המלצות DVD לקראת החג, חג שמח לכולכם

עולם הDVD הולך ומתפתח והמון סרטים טובים מגיעים כל שבוע, חלקם אפילו של סרטים מאוד חדשים, שעדיין רצים בבתי הקולנוע. בגלל שזה הופך להיות מדור דו-שבועי ובטח לא תספיקו הכל, שווה להתעדכן בהמלצות משבועות קודמים. הפעם, לקראת החג, הגיעו המון דברים טובים, זה יצא קצת ארוך, אבל צריך לראות בזה דבר חיובי...

ההמלצות השבועיות שלי

• מיליון דולר בייבי - מאמן אגרוף מזדקן ועקשן מסרב לאמן מתאגרפת מתבגרת ושאפתנית. הלב הרחב שלה שובר אותו לבסוף ושיתוף הפעולה ביניהם גורם לו להיפתח ומשנה את חיי שניהם לעד. חדש באזור 1 עם תרגום לאנגלית. זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר (קלינט איסטווד) בשנת 2004. דרמה אנושית מהמורכבות, היפות והבנויות להלכה שראיתי. יצירה מרטיטת לבבות שאסור לפספס.

• נקמה בוערת - חטיפות ילדים ממשפחות עשירות נהפכו לתעשייה של ממש במכסיקו. דנזל וושינגטון, איש צבא בעברו, שהתדרדר לשתיה נשכר להיות שומר ראש של ילדה חכמה וקשקשנית ונקשר אליה. הסיפור מוביל אותו ליציאה למסע נקמה אכזרי ומרתק. חדש באזור 2 עם תרגום לעברית. דרמת-מתח רווייה בפעולה, מהטובות שעשו בשנים האחרונות.

• למצוא את ארץ לעולם לא - סיפור חייו של ג`יימס מת`יו בארי, האיש שכתב את ספר הילדים הקלאסי "פיטר פן". סרט שעוקב אחרי חייו של בארי, המחזות שכתב לתיאטרון ובעיקר על ידידות אמיצה שנרקמת בינו ובין אלמנה וארבעת ילדיה הקטנים. חדש באזור 2 עם תרגום לעברית. סיפור על מחזאי שלא ויתר על עולם החלומות והדמיון, ששמר על הילד שבתוכו וגם על הדרך הקסומה בה הוא מצא השראה למחזותיו.

• אהבה במקום אחר -  דרמה על שני זוגות שחיים בעיירה קטנה. שהי הגברים הם החברים הכי טובים ואף מלמדים באותו הקולג'. שניהם חווים קשיים בנישואין ואחד הגברים מתחיל לנהל רומן עם אשתו של חברו בעוד זה מפלרטט עם כל מה שזז. חדש באזור 2 עם תרגום לעברית. דרמה עמוקה וסוחפת, עם תסריט ומשחק נפלאים. הצצה בגובה העיניים למציאות היומיומית של זוגות עם קשיים בנישואין.

המלצה חמה על סרט - ספנגליש

סרט שאמור להגיע לבתי הקולנוע בסוף מאי והגיע לאחרונה לספריות הDVD בגרסא מתורגמת לאנגלית

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: ספנגליש Spanglish

במאי: ג'יימס ל. ברוקס

שחקנים: אדם סנדלר, פז וגה, טיה ליאוני, קלוריס ליצ'מן, שלבי ברוס

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

מהיוצר של הלהיטים "הכי טוב שיש" ו"תנאים של חיבה" מגיע סרט חדש מצחיק ומרגש. פלור (פז וגה) היא אם חד הורית, שהיגרה ממקסיקו לארה"ב והגיעה ללוס אנג'לס במטרה לבנות חיים טובים יותר לה ולבתה כריסטינה (שלבי ברוס). אחרי כמה שנים בהן היא בילתה בחברת מהגרים בלבד, היא נשכרת לעבוד כעוזרת בית ואומנת בוילה המפוארת של ג'ון ודברה קלאסקי  (אדם סנדלר וטיה ליאוני). פלור נאלצת להתמודד עם מחסום השפה, עם תופעות גיל ההתבגרות של בתה ועם המוזרויות של משפחת קלאסקי. ג'ון קלאסקי הוא שף רגיש במיוחד בעוד אשתו דברה היא פקעת עצבים מלודרמטית, המכורה לפעילות גופנית סגפנית. למרות קשיי השפה ולמרות ההבדלים התרבותיים שגורמים להרבה בעיות, הכניסה של פלור ובתה לחיי משפחת קלאסקי משנה את חייהם של כל המעורבים. כאשר משפחת קלאסקי נוסעת לחופשת קיץ ומבקשת מפלור לעבור איתם, היא מסכימה רק לאחר שמזמינים את בתה להצטרף. או אז, עניינים מתחילים להסתבך.

דבר הפסיכופט:

שבע שנים אחרי סרטו הנפלא, "הכי טוב שיש", חוזר הבמאי/תסריטאי ג'יימס ל. ברוקס עם סרט נפלא נוסף. על פניו מדובר בקומדיה רומנטית טיפוסית למדי, אך השם של הסרט, שהוא שילוב של שתי שפות, ספרדית (Spanish) ואנגלית (English), מעיד על מה שיעמוד במרכז הסרט ויהפוך אותו למשהו שונה וגדול יותר. מפגש התרבויות והשפות, הוא מרכז התסריט הנפלא של הסרט הזה.

כאשר פלור נכנסת לחיי משפחת קלאסקי, היא לא יודעת כמעט אף מילה באנגלית והסרט מראה לנו בהדרגה כיצד נבנים קשרים חמים למרות מחסום השפה, כיצד האישיות של העומדים במרכז הסרט, היא שמשנה בסופו של דבר. בתה של פלור כריסטינה מהווה את נקודת מפגש התרבויות, מאחר שכיאה לבת לדור הצעיר, היא כבר יודעת אנגלית. ברגע המצחיק והחזק ביותר בסרט, מתפתח ויכוח נוקב בין אבי המשפחה ג'ון ובין פלור, כאשר הוא מדבר באנגלית ופלור בספרדית וכריסטינה מנסה לתרגם בלי להקלע לטווח האש. תהליך ההתקרבות של פלור למשפחת קלאסקי, גורם להבדלים הגדולים בתרבות ובאישיות שלהם לצוף ומביא גם למסלול התנגשות. מצד אחד נוצר קשר חם ואמיץ בין כולם ומצד שני, בעיקר לאחר שבתה והיא עוברות לגור עם משפחת קלאסקי.

אבל הבדלי התרבויות, למרות היותם מרכז הסרט, אינם לבד במערכה. הדמויות שעומדות במרכז העלילה הן מעניינות, כל אחת בתחומה היא. אם זה פלור, הרגישה והיפה, כריסטינה עם הסקרנות ורוח הנעורים, ג'ון השף הרגיש שמבין גם ללב ילדיו ואשתו דברה האובר-דרמטית, הנמצאת על סף השגעון. הבת של משפחת, ברניס, היא עוף מוזר ושמנמן מה שעבור האם חולת הפעילות הגופנית, מהווה שפיכת שמן על המדורה המשפחתית. ברקע נמצאת גם אמה של דברה, אוולין, שהייתה בעבר זמרת גדולה ועכשיו חיה עם המשפחה ומתבלת את העלילה בעיקר בהמון אדי אלכוהול וראייה ישירה ומפוכחת של המציאות, כנגד כל הסיכויים. המארג המוזר הזה של הדמויות, שולב לתוך התסריט, שנבנה בהמון רגישות ומצליח לעניין ולרגש.

אי אפשר שלא לציין את התסריט הנפלא של הסרט. הסיפור מעניין לכל אורכו, מורכב מאוד, מעלה המון נושאים משמעותיים, ברגישות מופלאה ומצליח לסחוף ולרגש את הצופים. דרך הדמויות השונות והמפגש ביניהם עולים נושאים כמו הצלחה, פערים בין עשירים לעניים, גיל ההתבגרות ובעיקר התמודדות עם השמנה ועם לחצים חברתיים, השאיפה להשכלה, קשרים בין הורים וילדיהם, קשרי זוגיות, גישות שונות לחינוך ובעיקר הבדלי שפה ותרבות. הסרט אינו מנסה להעביר איזו אמירה מפורשת או לספק תשובות לסוגיות שהוא מעלה, יותר מאשר הוא נותן תשובות הוא מעמת אותנו עם סיטואציות שמעלות את הבעיות ומעוררות את מחשבתנו לגביהן.

פלור שבשנותיה הראשונות בלוס אנג'לס, התבדלה בתוך חברת המהגרים, פותחת את עיניה בהדרגה לעולם האחר, המודרני יותר, שמסביבה. המפגש שלה עם משפחת קלאסקי דורש בהתחלה התגברות על קשיי השפה וגורם לה בשלב מאוחר יותר ללמוד אנגלית בהתלהבות. המפגש הזה מוציא מכולם המון משקעים ומצד שני גם המון דברים טובים וגורם לכל הצדדים להיפתח. חיי המשפחה וחייה של פלור לא יהיו עוד כבעבר והם מלמדים זה את זה המון דברים חדשים. מבלי להכנס לעומקם של דברים, על מנת לא להרוס את החוויה, אנו עוברים עם גיבורי הסרט, תהליך עמוק, משמעותי ומרגש מאוד.

אדם סנדלר מוכיח שוב, אחרי "מוכה אהבה" שהוא הרבה יותר משחקן של קומדיות מטופשות ואילו פז וגה, אחרי תפקידים נהדרים ב"דבר אליה" וסקס ולוסיה" שוטפת את המסך בתצוגת משחק נפלאה ומזכירה שוב, שהיא אחת הנשים היפות ביותר על מסך הקולנוע, מה שבהחלט לא מזיק להצלחתו של הסרט, בלשון המעטה.

לסיכום, מדובר בסרט מלא משמעויות, שמצליח לסחוף ולרגש ושסביר שיישאר בראשיכם עוד זמן רב. סיפור נפלא על מפגש בין אם חד הורית, עניה, שהיגרה ממקסיקו ובין משפחה אמריקאית עשירה ומוזרה. מפגש שמוליד מתוכו עולם ומלואו. מדובר באחד הסרטים המורכבים, הרגישים, הסוחפים והטובים ביותר שראיתי לאחרונה, סרט שמלא בדרמה, רומנטיקה והמון הומור מיוחד במינו. לא לפספס.

ציון: 8.5 מתוך 10    

תהיות על הסרט מדורת השבט, מי יודע מדוע ולמה ?

הסרט שהיה הזוכה הגדול של טקס פרסי אופיר, האוסקר הישראלי, לשנת 2004, כולל הסרט הטוב ביותר, הגיע ממש לאחרונה לספריות הDVD.

להלן ביקורתי

שם הסרט: מדורת השבט Campfire

במאי: יוסף סידר

שחקנים: מיכאלה עשת, אסי דיין, משה איבגי, יהורם גאון, חני פירסטנברג, מאיה מרון, אושרי כהן, יהודה לוי, עידית טפרסון, איתי תורג'מן

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

השנה היא 1981, רחל גרליק (מיכאלה עשת), אלמנה בת 42 ואם לשתי בנות מתבגרות: תמי בת ה15 (חני פירסטנברג) ואסתי בת ה18 (מאיה מרון), רוצה להתקבל לגרעין המייסד של התנחלות חדשה בשומרון. אלא שועדת הקבלה של הישוב מעדיפה "משפחות שלמות" ולא חד הוריות. רחל נחושה להוכיח לועדה שהיא ומשפחתה קורצו מן החומר הראוי ולכן היא מסכימה לצאת לדיייטים עם כל גבר פנוי ודואגת שהבנות לא חורגות מהקודים המקובלים בקהילתן. בתה אסתי, מנסה בכל הזדמנות לקלקל את השם הטוב שאימה מתאמצת ליצור לעצמה. תמי שדווקא מגלה קצת יותר אמפתיה לבדידות של אמה, מתאהבת בבחור הלא נכון. רק יוסי (משה איבגי), הגבר החדש בחייה של רחל, מצליח להראות לה שיש חיים מחוץ לגדר.

דבר הפסיכופט:

הסרט מנסה לצייר דיוקן של הציונות הדתית ולהציג את התקופה בה התפתחה האידיאולוגיה של ההתנחלויות. במרכז העלילה עומדת אלמנה שנשארה לבדה עם ילדותיה ובעקבות שינוי אידיאולוגי וחיפוש משמעות לחייה ניסתה להתקבל לגרעין שעומד להתיישב ביישוב חדש בשטחים, ליד רמאללה. הסרט מציג המון צדדים באידיאולוגיה של הציונות הדתית, גם בכל הנוגע להתיישבות וגם דרך היחס שלהם לאישה הבודדה שעל פניו, קבלתה ליישוב, משמעותה פחות גבר בסבב השמירות. בנוסף, הסרט מראה כיצד שתי הבנות של רחל, נוקטות כל אחת, גישה שונה ל"שיגעון" החדש שקפץ על אם המשפחה והרובד השלישי בו עוסק הסרט הוא נושא הזוגיות, דרך השידוכים השונים שמנסים לסדר לרחל, כדי שבכל זאת תוכל להתאים למשבצת של זוג שרוצה לבוא לישוב. 

ראוי לציון שלמרות שהסרט נעשה ע"י אדם דתי, הסרט מעביר המון ביקורת על החברה הדתית וחושף חברה שמתיימרת להיות נאורה במערומיה. כמו כל חברה סגורה, את הרבה מהדברים הרעים, פשוט מטטאים מתחת לשטיח. הבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא מעלה המון נושאים הקשורים לזוגיות, לרעיונות אידיאולוגיים, לגיל ההתבגרות ולמיניות, אך הוא נשאר מאוד שטחי, מאוד על פני השטח ולא מספק ממש תשובות. אולי זה חלק מאותה ביקורת על החברה הדתית, אוזלת ידה או אפילו התעלמותה מהבעיות, אך היה מצופה מסרט כגון זה שינסה לתת מעט יותר מאשר הצגה שטחית של הבעיות.

אין ספק שבנקודת הזמן הפוליטית בה אנו נמצאים כיום, הסרט הזה הוא גם מאוד אקטואלי. הסרט מציג את המתנחלים במערומיהם ומקשה לראות את אותה עליונות אידיאולוגית עליה הם מדברים. האידיאולוגיה החזקה והאמונה בדרכם אמנם קיימת גם בסרט ועוברת בצורה יפה, אך הסרט מציג אותה מצד שני כריקה מתוכן, בגלל צרות האופקים וחוסר היכולת להתמודד עם בעיות גלובאליות יותר, שלא קשורות בהכרח ישירות למטרות האידיאולוגיות. העובדה שכל דבר שעומד בדרך להשגת המטרה, אפילו אם הוא פוגע באנשים, יש לטאטא מתחת לשטיח, מדברת בעד עצמה.

אם שואלים בסוף הסרט, עם איזה מטען נשארנו, התשובה היא: ראינו שיש בעיות בחברה הדתית, שמנסים להסתירן ולא מדברים עליהן. האם זה לא משהו ברור מאליו, שנכון גם לכל חברה סגורה כמו קיבוץ, מושב, פנימיה ועוד?. בגלל השטחיות הזו ובגלל שהסרט נראה כמו אסופה של כל הקלישאות לגבי הדתיים, רוב רובו של הסרט פשוט משעמם. יש בסרט אולי שני קטעים חזקים, שמצליחים להתעלות על הבינוניות של השאר: האחד הוא התקרית שעומדת במרכזו שלא ארחיב עליה בכוונה את הדיון והשניה היא הסיום, שמצליח לקשור את כל הקצוות בצורה מרגשת ויפה, הישג תסריטאי מוצלח וראוי לציון. גם המשחק בסרט משובח, בעיקר זה של אסי דיין, מיכאלה עשת, משה איבגי וחני פירסטנברג.

לסיכום, לא מדובר בסרט גרוע, אך גם לא ביצירה טובה ובטח לא ביצירה שראויה לכל הפרסים והתשבוחות להם היא זכתה. סרט שרוב רובו משעמם, שנשאר שטחי וקלישאי מדי ושנמנע להכנס ממש לעומקן של בעיות. בהחלט לא ברור מדוע הסרט זכה בכל הפרסים שהוא זכה. את הפרסים על המשחק עוד אפשר להבין, אבל זהו בהחלט אינו הסרט הטוב ביותר של שנת 2004 וגם אין לו איזה נטייה אומנותית חזקה, שקורצת למבקרים. לדעתי, הסרט הוא לא יותר מאשר דרמה בינונית, עם משחק משובח וסוף מוצלח. אני אישית התאכזבתי מאוד.

אסיים בכמה שאלות מתבקשות:, מי יודע מדוע ולמה סרט כזה זוכה באוסקר ? את מי בדיוק היו צריכים לרצות? איזה דבר גדול פספסתי בסרט ?. יש לי תחושה שאאלץ להישאר בלי תשובות לשאלות אלו.

ציון: 6 מתוך 10    

סטיה שעולה על כל דמיון

ראיתי הרבה דברים בחיי

אבל זה, אפילו אותי הדהים

הנה בנאדם שיודע בדיוק מה הוא רוצה

מה תגידו על בררנות שכזו?

המלצה חמה על סרט - דרכים צדדיות

הסרט הזה, הוא מהסרטים הקטנים גדולים. מיד אחרי שהוא יצא, כבר דיברו עליו כעל אחד המועמדים העיקריים לזכות בכל הפרסים היוקרתיים לסרט הטוב ביותר בטקסי גלובוס הזהב והאוסקר. לא מזמן הוא הגיע בגרסא מתורגמת לאנגלית, לספריות הDVD.

להלן המלצתי

שם הסרט: דרכים צדדיות Sideways

במאי: אלכסנדר פיין

תסריט: אלכסנדר פיין וג'ים טיילור

שחקנים: פול ג'יאמטי, תומאס היידן צ'רץ', וירג'יניה מדסן, סנדרה הו

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

מיילס ריימונד (פול ג'יאמטי), סופר כושל העובד כמורה לאנגלית בחטיבת ביניים, לוקח את חברו הטוב ביותר השחקן הלוהט לשעבר, ג'ק (תומאס היידן צ'רץ'), לשבוע של טעימות יין בקליפורניה הכפרית. במהלך אותו שבוע הם מנסים להבין את הכישלונות שלהם ומעלים שאלות על טיב מערכת היחסים שלהם עם בנות המין היפה וגם לגבי החברות שלהם. מטרת הטיול היא בילוי משותף לפני חתונתו של ג'ק שתתקיים בסוף אותו שבוע, שבוע של מנוחה, הרבה אוכל ויין ואחווה גברית. בעוד מיילס מצפה לטיול של כיף ואפשרות לקרב את חברו לעולם הנפלא של הכרמים והיינות, ג'ק דווקא רוצה לפגוש בחורות להנאה אחרונה לפני שהוא מתחייב לאשתו לכל החיים. מיילס מאוכזב מהגישה של ג'ק שפותחת לו גם כמה פצעים מגירושיו, עליהם הוא טרם הצליח להתגבר.

דבר הפסיכופט:

זהו אחד מאותם סרטים שאפשר לדעת עליו הרבה, כבר מהמשתתפים המרכזיים בהפקתו. בראש ובראשונה, הבמאי אלכסנדר פיין, ששני סרטיו האחרונים "בחירות או לא להיות" ו"אודות שמידט", זכו לשבחים, והיו סרטים שעסקו בצדדים באישיות גיבוריו והראו על החשיבה המקורית והיצירתיות של פיין. בראש קאסט השחקנים נמצא פול ג'יאמטי, שהמראה שלו יכול לשמש כסמל לאנדרדוג, ללוזר הטיפוסי. ג'יאמטי מככב בסרט בדמות סופר כושל ומיואש עם אהבה אובססיבית ליין וחוסר בטחון קיצוני. אחרי שנים רבות שהוא מופיע בתפקיד הלוזר, שנה שעברה הוא הוכיח את כשרונו האדיר, בדמות דומה מאוד במאפייניה, בסרט "אמריקן ספלנדור", גם שם הוא היה האנטי-גיבור, הלוזר הנצחי. תומאס היידן צ'רץ' שמככב לצידו, הוא שחקן שמוכר מאוד מתפקידים קטנים ואפרוריים בעיקר בקומדיות קולנועיות או בטלוויזיה. את התמונה משלימה וירג'יניה מדסן, גם היא שחקנית, שבאה מהטלוויזיה ושיחקה בעיקר בתפקידים קטנים. אין ספק שהליהוק בוצע בקפידה על מנת להשלים את המשמעויות המאוד מיוחדות של הסרט עצמו, אליהן אתייחס בהמשך. הדמויות אותן משחקים שלושת השחקנים, מתאימות מאוד, הן לדמויות שהם נוהגים לשחק והן לעצם המצאותם בשוליים של הפרסום הקולנועי (אם כי ג'יאמטי כבר מצליח לקנות לעצמו תהילה, בנישה הכאילו מקופחת ולוזרית הזו). השילוב של הליהוק המוקפד עם במאי כמו פיין, שהתמחה בעבודה מוקפדת עם שחקנים ותסריטים נפשיים ומורכבים, מעיד הרבה על הסרט עוד לפני הכניסה לפרטי הסיפור עצמו.

הסיפור עוסק בסופר כושל ובשחקן שנמצא מעבר לשיא, אשר יוצאים לשבוע נופש, באזור היינות של קליפורניה, לקראת חתונתו של השחקן. התסריט של הסרט הוא בהחלט יצירה מופתית. למרות שבמרכזו של הסרט עומד מסע לכיופים וטעימות יין ולכאורה זהו סרט אווירה בעיקר, התסריט הרבה יותר מורכב ומעניין, הוא כולל המון דיאלוגים שדרכם עולים המון נושאים מלאי משמעות והוא מצליח לסחוף את הצופים במין הרגשה מעורבת של לכאורה כלום לא קורה-המון קורה מתחת לשטח. בין הנושאים שהסרט מעלה אפשר למצוא את מערכות היחסים בין נשים לגברים, חברות ואחווה גברית, פחדים לפני החתונה, גישות שונות לגבי הקשר עם נשים בכלל וסקס בפרט, בטחון עצמי והשפעתו על החיים, חשבון נפש והסתכלות על הישגי החיים ובעיקר אהבת היין.

התסריט הרגיש כל כך, לוקח אותנו למסע עם האנשים שנמצאים בדרכים הצדדיות של החברה ומצטרף למסע שלהם בדרכים הצדדיות של אזור הכרמים שלקליפורניה. בהתגלגלות גורל משונה, הגיבורים פוגשים שתי נשים שתשפענה על חייהם, מעלים שאלות על חברות ויחסים ומגלים את עצמם מחדש. כמו בכל סרט שבמרכזו עומד לוזר או כמה לוזרים, המסרים מקבלים חיזוק אצל הצופים, שיכולים להזדהות איתם ומרגישים שמה שקורה שם מדבר אליהם בגובה העיניים ומתאר באיזה מקום פיסות מהחיים שלהם עצמם. אפשר לומר שהסרט מצליח לדבר איתנו הצופים בשני רבדים נפלאים. הרובד הראשון הוא המסע, החופשה וההכרות עם היין. ברובד הזה אנחנו נהנים מהשלווה, מהנופים, מהטעמים, מהריחות ומהאנשים המיוחדים של האזור. הרוב השני מנוגד לראשון והוא מלא יצרים, תחושות קשות והתנגשויות ערכים. זהו הרוב בו עוסקים בכל השאלות המהותיות שהסרט מעלה על הקשר בין שני הגברים, הקשרים שלהם עם נשים בעבר ובהווה ועם חשבון הנפש שלהם לגבי חייהם. זהו בדיוק התרכיב שהופך את הסרט הזה למיוחד וסביר להניח שתישארו אחרי הצפיה עם "תוצרי לוואי" של אותם שני הרבדים: עם תחושת חופש נעימה תוצר של הטיול המשכר חושים (תרתי משמע) ועם המון מחשבות על כל הנושאים שעלו במהלך הסרט, שכאמור מרגישים כאילו הם לקוחים מחייכם שלכם.

אי אפשר שלא להתייחס לשלושת השחקנים שכבר הזכרתי ולסנדרה הו שמשלימה את הרביעיה. פול ג'יאמטי צריך להיות מוכתר אחרי הסרט הזה, למלך הבלתי מעורער של הלוזרים והמדוכאים. הוא מצליח להראות איך שלומיאליות יכולה להיות משעשעת וכובשת כמו שאף אחד לא יכול להראות. אבל זה לא רק הוא, כל אחד מהם מצליח לשחק בצורה רגישה כל-כך ולבנות דמות מלאה ומורכבת, שאפשר להזדהות איתה בקלות. תחושת המציאות שנוצרת בזמן הצפייה בסרט היא בהחלט הישג כביר של הבמאי ושל השחקנים. יש בסרט רגעים שבהם קל לשכוח שמדובר בסרט והתחושה היא כאילו אנחנו שם בטיול יין בקליפורניה, עושים חשבון נפש כמו גיבורי הסרט. השחקנים והסרט מצליחים להעביר את הייחוד של המקום וסביר להניח שיעשו טוב לתיירות המקומית. לא יודע מה אתם תרגישו, לי זה בהחלט עשה חשק לטיול לשם, או לפחות לפתוח בקבוק יין אדום משובח.

לסיכום, זהו עוד אחד מאותם סרטים קטנים גדולים, סרטים עם אווירה נינוחה והמון משמעויות, סרטים שמצליחים לסחוף בעיקר עם התסריט הנפלא והנוגע ללב שלהם, סרטים שבהם יש לך תחושה שכמעט כלום לא קרה, אבל נשארת עם כל כך הרבה בסופם, סרטים שמצליחים לגרום להזדהות עם גיבוריהם, סרטים שיש בהם הכל, צחוק דרמות והמון שיחות משמעותיות, סרטים שמאוד קשה להסביר למה הם טובים (אבל אני מקווה שהתקרבתי להסביר). מי שמתאים לו סרט מסע קטן וסוחף, עם הרבה יין טוב והמון שיחות משמעותיות, סרט שמחמם את הלב ומעורר את החיך, שלא יפספס.

ציון: 8.5 מתוך 10    

הסרט שלנו , כמה הערות על הטקס

ממש לא מזמן, הסתיים שידורו של טקס בחירת "הסרט שלנו", או ליתר דיוק בחירת הקהל לסרט הישראלי האהוב בכל הזמנים. לא מדובר באוסקר הישראלי, הנערך פעם בשנה, אלא במין סוג של טקס סיכום העשייה הקולנועית הישראלית רבת השנים.

רשימת הזוכים:

הסרט האהוב ביותר  - גבעת חלפון אינה עונה (במאי: אסי דיין), וואלה מגיע לו!

השחקנית האהובה ביותר - גילה אלמגור ("סלאח שבתי", "מלכת הכביש", "הקיץ של אביה")

השחקן האהוב ביותר - זאב רווח ("צ'ארלי וחצי", "חגיגה בסנוקר")

השיר האהוב ביותר מפסקול סרט - בלדה לשוטר אזולאי (לחן: נורית הירש, מילים: אהוד מנור ז"ל)

אי אפשר שלא לציין את הרגע המרגש היחיד בטקס המלאכותי והלא ברור הזה, הרגע בו הוכתר השיר האהוב, "בלדה לשוטר אזולאי":

השחקן הראשי בסרט הוא שייקה אופיר, מגדולי השחקנים הישראליים, שנפטר ב1987 וששמו של טקס האוסקר הישראלי שונה וייקרא מהשנה ואילך על שמו, פרס אופיר.

הבמאי הוא אפריים קישון, גדול הסטיריקנים ואחד מהבמאים הטובים של הקולנוע הישראלי, שהלך לעולמו לפני קצת יותר מחודשיים, עוד לא הספקתי לשכוח איך ספדתי לו פה

כותב המילים של השיר הוא לא אחר מאשר אהוד מנור, שהלך הבוקר לעולמו

כל מילה נוספת מיותרת,

  יהי זכרם ברוך 

אחרי זה, באמת שאין יותר מדי טעם להתייחס לטקס, לאדיר מילר עם הבדיחות המאוסות, לעובדה שבטקס יש ייצוג בעיקר לסרטי בורקס, שעם כל הכבוד (ויש כבוד!) הם לא היחידים שנעשו,  או בכלל לטקס עצמו, שאין בו כל צורך או טעם. אבל אתם יודעים מה, בשביל רגע כמו שתיארתי, היה שווה הכל.