סטיות ביזאריות מפוספסות - תאומי הדיסקו

סרט שהציג בבתי הקולנוע אבל לא זכה לתשומת לב של ממש. הסרט הגיע לא מזמן לספריות הDVD בגרסא מתורגמת לעברית.

להלן ביקורתי

שם הסרט: תאומי הדיסקו Disco Pigs

במאית: קירסטן שרידן

שחקנים: סיליאן מרפי, אליין קאסידי, בריאן פ. אוברייאן, אלינור מת'בן

שנת הפקה: 2001

תקציר הסרט:

סרט שמבוסס על מחזה של אנדה וולש ומספר את סיפורם של פיג וראנט שנולדו באותו היום, באותו בית חולים ובאותה השעה - הם תאומים לכל דבר חוץ מבדם הזורם בעורקיהם. השניים לא ניתנים להפרדה מרגע לידתם, טלפטיים אבל הקשר שביניהם מוביל לעשיית פשעים ואלימות. ימים ספורים לפני יום הולדתם ה-17 האיזון הכל מתחיל להשתנות כאשר ה"אח" מתחיל להרגיש בעלות על "אחותו".

דבר הפסיכופט:

אמנם פיג וראנט, אנים ממש אחים, אך כבר מלידה יש ביניהם קשר כמו שיש בין תאומים וללא ספק הרובד הנוסף של הסרט הוא להתייחס אליהם כאל אחים לכל דבר. הקשר בין ה"אחים", הוא טלפתי בצורה קיצונית, אך אין מדובר בקשר מתקתק ואוהב ומהר מאוד אנו מגלים ששניהם מאוד חובבים מעשי קונדס, מעשי פשע קטנים ולא מעט אלימות, מה שבדיעבד גורם לרצון להפריד בין השניים. ללא כל ספק, החלק הראשון של הסרט, בו מציגים את אותו קשר הדוק, הוא מהטובים והמעניינים שראיתי והוא מצליח ליצור תחושה של משהו גדול וביזארי באוויר.

הבעיה היא בהמשך הסרט, שם לדעתי הוא מפספס את הפוטנציאל. הסרט מושך יותר מדי את הקטעים, שבהם מוצגים לנו המעשים הביזאריים והאלימים של השניים. בשלב מסוים, כאשר מנסים להפריד בין השניים, משמעות הדבר עבורם היא, כאילו קטעו חלק בגופם. למרות הציפייה לאינטנסיביות גדולה יותר, בשלב זה הסרט מתפזר מאוד, מאבד אמינות ולמרות כמה סצינות טובות, גם מאבד מעוצמתו ומהמתח שהיה באוויר. בכלל, במקרה של הסרט הזה, הייתי מצפה לסוג מסויים של פואנטה או שהסרט יוביל לאנשהו, אבל זה פשוט לא קורה וחבל.

עובדה זו, שהסרט לא מצליח לשמור על האינטנסיביות אותה הוא יצר בתחילתו, אלא מגיע לנקודה מסויימת ומשם מתפזר, היא שגורמת לדעתי לכשלונו היחסי של הסרט. בהמון מקומות השוו את הסרט לסרטו הנפלא של פיטר ג'קסון, "יצורים שמיימיים". אין ספק שיש המון קווים משותפים בין שני הסרטים, אך העלילה פה מצליחה כאמור, לאבד את המתח שנוצר בראשיתו של הסרט ולכן לא מגיעה לרמתו של הסרט של ג'קסון. הרובד הנוסף שעליו דיברתי, העובדה שהם לכאורה "אחים" והקשר ביניהם נהיה על גבול הסטיה בהתחשב ב"עובדה" זו, לא מצליח ליצור כוח של ממש שירים את הסרט.

קירסטן שרידן שביימה את הסרט, היא בתו של הבמאי האירי הותיק ג'ים שרידן ("כף רגלי השמאלית", "בשם האב") .בשנה שעברה, היא זכתה במועמדות לאוסקר על כתיבת התסריט לסרטו של אביה, "באמריקה". אין ספק שרואים ממנה ניצוצות של גדולה בסרט זה שכולל מספר קטעים נפלאים בעיקר בתחילתו. גם השחקנים הראשיים סיליאן מרפי ואליין קאסידי מצליחים ליצור באמינות דמויות מאוד קיצוניות.

היה לסרט הזה המון המון פוטנציאל, בעיקר בסיפור האלים והביזארי ובמתח הרב שמצליחים לבנות בתחילתו, כמו גם התפקידים הטובים שמגלמים שני השחקנים הראשיים. לצערי, הפוטנציאל מתבזבז בהמשך, כנראה בגלל תסריט לא מספיק מוקפד. הסרט כולל כמה סצינות מצויינות, אבל המכלול מפוזר מדי. מי שאוהב סרטים ביזאריים יוכל למצוא הנאה בסרט, אך בסה"כ הוא מצליח לאכזב ואפשר בהחלט לוותר על הצפייה בו.

ציון: 5 מתוך 10