גרמנית למתחילים
לפני הקטע עצמו, עדכון למודאגים ממצב המשלוח הימי: הכל הגיע בשלום, פרט למסגרת אחת של תמונה וספל קפה אחד שלא שרדו את המסע. המחשב הותקן, קיבל לתוכו את ההארד דיסק שהיתה נפרדת ממנו חודשיים, חובר למסך החדש והמגניב ומשמש אותי לכתיבת פוסט זה. יש לנו ספרים בכוננית, כלים בארונות התלויים, בגדים בקומודה והרבה פחות מקום ממה שחשבנו. מסתמן טיול נוסף לאיקאה ועוד כמה יורו על מקומות אחסון.

---

ועכשיו, כעוד שירות לקוראינו, בין אם הם דוברים גרמנית או לא, כמה מלים חשובות וביטויים שאפילו שני סמסטרים במכון גתה לא לימדו אותנו, אבל חודש וחצי בעיר - בהחלט כן. הנאה מובטחת ליודעי גרמנית וגם למי שלא מבינים את השפה.

Vertrag - חוזה, הסכם. דבר שחשוב במיוחד לא לחתום עליו לפני שקוראים (ע"ע וודאפון וחתונות קתוליות)
Lieferung - הובלה, משלוחה. מתיחס לכל סוגי המשלוחים - גם להובלה הימית (שהגיעה סוף סוף) וגם למשלוח מאיקאה (יקר אבל מתוקתק), מזאטורן (בחינם ומתוקתק לא פחות), מפראקטיקר (30 יורו ומביאים רק עד תחילת המדרגות. ככה כתוב ב-vertrag, מה לא קראתם?), מהסופר (אין דבר כזה) ומפיצריה 'אנה' (טעים מאוד).
freihalten - בניגוד לאסוציאציות הפוליטיות שמעוררות המלים 'האלט' ו'פריי', המשמעות היא פשוטה - להשאיר (את החניה, את הכניסה...) חופשית, או במלים אחרות 'נא לא לחסום'.
abbrechen - לבטל (בעיקר במחשבים דוברי גרמנית, שם גם ה-Y וה-Z מתחלפים, ואלוהים יודע איפה השטרודל. אחת החוויות הקשות ביותר שעברתי היתה נסיון לעבוד עם מקינטוש בגרמנית).
verbinden - להתחבר (לאינטרנט, או בטלפון, כמו במשפט המנומס של שירות השיחות המקשר אותנו בזול יחסית לארץ:
Einen Augenblick bitte, Sie werden verbunden.
(
Augenblick - הרף עין, רגע קצר.
trennen - ההפך מ-verbinden. קורה המון באינטרנט של וודאפון, וגורם מיידית ל-tränen (שזה נשמע אותו דבר, אבל המשמעות היא 'להזיל דמעה').
zwo - תשכחו מ"צוויי". הגרמנים החליטו שבטלפון זה נשמע דומה מדי ל"דריי" וכדי לא להתבלבל, כולם אומרים zwo ואפילו כותבים ככה.
verbraucher - צרכן. לא מילה חשובה במיוחד, אבל משעשע לגלות שגם בגרמנית המילה 'צרכן' מתקשרת עם 'צריך' (brauchen), בעוד באנגלית consumer מגיע דווקא מ-consume - לכלות, להשתמש, לבלוע עד הסוף. האם זה מעיד על הבדל בין הצרכן הגרמני (והישראלי) שקונה מתוך צורך, בעוד האמריקני מנסה לכלות הכל? תמהני.
dick - לא מה שאתם חושבים, סוטים! פשוט רחב או שמן.
drücken - לדחוף וגם להדפיס, מה שמסביר למה המילה כתובה הן על דלתות והן במחשבים.
Auszug - אולי עוד דברים, אבל גם דף החשבון שמקבלים בבנק (ולא להתבלבל עם Aufzug, שזה מעלית)
nix - כלום (במקום nichts במקור)
nix zu tun - אין מה לעשות, או שאין קשר בין הדברים. למשל בין הניתוק שהיה לנו מוודאפון לכך שאנחנו משלמים להם כ"כ הרבה.
das stimmt - זה נכון, זה ברור. בגרליץ נתקלתי בקונטרה-טנור שאימץ לו את הביטוי והגיב כך בערך על כל מה שאמרתי.

זהו לבינתיים. בעתיד - שיעור ב'.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/10/2006 21:40, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., עבודה
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-14/10/2006 10:33

---

שירות לקוראינו
עשרה דברים שצריך לדעת אם אתם מתכננים לעבור לגרמניה:

1. הגרמנים לא יודעים אנגלית. אבל ממש. קשה אולי לראות את זה בטיול, כי באזורי תיירות הם מתאמצים, אבל כשעוברים לשלב של לשכור דירה או לקנות במכולת, מגלים עד כמה הם קלולס לחלוטין בשפתם של ג'ויס ושייקספיר. במקומות נידחים יותר (גרליץ למשל) אפילו העובדים בתעשיית התיירות (אכסניות וכו') לא מדברים את השפה. אולי בגלל שמדובבים פה *הכל* (ראינו פרק של 'מכושפות' בגרמנית.חוויה קשה).
2. מצד שני, הם מאוד חביבים וסבלנים לנסיון לשבור את השיניים בגרמנית. החל מאנדריאה, שהשלימה לנו מלים, וכלה במוכרת בסופר היום (שהיתה, דרך אגב, מכוערת מספיק כדי להיות דמות משנית בסרט של אלמודובר) שהתאמצה להסביר לנו את טעמה של הגבינה שרצינו, וכשלא הצליחה אפילו הציעה לנו לטעום.
3. ירקות זה יקר, חזיר ושרימפס זה זול. לא פלא שלא שומרים כאן כשרות.
4. מיחזור זה חשוב. מיחזור זה *ממש* חשוב. חשוב מספיק כדי לגרום לאנדריאה להתנפל על אסנת כשהשתמשה בקצת יותר מדי סבון כלים ולגעור בה You have to think about the environemnt!. חשוב מספיק שצריך לפצל את הזבל לשני פחים שונים, להביא את הנייר לנקודות איסוף ולהחזיר בקבוקים תמורת רבע אירו.
5. שמן זית צריך להביא מהארץ.לא שאין, אלא שהוא ממש יקר (יחסית לשמנת למשל) ולכן כשהזמנו פסטה פסטו קיבלנו רוטב בזיליקום עם שמנת. טעים, אבל לא פסטו.
6. בדירות להשכרה אין בדרך כלל מטבח (ראו פוסטים קודמים) וחוזה השכרה הוא מסמך באורךשל חצי מכתבי גתה.
7. כתוצאה מ-4, כל מה שמזהם את הסביבה או משתמש באנרגיה יקר במיוחד,למשל דלק, נסיעה באוטובוסים או מים.
8. החנויות והמזנונים הזולים ביותר שייכים לטורקים, ואצלם אפשר גם לקנות אורז כמו שצריך. כבר קרה לנו (בחנות בה קנינו אורז) שהמוכר שמע אותנו מדברים וניסה לפנות אלינו בערבית.
9. הרכבות מאחרות.פה זה לא שווייץ.
10.כשקונים בסופר ובמכולת לא מקבלים שקיות לארוז את הדברים. אפשר לקנות שקית פלסטיק או בד, אבל רוב הגרמנים פשוט באים עם שקיות בד מהבית. הסיבה - סעיף 4; יוצאי הדופן - הטורקים מסעיף 8.

טיפים נוספים - במסעדה הקרובה לביתכם.
רונן
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/9/2006 23:45, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30
2 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של גורו יאיא ב-26/9/2006 06:54

---

אור לגויים
קוראיו הוותיקים של הבלוג הזה (אם יש כאלו בכלל) זוכרים ודאי שכבר בפוסט הראשון הזכרתי, בלי להרחיב, איזה מקרה עצוב הכולל חתול, שולחן ומנורה. עכשיו שראש השנה מאחורינו ויום כיפור הולך ומתקרב בצעדי ענק, אולי הגיע הזמן לגולל את הסאגה בשלמותה.
הכל החל בלילה האחרון לשהותנו אצל אנדריאה, ידידתו של ירון שהציעה ברוחב לב לארח אותנו בביתה עד שנמצא דירה. זה נראה סביר, בהתחשב בעובדה שבבית הענק אפשר היה לשכן משפחה מרובת ילדים והיה נשאר מקום. קיבלנו לרשותנו עליית-גג עם שני חדרים ושירותים, מזרונים ושמיכות, ושולחן עליו יכולתי להניח את המחשב ולעבוד. הסידור עבד יפה בהתחלה, ואנדריאה פינקה אותנו - ארוחות כל יום, סימון דירות בשבילנו בעיתונים ואפילו מנורה מתוחכמת, שנדלקת ונכבית במגע.
אבל בימים האחרונים לשהותנו כבר היה ברור שכל הצדדים רוצים שהעניין הזה ייגמר מהר ככל האפשר: לאנדריאה נמאס שאנחנו מתערבים לה בסדרי הבית המאורגנים כל-כך, לנו נמאס מלישון על מזרונים בעליית-גג בלתי-מוסקת; והחתול בכלל יצא מדעתו מהצורך לגור במרחב קטן כל-כך. כתוצאה, עשינו כל מאמץ וקבענו שנעבור לדירה בזמן המוקדם ביותר האפשרי - יום שישי בבוקר, שבו היתה אמורה להגיע המיטה שלנו מאיקאה והיו אמורים לחבר לנו את החשמל. ובגלל שאנשי איקאה הודיעו שהם יגיעו בין שבע לעשר בבוקר, קבענו לקום מוקדם ולהגיע לדירה בשבע (הישג אדיר לכל הדעות, במיוחד כשאסנת היא אחד האנשים שצריכים להתעורר).
אלא שאז, כשעליתי למעלה אחרי ישיבה ארוכה ושיכורה על המרפסת עם אנדריאה ופתחתי את הדלת, חשכו עיני. החתול (ככל הנראה) נבהל ממשהו, נתקל באחת מרגלי השולחן (שהיה, מסתבר, בסך הכל פלטת עץ על שתי תמיכות) והפיל ארצה את כל מה שהיה עליו. במבט מהיר הערכתי את החורבן: המחשב שרד (מה זה נפילה מגובה מטר עבור מי שישרוד בעתיד גם מקלחת?), האוזניות נשברו חלקית, והמנורה המיוחדת, זאת שקיבלנו לשירותנו, נשברה לרסיסים.
ההלם היה מוחלט. אסנת,שעלתה מעלה קצת מאוחר יותר, לקחה את זה אפילו יותר קשה ממני. "זה ממש רעה תחת טובה" היא אמרה, ושנינו היינו המומים מכך שאחרי עשרה ימים שבהם הצלחנו אנחנו, הבית והחתול לשמור על תלת-קיום בשלום, דווקא עכשיו....
לרוע מזלנו (ואולי למזלנו) לא נשאר לנו הרבה זמן לבכות, כי היינו צריכים לקום מוקדם. מאחר שעמדנו לצאת לפני שאנדריאה קמה, החלטנו לספר לה על המנורה רק מאוחר יותר, אולי אחרי הצהריים, ולנסות (אולי) למצוא מנורה דומה לפצות אותה.
הפרק הבא בסיפור נרשם באותו היום אחר-הצהריים. מאחר שנתקענו בהרכבת המיטה כי לא היה לנו מברג, החלטנו לקחת את האוטו לעיר לקנות כמה דברים שחסרים לנו ולחטוף משהו לאכול. אלא שלא היינו לגמרי מאופסים (בשל בעיה בתחושת הזמן של המחשב קמנו שעה מוקדם מדי) והגענו בטעות לאזור לא-מוכר של העיר, שם נכנסנו למגרש חנייה כדי להסתובב ולנסוע חזרה. באותו רגע זיהתה אסנת, שחושיה החדים מעולם לא הכזיבו, שמגרש החנייה שייך לחנות מנורות, והעלתה את האפשרות שנמצא מנורה חלופית לזו שנשברה. טו מייק א לונג סטורי שורט, כך אכן היה: מצאנו במחיר סביר מנורת מגע דומה מאוד לזו שנשברה, וקנינו אותה.
גאים ומלאי הכרת תודה לקוסמוס התייצבנו מאוחר יותר באותו יום בביתה של אנדריאה, וסיפרנו לה את החדשות העצובות. למזלנו, היה לה בדיוק פנצ'ר בגלגל (לא באשמתנו) ויחד עם המנורה החלופית שהבאנו זה פתר את העניין. או לפחות כך חשבנו.
מספר ימים לאחר כל הסיפור, בביתנו החדש, קיבלנו אימייל מאנדריאה. בנוסף לברכות הצלחה בדרך ושאלות על התאקלמותנו בבית החדש, היא ציינה גם שבמנורה שהבאנו חסר - למרבה הצער - חלק חשוב, ושרצוי שנחליף אותה. בשיחת טלפון היא הבהירה גם שמאחר שחסר חלק, ודאי ישמחו בחנות גם להחזיר לנו את הכסף ששילמנו, ושהיא בעצם מעדיפה שנחזיר לה את הכסף ולא מנורה אחרת.
העניין נראה לנו מוזר ולא נעים, אבל לא שאלנו שאלות. לקח קצת זמן עד שהמנורה חזרה אלינו ועד שהיה לנו שוב אוטו ויכולנו לחזור למקום שהגענו אליו בטעות, אך כשהגענו לשם לבסוף (אתמול) נכונה לנו הפתעה. המוכרת החביבה בדקה את המנורה שבידינו והראתה לנו מיד שלא חסר בה אף חלק, ושהיא תקינה לגמרי. נראה שאנדריאה פשוט לא אהבה את המנורה (הישנה או זאת שהבאנו לה, לא ברור) והחליטה להעליל על המנורה המסכנה חלק חסר שלא היה ולא נברא (!)
בקיצור, נפלנו בפח. לא רק שקנינו מנורה שלא רצינו (שהיא חביבה למדי, ומונחת כעת על אדן החלון) אלא שגם נאלצנו לשלם את מחירה פעמיים. מצד שני, זה עדיין פחות מדמי שכירות עבור עשרה ימים שבהם התגוררנו אצל אנדריאה עם חצי פנסיון. ובכל זאת, עם כל הסיפורים על היושר של הגרמנים, הסיפור הזה השאיר לנו קצת טעם מר בפה.

בעניינים אחרים ומשעשעים יותר, כיסא המחשב עלה למקום הראשון בתחרות "ההוראות המטומטמות ביותר", כשהוא מדיח בהפרש ניכר את ארון הבגדים; ארון האמבטיה, שנראה בתחילה בעל סיכויים בתחרות, הידרדר למקום נמוך לאחר שנתגלה שיש בו חורים (!) מוכנים מראש (!) לידיות (!!!)

שנה טובה ושמרו על עצמכם,
רונן

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/9/2006 20:13, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., שחרור קיטור
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של צורקה ב-25/9/2006 07:43

---

אינטרנט זה מותרות
עכשיו באמת יום א' בבוקר, שזה אומר שקמים מאוחר (אסנת עוד ישנה), מנסים לא לעבוד המון (וממילא כל החנויות סגורות) והולכים לאופרה בערב. רגיעה.
קודם כל, אין ברירה אלא להודות שלעלות לכאן ולראות "9 תגובות" על הפוסט הקודם זה מחמם את הלב, ומיד גרם לי לשבת ולכתוב עוד. האינטרנט ללא ספק מספק פה איזה חבל לקבוצת התמיכה הישנה שלי בארץ, וזה גם מקשר אותנו לעוד סיפור קטן על גרמניה.
אז ככה, זוכרים את הימים שבהם חיבור האינטרנט היה לפי שעות גלישה, ואחרי כל בדיקת אימייל או קריאת פורום היה צריך להתנתק, כי משלמים על כל דקה? את הימים שבהם חברות האינטרנט עדיין לא היו יורדות על הברכיים ומתחננות שרק תגלשו אצלם, חופשי-חופשי, תמורת תשלום קבוע של 40-80 שקל לחודש (ועוד פחות אם אתם יודעים לאיים)? אז הפעילו את מכונת הזמן ובוא אתי לטיול בארץ האינטרנט הגרמני.
כשהגענו, היינו חסרי ידע בכלום. אבל דבר אחד ידענו - כדי להתמקם, אנחנו צריכים חבילת תקשורת: טלפון סלולרי מקומי, טלפון בבית, אינטרנט. המחשבה הראשונה היתה שהכי פשוט יהיה לעשות הכל באותה חברה. בזוכרנו את צווחות הגיל שבהן חברות ישראליות מקדמות לקוחות חדשים, חשבנו שאם נבקש חבילת סלולרי+אינטרנט+טלפון בבית נהפוך מיד ליקירי הספק ונקבל הנחות יפות. מאחר שכוח וזמן לעשות השוואת מחירים לא היה לנו, ביקשנו מירון (המורה של אסנת) להמליץ לנו על חברת הסלולרי שלו, וכך עשה, ואנחנו נכסנו ל-vodafone ובילינו כחצי שעה בשיחה בגרמנית בלבד (אף אחד כאן לא מבין אנגלית) שבסופה היה לנו את כל מה שאנחנו צריכים...
אבל רק כשהגעתי הביתה, ראיתי שהעסקה הסלולרית אולי מצוינת, וגם בטלפון בבית זה מסתדר יפה, אבל בתחום האינטרנט יש הגבלה של מספר השעות לחודש - דבר שפשוט הייתי כל-כך לא רגיל אליו שלא חיפשתי אותו בדף הפירוט. ההגבלה נהיתה אפילו די חמורה - 60 שעות בחודש, זה הכל - והתשלום על שעות חריגות היה גבוה מאוד.
מיד נזפתי בעצמי וחיפשתי בדף פירוט התשלומים את החבילה הבלתי מוגבלת, שהרי חייבת להיות אחת כזו. ומצאתי. גלישה בלתי מוגבלת בשעות, ב- 50 יורו לחודש. לא פחות ולא יותר. השתנקתי קלות והחלטתי לבדוק אופציות אחרות, אבל עם כל שאר הדברים לא עשיתי זאת בינתיים. מה שנשאר הוא לנסות לברר בכמה שעות אני באמת משתמש בחודש, לבדוק חברות אחרות, להשוות מחירים, והכל בגרמנית.... או לצמצם את השימוש ולהתנתק ברגע שאני לא ממש צריך את הרשת, שפירושו - בגלל שחצי מהתוכניות שלי לקשר עם הארץ התבססו על אינטרנט מהיר וחופשי - לצמצם את מערכת התמיכה שלי ואת הקשרים עם החברים. בחירה קשה.

מצד שני, בצד החיובי ובאותו נושא, הצלחתי הבוקר סוףסוף להתנתק מחברת האינטרנט הישראלית שלי, אחרי שמונה שיחות עם נציגי לקוחות, מנהלים ומי יודע מה, ובלי שהייתי צריך לאיים בתביעה או בפנייה למדורי הצרכנות. הוריי הידד!

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/9/2006 10:54, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, אינטרנט
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של חברה ב-11/9/2006 13:42

---