סרטו החדש של סטיבן שפילברג, בכיכובם של טום קרוז וילדת הפלא דקוטה פאנינג
להלן המלצתי
שם הסרט: מלחמת העולמות War of the Worlds
במאי: סטיבן שפילברג
שחקנים: טום קרוז, דקוטה פאנינג, טים רובינס, מירנדה אוטו, ג'סטין צ'טווין, דיוויד אלן בסץ
שנת הפקה: 2005
תקציר הסרט:
גרסה קולנועית לרב המכר של ה. ג'יי וולס "מלחמת העולמות". סיפור עתידני על מלחמה על עתיד האנושות, כפי שהוא מסופר מעיניה של משפחה אמריקאית ממעמד הפועלים, שחייה השגרתיים והקטנים נקטעים כאשר חייזרים מעולם אחר פולשים לכדור הארץ ובעזרת נשק מתקדם מתחילים לחסל את כול מי שעומד בדרכם. ריי (טום קרוז), עובד כפועל בנמל וחי חיים מוזנחים ומבולגנים, לאחר גירושיו מאשתו מרי-אן (מירנדה אוטו). סופ"ש אחד, אישתו משאירה אצלו את שני ילדיהם המשותפים, רובי (ג'סטין צ'טווין) ורייצ'ל (דקוטה פאנינג) ונוסעת להוריה בבוסטון. בדיוק באותו סופ"ש מתחילה המלחמה על עתיד האנושות, מאבק הישרדות של האדם כנגד הפולשים מהחלל החיצון. ריי מוצא את עצמו במאבק על חייו ועל חיי שני ילדיו, כאשר עד כה הוא בקושי הצליח לארגן את חייו ולדאוג לעצמו. הוא מחליט לנסות להגיע לבוסטון ולאחד את ילדיו עם אשתו לשעבר. האם הם ישרדו והאם האנושות תינצל מהכחדה? את זה תראו בסרט.
דבר הפסיכופט:
אי אפשר לדבר על הסרט הזה בלי להתחיל בסטיבן שפילברג. אותו שפילברג שכבר הוציא שני סרטים נפלאים על חייזרים, "אי.טי." ו"מפגשים מהסוג השלישי", אותו שפילברג שהוציא עוד המון סרטי מדע בדיוני כמו "אינטילגנציה מלאכותית" ו"דוח מיוחד" ובכלל, אחד מהבמאים הגדולים והמשפיעים אי פעם בקולנוע.
להבדיל משני סרטי החייזרים הידועים של שפילברג, אותם הזכרתי כבר ושבהם החייזרים היו ידידותיים, הפעם מדובר בצד השני, הנורא מכל, הצד ממנו מזהירים בהמון יצירות מדע בדיוני. כמעט בכל היצירות, נוהגים להתייחס למבקרים מהעולם החיצון, כאל יצורים מפותחים יותר ובעלי כוחות טלפתיים ובעיקר בתור יצורים חזקים יותר עם טכנולוגיה מפותחת בהרבה, שהרי אם אנחנו לא הצלחנו להגיע לעולמם והם לעומת זאת הגיעו אלינו, סביר להניח שהם מפותחים מאיתנו. היכולת המחשבתית שלהם וכוחם הגדול, יכולים בקלות להפוך לאיום על האנושות. במידה והחייזרים יגיעו לארצנו וירצו להרע לאנושות, האם זה לא יכול להיות כמו מלחמה של בני אדם בתולעים? בדיוק בהתרחשות מסוג זה, התרחשות שאגב הוצגה גם בסרט "היום השלישי", עוסק הסרט "מלחמת העולמות". מראיונות עם שפילברג, הוא גם אמר שהסרט מושפע מאוד מאירועי ה11 בספטמבר ובהחלט יש תחושה של פטאליות קודרת בסרט שיכולה להיות מושפעת מאותם ארועים גורליים שעברה ארה"ב.
יום בהיר אחד, כאילו משום מקום, מתחילה התקפה מתוכננת היטב של חייזרים על האנושות, במטרה להשמידה ולהשתלט על כדור הארץ. האנושות לא רק שמוצאת את עצמה בלתי מוכנה, אלא גם מגלה מהר מאוד שמדובר באוייב לא מוכר וחזק יותר מכל מה שמוכר לה, על גבי כדור הארץ. ברגע שמתחילה ההתקפה, האנושות סופגת אבידות קשות ורוב האנשים הופכים לפליטים שעסוקים בבריחה המונית אל מחוץ לערים במטרה למצוא מקום מסתור מהחייזרים.
אחרי הצפייה בסרט ישנה תחושה מעורבת. מצד אחד ברור כי מדובר באחד מסרטי הפעלולים המרשימים שנראו לאחרונה על המסך, סרט שמצליח ליצור עוצמה כל כך גדולה על המסך שהצופים חווים רשות קשים של מתח קיצוני ואפילו אימה. מצד שני יש הרגשה של חוסר בעלילה. חלק מהמראות הם פשוט עוצרי נשימה, בדיוק עכפי שהיה צפוי מבמאי מנוסה עם יכולות כמו של סטיבן שפילברג. אבל עד כאן הדברים הטובים בסרט, שלצערי מצליח לאכזב מאוד בתחום חשוב ביותר, תחום העלילה. למרות כל הסצינות שמסמלות את המאבק, סצינות פעולה, מתח ואימה נפלאות, התסריט של הסרט בכלליתו, הוא מאכזב. כצפוי מסרט קיץ מלא אקשן, העלילה מאוד קלישאית ופונה למניפולציות רגשיות, אבל זה היה צפוי כאמור. הבעיה העיקרית היא, שהעלילה פשוטה ושטוחה מדי. התקציר מתאר בדיוק את רוב מה שמתרחש בעלילה, מלחמה של האנושות כנגד החייזרים וניסיון של ריי וילדיו לשרוד ולהגיע לבוסטון. הייתי מצפה, גם מסרט קיטשי כזה, למצוא עלילה קצת יותר מורכבת ומגוונת, עם יותר סיפורי משנה ובעיקר עם סיפור מרכזי קצת יותר מרגש. אין ספק שהסרט מצליח לפתח רגשות אצל הצופים בגלל העוצמה הכבירה שלו, בגלל הפעלולים וההתרחשויות הקשות, אבל אם זה היה מתלווה לסיפור קצת יותר מעניין, הסרט היה יכול להיות מצויין. גם הסוף טיפה מאכזב ויש תחושה שהכל נגמר מהר מדי, לפחות מבחינת קצב, היה כדאי לעשותו אחרת.
טום קרוז , ששיתף פעולה עם שפילברג גם ב"דוח מיוחד" ב2002 והתמחה בתפקידי פעולה בהמון סרטים, פשוט תפור על התפקיד המרכזי ועושה עבודה מעולה גם במעבר בין הפועל הזרוק לבין האב ששומר על ילדיו בחירוף נפש. בנוסף, להבדיל ממה שניתן היה לצפות, לא מדובר בדמות הגיבור האמריקאי שמציל את המצב. קרוז מגלם אב מוזנח, שנקלע בעל כורחו לסיטואציה ומפגין גם הוא פחד. הוא מנסה להציל אך ורק את ילדיו ולא את כל מי שמסביב. נורא קל להעביר ביקורת על טום קרוז, בעיקר בגלל כל מה שמתרחש סביבו בחייו הפרטיים, אבל אם מתנתקים מכל זה, רואים שהוא טוב מאוד בתפקידים מעין זה. דקוטה פאנינג היא ילדת פלא של ממש ולדעתי הפכה, למרות גילה הצעיר, לאחת השחקניות המוכשרות ביותר בקולנוע של ימינו. לא רק שהיא מפגינה בגרות וכשרון הרבה מעבר לגילה, הפנים הכחושות שלה ועינייה עם המבע החזק, מתאימות מאוד על מנת להעביר תחושות של פחד והיא ללא ספק הכוכבת הגדולה של הסרט הזה. פאנינג גם כיכבה ב"מפגשים Taken", מיני סדרה של שפילברג על חייזרים. הכימיה בין קרוז ופאנינג על המסך פשוט נפלאה ואולי אפשר להאשים את דקוטה בזריעת חיידק אהבת הצעירות בליבו של טום קרוז. הסרט מצליח ליצור המון סיטואציות מגוונות ולהעביר לצופים היטב את שני המאבקים המקבילים שעומדים במרכזו של הסרט, המאבק האישי של ריי לשמור על חיי ילדיו והמאבק הכללי יותר של האנושות כנגד החייזרים. באחד הקטעים הטובים ביותר בסרט, אנו מקבלים את בדיוק את תמציתם של שני המאבקים, בקטע נפלא בו משתתף גם טים רובינס. לא אפרט עליו, כדי להשאיר את ההפתעה. גם לדמויות החייזרים, אני בכוונה לא מתייחס, כי לדעתי עליהן להישאר בתור הפתעה, לזמן הצפייה.
לסיכום, סרט אקשן כביר, גדול מהחיים, בדיוק כמו שהיינו מצפים מסטיבן שפילברג לעשות, בעזרת כל הכלים: צילום מדהים, סאונד מעולה ובעיקר בעזרת המון כשרון קולנועי, שמשיג הפעם את תוצאותיו גם בעזרת תצוגת המשחק המעולה של טום קרוז ודקוטה פאנינג. סרט שיש בו הכל, קטעי מלחמה, קטעי אקשן, דרמה משפחתית והמון מתח ואימה, אבל לוקה בחסר בתחום העלילה. מי שמחפש סרט פעלולים, שיבוא בלי ציפיות לעלילה מרתקת וייתן לנשימתו להיעתק אל מול האירועים המדהימים על המסך. אני נהניתי, למרות חוסר העלילה, בעיקר בגלל שהסרט עמד בציפייה המרכזית שלי, לספק חוויה מרטיטה וגדולה מהחיים ואם בשביל זה לא נלך לקולנוע, אז בשביל מה כן?
ציון: 8 מתוך 10