סרט זה יצא לא מזמן בDVD בגרסא מתורגמת לעברית.
להלן המלצתי
שם הסרט: גיבורים דמיוניים Imaginary Heroes
במאי: דן האריס
שחקנים: סיגורני וויבר, אמיל הירש, ג'ף דניאלס, מישל וויליאמס, קיפ פארדו
שנת הפקה: 2004
תקציר הסרט:
מבט על שנה ארוכה בחייה של משפחה מהפרברים, לכאורה עוד משפחה טיפוסית מהמעמד הבינוני-גבוה. הסרט מספר באופן נוגע ללב, את סיפורו של המשבר שעובר על אותה משפחה. לאחר שטרגדיה היכתה בהם, משפחת טראוויס מתחילה להתפורר. הבן טים (אמיל הירש), הכבשה השחורה של המשפחה, מהלך כאילו חייו היו חלום רע. אביו בן (ג'ף דניאלס), מתחיל להתייחס לאשתו וילדיו, כאילו היו זרים ומתנתק מהעולם שמסביבו בזמן שאמו סנדי (סיגורני וויבר), מתחילה לעשן סמים ולהתיר כל רסן. בינתיים היא מנהלת ריב עם השכנה ממול, שצופן בחובו כמה סודות כמוסים. השבר הכללי מאיים לפרק את המשפחה.
דבר הפסיכופט:
שמעתי דברים טובים על הסרט הזה, כאשר ברוב המקרים קיטלגו אותו כ"סרט איכות". אני מודה שבאופן כללי אני אוהב סרטי איכות, אבל בשנים האחרונות אני ניגש בחשדנות לכל סרט שמקוטלג כך. רבים מהסרטים האלו מפוזרים מדי לטעמי. קשה להגדיר מה זה בדיוק סרט איכות, גם בגלל שזו קביעה די סובייקטיבית, אבל כן ניתן לומר שהמשחק בדרך כלל טוב מאוד ובכלל כל המרכיבים נותנים תחושה של איכות ומקוריות. יש שמשתמשים במילה "סרטי איכות" דווקא לגנאי. רובם מתייחסים לכך שמדובר בדרך כלל בסרטים כבדים ומעייפים. לא מעט אנשים לא ילכו לסרטים כאלו משום שהם מעדיפים סרטים קלילים והאמת זה לגיטימי, כי מדובר בעניין של טעם. קשה לי גם להסביר מה גורם לי לגשת בחשדנות לסרטים האלו, אבל זה קשור בעיקר לעובדה שהרבה פעמים הם פשוט לא מובילים לשום מקום, שהם מסתפקים בלעקוב אחר התרחשות או מצב כלשהו שגם אם הוא מוביל לפואנטה כלשהי (והרבה פעמים אין), הרבה פעמים זו עדיין אכזבה, כי הוא לא מספק כל תובנה.
הסרט "גיבורים דמיוניים" הוא דרמה שעוקבת, בצורה אמיתית וכואבת אחרי משבר קשה, שנוחת על משפחה שגרה בפרברים. השבר הגדול, מוציא החוצה מהחורים, את כל המשקעים שיש בין בני המשפחה וגם כמה מאורעות קשים מהעבר. הדרמה הזו עוסקת בכל כך הרבה נושאים שונים, שעוברים על בני המשפחה ומתגלים לאורכה של העלילה: סמים, אלימות, משקעי עבר, בעיות ביחסים ועוד כמה דברים שנשמור בסוד כדי לא להרוס. הבעיה של הסרט שהדברים אמנם קורים בטבעיות, אבל לא מובילים לשום מקום ולא מצטרפים לכדי משהו מהותי במיוחד. למרות זאת, הסרט כן מצליח לספק הצצה אמיתית, כואבת ובגובה העיניים להתמודדות המשפחה עם הטרגדיה.
צוות השחקנים, שכולל את סיגורני וויבר וג'ף דניאלס בתפקיד ההורים וקיפ פארדו, אמיל הירש ומישל וויליאמס בתור ילדיהם, הוא החלק הטוב ביותר סרט. כל אחד מהם מקבל דמות שונה מאוד ודרך התמודדות אחרת עם הטרגדיה המשפחתית. כל אחד מהם גם סוחב איתו משקעים שונים, הן ממאורעות עבר והן מהיחסים עם בני המשפחה האחרים. הקאסט כולו עושה עבודה מצויינת ומצליח לשמור על עניין, למרות שהסרט עצמו יכול לעייף ולשעמם לפרקים. סביר להניח שלולא המשחק, הסרט לא היה מצליח לשמור על עניין עם התסריט המפוזר שלו.
לצערי, הסרט הזה, למרות שהוא מעניין בחלקו, נופל לאותה מלכודת עליה דיברתי בנוגע לסרטי איכות. הוא מספק אווירה ואת אותה הצצה על התמודדות המשפחה, אבל בגלל תסריט שיאנו חד מספיק, הסרט לא מספק לנו שום תובנה חדשה. גם כאשר מתבהרת העננה סביב רוב נפתולי העלילה ומבינים ולו במקצת את המשקעים שבני המשפחה נושאים עימם, אותם משקעים שנחשפו בגלל הטרגדיה הפתאומית, זה לא מצליח לרגש יתר על המידה. הייתה לי תחושה שהסרט מצליח לספק נקודת סיום להליכה מישורית, אבל לא שום פסגה או שיא.
לסיכום, דרמת אווירה, שעוקבת אחרי משפחה בורגנית שעוברת טרגדיה קשה ומנסה להתמודד עם הטרגדיה ועם כל המשקעים שהיא מציפה. ללא ספק, הקאסט עושה עבודה מצויינת ומצליח להעביר בצורה יפה את העובר על המשפחה, את השבר ואת המשקעים ואת צורות ההתמודדות השונות. מי שאוהב סרטי אווירה או מי שאוהב סרטים שמספקים הצצה כלשהי על התרחשויות דרמטיות, אבל לא ממש מובילים לשום מקום, יוכל להנות מהסרט, אבל חשוב להתאים ציפיות לפני הצפייה, אחרת תשתעממו. חבל שהתסריט לא מוביל לשום מקום ולא מגיע לשיאים כי בהחלט היה לסרט הזה המון פוטנציאל. אפשר לראות את הסרט, אם אתם ערים לחסרונות שתיארתי, אני אישית השתעממתי לפרקים ובעיקר התאכזבתי מחוסר התוחלת איתה נשארתי בגמר הצפייה.
ציון: 6 מתוך 10