האיש עם המטאטא והאיש עם הגמגום החינני
באמצע יום עבודה יבשושי למדי (כמה פעמים אפשר לכתוב 'המקום ה-X ביותר בדרום אמריקה') הציצה אסנת ביומן ובישרה לי שהיום הולכים לסרט. סרטים סבירים פלוס, שמוקרנים כאן בקולנוע ובאנגלית, הם בפירוש מוצר נדיר, ולכן אנחנו משתדלים לרשום מראש את התאריכים כדי לא לפספס. בשתי הפעמים הראשונות עוד היה מדובר בסרטים 'גדולים', ששמענו עליהם הרבה בארץ ומזמן רצינו לראות - 'השתולים' ו'הילדים של מחר'. הפעם זה היה סרט 'קטן' בהרבה, החדש של וודי אלן, ששמו בעברית (ובאנגלית) 'סקופ'. אבל מה לא עושים בשביל החוויה של קולנוע לא-מדובב?
הקולנוע בו צפינו בסרט (וגם ב'הילדים של מחר') הוא מעין סינמטק, או מה שקוראים לו בארה"ב 'קולנוע ארט האוס', ופונה יותר לסטודנטים חובבי קולנוע מלקהל הרחב. חדר ההקרנה, שהיה פעם בטח איזה מפעל, הוא חלל גדול שאת קירותיו מעטרים כרזות עצומות של כוכבי קולנוע מהעבר וההווה, ביניהם פרצוף עצום של בראד פיט עם הכיתוב Megastar. עוד מתאפיין הקולנוע בשלט ניאון המכריז כי זהו 'המקום בו הקולנוע קם לתחייה', בהמון מקום לרגליים (וגם מקום לשתייה או לאוכל במדף היוצא מהמושב שלפניך) ובשורה של מתלי מעילים. עוד הבדל מעניין הוא שבסוף הסרט כולם חיכו בשקט ובשלווה עד סוף הקרדיטים (שהוקרנו כמובן עד הסוף המר), ורק ממש לקראת סופם מישהו העז לקום מהמקום. חוויה די סוריאליסטית.
אבל ברגע שצולחים את החצי שעה בערך של פרסומות בגרמנית וטריילרים מדובבים לגרמנית (מישהו שמע על סרט בשם the house is burning? נראה טוב), החוויה הקולנועית מושלמת, בזכות הקרנה איכותית וסאונד מצוין. אני מציין את הדברים האלה כי, דאמיט, אני אוהב קולנוע, וזה שבשנה האחרונה ראיתי רק בערך עשרה סרטים זה די עצוב. אז נכון, אף פעם לא הייתי מאלה שרואים המוני סרטים, אבל בתל אביב, עם ארבעה בתי קולנוע במרחק הליכה, די הצלחתי לראות כל סרט 'מדובר' שיצא בסביבה. השנה אנחנו מגיעים לטקס האוסקר, למשל, ומבין חמשת המועמדים ראיתי רק את 'השתולים'; גם את סרט השנה ל-2006 של עין הדג, 'בוראט', אנחנו צפויים לראות רק כשיצא לדי.וי.די. בעוד כשבוע-שבועיים.
ואם כבר מדברים על האוסקר, קשה שלא להזכיר ש:
1. המרוץ השנה הוא מהצמודים ומהמרתקים ביותר בהיסטוריה. אני אישית מהמר על 'השתולים', אבל בהחלט הכל אפשרי.
2. אם אתם רוצים לצפות באוסקרים בשידור חי אבל לא רוצים להיות לבד, בואו ביום ראשון בלילה לבלוג הקולנוע של יאיר רוה לאירוע “אוסקר-לייב-בלוגינג” השני שלו. האתר ילווה את הטקס דקה אחר דקה, פרס אחרי פרס, פאנץ’ אחרי פאנץ’, בתיאורים (למי שאין טלוויזיה מולו) ובפרשנויות (למי שלא יקלוט בזמן אמת למה זה כזה דרמטי שמרטין סקורסזי זכה או הפסיד באוסקר). ואם אתם ישנים בשעות האלה, היכנסו על הבוקר ל”סינמסקופ” ותוכלו לקרוא דיווח מפורט וכרונולוגי על כל מה שקרה. יותר טוב מהשידור החוזר הערוך והמתורגם. וכדי להגדיל את המתח, המרו לפני השידור החי על הזוכים בטופס המועמדים של הבלוג (אולי גם יהיו פרסים, לא בטוח).
3. אם אתם כבר מהמרים, כדאי להמר גם בטופס של עין הדג, שם בטוח יש פרסים וגם דגים כחולים מגניבים.

בחזרה לענייננו, 'סקופ' לא יזכה באוסקר וגם לא רואה את האוסקר מקילומטרים, כמו כל הסרטים האחרונים של וודי אלן. ובצדק - אין בו טיפה אחת של מקוריות שלא ראינו כבר בכל הסרטים הקודמים של הגאון. מה שיש בו זה פאן, בדיחות אינטליגנטיות, משחק סביר של סקרלט ג'והנסן (הישג של אלן - הבחורה לא עשתה שום דבר חיובי מאז 'העולם שבפנים') וכמויות גדושות של וודי-אלניות קלאסית.
בשבוע הבא - 'לגעת ביהלום' או 'יהלום הדמים' או סתם 'בּלוּט דיאמונד', בקולנוע המסחרי יותר בקצה העיר. עד אז נכסוס אצבעות ועיניים בטקס האוסקר ובטח ניקח עוד איזה סרט בדי. וי. די., אם לא נטבע קודם בטלוויזיה גרמנית.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/2/2007 01:01, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., ביקורת, טלוויזיה וקולנוע
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-24/2/2007 16:03

---

אופניים וכבלים
בימים האחרונים עשינו עוד שני צעדי התמקמות חשובים בגרמניה: קנינו אופניים ועשינו כבלים. האופניים, כלי תחבורה שימושי שכבר מאז הגעתנו לכאן רומזים לנו שכדאי להשיג, היו תולדה של מספר ימים בהירים וחמימים ושלט של מבצע שאסנת ראתה על חנות אופניים. בדיעבד הסתבר שהחנות עם המבצע היתה בכלל סגורה כשהיא יצאה לקניות, אבל ההחלטה כבר נעשתה, והיא מצאה בסוף זוג משומש במצב טוב בחנות אופניים אחרת. שנינו עוד הספקנו לרכב עליהם בשמש, וליהנות מהשבילים הנהדרים שיש כאן בעיר, לפני שמזג האוויר עשה 'אחורה פנה' ובמקום להיות בהיר כמו שנטען באינטרנט הפך למעין שמיכה לבנה המונחת על העיר, בלי גשם ועם לא מעט אור - אבל בהיר זה לא.
את הכבלים, לעומת זאת, עשינו כדי שנוכל להוריד יותר בקלות וידיואים ביוטיוב וכדומה. זה נשמע פרדוקסלי, אבל הנה ההסבר: כשהגענו לכאן עשינו בטעות אינטרנט בחברה מאוד לא מוצלחת, בשם וודאפון. חיבור האינטרנט שלנו לא רק עלה כמו שאתם משלמים (אבל ביורו), אלא היה גם איטי, נוטה לניתוקים, גורם לדיליי עצבני בשיחות סקייפ ומסנג'ר, והכי גרוע - מוגבל בכמות המידע שניתן להעביר בו בכל חודש. ההגבלה, כפי שגילינו, אינה מגבילה מדי אם לא משתמשים ביישומים זוללי רוחב-פס (כמו הורדת וידאו ודברים דומים), אבל בהחלט הקשתה עלינו לעשות כל מה שאנחנו רוצים עם האינטרנט היקר. וכפי שהזכרתי כבר, הסכמים עם וודאפון הם חתונה קתולית לשנתיים, כך שאי-אפשר 'להחליף חברה' אלא רק להירשם לחברת אינטרנט אחרת בנוסף.
אבל החודש הגיעו מים עד נפש: במסגרת נסיונות לבחון כמה קטעי וידאו אנחנו יכולים בכל זאת לראות ברשת, ובגלל שלא היה לנו מושג כמה קרובים אנחנו למגבלה, מצאנו את עצמנו עוברים את הגבול שוודאפון הציבה לנו. ואז גילינו שלעבור את הגבול הזה זו פעולה מסוכנת כמעט כמו לחתוך את גדר התיל ולחדור לסוריה. הוודאפונים היקרים משיתים קנס דרקוני על כל מגה-בייט מעבר למותר, ואפילו לא טרחו לעדכן אותנו כשעברנו את המגבלה. רק בסוף החודש, כשנודע לנו החשבון המנופח, הבנו שאי-אפשר לחיות ככה.
מיד עשינו סקר שווקים וגילינו שהאינטרנט הזול והיעיל ביותר, במהירות סבירה ובלי גבולות הורדה, הוא של חברת הכבלים. פנייה אליהם חשפה בפנינו שכדי לעשות אינטרנט בכבלים חייבים לעשות גם כבלים, אבל שהכבלים עצמם ניתנים בחינם לשנה הראשונ ובסכום סביר לגמרי בהמשך; ומאחר שחצי העולם טוען בתוקף שהדרך הטובה ביותר לשפר את הגרמנית היא לצפות בטלוויזיה, הלכנו על זה.
אתמול התקינו לנו, ואחרי יום הזוי - שכלל ביקור של שני טכנאים גרמנים וחביבים, המון חיבורים, שינויי settings, נסיון להבין ספרי הדרכה בגרמנית, שינוי מבנה הרהיטים בחדר העבודה כדי שיהיה נוח יותר לגשת למודם הכבלים, תיקון טעות שנעשתה בהזמנה, קניית כל מיני חוטים וכבלים שנדרשים לחיבור, קניית עכבר במקום זה שהתקלקל לפני יומיים ותסכול אדיר כשהוא הפסיק לעבוד אחרי שעתיים - יש לנו אינטרנט כמו שצריך וגם כבלים עם שלושים ערוצים, כמעט כולם בגרמנית. אתמול שידרו רוב הערוצים את קרנבל ה'פאשינג' או 'פאסטנאכט', המקבילה הגרמנית למארדי גרא של ניו אורלינס ולקרנבל בברזיל. לפחות מהשידורים, זה נראה כמו פורים. הספקנו לראות סטנד-אפ בגרמנית (הבנו בערך כל בדיחה חמישית) וסאות' פארק (שאולי בזכות האנימציה הבנו כמעט לגמרי והיה מצחיק ביותר.) אנחנו מצפים (בכליון עיניים?) ל'מועדון קרב' שאמור להיות משודר בדיבוב לגרמנית בשבוע הקרוב.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/2/2007 10:10, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., המחשב ואני, מעברים 10-20-30, אינטרנט, טלוויזיה וקולנוע
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-21/2/2007 15:30

---

לראות קולנוע בגרמניה
אתמול הלכנו בפעם הראשונה לראות כאן סרט בקולנוע. הדבר אינו פשוט, מכיוון שהרוב המוחץ של הסרט המוצגים בקולנוע העיר מדובב, כמו כל הטלוויזיה, לגרמנית. אבל לאחר שיטוט באינטרנט גילינו שיש קולנוע אחד שבו מקרינים כל שבוע סרט *אחד*, בשעות מסוימות, בשפת המקור. אז הלכנו.
בחרנו מראש ביום ג', שמוגדר כאן כ-Kinotag ולכן מחיר הכרטיס בו אמור להיות נמוך יותר (למה אמור, תיכף נסביר). הלכנו ברגל (כי לא היה ממש קר, רק שמונה מעלות), ואת השוק הראשון קיבלנו כשנכנסנו לאולם הכרטיסים וראינו שבערך לכל זארברוקן היה את אותו רעיון כמונו. התור לקופה נראה כמו סינמה סיטי בימיו הראשונים והגרועים, או במלים אחרות, כמו ערב-רב מבולגן ובלתי-גרמני בעליל. אולי בגלל שהגענו ביום ג' באמצע החופשה השנתית (הנמשכת כאן עד 6.1). לא ברור. מצד שני, הגרמניות ניכרה בכך שהתור (המבולגן אמנם) התקדם בצורה מסודרת, בלי דחיפות וצעקות, ושמעל כל קופה היה מסך קטן ובו רשימת כל הסרטים שיש ומספר המקומות שנותרו לכל אחד מהם. פרט לכך בילינו את ההמתנה בפענוח השמות הגרמניים של סרטים המוכרים לנו בשמם המקורי (לא תמיד זה קל).
כשהגענו לקופה לא התקשינו לבקש שני כרטיסים לסרט שרצינו ('השתולים'), לברר שהוא אכן באנגלית ולבקש במרכז, אבל התבלבלנו כשהפקידה שאלה אם נרצה Dopplebank. אני התעשתתי ראשון, כי הבנתי שמדובר ב'מושב כפול' או 'ספסל כפול' והנהנתי. משום מה - אולי בגלל הדופלבאנק, או בגלל שאנחנו בחופשה - המחיר היה המחיר הרגיל ולא המוזל (6 יורו, בערך כמו בארץ), אבל לא ממש רצינו לנהל על זה דיון כשמאחורינו מסה של תור והסרט עומד להתחיל.
כמובן, לא היינו צריכים למהר; כמות הפרסומות והטריילרים היא כמו בארץ, אם לא הרבה יותר (והם כמובן כולם בגרמנית). זה היה נחמד, ולו כדי לבחון עד כמה אנחנו מבינים את הפרסומות (הרבה מהן בהחלט כן, למרות שפספסנו אחת עם כבשה ואחת עם זוג פושעים זקנים) וכדי לראות את ג'ניפר קונלי מדברת גרמנית שוטפת. ה'דופלבאנק', אגב, התברר כשני כסאות שאין ביניהם מסעד מפריע, במיקום מצוין במרכז הקולנוע - אידיאלי לזוגות. שיטת שיווק ייחודית נרשמה בסוף הפרסומות, כאשר הפרסומת האחרונה הפצירה בצופים לקנות ארטיקי 'מגנום', ומיד אחרי שהסתיימה נכנס לאולם אחד מעובדי הקולנוע עם מגש שלם של מגנומים ושאל מי רוצה. אגרסיבי אבל יעיל.
הסרט עצמו היה מצוין וחוויית הצפייה בהחלט הרשימה - מסך גדול, סאונד מעולה, אין הפסקה. וזה בהחלט אחד האולמות היותר-קטנים בקומפלקס (ראינו לפי מספר המקומות שנותרו בשאר הסרטים). האולם, אגב, היה די ריק (מה שמסביר את מיעוט ההקרנות באנגלית) ובין הצופים נצפו כמה סטודנטים וכמה חובשות-רעלה.
בדרך החוצה ראינו את אולם קניית הכרטיסים בלי שלוש מאות אנשים צפופים, ואז הוא באמת נראה דווקא די נאה. בסיכום כללי, החוויה היה מהנה, והחלטנו לחזור עליה שוב (אבל לקנות כרטיסים מראש באינטרנט).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/1/2007 09:48, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו...
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-4/1/2007 01:33

---

צווי טאוזנד אונט זיבן!
שנה טובה לכולם! אצלנו היא נפתחה במסיבת סילבסטר מופלאה עד הזויה, שהגענו אליה דרך ליליאנה (לילי), הזמרת הקרואטית שאנחנו הולכים ומתיידדים אתה ועם החבר הגרמני שלה אנדריאס (אנדי). לילי תכננה במקור מפגש של שלושה זוגות (יחד עם עוד ידידה צרפתית שלה) שבו כל אחד יביא אוכל ומוזיקה מארצו (ישראל, קרואטיה, צרפת, גרמניה). אלא שהידידה הזמינה גם עוד חברים ובסוף הכינה פיצה וסלט תפו"א (טעימים אך לא צרפתיים) ובתור מחאה החליטה לילי להזמין רק אותנו אליהם לטרום-מסיבה שבה נאכל יחד קצת מהדברים שהבאנו, ולכן המסיבה שלנו אתמול החלה בשמונה בערב והסתיימה (כמובטח) רק הרבה אחרי חצות. להלן כמה נקודות שיא:

* המאכל הקרואטי (למעשה בוסני) שהביאה לילי מתברר כמעין פשטידת תפוחי-אדמה ובצל נימוחה בפה, שנקראת, כך מתברר 'פיתה'; כולנו משועשעים כשמתגלה שגם אנחנו הבאנו פיתות, אבל זה משהו אחר לגמרי.

* בעוד אני ואסנת לוגמים 'רקיה' (ליקר שזיפים קרואטי, מזכיר סליבוביץ'), דוגמים לילי ואנדי מהBaerenJaeger שהבאנו (מה שמכונה בארץ 'יגר דבש') ואנדי מחליט משום מה שזה ליקר ישראלי, רק שמיוצר אי שם בגרמניה; הוא יחזור על הבדיחה הזאת עוד כמה פעמים במסיבה ואנחנו נידהם שנראה שאף אחד מהגרמנים המקומיים לא מכיר את המשקה מקודם.

* אנדי מרים כוסית ומאחל לנו שמיים נטולי עננים וגשם הערב - Klare Himmel. אלא שהשאר מבינים זאת כעוד סוג של ברכה להרמת כוסית, חוזרים על השם בכל המבטאים האפשריים (כולל 'קלרה חימל') והדבר הופך לבדיחה מתגלגלת ולקריאה הקבועה בהרמת כוסיות בהמשך הערב.

* כל באי המסיבה (לילי מקרואטיה, סלין מצרפת ושישה גרמנים) זוללים פיתות עם חומוס, מטבוחה וחצילים תוצרת בית, תוך שהם מבקשים ממני להסביר את המלים של 'מעמק לגבעה' המתנגן מסביב בלחן מזרחי.

* לילי, סלין ואנדי מרקדים בסלון הקטנטן של סלין לצלילי קולה של מרגלית צנעני, בעוד שאר הגרמנים מביטים בהם במבט תוהה.

* אחת מבאות המסיבה מביא כיכר לחם קטנה שמעוצבת בצורת חזיר; מסתבר שזה מאכל מסורתי לראש השנה מאזור בוואריה (משם היא באה). היא גם מתעקשת לציין שעיר מולדתה, אאוגסבורג, היא גם מקום מוצאו המקורי של מוצרט.

* הרמת כוסית רב-לשונית, כשכולם מתנסים בכל השפות. אנדי התעקש מאוחר יותר לשבור את השיניים על 'לחיים, חבר'.

* אני מפתח שיחה הזויה עם סבינה (אחת הגרמנית) שמורכבת בעיקר מחזרה על המשפטים "Wirklich' ('באמת?') ו-Das kann nicht sein ('זה לא יכול להיות') בנימת פליאה הולכת וגוברת.

* קצת לפני חצות, אנחנו יוצאים מהדירה אל הגשם היורד בחוץ, וטסים במהירות לאזור בית האופרה, שם מלאים השמיים *מכל הכיוונים* זיקוקים שלא מפסיקים לרגע, מתפוצצים בעוצמה כל עשר שניות בערך, בלי שאפשר יהיה לדעת מאיפה יבוא הבא. ובדיוק כשאני תוהה איך נדע מתי חצות (השעונים שלי ושל אנדי לא מסונכרנים) מצטרפים להמולה פעמוני כל הכנסיות באזור ומבהירים: עכשיו.

* כמה דקות אחר-כך, בגשם הולך ומתחזק ומול מטר זיקוקים שלא נח לרגע ומאיר את השמיים כאילו צהריים, ארבעתנו (אני ואסנת ולילי ואנדי) מחזיקים כל אחד זיקוק, חולקים sekt (יין נתזים גרמני) בכוסות פלסטיק, מאחלים איחולים מטורפים לשנה הבאה (ונמלטים מהגשם מהר ככל האפשר, לדירה של אנדי). [בדרך איבדנו, די בכוונה, את שאר המשתתפים במסיבה]

* לילי (פצצת אנרגיה קרואטית) ממשיכה לקפץ גם באחת בלילה, לא משנה עם איזו מוזיקה - להיטי פופ איטלקי, שנסונים ספרדיים או הביצוע של "הזבובים" ל"למה לא אמרת לי" - בעוד השאר נחים על ספות נוחות ומצטרפים אליה כשהיא מצליחה לשכנע (לא מעט).

* איכשהו (למרות שסילבסטר) אנחנו מצליחים להשיג מונית הביתה ולא נאלצים ללכת בגשם.

עדכון - תמונות:
כמה תמונות ממצלמת הסלולרי השיכורה שלנו בסביבות חצות:









מפחיד, לא?שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/1/2007 11:26, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, אופטימי, תמונות
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ע ב-3/1/2007 09:49

---