סרט חדש שהגיע לאקרנים בסוף השבוע שעבר, סרט המבוסס על סדרת קומיקס של פרנק מילר.
להלן המלצתי החמה
שם הסרט: עיר החטאים Sin City
במאים: רוברט רודריגז, פרנק מילר
שחקנים: ברוס וויליס, מיקי רורק, בניסיו דל טורו, אלייג'ה ווד, קלייב אואן, ניק סטאל, רוסאריו דוסון, מריה בלו, מייקל קלארק דנקן, ג'וש הארטנט, מייקל מדסן, בריטאני מרפי, רטגר האוור
שנת הפקה: 2005
תקציר הסרט:
עיר החטאים, היא עיר לא מוכרת שיכולה להיות ממוקמת בכל מקום, עיר אלימה בה הפשע והאלימות נמצאים בכל מקום והמשטרה מושחתת. בסרט ישנן שלוש אפיזודות שונות, כל אחת מהן מתארת סיפור עקוב מדם ואלים מאוד, המתרחש בעיר החטאים. במרכזו של הסיפור הראשון עומד מארב (מיקי רורק), עבריין ענק מימדים עם פרצוף מושחת ומפחיד, שבגללו אף אישה לא מתקרבת אליו. כשסוף סוף מישהי מסכימה לשכב איתו, הוא מגלה אותה בבוקר מתה במיטתו, בניסיון להפלילו ברצח שלה. הוא יוצא למסע נקמה אלים ואכזרי במטרה להגיע לאחראים. הסיפור השני מספר על שוטר לפני פרישה, בשם הארטיגן (ברוס וויליס). הוא מחליט שעליו להשלים חקירה אחרונה לפני פרישה, וללכוד פדופיל ורוצח סדרתי, שהמשטרה מפחדת לגעת בו בגלל קשריו הפוליטיים. הסיפור השלישי מספר על מקרה מצער, שמאיים להפר את האיזון העדין בו השוטרים לא נכנסים לשכונה שנשלטת בידי הנשים הזונות. גבר אחד בשם דווייט (קלייב אואן), מחליט ללכת עד הסוף בשביל לשמור על האיזון ולהציל את הנשים מפלישה של השוטרים.
דבר הפסיכופט:
הסרט עיר החטאים, מבוסס בצורה הדוקה על סדרת הנובלות הגרפיות של פרנק מילר. שלושת האפיזודות המתוארות בסרט, מבוססות על שלושה סיפורים מהסידרה: הראשון Sin City: The Hard Goodbye, השני The Big Fat Kill והשלישי That Yellow Bastard. הסרט הזה לדעתי, שומר הכי בקפידה על נאמנות למקור, לקומיקס, עדי כדי כך שהסטוריבורד לסרט לקוח בחלקו מהקומיקס המקורי ופרנק מילר עצמו השתתף בתכנון הסצינות. מילר אף זכה לקרדיט כאחד הבמאים של הסרט, למרות שהבמאי, במובן המסורתי של המילה, הוא רוברט רודריגז.
הויזואליה והעיצוב של הסרט הם חדשניים, מדהימים ומהווים סיפור בפני עצמו. בדיוק כמו בעלילה, נעשה ניסיון להשיג דימיון מירבי לסידרת הקומיקס ולכן כל התפאורה נוספה בעזרת מחשב, בעוד השחקנים מצולמים באולפן על פני מסך ירוק (אפשר לראות תמונה למטה). מה שמדהים לא פחות, זה כמה השימוש במחשב אינו מורגש. קשה מאוד לשחק באולפן ולהצליח להראות טבעיים, כאילו השחקנים באמת נמצאים בסביבה שנוספה לאחר מכן במחשב. בסרט "עיר החטאים" זה לא הורגש לרגע. בעזרת המחשב, הסרט כולו נראה, כאילו הוא שיקוף של סדרת הקומיקס על פני המסך, תוך שימוש בזוויות משורטטות ומאוד דו מימדיות ובצבעים הלקוחים מהקומיקס. הסרט והסביבה הם בשחור-לבן, התאורה מאוד אפלה ומדי פעם ישנן נגיעות של צבע כמו צבע העיניים, פריט לבוש, דם ועוד. אבל השחור-לבן לא רק שומר על נאמנות למקור, אלא גם מאפשר להשתמש באותה איכות שאפשר להציג מצילום בשחור-לבן. כל תמונה וסצינה בסרט, פשוט עוצרות נשימה באיכותן, המון אודות לשימוש הנפלא בתאורה, שכה מודגש בשחור-לבן.
פילם נואר - מונח שמשמעותו המילולית היא, קולנוע אפל. בהקשר הקולנועי מדובר בשם שניתן על ידי מבקרים צרפתיים, לז'אנר הקולנועי הרווח בקולנוע האמריקאי של שנות ה40 וה50 של המאה הקודמת. ז'אנר קולנועי זה היה מצולם בשחור-לבן, תוך שימוש בתאורה מאוד נמוכה והמון צללים וצורות של אור וחושך. במרכז העלילה עמד בדרך כלל בלש, שבמקרים רבים גם סיפר בקרינות את הסיפור ואילו הנשים היו ערמומיות, מפתות ורצחניות, מה שכונה "פאם פאטאל". הרבה פעמים סרטי הז'אנר היו עיבוד לספרות זולה, העלילה התרחשה באזור התחתית של עיר גדולה וכללה המון אלימות ושפה קשה.
ההקבלה של הסרט הזה לסגנון הפילם נואר ברורה. יש בסרט הזה כמעט את כל המאפיינים שייחדו את סרטי הבלש של שנות ה40-50 של המאה הקודמת. אמנם רק באחת האפיזודות הגיבור הוא בלש אבל בכולן מדובר בזאב בודד, שנלחם כנגד הרע המוחלט, בשלושתן מדובר בסביבה אורבנית, באיזורים המודחקים והמלוכלכים של העיר ובהמון אלימות ושפה קשה. בנוסף, יש שימוש נרחב בקריינות של הגיבור, הנשים הן מפתות ורצחניות ובעיקר הויזואליה כולה, צועקת פילם נואר: עם המראה הכללי האפל של הסרט, עם השימוש בזוויות חדות ובתאורה מודגש והמון גוונים של אור וצל. נגיעות הצבע הן הדבר היחידי ששובר את הסגנון, אבל הן רק מוסיפות עניין ומדגישות עוד יותר את השחור-לבן והאפילה שמסביב.
אי אפשר להתייחס לסרט "עיר החטאים" בלי לדבר על האלימות שבו, שהביאה להגבלת הצפייה בו למעל גיל 18. אין ספק שזהו אחד הסרטים האלימים ביותר שנראו על מסכי הקולנוע. אמנם השימוש בשחור לבן, מזכך את האלימות והופך אותה לפלאקטית וגם הקיצוניות שלה, גורמת לפעמים לגיחוך וחוסר טבעיות עד כדי כך שאפילו צוחקים בקטעים מסויימים, אבל עדיין מדובר בסרט אלים ואכזרי הכולל עינויים, כריתות איברים, מכות, יריות וכל סוג אחר של אלימות שניתן לדמיין. ישנו ביטוי, "אלימות גרפית", שמשתמשים בו לתיאור אלימות בוטה מאוד המוצגת בצורה ישירה. אני חושב שהשם הזה מתאים מאוד, בצורה דו משמעית, לאלימות של הסרט. הן בגלל הצד הבוטה שלה והן כי בעזרת השחור-לבן והדו-מימדיות הקומיקסית, אכן מדובר בהצגה גרפית מאוד של האלימות. גם פה יש שימוש מדליק בצבעים של הסרט, כאשר הדם מקבל בכל פעם צבע מתאים, שעוזר לזכך או להקצין את האלימות לפי הצורך ומדגיש עוד יותר את הדמיון לקומיקס. אין ספק שצריך קיבה עמידה לשם הצפייה בסרט הזה, אך מי שמצליח לצלוח את הסרט לכל אורכו זוכה פה לכמה מקטעי האקשן, המרדפים והקרבות, הטובים ביותר שראיתי, ששוב נראים טוב יותר בשחור-לבן.
מבחינת העלילה, מדובר כאמור בשלוש אפיזודות, שלכאורה כל הקשר ביניהן, הוא שהן מתרחשות באותה עיר מושחתת ומוכת פשע. כמובן שיש גם קשר כלשהו מעבר בין האפיזודות והן לא נבנות כסיפור אחד אחרי השני, אבל את זה תצטרכו לראות בסרט. עדיין, מבחינת העלילה, אין צורך לצפות להרבה יותר מזה. האפיזודות השונות, בעיקר מעבירות את אותה אווירה קודרת ומושחתת.
הדמויות השונות שמופיעות באפיזודות השונות, הינן נפלאות. בראש ובראשונה מיקי רורק, שהתפקיד של מארב המפלצתי והאלים תפור עליו. אחריו, ברוס וויליס בתפקיד הבלש, קלייב אואן המצויין, אלייג'ה ווד וניק סטאל בתפקידים מפתיעים ובניסיו דל טורו בתפקיד מחוספס כתמיד. כולם עושים עבודה מדהימה, שמרשימה עוד יותר, כפי שכבר הזכרתי, בגלל שהיא צולמה כולה באולפן. את הדמויות האחרות, מגלמים הרבה שחקנים מוכרים ובעיקר נשים, שמשחקות דמויות מושחתות ורעות וגם ג'סיקה אלבה, שנמצאת בסרט בעיקר כדי להראות סקסית.
לסיכום, הסרט הזה מקורי ומיוחד בכל הרבדים: בנאמנות הרבה לנובלות הגרפיות עליו הוא מבוסס (שתמונות מהן אפשר לראות למטה), בשיתוף המלא של פרנק מילר, יוצר הנובלות, בעשיית הסרט, בעריכה הבימוי והויזואליה הנפלאה. כמו כן, ביכולת לבנות עולם ומלואו במחשב מבלי לאבד את תחושת הטבעיות (בתוך עולם הקומיקס כמובן), בתאורה, במראה האפל והקודר והשימוש המדהים בשחור-לבן, בנגיעות של צבע ובמגוון משחקים באור וצל. יש להזכיר גם את תצוגת המשחק הנפלאה, האלימות חסרת הפשרות, האקשן עוצר הנשימה והחיבור הטבעי והבלתי מאולץ בין האפיזודות. בקיצור, כל מילה מיותרת (אם כי השתמשתי הפעם, בלא מעט מילים), מי שעומד באלימות שתוארה פה, שירוץ ויראה בקולנוע. סרט פשוט נפלא, מחיאות כפיים סוערות לפרנק מילר האב הרוחני ולרוברט רודריגז, שרקח פה תבשיל מושלם והצליח להוציא מכל השחקנים עולם ומלואו. לא לפספס, הביקור ב"עיר החטאים" הוא ללא ספק ארוע השנה !
הערה: ודאי רציתם, שאזכיר בשתי מילים את קוונטין טרנטינו, שביים סצינה אחת בסרט. אז הנה שתי מילים: קוונטין טרנטינו.
ציון: 10 מתוך 10 
הנובלות הגרפיות של פרנק מילר
דמויות מתוך סידרת הקומיקס
מהקומיקס אל המרקע
ככה זה צולם
וכמה תמונות לסיום
כינוי: 
