המלצה על סרט חדש - הטירה הנעה של האוול

סרט אנימציה יפני חדש, של הבמאי הייאו מיאזאקי, שזכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר על סרטו "המסע המופלא". עדכון: הסרט עולה לאקרנים ב7.7

להלן המלצתי

שם הסרט: הטירה הנעה של האוול Howl's Moving Castle

במאי: הייאו מיאזאקי

שנת הפקה: 2004

ארץ הפקה: יפן

תקציר הסרט:

סרט המבוסס על ספרה של הסופרת הבריטית דיאנה ווין-ג'ונס. סופי היא בחורה צעירה העובדת בחנות הכובעים של אביה שנפטר, תחת ניהולה של אימה החורגת ואחיותיה המתעמרות בה. יום אחד כאשר היא יוצאת אל העיר היא פוגשת את האוול, קוסם צעיר ונאה הכובש את ליבה. כאשר היא חוזרת לביתה, היא נענשת על ידי מכשפה רעה ומלאת קנאה המטילה עליה כישוף והופכת אותה לזקנה בת 90. ביאושה עוזבת סופי את ביתה בחשאי ומצטרפת אל הקוסם האוול למסע מופלא בטירתו הנעה. הדרך היחידה להוריד את הכישוף, היא לגרום לקוסם להתאהב בה, למרות שהיא נמצאת בגוף של זקנה בת 90, אך אסור לה לספר על הכישוף.

דבר הפסיכופט:

סרטי האנימציה היפנית, אינם דבר פשוט לעיכול עבור הצופים המערביים, אבל למרות זאת הם קנו לעצמם מעמד של כבוד, גם במערב. הנציג הבולט ביותר של האנימציה היפנית הוא מיאזאקי, שסרטיו "הנסיכה מונונקי" ו"המסע המופלא" שגם זכה בשנת 2003 באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר, זכו להצלחה גדולה גם במערב. האנימציה היפנית, מצויירת ברובה בעבודת יד ונראית כל כך שונה לעומת סרטי האנימציה הממוחשבת של האולפנים האמריקאיים, שהפכו לסרטים רווחיים ופופולריים כל-כך עם סרטים כמו "שרק", "מוצאים את נמו", משפחת סופר-על" ועוד רבים וטובים. למרות השוני הגדול, תחושת הראשוניות והאווירה הקסומה באנימציה היפנית, הביאו קהל מעריצים גם לסרטים אלו, עבורם סרט חדש של מיאזאקי, הוא חגיגה.

לעומת סרטו הקודם, "המסע המופלא", מדובר בסיפור הרבה יותר פשוט ונגיש לקהל המערבי, סיפור שמזכיר במקצת את הסיפור הידוע של סינדרלה. בדיוק כמו בסרט הקודם שלו, גיבורת הסרט סופי, יוצאת למסע, הפעם כעוזרת בית זקנה בטירתו הנעה של הקוסם האוול. בדיוק כמו בסרטיו האחרים, גם הצופים יוצאים למסע קסום בעולם של צבעים ודמיונות. אבל העולם של הסרט, גם נמצא במלחמה עקובה מדם, שמאיימת להכחידו. מיאזאקי שאוהב לכלול ביקורת חברתית בסרטיו, כמו ביקורת על העולם המתועש או על הפגיעה באיכות הסביבה, מעביר פה מסר אנטי מלחמתי ברור. למרות שהסיפור עצמו יחסית פשוט, אין ספק שהסרט נשאר קשה לעיכול, הזוי ולא מובן עד הסוף, בדיוק כמו סרטיו הקודמים.

העולם הצבעוני בו מתרחש הסרט ביחד עם המוזיקה הנפלאה שמלווה אותו, מצליחים לסחוף את הצופים למסע של חושים ודמיון, גם אם ההקשר העלילתי לא ברור כל הזמן. הדמויות השונות בהן אנו נתקלים בסרט, לאורך המסע, הן מרתקות ומקסימות בדיוק כמו בסרטיו הקודמים של מיאזאקי. החיסרון הגדול ביותר שמצאתי בסרט, הוא הסיום שלו. יש תחושה שתוך דקות ספורות, כאילו משום מקום, כל קצוות העלילה נקשרו וכל הבעיות נפתרו. זה מצליח לקלקל, את הקצב המיוחד, הקסום והסוחף של שאר הסרט.

לסיכום, סרט אנימציה יפנית אופייני למדי, שקשה להסביר את הקסם שלו, בדיוק כמו שקשה להבין את כל מהלך עלילתו. מה שבטוח, שהסרטים האלו מהווים משב רענן, לעומת הסרטים ההוליוודיים הנפוצים כל-כך ואם הסרט לא היה מסתיים בצורה כל-כך נמהרת, סביר להניח שהייתי מתלהב ממנו יותר. לצערי, הסיום קצת שובר את מהלך הסרט ומשאיר טעם רע. למרות כל הנאמר, אוהבי הסגנון בהחלט ימצאו בסרט זה הזדמנות נוספת להכנס לתוך העולם הקסום והדמיוני של מיאזאקי. סרט עם המון מסרים על אהבה, על עולם היופי מול עולם התוכן ועם ביקורת על העולם האלים שמסביבנו. מומלץ, בעיקר לאוהבי הסגנון.

ציון: 7 מתוך 10