זו עם הסרט האדום על הצוואר
אחרי שזכיתי לכבוד אפלטוני (שזה בטח יותר טוב מאהבה אפלטונית), קלטתי שבמקרה דווקא הפוסטים האחרונים עוסקים בכל מיני מיני עניינים ושירים וטריילרים, אבל לאו דווקא משופעים בתובנות על גרמניה ובכלל. ובמקרה, בדיוק כדי להשלים את החסר, הזדמנה לנו אתמול בערב מסיבה גדולה - אולי הגדולה ביותר שהיינו בה מאז המעבר - אצל ידידנו הפסנתרן הגי'נג'י סבסטיאן. אם נדייק, זו בעצם היתה המסיבה הראשונה שלנו פה פרט לשני סילבסטרים (שבהם העיקר היה הזיקוקים) ולכמה מסיבות יום הולדת שהיו בעצם ארוחות ערב מורחבות. וגם בזה אין הרבה חדש, כי גם בשנים האחרונות שלנו בתל אביב לא היינו הולכים הרבה למסיבות; החל מנקודה מסוימת (אני חושב שזה היה בסביבות החתונה, אולי קצת לפני) התרבות של 'חיים ממסיבה למסיבה' התרחקה מאתנו, החבר'ה שהיו מגובשים להפליא התפרקו, ומי שנשארו העדיפו מפגשים קטנים ואינטימיים בהרכב של 2-3 זוגות פלוס איזה גלגל חמישי או שביעי, ולא מסיבות המוניות, פרועות יותר או פחות.
[כל זה מעלה כמובן את השאלה, 'למה?', וזו באמת שאלה מעניינת, אבל אם אתחיל להתחבט בה לא אגיע לסבסטיאן וחבל. אז אולי נשאיר את זה כשאלה פתוחה לתגובות - למה אנשים בגיל מסוים מפסיקים ללכת למסיבות?]

בכל אופן, סבסטיאן הוא עדיין מהסוג שהולך למסיבות, וכמעט כל פעם שאנחנו נפגשים הוא מתעקש לספר חוויות ולהראות קליפים ממסיבות פרועות שנכח בהם בפרייבורג ובכלל. והוא זה שהחליט - לפני כחודש - שהגיע הזמן לעשות מסיבה כזו אצלו. ההזמנה נשלחה כמובן באימייל (מה היינו עושים בלעדיו? אה, שולחים בדואר. עשינו את זה פעם) ואליה צורף קטע מוזיקלי שאמור היה לייצג את אופייה של המסיבה ואף העניק לה את שמה - Die mit dem roten Halsband (זו עם סרט-הצוואר האדום). מדובר בקטע אהוב על סבסטיאן בגלל המופרכות המושלמת שלו - מעין פרומו פארודי בסגנון ערוץ הקניות על סרטי פורנו משנות ה-70. ראו כאן (לא לילדים!). במסגרת הנושא, נדרשו כל המוזמנים לבוא עם משהו אדום על הצוואר - צעיף, מחרוזת, סרט או מה לא. הזוג הישראלי הנוסף, שקיבלו גם הם את ההזמנה, מכירים פחות את סבסטיאן ולכן ברגע הראשון נחרדו מהאפשרות שמזמינים אותם לאורגיה המונית. הרגענו אותם (שהרי מדובר בכל זאת בגרמנית) אבל בהחלט היינו במתח לראות מה מסתתר מאחורי ההזמנה. בנוסף, תהינו איך תיראה מסיבה גרמנית ומה מייחד אותה לעומת מה שאנחנו מכירים מהארץ.

כדי להתאים את עצמנו לכל אפשרות, הלכנו על חגורות-צוואר קינקיות שקנינו בזול בחנות בפסז', התלבשנו בהתאם (שחור-לבן-אדום) והבאנו קורנפלקס עם שוקולד על כל צרה שלא תבוא. פחות מדקה מכניסתנו לדירה, מיד הזדקר לעין מאפיין גרמני מס' 1, ובידי הימנית הופיע יש מאין בקבוק בירה. בהמשך הערב נצפה במסיבה אותו קסם אופייני שחווינו לראשונה בפאב בפראג - מספיק היה להזכיר את המילה 'בירה' או להחזיק את היד פרושה קדימה, ועוד בקבוק הופיע, פתוח ומוכן לשתייה. כולם שתו, פרט לבחורה אחת שטענה שהיא נוהגת, ואני חשבתי שזה בהחלט מפשט את העניינים: בעוד שבארץ קונים כל מיני טקילה, וודקה וויסקי ושאר מיני אלכוהול, כאן כל מה שצריך הוא לדאוג לכמה ארגזים של בירה. הבחירה היחידה היתה בין הסוגים (שלושה).
עם הבירה ביד חציתי את חדר האוכל והצטרפתי לכולם במרפסת. מאפיין גרמני מס' 2: משום מה, בעל הבית חשב שערב סגרירי בטמפרטורה של 16 מעלות הוא הזמן האידיאלי למסיבת-קיץ במרפסת הפתוחה. לא נותר לנו אלא להישאר עם הז'קטים ו/או להתחמק כמה שיותר פנימה, לחדר המחומם בו היה ערוך המזנון. המזנון, אגב, היה מאפיין גרמני מס' 3, אותו ניתן לתמצת במשפט 'אוכל הוא בסך הכל תוספת לבירה'. בעוד שבארץ תמיד אפשר לדעת כמה המארחים עשירים/בשלנים ע"י בחינת החטיפים (נתחי סושי או ביסלי? בגטים עם סלמון או ערגליות?), אצל סבסטיאן כיכבו נקניקיות קטנות, נתחי גבינת אמנטל על קסמים בצורת דגלים קטנים, מלפפונים חמוצים ומקלות גריסיני - שומני ומלוח, מה שהולך הכי טוב עם אלכוהול. בגזרת המתוקים היה פופקורן (מאפיין גרמני מס' 4, שכבר עמדנו עליו כשיצאנו לקולנוע: הפופקורן תמיד מתוק).
ומה לגבי המסיבה הפרועה שהובטחה? אה... בערך. את גווארדיית ההשתוללות הוביל מקס, מתופף פרוע וידידו הטוב ביותר של סבסטיאן, שהתחבר באורח מושלם להומור הנונסנס שלי ולאנרגיה הבלתי נדלית של האופה (ידידנו הישראלי). וכך התעסקנו ארוכות בסכנות הנשקפות לעולם מצריכה מוגברת של מים; ניהלנו קרב אגרוף תוך שימוש בבקבוקי בירה ככפפות; הקמנו דת חדשה, הסוגדת ל'זו עם הסרט האדום על הצוואר'; ובשיא המסיבה, אחרי שהסתבר שמוסיקה אמריקנית היא המכנה המשותף הטוב ביותר לישראלים ולגרמנים, לימדנו את כל החבר'ה לצעוק 'אבטיח בשקל' בקטעי השיא של killing in the name of (לא לרגישים לווליום!) - מסורת ותיקה מהחורבה שהרוקיסט המקומי גילה בה עניין רב.
אבל למרות כל זאת, היו במסיבה הרבה יותר מדי רגעים מתים, שבהם כולם עמדו עם בירה ביד במרפסת, פטפטו וחיכו שמשהו יקרה. כפי שאסנת אמרה, מזלם שבאנו ועשינו להם שמח. במסיבות שלנו (אלה שהיינו הוגים, מתכננים ומארגנים בקפידה לפני שנים) זה לא היה קורה. לפחות ניצלנו את ההזדמנות ללמד את סבסטיאן להגיד בעברית "שעות אני מחפש פה את הים. לא יכלו לשים שלט קטן: ים?" תודו שזה קריטי.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/5/2008 23:06, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, הומור, הגרמנים האלו..., סטיות אישיות
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-27/5/2008 21:00

---

שני תרגילים והודעונת
תרגיל באחוזים

אחד הדברים שהדהימו אותנו בגרמניה הוא העובדה שהגבינות כל-כך שמנות. הכוונה לא רק לגבינות הצהובות הקשות, שהתמקמו איפשהו באזור ה-45-70% שומן, אלא גם לרכות: כמה שהתאמצנו, לא מצאנו גבינה לבנה 5% או 9%. ה'קווארק', תיאורטית הגבינה דלת-השומן, באה בשלוש גרסאות על מדפי הסופר - 0% (לא טעים), 20% ו-40%. משהו לא הסתדר לנו בכל הסיפור הזה, אבל אחרי שעברנו לסופר הקרוב לביתינו הצלחנו למצוא גם 'פילדפיה לייט' מיובאת מארה"ב עם 5% וצזיקי מיובא מיוון עם 9%, אז נרגענו.
שנה וחצי אחר-כך, לפני יומיים, איתרנו אי-התאמה מוזרה על חבילה של אמנטל מגוררת. בעוד שמלפנים היה כתוב בגדול 45% שומן, בפירוט הערכים התזונתיים בצד השני נרשם במפורש שיש רק 29 ג' שומן למאה גרם. בניסיון להבין את הבלבול שמנו לב שליד המספר 45% מופיעות האותיות i.Tr, שגם ראינו על כל מיני גבינות אחרות. חיפוש קצר הוביל אותנו לוויקיפדיה הגרמנית, ושם חטפנו שוק.
מסתבר שפירוש הקיצור הוא in der Trockenmasse, כלומר 'במסה היבשה'. פירוש הדבר הוא אחוז השומן שהיה בגבינה לו היו מייבשים ממנה את כל הנוזלים. מאחר שבגבינה יש הרבה נוזלים, התוצאה היא שאחוזי השומן האמיתיים נמוכים בהרבה ממה שחשבנו: בגבינות קשות יש להכפיל את האחוז הנ"ל ב-0.6-0.7 ובגבינות לבנות - בסביבות 0.3 ואף פחות. כך התברר שסתם הוצאנו את דיבתם של הגרמנים: הקווארק של 40% התבררה כגבינה 10%, וזו של 20% התבררה כ-5% לערך.

תרגיל בבלשנות
לפני כמה ימים דיברה אסנת טלפונית עם ידיד בישראל ומסרה לי ד"ש חמה. תחילה זה נשמע לי משונה להפליא, כי אני רגיל למאזיני הרדיו המוסרים ד"ש חם, אבל במחשבה שנייה הבנתי שהם טועים והיא צודקת, שהרי ד"ש הוא 'דרישת שלום' בנקבה, ורק בגלל המילה 'דש' אנחנו מייחסים לקיצור מין שונה.
אבל את רכבת המחשבות אין להפסיק, ומיד תהיתי איזה מין ביטוי זה 'דרישת שלום'. בתרגום ישיר לאנגלית זה יוצא a demand for peace, משהו שנשמע כמו מדיניות החוץ של ג'ורג' וו. בוש (תעשו שלום או שנתקוף). חשבתי שמקור הביטוי הוא מ'דרש בשלומו', אלא שלפי מילון אבן שושן הסדר הפוך, ו'דרישת שלום' בא קודם (בימי הביניים). אבן שושן היקר היה גם זה שהאיר את פני וציין שהמשמעות הראשונה של המילה 'דרישה' היא לא המובן הרגיל שלנו (אני דורש ש...) אלא 'חקירה, בדיקה, הצגת שאלות לשם קבלת ידיעות'. וכך 'דרישת שלום' היא דווקא כן פעולה אקטיבית - חקירה ובדיקה כדי לברר מה שלומו של אדם אדם מסוים. וכשמוסרים למישהו דרישת שלום (לא משנה באיזו טמפרטורה) המחויבות שלו היא לענות - לאו דווקא בדרישת שלום נגדית, אלא בפירוט של 'מה שלומו'.

הודעונת
השבוע שוב צפוי לנו ביקור רב משתתפים מהארץ, הפעם של הענף שלי במשפחה, ולכן תדירות העדכונים והתגובות-לתגובות תהיה כנראה נמוכה יותר. עם הקוראים הקבועים הסליחה...
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/5/2008 09:20, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, הגרמנים האלו..., סטיות אישיות
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-19/5/2008 10:23

---

טובעים במספרים

זהות כפולה
{מכיל מספר פרטי עלילה מהעונה הראשונה של 24 (פרקים ראשונים) + תיאור כללי של העלילה במספר סדרות אחרות, אבל לא מעבר למה שתקראו בעיתון בתיאור כללי של הסדרה.}

אתמול, אחרי הצפייה ב'דקסטר', חשבתי עד כמה חלק מה'קטע' בסדרות הטלוויזיה האהובות על כולם נובע מהעובדה שהגיבור/ה הראשי/ת חי/ה בזהות כפולה, כלומר ממלא/ת שני תפקידים שונים ואפילו סותרים, תוך שמעט מאוד אנשים מכירים את שני הצדדים, או לפחות מכירים אותם במלואם. הגורם הזה מופיע לא רק בסדרות ובסרטים על גיבורי-על (מקלרק קנט ועד באפי) אלא גם, בצורה עדינה יותר, ביצירות אחרות: טוני סופרנו משחק בכל הסדרה בתפקיד כפול של מאפיונר אלים ואיש משפחה בורגני, והמפגש בין שני הקצוות האלה הוא שיוצר חלק ניכר מהמתח בסדרה; ננסי בוטווין מ-weeds משחקת תפקיד כפול דומה, של סוחרת סמים ואם; חלק ניכר מהמתח בעונה הראשונה של 24 נובע מהמשחק הכפול של ג'ק באואר, שנאלץ לפעול לפי דרישות הטרוריסטים בגלל חטיפת בתו ומצד שני מנסה להפילם; דמותו של אנג'ל מרתקת כי הוא גם ערפד וגם לוחם למען הצדק - שתי זהויות שמתנגשות לא מעט במהלך הסדרה; ורוניקה מארס היא חוקרת פרטית וגם תלמידת תיכון (די דומה לבאפי) וחייה משני הכיוונים מתערבבים זה בזה; שלא לדבר, כמובן, על דקסטר (ויש גם עוד דוגמאות). למעשה, איו הרבה דמויות ראשיות בטלוויזיה שאין להן עולם חשאי שלם להסתיר באופן קבוע (אולי רק האוס).
התפקיד הכפול יוצר מתח - כי יש משהו שעלול להיחשף בכל רגע - וגם סיטואציות קומיות (התירוצים שאנשים ממציאים כשתופסים אותם במקום הלא נכון בזמן הלא נכון). וכמובן, הרבה הזדמנויות להתחבטויות נפש בתוך הדמות, מי אני בכלל בלה בלה בלה. מצד שני, האם הוא משקף את החיים האמיתיים? הרי אין כל-כך הרבה אנשים שמשחקים בהצלחה תפקידים כפולים ורחוקים כל-כך זה מזה; מצד שני, לכולם יש 'דמויות' שונות לסיטואציות שונות, וערבוב ביניהן עלול להיות לא נעים עד מביך. מעניין.

60 שנה לישראל
אז מה אתם עושים ביום העצמאות?
מרימים מנגל? צופים במפגן הצבאי הסופר-דופר עם מטוסים וצנחנים? מקשיבים לתזמורות צבאיות מרחבי העולם?
אנחנו הולכים לקונצרט של שירים ישראליים, שאסנת משתתפת בו. מדובר בשירים ישראליים קלאסיים, בעיבוד ללהקת ג'אז, המושמעים באולם הראשי של הרדיו המקומי. כששמענו על העניין לראשונה היינו די מופתעים, כי זארברוקן היא עיר קטנה עם קהילה ישראלית ויהודית זניחה, ולא הבנו למה שמישהו יחגוג כאן את שנת ה-60 לישראל. אלא שלפני כמה ימים, רק בשביל הקטע, גיגלנו את המלים 60 Jahre Israel, כלומר 60 שנה לישראל, וגילינו שלא רק בזארברוקן, אלא בעשרות ערים (למעשה יותר מ-60 ערים) בגרמניה נערכים אירועים שונים ומשונים לרגל יום העצמאות הישראלי. ומה שהיה מעניין לא פחות הוא אופי האירועים: כמעט בכל המקרים היו אלה אירועי תרבות - קונצרטים, ערבי קריאה, הקרנות סרטים מוסברות, תערוכות, מופעי תיאטרון ומחול. באסלינגן, למשל, מועלה מופע מחול עם מוסיקאים צעירים מבית הספר תלמה ילין בגבעתיים, ונפתחת תערוכה של אמנות שנאסרה ע"י הנאצים. בקונסטאנץ יש 'קונצרט אהבת הארץ' עם שירים עבריים, קונצרט של מוסיקה יהודית מטולדו ותערוכת תצלומים מישראל. במאנהיים יש קונצרט כלייזמרים ותערוכה של נורית אפשטיין מחיפה. באולם מקרינים את 'הכלה הסורית' ואת 'חיי אהבה', מארחים את עדנה מזי"א וסביון ליברכט, ומעלים שלושה מחזות מהקאמרי. וזו רשימה חלקית ביותר - בכל חלקי גרמניה, כולל ערים בינוניות וקטנות, חוגגים את התרבות הישראלית; מעניין כמה אירועי תרבות של ממש נערכים ביום העצמאות בישראל עצמה?

אבטיח ב(מאה) שקל
אבל עם כל הספרות, התרבות והמוסיקה הישראלית, דבר אחד שנפוץ בישראל בקיץ אין כאן כמעט בכלל. הכוונה היא לא למזגנים (למרות שגם זה נכון) אלא לאבטיח - האדום-אדום ועסיסי הזה שיש בכל שוק בישראל וכיף לנשנש עם גבינה בולגרית ובריזה (כשיש). בקיץ שעבר היססנו לקנות את הגרסאות הגרמנית ל'וואסרמלון', כי אלו שהוגשו לנו אצל גרמנים ובמסעדות היו חסרי טעם להפליא; רק פעם אחת, בחנות הטורקית החביבה עלינו, הצלחנו להשיג אבטיח נורמלי - לא מדהים במונחים של הארץ, אבל לפחות איכשהו עסיסי. וזה היה כבר ממש בסוף הקיץ (האוויר היה חמים... אוווו).
השנה הקיץ רק עושה את צעדיו הראשונים (לא מזמן עוד היה קר וגשם), ולכן הופתענו לגלות בחנות האורגנית שנפתחה במקום חנות האופנועים גם אבטיחים (קטנים יחסית, אבל אבטיחים). ביודענו שהאורגנית נוטה להיות יקרה עד מאוד (בהיותה אורגנית) לא חשבנו לרגע לקנות, אבל התעניינו לראות את המחיר.
' 4.19 יורו' קראתי מהתווית, 'לקילו'. זה לא אמר לנו כלום ולכן גררנו את האבטיח למשקל שעמד נטוש בצד, ושקלנו. 4.65 ק"ג. במלים אחרות, 19.4 יורו, או 102.3 ש"ח - לאבטיח לא גדול אחד. כמה עולה אצלכם?


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/5/2008 09:38, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., טלוויזיה וקולנוע
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-12/5/2008 12:54

---

יום ה....
מאז המפגש עם בעלי הבית (ראו פוסט קודם) אנחנו די רגישים לענייני חגים. חגים, כך הסבירו לנו בנעימות, הם בגרמניה כמו ימי א', והגרמנים אוהבים בהם לישון עד מאוחר, ולכן מותר להרעיש רק מ-11:00 בבוקר. השאלה המרכזית שנותרה היא למה הכוונה במושג 'חגים': את הימים הקדושים של חג המולד והפסחא גם אנחנו מכירים, אבל בלוח השנה הגרמני יש כל מיני חגים, דתיים יותר ופחות, שלא תמיד העניין כל-כך חד לגביהם.
קחו למשל את האחד במאי, שחל אתמול. בישראל מזכירים את היותו 'יום הפועלים', אבל פרט לאיזה דגל אדום סמלי בכיכר ושני מפגינים (שרידי המפלגה הקומוניסטית) אין ממש התייחסות ליום הזה. בסין זהו חג לאומי שנמשך כמעט שבוע. גרמניה נמצאת איפשהו באמצע: האחד במאי הוא יום חופש רשמי, אבל קשה לומר שהוא חג של כולם, ותמיד יש בו כל מיני הפגנות והתנגשויות. בגלל זה הופתענו לגלות (כשבדקנו אתמול בבוקר מול בעלי הבית) שמבחינתם זה יום חג של ממש. עוד יותר הופתענו לגלות שהעיר סגורה כמעט כמו ביום א': חנויות, בנקים, בתי דואר, מסעדות מכל המינים - הכל פרט למאפיות ולגלידריות התיירותיות במדרחוב.
את הפתרון לתעלומה מצאתי ביומן של אסנת, שנקנה כאן ולכן מכיל גם את החגים הגרמניים. אתמול, בצירוף מקרים מעניין, חל לא רק האחד במאי, אלא גם 'חג העלייה', המצוין 40 יום אחרי הפסחא לרגל 'עלייתו של ישו השמיימה'. זהו חג דתי של ממש, שמצוין בכל חלקי גרמניה - מה שמסביר את כל התופעות המשונות, שאני לא זוכר שהופיעו באחד במאי של השנה שעברה. בצירוף מקרים די יוצא דופן (בגלל שהפסחא יצא השנה מוקדם; התאריך המוקדם ביותר האפשרי לחג זה הוא ה-30 באפריל) נוצר חיבור בין שני האירועים, שבדרך כלל אינם מתרחשים באותו יום.
לשני אלה, כפי שאתם כבר יודעים, הצטרף עוד אירוע שצוין אתמול - יום הזיכרון לשואה ולגבורה. גם הוא לרוב לא חופף לחג העלייה, כי זה נחוג בד"כ באמצע מאי; וגם הוא שרירותי למדי בתאריכו (הוא היה אמור להיות עפ"י מרד גטו ורשה, אך זה התחיל בערב פסח ולכן דחו את התאריך בשבועיים). יש לציין שלעולם יש 'יום שואה' משלו, אי שם בינואר, ולכן לגרמנים אין שום מושג שזהו יום השואה העברי; אבל בצירוף מקרים משונה יצא שגם הם שבתו מעבודה היום (בניגוד, אגב, לרוב מקומות העבודה בישראל, אבל זה כבר סיפור אחר).
מעניין אם הביטוי 'אחרי החגים' רלוונטי גם כשביום אחד נופלים הרבה חגים. או שנכון יותר לומר 'אחרי החג'? בכל מקרה, כאן לדעתי לא עושים גשר בין החג לסוף השבוע, ולכן היום, ה-2 במאי, הוא יום עבודה ככל יום ו'. ונותר לכולנו רק לחכות ליום העצמאות, שאותו דווקא מציינים כאן, בקונצרט מיוחד שעורך הרדיו המקומי לכבוד יום העצמאות ה-60 של ישראל, ואסנת תשיר בו מבחר שירים ישראליים. ואחריו, אולי, כמאמר השיר, יתחדש הכל.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/5/2008 07:58, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., אקטואליה
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-3/5/2008 15:34

---