סרט ישראלי עטור פרסים ותשבחות, שיצא ממש לאחרונה בגרסת הDVD.
להלן ביקורתי
שם הסרט: האושפיזין Ushpizin
במאי: גידי דר
שחקנים: שולי רנד, מיכל בת-שבע רנד, שאול מזרחי, אילן גנני
שנת הפקה: 2004
תקציר הסרט:
לא קלים החיים של משה (שולי רנד) ומלי (מיכל בת-שבע רנד), זוג חוזרים בתשובה החיים בעוני רב, באחת השכונות החרדיות בירושלים. משה, שהיה בעברו אדם אלים וחסר השכלה, מתקשה לדבוק גם בלימודי התורה. אבל מעל לכל מרחף הכאב הגדול על אי הצלחתם בהבאת ילדים לעולם.
בערב חג הסוכות, משה ומלי זוכים לנס - תפילתם נשמעת והם מקבלים 'גמילות חסדים' שמספיקה לצורכי החג. הנס מביא איתו 'ניסיון', ועם כניסת החג 'נופלים' עליהם באופן מפתיע יוסף ואליהו (שאול מזרחי ואילן גנני), שני פושעים נמלטים שאחד מהם הוא חבר של משה מהעבר. משה שמח לקיים את מצוות האושפיזין, הכנסת האורחים לסוכה, ומאמין שהמצווה הלא צפויה תסייע לו ולמלי להביא ילד לעולם. ההתנגשות בין עולמם של האורחים גסי הרוח ובין עולמם של זוג בעלי התשובה מעמידה את הזוג ב'ניסיון' המתגלה כקשה יותר ויותר...
דבר הפסיכופט:
שולי רנד, שהיה אחד השחקנים המוערכים בישראל וחזר בתשובה, איחד כוחות עם הבמאי גידי דר ועשה סרט, שקיבל אישור לצלם בתוך תוככי האוכלוסיה החרדית, מה שבהחלט עומד לזכותו של הסרט ויוצר עניין. מבחינה קולנועית הסרט הזה מושקע מאוד ועשוי במקצועיות. המשחק של שולי רנד הוא החלק החזק ביותר בסרט ולמרות החסרונות שמצאתי בסרט עצמו, אינני מתפלא כלל שהוא זכה באוסקר הישראלי לשחקן הראשי. כל הסרט כמעט בנוי עליו ועל אשתו (שהיא גם אשתו במציאות) והם בהחלט מצליחים לסחוב את העלילה בצורה יפה על גבם. אבל פה לדעתי נגמרים הדברים הטובים בסרט הזה.
הבעיה העיקרית שלי עם הסרט הייתה שהוא משאיר אותך עם יחס מאוד אמביוולנטי לגביו. מצד אחד, ברור לגמרי מה הסרט רצה להעביר לצופים: סוג של אגדה אורבנית, סיפור על אמונה וניסים והמחשה צינית מאוד של משמעות מצוות האושפיזין. בנוסף, הסרט גם מנסה להראות את הצד של החוזרים בתשובה ואת המאבק שלהם בעברם. מצד שני, אני לא חושב שהסרט הצליח לרגש, לעניין או לגעת בנושא יותר מאשר על פני השטח. העלילה כל כך קלישאית ומופרכת, שלעיתים זה פשוט מעליב. העובדה שבמרכז העלילה, מעמתים חוזר בתשובה דווקא עם עבר אלים ועם חברים פושעים היא מוגזמת לדעתי ונותנת תחושה שמאכילים אותך בכפית את המסרים. הדיאלוגים זוועתיים ונשמעים לעתים קרובות מדי, כאילו הם נכתבו בשפה נמוכה, הפוך לגמרי מהשפה היפה של של התנ"ך. בכלל, מבלי לפרט יותר מדי, בסיומו של הסרט, התסריט סוגר את הקצוות בצורה רשלנית, מהירה וגם די צפויה. אם מנסים לתאר את מה שקרה ובעיקר את סוף הסרט, זה נשמע צפוי ולא מתוחכם ושוב קצת מעליב את האינטילגנציה.
הייתה לי תחושה שהסרט ניסה ליצור אגדה קסומה, על ניסים ועל כוחה של האמונה, אגדה שתקסם לחילוניים שמחפשים משמעות עם מסרים דתיים "לייט" ומצד שני גם לדתיים שיזדהו עם המסרים עצמם. אך התחושה היא שנקודת המוצא של הסרט היא, שהחילונים כל-כך טיפשים וקלי דעת שצריך לפנות אליהם בצורה כה ברורה, כה שקופה ובשפה ותסריט חסרי תחכום? קשה לי להאמין שבנו אך ורק על הקהל הדתי, שרובו בכלל לא הולך לקולנוע ולא רואה גם סרטים בDVD.
לסיכום, עלילה סמלית שמועברת בשטחיות גדולה. אכזבה שנובעת בעיקר מהפוטנציאל שהיה בסיפור, סיפור שבפני עצמו יכל לרגש. הצורה בה הוא מועבר, הפכה אותו למשהו שמזכיר את סרטי הבורקס מהזן הנחות ביותר (וזה נאמר מאדם שמעריך ואוהב את סרטי הבורקס) בדיאלוגים, בדמויות הפלקטיות ובעיקר בבחירה בשני צדדים קיצוניים בצורה די שקופה ומביכה. הרושם שהמשחק של שולי רנד משאיר, נובע בעיני גם בגלל שהוא מצליח לשכנע בתוך כל הכאוס הדי שטחי מסביבו. לא ברור לי ממש על מה ולמה, הסרט הזה זכה לכאלו דברי הלל, מלבד כאמור תצוגת המשחק של הזוג רנד, שעובדת היותם בעל ואישה במציאות גם היא מוסיפה עניין למשחקם פה. גם אם מתעלמים לרגע מאי מימוש הפוטנציאל, בשורה התחתונה הסרט משעמם מאוד ברובו הגדול ובעיקר צפוי ולא מצליח לרגש, למרות הסיפור המאוד יצרי שעומד במרכזו. מלבד אולי כמה רגעים מאוד מקאבריים וציניים, שמצליחים להצחיק, אך גם מהווים חלק באותה שטחיות של העלילה, לא מצאתי בסרט רגעים טובים. עדיף לוותר.
ציון: 4 מתוך 10