עדכון מחדר החדשות
אנו קוטעים את מסכת החרדות וההתפלספויות בבלוג זה על מנת להודיע הודעה חשובה: נצפתה שמש!
היום, החל משעה 13:30 אחה"צ, החלו השמיים להתבהר, וקרעים של כחול הופיעו בהם, זו הפעם הראשונה מזה זמן רב. אתרי התחזית טוענים כי מדובר באירוע מתמשך, שימשיך גם למחר, אך מאחר שהטעו אותנו בעבר, אינני ממליץ לסמוך עליהם. בינתיים מומלץ לשים פרצוף מחייך ולהציץ קצת מהחלון.
תודה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/12/2006 15:27, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-16/12/2006 09:45

---

סיפור של חורף
כפי שציינתי לא מזמן, ה-1 בדצמבר כבר מאחורינו, וזה אומר לא רק שרוח וויינאכט שורה עלינו, אלא שגם נכנסנו באורח רשמי לחורף. הסייוג המקובל, שכבר שנים נמצא אצלי בראש אבל אין לי מושג מאיפה, קובע שדצמבר-ינואר-פברואר זה חורף, כמו שספטמבר-אוקטובר-נובמבר זה סתיו, וכן הלאה. בארץ, כמובן, אין ממש עונות, ואף אחד in his right mind לא יסכים שסתיו עכשיו באחד מימי ספטמבר או אוקטובר הלוהטים. אבל כאן, כפי שכבר ציינתי, סתיו זאת עונה אמיתית, ועכשיו כשהיא נסתיימה, אני ממש תוהה מה צפון בחובו החורף.
הרי חורף כמו שבארץ - עם מטריות, סוודרים, המון ירוק ושבתות מוצפות אור - היה לנו כבר בספטמבר. ומצד שני, חורף כמו בסיפורים - אנשי שלג, מחליקיים, אגמים קפואים - יש כנראה רק יותר צפונה מכאן (ירון טוען שיורד כאן שלג רק פעם-פעמיים בשנה, ולפעמים לא יורד בכלל). אז בינתיים, הדבר שהכי מסמן כאן את החורף הוא העצים העירומים.
אותם עצים שהיו ירוקים כל-כך כשהגענו לכאן, ואחר-כך צהובים ואדומים וזהובים וכל צבעי הקשת, נותרו, עם בוא הראשון בדצמבר, עירומים לגמרי. הנה למשל המראה מהחלון האחורי:




והעצים העירומים בשלוס, הטירה של זארברוקן, עם בית האופרה ברקע:





ואלו רק דוגמאות בודדות; את החוויה של יער שלם, על צלע ההר, שכולו זרדים חומים ועירומים, קשה לתפוס בתמונה ולא קל לתאר במלים. מה שכן, מבין העצים חסרי העלים מבצבצים במלוא יופיים האשוחים ירוקי-העד:





יש משהו מעציב בתמונות האלו, אבל גם משהו נורא-הוד, כל פעם שאני רואה אותם משורטטים על רקע השמיים. כאילו מישהו מתריס, מישהו צועק נגד הטבע. ואולי זה החורף - צעקתם של החיים כנגד התרדמה הנכפית עליהם, רצונם לפרוץ החוצה ולבקוע, רצון שמתממש - בסופו של דבר - באביב.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/12/2006 21:19, ושייך לקטגוריות עונות השנה, תמונות, בשבילנו זו אירופה אירופה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-6/12/2006 00:26

---

הליכה לאורך הנהר
"אלי, אלי,
שלא ייגמר לעולם
החול והים
רשרוש של המים
ברק השמיים
תפילת האדם"
(ח. סנש, הליכה לקיסריה)

אחד החסרונות בלהיות מתרגם הוא שאין שום סיבה לצאת מהבית. ובהתחשב בכמה שהיום קצר, עד שאני כבר מרים את העיניים מהמחשב וחושב על מנוחה - וכבר השמש שקעה ונעלמה. כך קורה שעוברים ימים שלמים בלי שאני יוצא מהבית.
אבל כשאני יוצא, בכל פעם שאני יוצא, התרוממות הלב שמציפה אותי פשוט מדהימה. בעיקר כשאנחנו הולכים לעיר בשביל שלאורך הנהר, שבכל שעה ובכל מזג אוויר הוא קסום, אבל עכשיו, כשכל העצים מגדירים מחדש את המילה "שלכת" באלפי צבעי צהוב, כתום וזהב, כל הליכה בשביל הזה היא ממש חגיגה, שבדיוק כמו ה"הליכה לקיסריה" לעיל, שמחברת אותי עם הטבע על כל מאפייניו וצבעיו, מהנהר הזורם באיטיות (או מהר), דרך עץ עירום שמזכיר את הפתיח של "בטיפול" ועדהברווזים המתקרבים אל הגדה.
ולא רק הנהר עושה לי את זה; היום בבוקר יצאתי לבדיוק חמש דקות, להביא בגט ולחמניות מהמאפייה הצרפתית שבפינה, וכבר הרגשתי סוג של התעלות, אם זה בגלל האוויר הקר והטרי, ואם בגלל עצי הצהוב-בננה שקידמו את פני בצומת. השלכת פה ללא ספק מדהימה, וזה אמנם לא עובר ממש בתמונות (בגלל שהמצלמה של הסלולרי הופכת הכל לכתום וממילא יש בעיקר ימי סגריר) ומרגש הרבה יותר בלייב, אבל בכל זאת, הנה דוגמית קטנה:




אז החלטתי שכל יום אני אצא לפחות פעם אחת מהבית, לנשום את הטבע מסביבנו. שנאמר, שלא ייגמר לעולם.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/11/2006 23:21, ושייך לקטגוריות אופטימי, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, עונות השנה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-21/11/2006 07:50

---