מחזאים שמייצגים גישות אחרות לחיים באותו ויכוח פילוסופי שמתחיל את הסרט. בתוך הסיפורים עצמם, וודי אלן משלב את הביקורת האופיינית לו על יחסים בין נשים וגברים, על חוסר תקשורת, על בגידות קנאה ועל עמדות הכוח שכסף מקנה ובעצם יוצר סיפור שיש בו הכל, קומדיה, דרמה, גיבורה טראגית, רומנטיקה ועוד. הסוף של הסרט, הוא לדעתי הדוגמא הטובה ביותר לוודי אלן שהתקדם עם הזמן ומראה על שנינות וחוש נפלא לקצב וליכולת להשאיר אותנו עם חיוך ועם טעם של עוד.

לסיכום, סרט שמדגיש את הגבול הדק בין סיפור טראגי ובין סיפור קומי ומציג לנו גישות שונות להסתכלות על החיים. סרט מעורר מחשבה ושנון שיש בו הכל, רומנטיקה, דרמה, קומדיה והמון דיאלוגים שנונים סרט עם תסריט נפלא ואנושי ומשחק מצויין של רדהה מיטשל בדמותה של הגיבורה הטראגית והטעונה נפשית של מלינדה. הסרט שמחזיר לנו את וודי אלן במלוא כשרונו ויכולתו. מומלץ בחום, בעיקר לאוהבי וודי אלן, אך בהחלט לא רק להם. סרט מרגש שיישאר בראשכם זמן רב לאחר הצפייה.

ציון: 9 מתוך 10    

המלצה על סרט - בלייד טריניטי

הסרט השלישי בסדרת סרטי צייד הערפדים, בלייד, הגיעה לאחרונה לספריות הDVD בגרסא מתורגמת לעברית.

להלן המלצתי

שם הסרט: בלייד טריניטי Blade: Trinity

במאי: דייויד אס. גוייר

שחקנים: ווסלי סנייפס, ג'סיקה ביל, ריאן ריינולדס, כריס כריסטופרסון, פרקר פוסי

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

ווסלי סנייפס חוזר בפעם השלישית לגלם את דמותו של בלייד, חצי ערפד, חצי בן אנוש. המשימה קשה במיוחד כי ערפדים ערמומיים הפלילו את בלייד ועכשיו בלייד צריך להאבק לא רק בערפדים מרושעים אלא גם בשוטרים הבטוחים שהוא האיש שאחראי להרס ולחורבן. בעוד בלייד עסוק בלברוח מהחוק, הערפדים מצליחים לאתר את אבי הערפדים, הערפד הראשון והחזק מכל, הרוזן דרקולה ולעורר אותו מתרדמת ארוכת שנים. ביחד איתו הם מתכננים להיפטר מבלייד, להשתלט על העולם ולהוציא לפועל את "הפתרון הסופי" שיספק להם אספקת דם אינסופית מבני האדם. מול כל האוייבים החדשים, מוצא עצמו בלייד נאלץ להיעזר בחבורת צעירים שגם היא התאגדה על מנת להילחם בערפדים, ביניהם חניבעל קינג (ראין ריינולדס) שהיה בעברו ערפד ואביגייל וויסלר (ג'סיקה בייל) בתו של וויסלר (כריס כריסטופרסון), שעבד עם בלייד לאורך כל השנים (ובסרטים הקודמים)

דבר הפסיכופט:

סרט זה הוא השלישי בסדרת סרטי בלייד. הסרט הראשון "בלייד" יצא בשנת 1998 והסרט השני "בלייד 2" בשנת 2002. הפעם לוקח את שרביט הבימוי, התסריטאי של שני הסרטים הראשונים, דיוויד אס. גוייר. אחרי ששני הסרטים הראשונים נראו כמו שני מסעות ציד ערפדים, כמעט ללא עלילה, הסרט השלישי כבר כולל עלילה מפותחת ומורכבת בהרבה, אם כי כיאה לז'אנר לא רבת תחכום. סרט אקשן חסר עלילה כמו בלייד בדרך כלל לא הופך לסדרה כזו ארוכה של סרטים ובהחלט הייתי בספק מה אפשר לחדש מלבד לספק לנו עוד מנת אקשן. העובדה ששמעתי על כשלון הסרט בקופות, רק חיזקה את דעתי שלא היה מקום לסרט שלישי, אך כאוהב סרטי אקשן, החלטתי לראותו בכל זאת. חשוב לומר כי נראה שמעבר המושכות לתסריטאי, גרם להתווספות חידוש מאוד בולט ומפתיע לסרט השלישי, עלילה, גם אם מבחינת בימוי הסרט פשוט מאוד ודי הולך לפי הנוסחאות המוכרות והנפוצות.

בואו נשים את העניין על השולחן מראש: סרטי בלאד הם טראש, קולנוע אקשן נחות, המתאים אך ורק למכורים לסגנון. אבל מי שאוהב את הסגנון, בהחלט ייהנה מהם. אחרי שזה נאמר, אני חייב לומר שדווקא הופתעתי לטובה מהסרט השלישי בסדרה. באופן מפתיע, העלילה עושה לסרט טוב. זה בהחלט רעיון מהפכני להוסיף עלילה לסרט אקשן מסוג זה. אולי בהסתכלות אחורה, לא היה צורך בסרט שלישי כי אין טעם במיחזור קטעי אקשן של בלייד במרדף אחר הערפדים, אבל אם כבר עושים סרט שלישי, לפחות הוספת העלילה מצילה אותו.

מה נוסף לעלילה שמוסיף לדעתי עניין לפרק השלישי, יותר עניין אפילו מהפרקים הקודמים לו ? קודם כל העובדה שבלייד כבר לא לבד במערכה והוא מגלה שחבורה של צעירים מוכשרים, רודפת אחרי הערפדים ומשמידה אותה ואף מחפשת נשקים חדשים ושיטות מדעיות להיפטר מהם. העובדה שהערפדים מסבכים את בלייד עם החוק, מוסיפה עוד גורם שמפריע לבלייד במלחמתו בערפדים. בנוסף, כמות הנשקים המתוחכמים שנחשפת בסרט הזה היא פשוט מדהימה ומוסיפה המון עניין לקטעי האקשן, שהיו מצויינים גם בשני הסרטים הראשונים. בצד של הרעים, הערפדים, יש דמויות מאוד מרתקות ומרושעות. בראש ובראשונה דניקה טאלוס (שמגולמת ע"י השחקנית פרקר פוסי), ערפדית אכזרית עם הומור קינקי במיוחד, בנוסף אליה יש את דרקולה בכבודו ובעצמו שלובש צורות אכזריות וגם מהווה סוף סוף יריב נאות לבלייד וגם ערפד ענק וטיפש במיוחד. אבל מעל הכל, יש בסרט הזה גם את ג'סיקה בייל בתפקיד אביגייל וויסלר. ביחד עם חניבעל קינג, מצטרפת אביגייל למלחמתו של בלייד בערפדים והשלישיה מספקת המון עניין ואקשן. את הקרבות של בלייד, אותם אנו מכירים מהסרטים הקודמים, יש גם בסרט הזה, אבל צרוף שני הצעירים למלחמתו מוסיף עוד נופך לקרבות. ווסלי סנייפס, עושה עבודה טובה ומשכנעת בדיוק כמו בסרטים הקודמים ומראה כי סרטי אקשן פשוט תפורים למידתו. אבל זה כבר חדשות ישנות. ללא ספק, כל סרט אקשן טראש מעין זה, יכול להיעזר ביפהפייה כמו בייל שנלחמת, מכה, בועטת ופשוט נראית נפלא. ג'סיקה בייל היא ללא ספק אחת השחקניות היפות והסקסיות ביותר על המסך וזה לא מזיק לסרט, בלשון המעטה.

לסיכום, הסרט השלישי בסדרה בלייד דווקא מצליח לספק עניין לאוהבי סרטי האקשן הטראשי. המון אקשן, כלי נשק מדהימים, קרבות עוצרי נשימה, ייצורים רעים מרתקים, עלילה קצבית ומעניינת יותר מבסרטים הקודמים, ג'סיקה בייל והכי חשוב, ג'סיקה בייל. סרט שלא מתיימר להיות מעבר למה שהוא, סרט אקשן טהור. מומלץ, אך רק לאוהבי הז'אנר.

ציון: 7.5 מתוך 10    

אי המלצה על סרט - בחברה טובה

סרט שמציג כבר כחודשיים בבתי הקולנוע ואפשר להשיגו גם בDVD, בגרסא מתורגמת לאנגלית

להלן ביקורתי

שם הסרט: בחברה טובה In Good Company

במאי: פול וייץ

שחקנים: דניס קווייד, טופר גרייס, סקארלט ג'והנסון, סלמה בלייר, פיליפ בייקר הול

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

דן פורמן (דניס קווייד), גבר בשנות ה50 לחייו, עובד בתור מנהל מחלקת מכירת שטח פרסום במגזין ספורט אמריקאי. בעקבות השתלטות של איל הון על החברה שבין השאר מחזיקה בבעלות על העיתון, דן נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה, בה הוא מורד בדרגה ונאלץ לעבוד תחת נציג מהחברה שהשתלטה על חברתו, שנשלח לנהל את מחלקת המכירות במגזין. אבל הצרות האמיתיות מתחילות כשמתברר שמדובר בקרטר דורייה (טופר גרייס, "שנות ה-70") מנהל צעיר מאוד, בן חצי משנותיו של דן וחסר כל נסיון במכירות של שטחי פרסום. כאילו זה לא מספיק, קרטר שאשתו עזבה אותו ממש לאחרונה, מתחיל להפגש בסתר עם אחת מבנותיו של דן, אלכס בת ה-18 (סקארלט ג'והנסון) ודן מגלה שאשתו נכנסה להריון, למרות שהוא חשב שהם כבר "סיימו עם כל זה". האם דן יעמוד בכל מה שנפל עליו, האם הוא וקרטר ילמדו להסתדר למרות הכל וכיצד יתנהלו העסקים במגזין, כל זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

כבר מקריאת התקציר, ברור כי הסיפור מתמקד בעימות של גבר בשנות ה-50 לחייו, במשמעויות שנובעות מגילו ונסיונו לשמור על מקומו בשוק העבודה. הוא מגלה שמקומו בחברה, נמצא תחת איום מתמיד של צעירים ושגם אם הוא מצליח בתפקידו, עולם העסקים ומאורע כמו השתלטות עסקית פתאומית, יכולים לשמוט ברגע את הקרקע מתחת רגליו. מהר מאוד הוא מגלה, שבגילו, הוא ייאלץ לספוג כל מהלך, כי לנסות למצוא עבודה בגיל כזה, זה כמעט בלתי אפשרי. במקביל, המאורעות בחייו האישיים, גם הם מעמתים אותו עם גילו. ההריון של אשתו, ידרוש ממנו להמשיך להיות אבא צעיר ואילו מהצד השני, בתו הבכורה בת ה-18, בוחרת לצאת דווקא עם גבר בן 26 שהתגרש ממש לאחרונה. על מנת להוסיף מימד קומי, שני הרבדים מתחברים בכך שאותו גבר בן 26 שיוצא עם בתו, הוא לא אחר מהבוס החדש שלו.

זה מה שהסרט ניסה לומר, השאלה היא אם זה יכול להחזיק סרט שלם. תחילת הסרט, בה בונים את הסיפור מסגרת, מצליחה להחזיק את הצופים ואפילו לספק מספר רגעים משעשעים על הורות ועל התרחשויות במקום העבודה. הבעיה היא שזה לא מתקדם לשום מקום, עד סופו של הסרט. סיפור המסגרת נמרח יותר מדי, מאבד עניין ומפסיק לשעשע. בסוף הסרט, ישנה תחושה שלא ראינו שום דבר מיוחד, שום דבר שונה ממאות סרטים שראינו לפני כן והתחושה היא בעיקר תחושת החמצה. אמנם המשחק של דניס קווייד, טופר גרייס וסקרלט גו'הנסון טוב למדי, אך הסיפור פשוט לא מספיק מצחיק או מעניין.

לסיכום, סיפור מסגרת מעניין למדי, שנמרח יותר מדי לאורכו של הסרט ומצליח לאבד עניין. מספר רגעים משעשעים לא מספיקים על מנת ליצור סרט ראוי והסרט לא מוביל לשום מקום או משאיר אותנו בסופו עם משהו מיוחד. סרט קליל ולא מזיק שחסר את אותו דבר מיוחד, אותו קסם או לפחות מספיק הומור, בשביל להפוך למשהו מהנה. עדיף לוותר.

ציון: 4 מתוך 10