המלצה חמה על סרט - החיים על פי פיטר סלרס

סרט על חייו של השחקן הנודע, פיטר סלרס, שהגיע לאחרונה בגרסא מתורגמת לעברית לספריות הDVD

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: החיים על פי פיטר סלרס The Life and Death of Peter Sellers

במאי: סטפן הופקינס

שחקנים: ג'פרי ראש, שרליז ת'רון, אמילי ווטסון, ג'ון לית'גו, מירים מרגוליס, סטנלי טוצ'י, סטיבן פרי

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

מבוסס על הספר שכתב רוג'ר לואיס על חייו הסוערים של השחקן האגדי פיטר סלרס. הסרט עוקב אחרי הקריירה והחיים של אחד השחקנים הבריטיים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע, פיטר סלרס. סלרס היה ידוע כאיש בעל אלף הפרצופים: הוא כיכב בסרטי "הפנתר הורוד", "דוקטור סטריינג'לאב", "לוליטה", "ליידיקילרז" ועוד סרטים רבים. סלרס היה ידוע כשחקן מבריק בעל חוש הומור נפלא. מאחורי הקלעים הוא היה אדם לא סימפטי ואלים, שלא הפסיק לבגוד בנשותיו ומערכות היחסים שלו נכשלו כל פעם מחדש. בנוסף, היה לו קשר מאוד חזק אך מוזר עם אימו. הסרט עוקב אחר חייו של סלרס החל מתחילת הקריירה שלו ברדיו ועד מותו בגיל 54 מהתקף לב.

דבר הפסיכופט:

פיטר סלרס היה אחד שחקנים הבריטיים הבולטים ביותר בקולנוע. הוא זכה לתהילה גדולה, בעיקר בעקבות תפקידו כמפקח קלוזו בסדרת סרטי "הפנתר הורוד" ותפקידו בסרט "דר' סטריינג'לאב". פיטר סלרס התחיל את הקריירה שלו בתור קומיקאי ברדיו ונסיונותיו הראשונים לעבור לקולנוע, נדחו בטענה שהוא לא נראה מספיק טוב, עם המשקפיים המיושנות שלו והמראה החנוני. אבל אדם מוכשר ומיוחד כמו סלרס, לא יתן לדבר פעוט כמו המראה שלו, לעצור את עצמו בדרך להצלחה והיכולת הקומית המדהימה שלו, ללבוש כל דמות שהוא רוצה ולחקות אותה במקצועיות ובדיוק, החלה לפתוח לו את הדלתות למסך הגדול. לאט לאט סלרס זכה להכרה ביכולותיו והפך לכוכב גדול בקולנוע הבריטי ולאחר מכן בקולנוע העולמי. ב1960 החלה הפריצה הגדולה שלו לתודעה לאחר שזכה כשחקן הבריטי של השנה באוסקר הבריטי, על סרטו  "I am All Right Jack" וגבר על מועמדים ותיקים וביניהם לורנס אוליבייה. סלרס זכה למועמדויות לאוסקר השחקן הראשי, על הסרטים "להיות שם" ו"דר' סטריינג'לאב", אך לא זכה בפרס. ב1963 הוא החל לשחק את דמותו של המפקח קלוזו, הבלש המוזר והמשעשע, בסדרת סרטי "הפנתר הורוד", דמות שזוהתה איתו יותר מכל והקנתה לו פרסום עולמי.

עד כאן זה נשמע כמו עוד סרט ביוגרפי, על שחקן קולנוע מפורסם. בהחלט לא משהו ששווה לעשות עליו סרט, אבל זהו אינו הסיפור כולו. החלק השני בסיפור, הוא אישיותו של סלרס שמספקת לא פחות עניין. ניתן לומר שכגודלו של כשרונו, כך אישיותו גדולה, אך בכיוון השלילי. סלרס היה אדם נוראי, מגלומן ובוגדני, הנוטה להתפרצויות אלימות, בהן הוא שובר דברים ואף מכה את נשותיו. ככל שהוא הצליח יותר, כך גם גדלה התנהגותו הנוראית לסובבים אותו, כולל לאנשים שאוהבים אותו. הקשר של סלרס עם אימו היה מוזר בלשון המעטה. היא אמנם דחפה אותו למצות את כשרונו, אך גם לימדה אותו להתעלם מכל דבר בדרך. הסיפור האמיתי של הסרט הוא הניגוד הבולט כל-כך בין שחקן מוכשר שיכול ללבוש פרצופים שונים, קומיקאי בחסד ובין אותה דמות של אדם שנוטה להתפרצויות אלימות, שמחליף נשים ובוגד בהן, שמפחיד את ילדיו ושככל שהוא יותר מצליח, כך הוא גם חושב שהכל מגיע לו. גם אם מדובר בדבר שלילי, אין ספק שהסיפור של סלרס מספיק מעניין מכל הבחינות, בשביל להחזיק סרט ביוגרפי על חייו.

אין ספק שמדובר במשימה קשה במיוחד, לשחק את דמותו המורכבת של פיטר סלרס, גם בגלל אישיותו הקיצונית וגם בגלל יכולתו הקומית המיוחדת במינה. לא מפתיע שיוצרי הסרט, ליהקו לתפקיד דווקא את ג'פרי ראש הנפלא, שידוע בתפקידים הקשים והמורכבים נפשית שהוא משחק ושמתאים לתפקיד גם מבחינת המראה המוזר שלו. ג'פרי ראש כבר זכה באוסקר על משחקו בסרט "ניצוצות" משנת 1997. בהחלט מגיעות לו כל התשבוחות על תפקידו בסרט ועל היכולת שלו לגלם דמות מורכבת כל-כך הן מבחינת יכולת המשחק שלה והן מבחינה אישיותה. ג'פרי ראש והסרט זכו בפרס גלובוס הזהב, לשחקן וסרט שנעשו לטלוויזיה. העובדה שהסרט יועד מלכתחילה לטלוויזיה, היא כנראה הסיבה שהוא לא היה מועמד לאוסקר, כי בהחלט מגיע לו. שרליז ת'רון ואמילי ווטסון משחקות גם הן בצורה נפלאה בתפקיד שתיים מנשותיו.

לסיכום, סרט שלוקח אותנו למסע ביוגרפי מרתק, משעשע ומקורי, בעולם הקומי המקורי כל כך של פיטר סלרס ובעולם הדרמטי, המפחיד והמורכב של אישיותו. הניגוד הקיצוני כל כך בין צחוק והתפרצויות אלימות הוא תמצית אישיותו המרתקת של סלרס. הסרט מצליח לספק הצצה אל מאחורי הקלעים של הקומדיות הגדולות שנעשו באותה תקופה ומצליח להעביר בצורה נפלאה את אותה יכולת קומית יוצאת דופן של סלרס, מה שמאפשר לצופים לפחות לפרקים, לשכוח את אישיות השנויה במחלוקת ולהעריך את כשרונו. המעבר החד הזה שאותו אנו עושים ביחסינו כלפי דמותו של סלרס, מאפשר ולו לרגע להכנס לנעליו ולהבין את המעברים שהוא עשה בחייו בין התנהגותו מחוץ להפקה ובין התנהגותו בזמן הצילומים. תצוגת המשחק הנפלאה, משלימה את הסרט הזה שיש בו הכל כמעט. מומלץ בחום.

ציון: 8.5 מתוך 10    

המלצות DVD מעולות לסוף השבוע

עולם הDVD הולך ומתפתח והמון סרטים טובים מגיעים כל שבוע, חלקם אפילו של סרטים מאוד חדשים, שעדיין רצים בבתי הקולנוע. בגלל שזה הופך להיות מדור דו-שבועי ובטח לא תספיקו הכל, שווה להתעדכן בהמלצות משבועות קודמים.

ההמלצות השבועיות שלי

• קרוב יותר - סיפור על שתי נשים ושני גברים, שדרכיהם מצטלבות בלונדון, על הפגישות המקריות שלהם, האהבות, המשיכה המיידית והבגידות הנלוות. חדש באזור 1 עם תרגום לאנגלית. סרט נפלא ומקורי שפשוט פורט על המיתרים הנכונים בנשמתנו ומצליח לסחוף ולרגש. סרט שיש בו הכל, דרמה, אהבות, תשוקות, צער והומור. סרט שעשוי ברגישות מופלאה וכולל את אחת מתצוגות המשחק הקבוצתיות, המרשימות ביותר שראיתי. סרט שהוא חוויה שאסור לפספס.

• תחנה 49 - סרט על גבורתם של הכבאים האמריקאיים. הסרט עוקב אחרי כבאי שנלכד בבניין בוער שעומד להתמוטט כל רגע ומחכה שחבריו יגיעו להצילו. בינתיים אנו נזכרים יחד איתו בקריירה שלו ככבאי, החל מהגעתו כטירון צעיר לתחנה, ההכרות עם אשתו לעתיד, היחסים בינו ובין מפקדו, היחסים עם חבריו לתחנה ועוד. חדש באזור 2 עם תרגום לעברית. הצצה אל החיים תחת סכנה ועל המניעים שדוחפים את הכבאים לחזור שוב ושוב אל הטיפול בשריפות. קיטש אפקטיבי, דרמטי ומרגש.

• דדווד - סדרה טלוויזיונית עטורת שבחים על המערב הפרוע ותקופת הבהלה לזהב בארה"ב. במרכזו של הסיפור עומדת העיירה דדווד שנשלטת ע"י שליט אכזרי ומושחת ושאליה מגיעים גם וויילד ביל היקוק, השולף המהיר במערב, רבים שחלמו על התעשרות מהירה ופורעי חוק שברחו למערב בו אין חוקים או פיקוח והחזק שולט. חדש באזור 1 עם תרגום לאנגלית. ייחודה האמיתי של הסדרה הוא בכך שהיא מראה את הדברים כפי שהם, מבלי ליפות אותם. זה כולל זנות, אלימות, סמים, קרבות אכזריים, הרוגים ושפה מלוכלכת כאשר כל זה רק חלק מאותם סיפורי המערב הפרוע הנפלאים. מומלץ.

תגידו לי תתחדש

פצחתי בקריירה חדשה (או פה)

אני מקווה שהיא תהיה מוצלחת לפחות כמו הנוכחית

אך היא עדיין דורשת ליטוש...

ולמי שלא הבין, הבלוג השני, אינו בלוג שלי !

המלצה מסוייגת על סרט חדש - הים שבפנים

סרט ספרדי שזכה באוסקר הסרט הזר לשנת 2004. הסרט הגיע בסוף השבוע לבתי הקולנוע ואפשר להשיגו גם בDVD מתורגם לאנגלית.

להלן המלצתי

שם הסרט: הים שבפנים The Sea Inside

במאי: אלחנדרו אמנבאר ("פקח את עינייך", "האחרים")

שחקנים: חווייר בארדם, בלן רואדה, לולה דואניאס, מאבל ריברה, סלסו בוגאלו, קלרה סגורה

שנת הפקה: 2004

ארץ הפקה: ספרד

תקציר הסרט:

הסרט עוקב אחרי סיפור חייו המרגש של רמון סאמפארדו (חווייר בארדם) שנלחם במשך שלושים שנה על זכותו למות בכבוד. לאחר שקפץ למיים רדודים מדי ושבר את צווארו, רמון מרותק למיטתו בלי יכולת להזיז שום איבר מתחת לצווארו כשהוא זקוק לטיפול צמוד של משפחתו. רמון מחליט שאין טעם לחייו ויוצא למאבק משפטי וציבורי שייאפשר לאחד מהקרובים אליו לעזור לו למות, מבלי להיענש על כך. הסרט עוקב אחרי מערכת היחסים שלו עם שתי נשים: חוליה (בלן רואדה) עורכת דינו, שחולה בעצמה במחלה ניוונית ומאמינה במטרתו ורוסה (לולה דואניאס), אשה מקומית המנסה להוכיח לו שגם במצבו הגופני יש סיבה להמשיך ולחיות. בעזרת אהבתו ואופיו המיוחד, שתי הנשים מצליחות לפתור בעיות אישיות שלא האמינו שיצליחו להתגבר עליהן אי פעם. רמון שהיה משותק בכול גופו ולא היה מסוגל לצאת ממיטתו הצליח לרגש ולשנות את חייהם של הסובבים אותו וזאת למרות רצונו העז לסיים את חייו כדי לא להמשיך ולסבול את השיתוק.

דבר הפסיכופט:

נושא המתות החסד, הוא אחד מהנושאים היותר מדוברים בימינו. זהו נושא טעון מאוד בעיקר בגלל שהגישה ההומנית והגישה הדתית עומדות משני צידי המתרס שלו. הסיבה הנוספת שהנושא כה טעון, היא הסובבים את אותו אדם ובעיקר המשפחה, שמתקשים להתמודד עם רצונו של אהובם למות. הסרט הספרדי, "הים שבפנים", עוסק בשאלת המתות החסד בצורה האמיתית, הטבעית והכי בגובה העיניים שזכור לי שעסקו בה אי פעם בקולנוע. 

בדרך כלל כשעוסקים בשאלת המתת החסד, נוהגים להתעסק באנשים חולים מאוד, שנמצאים בתרדמת הרבה שנים או חולים במחלה סופנית. הסרט אינו בוחר את הדרך הקלה ועל כך מגיעה לו מלוא ההערכה. רמון סאמפארדו הוא אדם בריא בשכלו ובגופו, מלבד נכותו כמובן. רמון גם חי חיים מלאים יחסית כולל האזנה למוזיקה, קריאה, כתיבת שירים, שיחות משמעותיות עם סובביו, קשר נפלא עם משפחתו וגם קשרים רומנטיים מיוחדים שהוא יוצר עם הנשים בחייו. עוד יותר מרשימה, מכל הדברים הבסיסיים, היא אישיותו של רמון: הוא איש מלא חיים ואהוב על כל הסובבים אותו מה שמקשה עוד יותר להבין כיצד הוא כה נחוש בדעתו למות. כל המאפיינים הנ"ל הופכים את העיסוק בשאלת המתת חסד בסרט הזה, להיות הרבה יותר פילוסופי וערכי, שהרי הרבה יותר קל לקבל המתת חסד של אדם חולה, מאשר של אדם שחייו נראים מלאים ומאושרים על פניו. אבל כל זה אינו משנה לרמון, הוא עצמו מאמין שבצורה זו בה הוא מוגבל ותלוי באנשים כמעט 30 שנה, אין ערך לחייו. הוא אינו רוצה לבקש מאדם קרוב לו לשים קץ לחייו בסתר, אלא רוצה הכרה משפטית בזכותם לעזור לו מבלי להיענש.

לי אישית היו שתי בעיות עם הסרט: אמנם הערכתי את חוסר השימוש במניפולציות והבאת הסיפור כמו שהוא, בגובה העיניים, ברמת השאלה הערכית, אך זה גם גרם לי להרגיש בדומה למה שמשפחתו חשה כלפי בקשתו, בלבול. אופיו המיוחד של רמון עורר בי המון אמפאתיה, אך לא הצליח לרגש ממש כיאה לנושא כאוב כל-כך. הבעיה השניה והעיקרית בעיני, היא הסתירה שמצאתי לגבי הטענה של רמון שהוא מייצג רק את עצמו, שאין בבקשתו אמירה לגבי נכות בכלל ולגבי ערך החיים ושהוא פשוט מבקש שיכירו ברצונו האישי ובזכותו על חייו. הסתירה היא שרמון,  התחבר לארגון התומך בהמתות חסד והלך למאבק משפטי, שללא ספק יש בו גם רצון לקבוע תקדים. אם רמון באמת התעניין רק במקרה הפרטי שלו, מדוע להפוך את זה לנחלת הכלל. נכון שרמון טוען שאין "הדרת כבוד" בחיים כאלו ולכן הוא רוצה למות בכבוד ולא בסתר, אך אני מוצא את ההסבר הזה בעייתי, כי הבחירה במאבק ארוך שנים וכמעט חסר סיכוי, משמעותה קודם כל עיכוב רב במילוי משאלתו. בכלל, יש תחושה חזקה שהסרט לא ממש מעלה טיעונים לטובת המתת החסד או שום סוג של תשובות לכאן או לכאן, אלא רק מעמת אותנו עם הניגוד בין החיות שיש לרמון ובין רצונו למות ועם ההשפעה של רצונו על סובביו. אני מצאתי את העיסוק בבעיה, מצד אחד כטבעי ומציאותי מאוד, בעיקר בגלל ההימנעות מבריחה למלודרמה רגשנית, אך מצד שני גם כשטחי וכוללני מדי.

אי אפשר שלא להתרשם מהמשחק הנפלא של חווייר בארדם ("אהבת בשר ודם"), שמשחק אדם מבוגר ממנו בכ20 שנה ומצליח מבלי להזיז את גופו, להעביר הבעות ורגשות בצורה מופלאה. התסריט גם הוא נהדר והקשרים השונים שהוא מפתח עם שתי הנשים, חוליה, עורכת הדין שלו, שחולה גם היא במחלה ניוונית ולכן מבינה לליבו ועם רוסה, אישה שסיפורו נגע לליבו והחלה להיקשר אליו במטרה לעזור לו למצוא את הרצון לחיות, רק מחזקים את השאלה שעומדת במרכז הסרט. ככל שהעלילה מתקדמת, אנו רואים את רמון מפתח איתן קשרים ומתפתח, מה שרק מחזק עוד יותר את הניגוד, כאשר הוא ממשיך לטעון בנחישות שהוא עדיין רוצה למות. גם העימות היפה שנעשה בין רמון ובין הדת, מכניס משמעויות יפות לסיפור ומדגיש עוד יותר את אישיותו הכובשת של רמון.

אין ספק שמדובר בסיפור נפלא וסוחף שמצליח להעלות את כל הנקודות החשובות בשאלת המתת החסד, מבלי לברוח לאותו איזור בו ההמתה נעשית מרחמים, אך כמו שאמרתי הוא גם נשאר מעט פילוסופי וכוללני מדי. רמון הוא אדם שכל הסובבים אותו רואים כאדם מלא חיים, אלא שהנקודה החשובה היא שהוא עצמו, רוצה בנחישות ובצלילות נפשית, למות. האם אדם הוא היחיד שרשאי לקבוע את ערך חייו? כיצד הסביבה יכולה לוותר על אדם מלא חיים והאם כשאוהבים מישהו באמת, עושים הכל בשבילו, כולל לעזור לו למות? אלו שאלות שהסרט מעלה לדיון ושאתם כצופים תצטרכו להחליט מה התשובות הנכונות בעיניכם. הסרט אינו מתיימר כאמור, לתת תשובה ברורה.

לסיכום, למרות ואולי בגלל העיסוק המאוד פילוסופי/ערכי ופחות מרגש לטעמי (אם כי ישנם דיווחים על גלי בכי שלא היו מביישים את הצונאמי, אצל רבים מהצופים בסרט) בשאלה כה חשובה כמו המתות חסד, זהו סרט משמעותי ומיוחד במינו שאני ממליץ לראות. לצערי, הסרט העביר אותי מסע מתסכל, הדומה למסע שעוברים הסובבים את רמון. מסע בו ברור שיש משהו עצוב באוויר, אבל אתה נשאר בעיקר בשוק ולא מעכל. מסע בו לא ברור אם להבין לליבו של רמון או להילחם בו. אולי זוהי רק גדולתו של הסרט, שהוא הצליח לגרום לי להבין באופן עמוק את אישיותו הייחודית כל-כך של רמון ואולי, הסרט ייקח אתכם למסע שונה בתכליתו. בכל מקרה, למרות החסרונות שמצאתי, זהו סרט שלא נתקלים בשכמותו יותר מדי ולכן אני גם ממליץ לראותו.

ציון: 8 מתוך 10    

תחנה 49 - המלצה למי שעומד במנות קיטש גבוהות

סרט שהגיע לא מזמן בDVD בגרסא מתורגמת לעברית

להלן המלצתי

שם הסרט: תחנה Ladder 49

במאי: ג'יי ראסל

שחקנים: ג'ון טרבולטה, ג'ואקין פניקס, ג'יי הרננדז, מוריס צ'סטנאט, רוברט פטריק, ג'סינדה בארט

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

סרט שללא ספק מנסה לתפוס גב על הפיכתם של הכבאים האמריקאיים לגיבורים טראגיים לאחר אסון התאומים. ג'ק (ג'ואקין פניקס) הוא כבאי צעיר ונמרץ המוכן לקחת כל סיכון אפשרי כדי להציל קורבנות שריפה חפים מפשע. באחד מאותם אירועים הוא נכלא בלבו של בניין בוער ואינו מצליח להמלט. במהלך ההמתנה לחבריו כדי שיצילו את חייו, אנו חוזרים בפלאשבקים מהקריירה שלו ככבאי, החל מהגעתו כטירון צעיר לתחנה, ההכרות עם אשתו לעתיד, היחסים בינו ובין מפקדו (ג'ון טרבולטה), היחסים עם חבריו לתחנה ובכלל, מהווים הצצה אל החיים תחת סכנה ועל המניעים שדוחפים את הכבאים לחזור שוב ושוב אל הטיפול בשריפות.

דבר הפסיכופט:

סרטים על גבורתם של כבאים אינם דבר חדש. הסרט הידוע ביותר אולי, הוא סרטו של רון הווארד, "מלכודת אש" (BackDraft) משנת 1991. ללא כל ספק, הסרט תחנה 49, מנסה לנצל את ההערצה הכבירה לכבאים לאחר אסון התאומים, אך הוא גם נבדל מקודמיו בעיקר בסגנון הסיפור. זה לא שחסרים קטעי אקשן בסרט, המלחמה בשריפות לא משאירה ברירה פשוט, אבל זהו בהחלט לא מרכז הסרט.

הסרט הוא דרמה על חייהם של הכבאים  ובמרכזו יש סיפור אחד מרכזי והמון סיפורי משנה. הסיפור המרכזי הוא סיפורו של ג'ק (ג'ואקין פניקס), שמוצא את עצמו במצוקה במהלך שריפה, שלוכדת אותו בתוך בניין בוער שעלול להתמוטט עליו כל רגע, כאשר כל צוותי הכיבוי עושים כל שביכולתם להגיע אליו עוד לפני שזה יקרה. סיפורי המשנה, הם סיפוריהם של כל הכבאים בתחנה ושל משפחותיהם. הסרט עוקב מקרוב אחרי הסיפורים השונים של הכבאים ואחרי הדאגה של משפחותיהם. העיסוק הצמוד בסיפורים הקטנים של הכבאים, מציג את הצד האנושי של הכבאי ולא רק את הצד הזוהר, הצד של הגיבור הנערץ. זהו בדיוק ההבדל המהותי בין הסרט הזה ובין סרטי הכבאים שנעשו עד כה, הפניה לצד הדרמטי והאנושי ולא לאקשן וההאדרה של הכבאי. לא סתם, לצד הגבורה, עומד במרכז הסיפור כבאי שנקלע למצוקה.

השאלה שעולה לכל אורך הסרט היא, כיצד הכבאים מצליחים להביא את עצמם לרוץ לתוך בניין בוער, כאשר כל שאר האנשים רק רוצים לברוח משם יותר מהר. זוהי בדיוק תמצית הגדולה של הכבאים, המקום בו הם מבינים שהעבודה שלהם היא להציל אנשים, בצל הסכנה. את התיאור האחרון, הסטתי בכוונה לכיוון הקלישאות הקיטשיות ביותר ואתם יכולים להבין שכך גם בנוי הסרט. מי שסולד מקיטש ומהמניפולציות הרגשיות שמתלוות אליו, עדיף לו להתרחק מהסרט הזה כמו גם מי שמצפה לסרט אקשן קצבי. חשוב לומר שאין ספק שהסרטים ההוליוודיים יודעים את עבודת הקיטש כהלכה. יש בסרט הזה לא מעט קטעים דרמטיים עוצרי נשימה ולא פחות קטעים מרגשים. אמנם הסקט נוקט במניפולציה על הצופים, אך מדובר במניפולציה אפקטיבית למדי. המשחק של ג'ואקין פניקס וג'ון טרבולטה ושל ג'סינדה בארט (המוכרת מהסרט "ברידג'ט ג'ונס" השני) מצליח להחזיק את הסרט על הכתפיים וגם הצילומים המרשימים והפסקול הנלווה, כולם יוצרים תחושה של עוצמה.

לסיכום, סרט כבאים לא שגרתי אשר עוסק בדרמות הקטנות של חיי הכבאים בצל הסכנה ואת ההסתגלות של המשפחות למצב זה. דרמה שכוללת מספר קטעי גבורה ואקשן ומצליחה אפילו לרגש לפרקים. מתאימה בעיקר למי שעומד במנות קיטש גבוהות. לא סרט מושלם, אך בהחלט דרמה ראויה.

ציון: 6 מתוך 10    

זה לא כל כך נורא, ל "פגוש את הפוקרס"

האמת היא שאני אוהב את רוברט דה-נירו ואת בן סטילר

האמת היא שהסרט הראשון, "פגוש את ההורים", לא ממש הצחיק אותי

האמת היא שלא ציפיתי בגלל זה כלל שיעשו סרט המשך וגם כשהוא הגיע לא התרגשתי ולא התכוונתי לראותו

האמת היא ששמעתי בעיקר דברים רעים עליו, עוד לפני שראיתיו

האמת היא שדווקא בארה"ב הסרט זכה להצלחה עם הכנסות של 276 מיליון דולר עד היום (הוא הופק ב80 מיליון)

עכשיו אתם בטח מבינים למה רציתי מאוד לראותו...

להלן המלצתי

שם הסרט: פגוש את הפוקרס Meet The Fockers

במאי: גאי רואץ'

שחקנים: רוברט דה-נירו, בן סטילר, דסטין הופמן, ברברה סטרייסנד, בליית דאנר, טרי פולו, אוון ווילסון

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

אחרי שבסרט הראשון גרג פוקר (בן סטילר), האח הסיעודי היהודי, קיבל את רשות הוריה של חברתו השיקסע הבלונדינית פאם, וזכה לחקירות צולבות של אביה, ג'ק בירנס (רוברט דה-נירו), סוכן הCIA לשעבר, הגיע הזמן להפגיש את שתי המשפחות. כל מי שחשב בהתחלה, ששום דבר לא יכול להיות גרוע יותר, מבין במהרה כי מפגש בין הורי הכלה הנוצרים, השמרנים והחתול המהודר שלהם, עם המשפחה היהודית המשוחררת שמגדלת כלב קטן אך תוקפני יכול גם הוא להפוך לקטסטרופה. כאשר מסתבר שאביו של החתן ברני (דסטין הופמן), מתחבר חזק לרוחניות ואימו רוז (ברברה סטרייסנד) היא פסיכולוגית ומטפלת מין של קשישים, אשר מאמינה שיש לדבר על מין בבית, העניינים מתחילים להתדרדר במהרה. תוסיפו לזה את הפחד התהומי של גרג מפני ג'ק וזו כבר חגיגה. האם המשפחות תצלחנה למצוא את עמק השווה ולהתאחד לקראת נישואי ילדיהם, לא בטוח, מה שבטוח שזה יהיה לא קל, מטורף ומבדר.

דבר הפסיכופט:

באופן מפתיע, הסרט הזה משעשע מאוד. המפגש בין המשפחה היהודית המטורפת והחמה, עם המשפחה הנוצרית השמרנית ובעיקר עם סוכן הCIA בעל עיני הנץ, מספק קרקע פוריה לקומדיה מוצלחת. הסיטואציה הקלישאית והטעונה כל כך של המפגש הראשון בין המשפחות לפני חתונת ילדיהם, גם כך אינה פשוטה, אבל הפערים בין המשפחות הם התמצית של ההומור של הסרט. הדמויות של ברני ורוז פוקר, עם הדיבור החופשי על סקס, החינוך החם האוהב והמפרגן לילדם, גם אם הוא לא ספורטאי מצטיין וגם אם הוא בחר במקצוע די נשי כמו להיות אח בבית חולים, פשוט מטריף את ג'ק בירנס, סוכן הCIA. ג'ק עוד לא הפסיק להתגבר על העובדה שבתו בחרה חתן כזה חננה ועכשיו עליו להתמודד עם הוריו המטורפים לא פחות. עוד דמות משעשעת שנוספה לקאסט ומצליחה כמעט לגנוב את ההצגה, היא דמותו של התינוק ג'ק, הבן של אחותה של פאם שנשאר אצל הוריה ובא איתם למפגש המרגש. התינוק מאפשר לנו לראות את הפערים המדהימים בשיטות החינוך של שני זוגות ההורים והופך אפילו לאבן המריבה ביניהם, מה שגם יוצר את הבדיחות המשובחות ביותר בסרט. אין צורך להכביר במילים מעבר לזה. מי שאוהב את הסגנון הטפשי של הקומדיה, יהנה מהסרט הזה שלדעתי ללא כל ספק מתעלה על הסרט הראשון, "פגוש את ההורים". לסיכום, קאסט שחקנים נפלא יוצר קומדיה טיפשית משעשעת לפרקים, שמסתובבת סביב נושא שקל לצחוק עליו, מפגש החותנים לפני החתונה ומצליחה להוציא מהסיטואציה המון רגעים מקוריים של צחוק. מתאים בהחלט לבילוי קליל, אך אפשר בהחלט לחכות גם לDVD.

ציון: 7 מתוך 10