אי המלצה על סרט - אני אוהב האקביז

סוללת שחקנים מרשימה ביותר בסרט שהוא קומדיה אקזיסטנציאליסטית, הזויה במיוחד

להלן ביקורתי

שם הסרט: אני אוהב האקביז I Heart Huckabees 

במאי: דייויד או ראסל ("שלושה מלכים")

שחקנים: ג'ייסון שוורצמן, דסטין הופמן, לילי טומלין, ג'וד לאו, נעמי ווטס, מארק וולברג, איזבל הופרט

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

קומדיה מקורית מאת במאי ''שלושה מלכים'', דיוויד או ראסל. נחוש בדעתו לפתור את חידת צירוף המקרים, שבו ראה את אותו אדם זר שלוש פעמים באותו היום - שוכר אלברט (ג'ייסון שוורצמן) את שירותם של זוג בלשים מיוחדים במינם (דסטין הופמן ולילי טומלין), בלשים אקזיסטנציאליסטים, שעוזרים לאנשים בשאלות קיומיות, ומנהלים את חקירותיהם ע"י מעקב צמוד אחרי כל האספקטים של חיי הלקוח. החקירה מתחילה לאבד כיוון, כאשר לתמונה נכנס בראד סטנד (ג'וד לאו), מנהל בחברת האקביז, שמנסה להשתלט על מקומו של אלברט בארגון "השטחים הפתוחים", ארגון ירוק לשימור הסביבה. במסגרת החקירה מצוותים לאלברט בתור "אח" את טומי קורן (מארק וולברג), כבאי שרוצה להילחם כנגד השימוש בדלק שהורס את העולם ולכן הוא גם רוכב על אופניים לכל מקום, כולל לשריפות. טומי הוא שמכניס לאלברט את הרעיון לנסות לפנות גם לעזרתה של קאתרין וובאן (איזבל הופרט), בלשית מתחרה עם גישות הפוכות לאלו של זוג הבלשים. מי יצליח לעזור לאלברט למצוא את התשובות וההסברים לצרוף המקרים שלו ? כל זה בסרט.

דבר הפסיכופט:

הסרט "אני אוהב האקביז" הוא ניסיון יומרני ואמיץ כאחד, לעסוק בשאלות קיומיות בצורה קומית וצינית מאוד. אלברט פונהל עזרת הבלשים, בשביל לקבל תשובה לשאלה פשוטה יחסית, האם העובדה שהוא פוגש את אותו איש שחור מספר פעמים, היא צרוף מקרים, או שמטרתה להעביר לו מסר כלשהו. אבל זה כמובן לא נשאר ברמה זו והופך לשאלות על כל מהות קיומו של אבלרט, מה המשמעות של החיים, האם דברים הם מקריים או שלהכל יש סיבה והכל קשור לדברים אחרים?

עם כל הרצון להעריך עיסוק בשאלות כאלו בסרט ולא בעבודת מחקר בפילוסופיה ועם כל ההערכה שיש לי לניסיון לשלב בכל זה הומור, התוצאה רחוקה מלהיות פשוטה לעיכול. זוג הבלשים וה"בלשית" הצרפתיה, מספקים שתי גישות פילוסופיות שונות מאוד לחיים וגם משפיעים כל אחד בדרכו הוא, על הגיבורים של הסרט, אלברט וטומי. הבעיה שלי עם הסרט נגזרת בדיוק ממה שעומד במרכזו. אין שום סיכוי להביא תשובות לשאלות קיומיות בסרט או אפילו לגרד את פני השטח בנסיון לענות עליהן. מה שנותר זה רק להעלות המון שאלות בצורה מאוד מבולבלת והזויה, כיאה לשאלות כאלו, שאין להן תשובה ברורה. עם כל ההערכה שיש לי לניסיון (ויש הערכה), התוצאה מתאימה רק לאנשים שנמצאים במצב דומה של תסכול בגלל שאלות של מהות, שאלות על קיומנו ועל סדרי עולם, או לתלמידי פילוסופיה. יתרה מזאת, גם אנשים שמחפשים תשובות לשאלות, הרי לא יוכלו למצוא להן תשובה כלשהי בסרט, אלא רק להנות מהצגת אנשים מבולבלים כמוהם בצורה קומית על המסך.

בבואי לחשוב האם הסרט הזה מתאים לקהל הרחב, אני מוצא את עצמי שולל זאת מהיסוד. רוב האנשים לא יצליחו לצלוח את הסרט אפילו עד סופו. אין לי שום בעיה עם סרטים הזויים ללא תשובות ברורות. הסרט "שמש נצחית בראש צלול", עשה זאת בצורה מופלאה, שגם אם הייתה גם היא קשה לחלק מהאנשים וגם אם בדומה לסרט הזה היא השאירה את השאלות פתוחות, עדיין היא נעשתה בצורה  שונה מאוד מהסרט הזה. בעוד "שמש נצחית", העלה שאלות על יחסים וזכרונות האהבה שלנו והיכולת לשלוט בהם, שאלות שמדברות לכולנו, "אני אוהב האקביז" מעלה שאלות גבוהות מדי והכיוונים שלו לפתרון מבולבלים מדי, עד כדי שהם בעיקר מתסכלים את הצופה.

חשוב לומר שאם בכל זאת תחכו לסופו של הסרט, כל האנדרלמוסיה שנבנתה, או יותר נכון לומר התפרקה לכל אורכו, מתחברת בצורה משעשעת למדי. זה מהווה פיצוי כלשהו למי ששרד, אך לא פותר אותנו מהתסכול הכללי, שהרי הסרט חייב להישאר בדיוק כמו שצריך, כאשר מדובר בחיפוש תשובות לשאלות קיומיות, חלקי מאוד, לא ברור, הזוי, חסר תשובות ומבולבל.

לסיכום, למרות מספר רגעים משעשעים ומשחק נפלא של שוורצמן, וולברג, הופמן, ווטס וטומלין, מדובר בסרט מבולבל מדי ומתסכל, שסביר שלא תצלחו עד סופו.

ציון: 4 מתוך 10