סרט בריטי שהגיע לאחרונה לספריות הDVD בגרסא מתורגמת לעברית
להלן ביקורתי
שם הסרט: אין סוף לאהבה Enduring Love
במאי: רוג'ר מיצ'ל
שחקנים: דניאל קרייג, סמנתה מורטון, ריס איפנס, ביל נייהי
שנת הפקה: 2004
תקציר הסרט:
סרט המבוסס על הרומן רב המכר של איאן מקיואן. ג'ו (דניאל קרייג) וקלייר (סמנתה מורטון) יוצאים לפיקניק רומנטי, מחוץ לעיר במרחבים הפתוחים והירוקים. לפני שהם מספיקים לפתוח את בקבוק השמפניה, מתרחשת מאחוריהם תאונה של כדור פורח שנוחת במהירות על הרצפה. הגבר המבוגר שמטיס את הכדור, נגרר על הרצפה בעוד נכדו תקוע בסל ומפחד מדי לצאת. ג'ו רץ לנסות לעזור ואילו מכל קצוות השדה מגיעים עוד אנשים שראו את התאונה. בעודם משתלטים על הבלון הפורח, מגיע משב רוח חזק וסוחף אותו למעלה כשהם כולם תלויים בין אוויר ושמיים על קצוות הסל או על החבלים שקשורים אליו והילד עדיין בתוך הסל לבדו. כולם מלבד אחד מהגברים שהגיעו לעזור, עוזבים את הבלון ומצליחים ליפול בחוזקה אך בשלום על הרצפה, אך הגבר שנסחף עם הבלון, נופל מעט לאחר מכן אל מותו. אחרי התאונה, מתפתח קשר מוזר בין ג'ו ובין ג'ד (ריס איפנס), עוד אחד מהגברים שנכחו במקום. לאט לאט, שותפות הגורל שלהם, הופכת למורכבת ומאיימת כאשר ג'ד עוקב אחרי ג'ו לכל מקום במשיכה ביזארית בלתי מוסברת. כאשר המתח על ג'ו הולך וגובר, ההתפוצצות נמצאת כל הזמן באוויר. לאן זה יוביל, תצטרכו לראות בסרט.
דבר הפסיכופט:
הסרט שמבוסס על רב המכר של איאן מקיואן, מנסה להעלות חלק מהשאלות הלא פשוטות שמעסיקות אותנו, לגבי האהבה. גיבור הסרט אינו מאמין גדול באהבה ולמרות הכל הוא מוצא את עצמו במערכת יחסים טובה, חמה וארוכת שנים. במקביל, הוא עובד כמרצה באוניברסיטה ומלמד את תלמידיו כי אהבה היא בכלל תגובה כימית חולפת. הסרט נע כל הזמן בגבול הדק הזה שבין חוסר האמונה הבוטה כל כך של ג'ו באהבה והתיאוריות המהפכניות והמוזרות שלו על אהבה, שגורמות לו להישמע לא אחת כמשוגע ובין מערכת היחסים המוצלחת שלו עם קלייר, שללא ספק סובלת בעיקר מהרעיונות שלו לגבי אהבה, כי מלבדם, הכל באמת טוב. החברים הכי טובים של הזוג, הם זוג נשוי עם ילדים והם מהווים סמל לצד הנורמאלי והרגוע של האהבה ומשמשים גם כסוג של סדין אדום מול עיני ג'ון וקלייר.
כל זה נכון עד התאונה. אחרי התאונה, בנוסף לטירוף הרגיל סביב רעיונות התאונה, ג'ו מתחיל להשתגע ברגשות אשם על כך שהם לא הצליחו להציל את הגבר מנפילה אל מותו. הוא רדוף בשאלה האם הם היו מצליחים להוריד את הבלון לקרקע אם אף אחד לא היה עוזב ובעיקר בשאלה הגורלית, מי עזב ראשון. התאונה מכניסה את ג'ד, אחד הגברים שנכחו בתאונה, לחייו של ג'ו, לכאורה מתוך תחושת שותפות הגורל, שנוצרה מעצם מעבר החוויה המזעזעת אותה הם עברו ביחד. בתחילה ג'ו חושב שמדובר בחיפוש תשובות משותף, אך כשג'ד מתחיל לעקוב אחריו לכל מקום כמעט, הוא מתחיל לחשוד שיש פה סוג של משיכה ביזארית. המאבק בין ג'ו וג'ד, הניסיון הבלתי פוסק של ג'ד להתקרב ושל ג'ו להרחיקו, מהווה את סיפור האהבה השני בסרט ומדובר באהבה ביזארית ומפחידה מאוד.
שני סיפורי האהבה עליהם דיברתי, מהווים את הבסיס לסרט ומעבירים רעיונות שונים על האהבה. אפשר בקלות להבין, שהאהבה שבה עוסק הסרט היא אהבה עוצמתית מאוד אבל בעייתית. התחושה שלי לאורכו של הסרט, הייתה שלא בנו מספיק טוב את העלילה ולא העבירו מספיק טוב את מניעי הדמויות, עד שהכל הופך להיות ביזארי מדי ומצליח לאבד את הצופים. הסיפור מצליח להיות מקורי, אך הוא משעמם ולא סוחף. היה חסר בסרט משהו שירגש באמת והפתרון החלקי, שהסרט מציג בהמשך, משאיר טעם רע ולא יותר.
הקאסט של הסרט מעולה ואם לא תצליחו לזכור מאיפה הם מוכרים, הנה תזכורת קטנה: ריס איפנס התפרסם בעיקר כשותף המטורף ב"נוטינג היל" אבל גם בהמון סרטים מאז, סמנתה מורטון שיחקה בסרט המעולה "באמריקה", דניאל קרייג שיחק ב"אמא", "הדרך לפרדישן" ו"טומב ריידר" וביל נייהי מוכר בעיקר מתפקידו כזמר המזדקן ב"אהבה זה כל הסיפור". התפקידים המורכבים אותם הם מגלמים בסרט, בעיקר אלו של קרייג, מורטון ואיפנס, מבוצעים על ידיהם בצורה טובה ומשכנעת וכנראה, שבלעדיהם הסרט היה מאבד עוד יותר את הכיוון.
בתוספות של הDVD יש, מלבד הערות הבמאי שאותן מצאתי כמשמימות לא פחות מהסרט, כמה קטעים מעניינים ובעיקר סרט שמראה איך עשו את קטע הבלון הפורח, שהיה באמת הקטע המרהיב ביותר בסרט ועוד שיחה על הסרט עם יוצריו ועם הסופר איאן מקיואן. השיחה עם הסופר, על ההבדלים בין הגרסא הקולנועית ובין ספרו, חיזקה אצלי את התחושה לגבי מה שהיה חסר בסרט. בעוד בספר יצרו אווירה מאוד חזקה ובנו בצורה מוקפדת את הדמויות של גיבורי הסיפור ובצורה זו ההתרחשויות היו מובנות יותר ובעלות השפעה, בסרט כל זה היה חסר. סביר להניח שזה תוצר של אותה בעיה הידועה בהעברת יצירה כתובה לקולנוע, שבדרך כלל מלווה בהרבה פחות ירידה לפרטים ותחושות. התחושה שלי הייתה, שבגלל החלקים החסרים האלו, הסרט לא מצליח להשפיע ולסחוף ופונה יותר מדי לכיוון הביזאר. אמנם תהליך ההתחרפנות ההדרגתי של גיבור הסרט, כולל כמה קטעים מעניינים, אמנם המשחק משובח, אבל הסרט כמכלול מוזר ומשעמם. תסריט מהודק יותר, היה יכול להוציא מהסרט הזה הרבה יותר.
לסיכום, למרות שכל המרכיבים של הסרט טובים למדי: משחק, צילום, רעיון מקורי וקאסט השחקנים, משהו בחיבור של הסיפור היה לא מספיק טוב לדעתי. מי שאוהב סיפורים ביזאריים על אהבה, יכול לראות את הסרט, אבל לשאר, הייתי ממליץ לוותר.
ציון: 5 מתוך 10