אי המלצה על סרט חדש - הצד הטוב של הכעס

דרמה קומית חדשה בכיכובם של ג'ואן אלן וקווין קוסטנר, שהגיעה לבתי הקולנוע בסוף השבוע

להלן ביקורתי

שם הסרט: הצד הטוב של הכעס The Upside of Anger

במאי: מייק בינדר

שחקנים: קווין קוסטנר, גו'אן אלן, אריקה כריסטיאנסן, קרי ראסל, איוון רייצ'ל ווד, אלישיה וויט, מייק בינדר

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

טרי וולפמאייר (ג'ואן אלן) קמה בוקר אחד ומגלה שבעלה נטש אותה ואת ארבעת בנותיה וברח עם המזכירה שלו לשבדיה. טרי נאלצת ללמוד להתמודד, ללא עזרתו של הבעל, עם בנותיה המתבגרות ומוצאת מפלט בשתייה אובססית. דני דייויס (קווין קוסטנר) הוא שחקן בייסבול מפורסם שפרש ומתפקד כשדר בתחנת רדיו בנוסף להיותו אלכוהוליסט מוזנח. דני שגר בשכנות למשפחה מתיידד עם טרי והם הופכים לחברים לשתייה. לאט לאט מתפתח קשר מיוחד בין דני ובין טרי ובנותיה אבל הקשיים הרבים שנקרים בדרכם מסבכים מאוד את העניינים.

דבר הפסיכופט:

ללא ספק, יש לסרט הזה את כל המאפיינים הדרושים להצלחה. סיפור דרמטי עם המון הזדמנויות קומיות, על אישה כועסת, הכי כועסת שאתם יכולים לדמיין. בוקר בהיר אחד היא מתעוררת ומוצאת את עצמה צריכה להתמודד עם האגו הפגוע בעקבות נטישתה ועם גידול של ארבע בנות מתבגרות, שכל אחת מהן מתוסבכת יותר מקודמתה. טרי בוחרת לברוח לשתיית אלכוהול ומתיידדת עם דני דייויס, שחקן בייסבול שפרש ומנסה להסתדר עם החיים שאחרי התהילה, בין פחית בירה אחת לשניה. הקשר שנוצר בין השניים מיוחד במינו ומספק גם הוא הרבה הזדמנויות קומיות. נסו לדמיין לעצמכם גבר מוזנח וקשוח, שמנסה להתמודד עם אישה נטושה וכועסת. ככל שהם מתקרבים רומנטית, האש רק גוברת. בנוסף, במשפחה שכולה נשית, יש גם כן לא מעט, הזדמנויות לסיפורים והסתבכויות רבות.

הקאסט של הסרט גם הוא נפלא. קווין קוסטנר נותן פה הופעה שמזכירה את ימיו הגדולים, ג'ואן אלן, ששיחקה בלא מעט סרטים, אבל זהו תפקידה הבולט ביותר, מספקת הופעה ברמה של אוסקר וגם בתור בנותיה לוהקו כוכבות עולות כמו אוון רייצ'ל ווד הנפלאה מהסרט "שלוש עשרה", קרי ראסל שמוכרת מסדרת הטלוויזיה "פליסיטי" ואליסיה וויט ואריקה כריסטנסן, שגם הן שיחקו כבר בלא מעט סרטים.

אבל כל זה נופל תחת ההגדרה של "ההבטחה של הסרט". נשאר לשאול את השאלה החשובה מכל, האם ההבטחה קויימה? התשובה היא חלקית. מצד אחד כל הנושאים שהזכרתי מספקים רגעים מעניינים וכמה סצינות מאוד משעשעות, אבל בסה"כ הסרט לא מצליח להמריא. העיסוק בבעיות שעולות עם בנותיה של טרי מאוד שטחי וגם דמותיהן לא ממש מפותחות אלא רק מוצגות בצורה קלישאית ובסיסית מאוד.  למרות שבנושא המרכזי של הסרט, הקשר שטרי מנסה לפתח עם דני למרות כל הכעס, יש עיסוק רחב ומעניין יחסית, התחושה היא, שהסרט מתמקד יותר מדי בלהראות את הצדדים של הכעס של האישה הנטושה ושוכח שיש צורך לפתח את הסיפור מעבר לכך. הסיפור שנבנה, מבוסס רובו ככולו על גו'אן אלן והיא עומדת בכך בכבוד ראוי לציון, אבל הבעיה המרכזית היא מה נשאר לנו מהסרט, מה בדיוק הוא אומר והאם יש בו יותר מאשר כמה קטעים חזקים.

הסרט שואל את עצמו ואת הצופים, מהו "הצד הטוב של הכעס"? אבל לצערי, בסופו של הסרט נשארים עם תשובה די בנאלית וסתמית וזה מסכם גם את מה שהסרט משאיר לנו הצופים. למרות כל ההבטחות שמניתי בתחילת הביקורת, הסרט לא מתרומם ולא משאיר שום אמירה מיוחדת לצופים ובזה לדעתי הוא גם נכשל.

לסיכום, קשה לשים את האצבע על מה שחסר בסרט הזה, אבל בסיומו נשארתי בעיקר עם הרגשה של הבטחה שלא נתקיימה. למרות שהסיפור טוב ומקורי, למרות מספר סצינות שנונות ומצחיקות ולמרות משחק נפלא של השחקנים הראשיים, הסרט לא מצליח ליצור משהו משמעותי. מי שמסתפק במה שסיפרתי פה יכול לראותו, אני אישית, הייתי ממליץ  להמתין להגעתו בDVD.

ציון: 5 מתוך 10  

המלצה על סרט חדש - מזימות זרות

מותחן חדש שהגיע בסוף השבוע לבתי הקולנוע, בכיכובם של ניקול קידמן ושון פן

להלן המלצתי

שם הסרט: מזימות זרות The Interpreter

במאי: סידני פולק

שחקנים: ניקול קידמן, שון פן, קתרין קיניר, איבן אטל, ג'ספר כריסטנסן, ארל קמרון, ג'ורג' האריס, ביירון אוטלי, סידני פולק

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

סילביה ברום (ניקול קידמן) היא בחורה אפריקאית לבנה, שעובדת כמתורגמנית בבניין האו"ם בניו-יורק. הפרשיה הפוליטית שעומדת על הפרק באו"ם, היא הטענות לרצח עם שנעשה במולדתה של ברום ע"י השליט העריץ זוואני. האו"ם שוקל להורות על חקירתו של זוואני בבית המשפט הבינלאומי בהאג וזוואני מחליט בצעד יוצא דופן לבוא לנאום בפני מליאת האו"ם ולהגן על עצמו. ערב אחד, כאשר סילביה חוזרת בשעה מאוחרת לקחת את חפציה מבנין האו"ם היא שומעת שיחה קצרה בניב אפריקאי ובה איום לרצוח את אחד הנואמים במליאת האו"ם. טובין קלר (שון פן) הוא סוכן בכיר ביחידה להגנת אישים בFBI, אשר איבד את אשתו בתאונה שבועיים קודם לכן, אך החליט להמשיך לעבוד על מנת להסיח את דעתו. הוא ושותפתו דוט וודס (קתרין קיניר), מקבלים על עצמם את הפרשייה כאשר תפקידם למנוע רצח במידה ואכן האיומים אמיתיים. סילביה ברום מגלה מהר מאוד שהסוכנים לא נשכרו להגנתה. בהתחלה קלר מתקשה להאמין לסיפורה של סילביה ומתחיל לחקור על עברה באפריקה ולחשוד שהיא מעורבת בסיפור. ככל שהסרט מתקדם, מתפתח קשר אמיץ בין קלר וסילביה ומצד שני הפרטים שהוא מוצא על עברהת מקשים עליו לבטוח בה. כיצד כל זה ייגמר, תאלצו לראות בסרט.

דבר הפסיכופט:

נתחיל בפנייה קצרה למפיצים שבוחרים את השמות בעברית. עם כל הכבוד להתחכמות, ליוצרי הסרט יש זכות לקרוא לסרט "המתורגמנית" מתוך רצון להדגיש את תפקידה באו"ם שהוא מרכז הסרט. הרצון שלכם לבחור שם שישמע כמתאים יותר למותחן הוא מיותר, מספיק שבתקציר כתוב מותחן. החלפת השם היא חוסר כבוד ליוצרי הסרט ועם כל הכבוד לכסף ששילמתם, להם יש עדיין יותר זכויות על הסרט מלכם.

סידני פולק שזכה באוסקר על סרטו "זיכרונות מאפריקה", אחראי גם לסרטים כמו "טוטסי", "הם יורים גם בסוסים" ולמותחנים "הפירמה" ו"שלושת ימי הקונדור". שיתוף הפעולה של במאי גדול עם ניקול קידמן ושון פן, שני שחקנים זוכי אוסקר, שחקנים נפלאים ופולריים, הוא הבטחה גדולה.

הסרט מוגדר כמותחן פוליטי, אך הוא אינו מותחן אופייני ועלילתו יותר דרמטית מאשר מותחת. בפעם הראשונה אי פעם, קיבלו יוצרי הסרט אישור לצלם בתוך בניין האו"ם בניו יורק, דבר שאותי לפחות, אחרי הצפייה בסרט, לא מפתיע. מצד אחד הסרט נותן הצצה למתרחש בתוך בניין האו"ם ועלילתו עושה שרות חשוב לאו"ם ומציגה בחום רב את נחיצותו ומצד שני ברור גם מדוע יוצרי הסרט התעקשו על צילום בלוקיישן האמיתי. העובדה שגיבורת הסרט עובדת כמתורגמנית והפרשיה הפוליטית שמסעירה את האו"ם, הם הבסיס לכל העלילה של הסרט והצילומים במקומות האמיתיים, מוסיפים עוצמה לעלילה.

למרות שאפשר להתאכזב מרמת המתח שהסרט מצליח לספק, העלילה עצמה מורכבת מאוד ועוסקת בהמון נושאים מעניינים השזורים זה בזה בצורה טבעית ונהדרת. התסריט של הסרט מצויין ומצליח לשמור על עניין, גם אם לא על מתח כאמור. בין הנושאים שעולים במהלך הסרט יש המון נגיעות לנושאים הפוליטיים האפריקאיים. זה כולל טיהורים אתניים, מאבק של קבוצות מורדים בשלטון, אנארכיה ברחובות, המתיחות בין האפריקאים בעלי צבע העור השחור ובין האפריקאים הלבנים ועוד. אמנם במרכז הסרט עומד מדינה שאינה קיימת, אך ברור למי המסרים מכוונים. במהלך הסרט, אנו רואים מקרוב, כיצד האו"ם מטפל בנושאים רגישים כמו הטענות לרצח עם ובכלל, הצילומים בבנין המליאה, מספקים הצצה נדירה ומעניינת על המנגנון של האו"ם. בנוסף, כיאה לסרט מתח, אנו רואים כיצד מטפלת יחידת הFBI באיום מורכב מעין זה, כולל המעקבים, ההגנה על סילביה והחקירות האינטנסיביות.

בנוסף להתרחשות החיצונית, הסרט עוסק המון בנפשות גיבוריו. הקשר המיוחד שנוצר בין סוכן הFBI שאיבד את אשתו ובין המתורגמנית היפהפיה, הוא קשר שנע בין חשדות ובין הזדהות וגורם לשניהם להמון לחץ נפשי. העובדה שהמתורגמנית נמצאת תחת איום על חייה, אחרי ששמעה משהו שהיא לא אמורה, מכניס את הFBI לתמונה, אך גם מכניס את הלחץ לעלילה וגורם לגיבורים להתנהג כל הזמן כאילו הם בתוך סיר לחץ. הפערים התרבותיים בין האישה שגדלה וחונכה באפריקה ובין סוכן הFBI המחוספס והצורך לסגור עליהם במהירות על מנת למנוע את הרצח ולשמור על חייה של סילביה אחראים על הקצב של הסרט. "שחקן" נוסף שלוקח תפקיד ביחסי קלר וסילביה הוא המוות. בעוד הוא איבד את אשתו לפני שבועיים, היא נאלצת להתמודד עם איום על חייה ועם רצח העם שהתבצע במולדתה והם נאלצים להתמודד גם עם המוות שנמצא באוויר, בעזרת המטען שכל אחד מביא מחייו הוא. כבר מתיאור זה, ברור כי העלילה כולה בנויה על כתפיהן הרחבות (או יותר נכון הדקיקות)של ניקול קידמן ושון פן. העלילה מבוססת, מעבר לסיפור הדרמטי והמותח, גם  על הדקויות ביחסים בין הגיבורים וללא ספק, שני השחקנים סוחבים את הסרט בצורה נפלאה עם משחק מצויין כתמיד. בלעדיהם, נראה שזה לא היה עובד. הבימוי גם הוא מעולה והסרט כולל לא מעט קטעים חזקים וצילומים נפלאים.

ככל שהעלילה מתקדמת, לא ברור האם אכן ישנה תכנית לרצוח את המנהיג במליאת האו"ם או שבכלל מדובר בקונספירציה גדולה בהרבה. כמו כן, חקירה על עברה של סילביה, מעלה אצל קלר חשדות על מעורבותה ודמותה נעה לאורך הסרט בגבול הדק בין חשודה לבין נמצאת תחת איום. הגבול הדק הזה, הוא שמחזיק את העלילה כמעט לכל אורכה ומספק גם כמה וכמה הפתעות, אבל את זה כבר נשאיר לכם לראות.

לסיכום, סרט שמרכזו עומד סיפור הומני על רצח עם באפריקה ובעיקר ההתמודדות של האו"ם עם הסיפור. דרך הסרט אנו מקבלים הצצה מעניינת לתוך המנגנון של האו"ם ובמקביל אנו עוקבים אחרי קשר מיוחד ומורכב שמתפתח בין שני גיבורי הסרט. תסריט מעניין ומשחק נפלא, מחזיקים את הצופים בעניין לכל אורכו. הסרט מאכזב מבחינת רמת המתח שהוא מספק ובכלל מסיפור טוב כזה עם במאי מעולה ושחקנים נפלאים, אפשר היה חצפות ליותר. ציפיתי למשהו חזק בהרבה מבחינת רמת המתח והאינטנסיביות של העלילה, אבל הדרמה שהוא מספק והעלילה המעניינת ורבת הרובדים מצליחה בכל זאת לספק עניין לכל אורכו. המשחק הנפלא של שון פן וניקול קידמן, שגם נראית נפלא מתמיד, מצליח לדחוף את הסרט קדימה למרות חסרונותיו.. קשה לי לומר אם סרט כזה שווה את מחיר הכרטיס המופקע בבתי הקולנוע, אך בהחלט מדובר בסרט מהוקצע ששווה צפיה, בעיקר למי שמחפש מותחן דרמטי שוטף ומעניין. רצוי בכל מקרה, להתאים את הציפיות ולא לצפות למתח רב.

ציון: 7 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - רובוטס

סרט אנימציה תלת מימדי חדש מאת יוצרי "עידן הקרח", שהגיע לבתי הקולנוע בסוף השבוע האחרון

להלן המלצתי

שם הסרט: רובוטס Robots

במאי: כריס וודג', קרלוס סלדנה

דיבוב: יואן מקגרגור, רובין וויליאמס, האלי ברי, מל ברוקס, דרו קארי, סטנלי טוצ'י, דיאן ווסט, גרג קיניר, אמנדה ביינס, פול גי'אמטי, ג'ניפר קולידג'

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

יוצרי הלהיט "עידן הקרח" מספקים לנו להיט חדש בשם "רובוטס". קומדיית הרפתקאות, באנימציה תלת מימדית, המתרחשת כולה בעולם המאוכלס רק על ידי רובוטים. הסרט עוקב אחרי רובוט צעיר ועני בשם רודני (דיבוב, יואן מקגרגור), אשר חולם להיות ממציא גדול כמו ביגוולד (מל ברוקס), הרובוט העשיר בעולם שאחראי להמצאת הרובוטים עצמם ולעוד המון המצאות. רודני מתחיל לנסות להמציא דברים שיקלו על אביו הרב (סטנלי טוצ'י), בעבודתו כמדיח כלים במסעדה גדולה. אחרי שהוא ממציא רובוט שיודע לעשות כמעט הכל, רודני מחליט לצאת אחר חלומו ולנסות להתקבל לעבודה אצל ביגוולד בעיר הרובוטים הגדולה. כאשר הוא מגיע לעיר, הוא מגלה שדברים קצת השתנו, שביגוולד נעלם ושבראש חברתו עומד ראצ'ט (גרג קיניר), רובוט רודף ממון, שבראשו יש מזימה זדונית להיפטר מהרובוטים העניים. רודני גם פוגש חבורה עליזה של רובוטים מיושנים ובראשם פנדר (רובין וויליאמס), שעוזרים לו בימיו הראשונים בעיר. האם רודני יוותר על חלומו ויחזור הביתה ומה יהיה גורלם של הרובוטים הפשוטים והעניים?, את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

סרטי האנימציה כבר מזמן החלו לפנות גם למבוגרים וללא ספק זהו אחד מהז'אנרים המצליחים ביותר, בעיקר אם מדובר בסרט של פיקסאר. הסרט הזה אינו של אולפני פיקסאר, אבל יוצריו כבר אחראים להצלחה של הסרט "עידן הקרח" (שאגב לפי פרומו שרץ בתחילת הסרט הזה, ייצא לו סרט המשך ב2006). כמו בכל סרט אנימציה, גם פה מעבירים מסרים על החברה שלנו דרך חברה אחרת, שיותר מדברת אל הילדים, הפעם מדובר בחברה של רובוטים. עולם שלם עשוי ברזל, קפיצים וברגים נבנה בשביל הסרט הזה, או יותר נכון נוצר בעזרת אנימציה ממוחשבת. הסרט הזה הוא אחד הסרטים המרשימים ביותר מבחינת ההקפדה על הפרטים הקטנים, היא אולי לא האיכותית ביותר מבחינת תחושת המציאות (לעומת "משפחת סופר-על" למשל), אך היא המורכבת ביותר שראיתי. הרבה יותר קשה ליצור עולם או דמויות שמורכבות מכל כך הרבה פרטים כמו חיבורים, זיזים, ברגים ועוד וזה בהחלט יוצר רושם ומשפיע על חווית הצפייה.

אפשר להעביר את תמצית העלילה בעזרת משפט המפתח אותו טובע ביגוולד, אבי המצאת הרובוטים שטוען כי "You can shine no matter what you're made of". ". בדיוק כמו במשפט מפתח זה, הסרט הוא על הגשמת החלום ועל השוויון. לא משנה מאיפה אתה וכמה כסף יש לך, אם אתה מעז לחלום ומעז לנסות, הדרכים להצלחה פתוחות בפנייך. גיבור הסרט, רודני, נולד להורים עניים שטיפחו אצלו את כשרונותיו כממציא וחינכו אותו לרדוף אחר חלומו. כאשר רודני עובר לעיר הגדולה הוא מגלה שמודל החיקוי שלו ביגוולד, נדחק לצד ושבראש החברה עומד ראצ'ט, רובוט תאב בצע ששינה את הסלוגן שעומד בראש החברה ל "Why be You, When you can be NEW" כאשר מטרתו הייתה למכור שדרוגים יקרים במקום חלקי חילוף ושמי שידו לא משגת, ייכחד וילך למשחטת הפלדה. ברור כי שתי הגישות הנ"ל, של ביגוולד שטען שכל הרובוטים שווים, שהכל תלוי בכשרון ושכל אחד יכול להצליח ושל ראצ'ט שטען לעליונות העשירים, מייצגים גם גישות חברתיות וכלכליות שקשורות ישירות לחברה האנושית. זוהי בדיוק תמצית העלילה וגם המסרים שהיא מעבירה, כאשר רודני שבא מתחתיתה של החברה, מנסה להילחם בשינוי בעזרת חבריו ובדרך גם להגשים את חלומו להיות ממציא.

הסיפור עצמו כאמור הוא די ברור ולא ממש קשה לנחש לאן הוא מוביל. לטעמי הוא הצד החלש של הסרט. אפשר לומר שהבעיה העיקרית היא, שהוא לא מצליח לסחוף ולרגש וחסר את אותו קסם מיוחד שיש לסרטי האנימציה הטובים, אם כי הסרט הזה מפצה על כך בדברים אחרים. גם סט הצבעים שנבחר לאנמיציה, מרשימה ככל שתהיה, הוא פחות צבעוני ופחות שובה את העין. אז אחרי שהבהרתי, שהעלילה דלה יחסית ושהסיפור חסר לב ולא מצליח ממש לסחוף, גם אם אינו משעמם, נשאר רק לומר שבזאת נגמרו חסרונותיו של הסרט ושהוא בהחלט מביא איתו הרבה דברים חדשים, שכל אחד יאלץ להחליט לעצמו אם הם מפצים על חולשתו של הסיפור.

הסרט הוא אחד הסרטים היותר יצירתיים שראיתי, הרעיונות שקשורים ל"חברה" הרובוטית פשוט נהדרים, כמו למשל הקטע שמראה איך רובוט נולד, הצורה שבה רובוטים גדלים ע"י החלפת חלקים, הגריז שהם שופכים על עצמם במין סוג של קפה על הבוקר ועוד המון רעיונות כבירים. גודש הפרטים  אותו תיארתי לגבי האנימציה נכון גם לגבי העלילה. הקצב של הדברים שקורים הוא פשוט מסחרר, בכל תמונה כמעט, יש כל כך הרבה דברים שקורים בעומקו של המסך, שלפעמים קשה לעקוב. הבדיחות הויזואליות והמילוליות נורות בקצב ויש המון מחוות ואיזכורים תרבותיים, לסרטים, שירים ותכניות טלוויזיה, שקשה לזהות את כולם. בנוסף יש שימוש עשיר בכפלי לשון. לדעתי הגודש הזה פונה יותר למבוגרים מאשר לילדים, שלדעתי קצת יתקשו להבין את כל המורכבויות וכפלי המשמעות, שסביר שאת חלקן כל אחד מאיתנו פספס, בגלל הקצב הבלתי אפשרי כמעט. סביר שגם הילדים ימצאו מספיק דברים שיקסמו להם, גם אם יפספסו חצי ממה שמתרחש ויש גם המון דברים שלקוחים דווקא מעולמם של בני הנעורים או מבדיחות יותר "נמוכות" שמדברות אל כולם.

לסיכום, למרות חולשה היחסי של העלילה, ולמרות שהסרט אינו מרגש או סוחף כמו סרטי האנימציה הגדולים והאהובים, הסרט הזה מספק משהו שמחפה לדעתי על כל זה. יש בהחלט סיכוי, שבגלל שלא מדובר בסיפור מרגש שסוחף ילדים, אלא בסרט מורכב, יצירתי ומחוכם מאוד בפרטיו הקטנים, חלקכם דווקא יאהבו אותו יותר. הסרט כולל כמה מהקטעים המתוחכמים והיצירתיים ביותר שראיתי, שחלקם כאמור נובעים מרעיונות נפלאים. בנוסף, יש המון בדיחות נפלאות, שיגרמו לכם להתגלגל מצחוק והמון איזכורים ומחוות שבתוך גודש הפרטים, ספק אם תספיקו לזהות את כולם. העולם עצמו של הרובוטים, גם אם אינו צבעוני ומבריק, הוא עדיין עוצר נשימה מבחינה עיצובית. אני אישית יצאתי מהסרט עם חיוך גדול ועם רצון לראותו שוב, על מנת לקלוט את הפרטים הרבים שבטח פספסתי. מדובר בסרט אנימציה אחר, פחות סוחף רגשית, אך בהחלט לא פחות מעניין.

ציון: 8 מתוך 10