ספטמבר

שבוע ראשון בשנת הלימודים, והדיווחים שמגיעים אלי נשמעים די רע. הנה, את שעות ההוראה הרגילות מחליפים מדריכים חסרי ניסיון בשכר נמוך (שההורים מממנים. כל מי שיש לו ילדים, וגם מי שאין לו צריך לקרוא את הפוסט החשוב הזה של שרה) ואת המורים לאנגלית מחליפים - בריש גלי - בעלי תואר ראשון עם הכשרה של שבועיים. אם נראה היה שמעמד המורים לא יכול לרדת עוד, כנראה שנמצא הפטנט גם בשביל זה.

יש שיר נפלא של גלי עטרי, 'אמצע ספטמבר' (מלים ולחן: אסתר שמיר), שבשנים האחרונות של התיכון תיאר מבחינתי היטב את התקופה הזו, בין הקיץ לחגים, כשעוד חם ולוהט אבל כבר לומדים. "כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב/מתחתיו האדמה בוערת", מסתיים השיר הזה, שהתאים תמיד היטב לחמסינים שלפני ראש השנה.
אצלנו, לעומת זאת, מתאימות שורות אחרות מאותו שיר: "רוחות סוערות הולמות מכל עבר/החורף ממית וקובר". היום, למשל, לבשתי טרנינג, חולצה ארוכה וגרביים, ובכל זאת היה לי קר כשישבתי על ההגהות של מדריך גרמניה. פה ספטמבר הוא לא שלהי קיץ אלא תחילת סתיו, ולא רק בגלל שהמורה בשיעור מולדת מראה חצב (וזאת בהנחה שלא קיצצו את הטיול המסורתי בשדות ארצנו, ולא קיצצו את שדות ארצנו כדי לבנות בהם מתחם ריאליטי).

ספטמבר הוא שיא עונת ההוריקנים, כפי שלמדתי על בשרי ב-1985, עת עברנו לגור בידית-המחבת של פלורידה, מקום מועד לפורענות, ואת סוף השבוע של יום העבודה בילינו במקלטים, מפחדים מזעמה של סופת ההוריקן אלנה. מאז אני עוקב אחרי המפלצות הללו, במיוחד אחרי שהעונה של 2005 שברה את כל השיאים (ואת כל הסכרים של ניו אורלינס). עכשיו, למשל, האקשן בזירת ההוריקנים בעיצומו: גוסטב כבד-הגוף לא הצליח להתעלות לרמת ההרס של קתרינה, אבל כיבה את האור ברוב לואיזיאנה וקיצר למק'קיין את החגיגה; חנה המבולבלת הציפה את האיטי ומתכוונת לטייל בכל החוף המזרחי בטיול מאורגן (שעתיים בכל אתר חשוב, והלאה לאוטובוס); ואילו אייק שממתין בסבלנות לתורו נראה כמו מוחמד עלי - קטן, עוקצני ורב-עוצמה. מתח! דרמה! רוחות של תשוקה!

אבל איכשהו, בכל מקום - ישראל, אמריקה, גרמניה - ספטמבר בשבילי הוא חודש של מתח מתגבר, של משהו שעומד לקרות, של איזה 'בקרוב'. אולי בגלל שהוא החודש-שלפני-היומולדת. אולי בגלל שמגיל שש ואפילו לפני כן, ככה סופרים את השנים, מספטמבר עד ספטמבר, משנת 'לימודים' לשנת 'לימודים'. משהו צריך להתחיל, להתחדש, "אחרי החגים". משהו צריך להישרף.

השנה מתחילה באמצע ספטמבר
בזעם עצום וגובר
רוחות סוערות הולמות מכל עבר
החורף ממית וקובר

אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת

ובינינו נכנס שיגעון ויוצא
החיים משטים גם בנו
מחפש בי את השקט אבל לא מוצא
לאן זה מוביל אותנו

השנה מתחילה באמצע ספטמבר
החורף קשה מכל
כל שירי נמלטים הרחק מקו האש
אולי הם לא רוצים לסבול

אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/9/2008 01:59, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, סטיות אישיות, אקטואליה, עונות השנה
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Ari ב-9/9/2008 05:30

---

בלי להתא*מץ* (פוסט תמונות)
"פתאום נהיה קיץ
אני לבד מתחת שמיכה
פתאום נהיה קיץ
אני מזיע מתחת שמיכה"

(ערן צור)


הקיץ נחת עלינו בבת אחת, מדלג על פני האביב שאיחר כל-כך עד שהסתפק בשבועיים בערך. היום ערכנו את ניקיון הפסח שנדחה והפך לניקיון תחילת הקיץ, ועברנו משמיכות הפוך לשמיכות קיציות (ובדרך גילינו שהפועלים שתיקנו את הצינורות במרתף בחורף כנראה לקחו לנו את השקים הגדולים המיוחדים לאחסון שמיכות פוך). אתמול, לעומת זאת, ניצלנו את השמש, את ההנחות האדירות שמציעים ברכבות בסופי שבוע (כרטיס חופשי יומי לעד חמישה אנשים במחיר של בסביבות נסיעה הלוך ושוב לאדם אחד) ואת העובדה שהיינו בדיוק חמישה אנשים (בזכות הזוג הישראלי האופנתי הנוסף, הלא הם האופה ואשתו הציירת, וביקור ממלכתי מטעם אמו של האופה) - ונסענו כשעה ורבע אל העיר מץ שבצרפת.
מץ לא היתה על מפת האטרקציות הבסיסית שלנו באזור, וזאת מהסיבה הפשוטה שלרוב מדריכי הטיולים לא היה הרבה מה להגיד עליה. אם להסתמך על מה שהיה לאינטרנט להגיד בעברית או באנגלית, במץ יש בערך כנסייה וחצי, ואפשר למצות אותה בשעתיים. בצרפתית היה הרבה יותר חומר, אבל לצערנו איננו בקיאים בשפתם של אוכלי השבלולים. אבל דימיטרי (שגר שם תקופת מה) המליץ, והחלטנו לנסוע ולראות. וטוב שכך. המדריכים אולי לא ראו במץ משהו ייחודי ויוצא דופן, אבל מדובר בעיר יפה ומרשימה, כפי שתוכלו לראות מיד.




ראשית גילינו שמץ מנצלת היטב את האביב-קיץ שנפל עלינו, ומלאה גנים, פארקים, פרחים וכל מיני. התמונה לעיל צולמה קצת בזווית שיכורה, אבל מעבירה היטב את העושר הפרחוני שהתקיף אותנו ישר על ההתחלה.




כוכב נוסף בעיר הוא הנהר המקומי, המוזל, שהציץ מדי פעם מבעד לעלווה. כמו בכל עיר צרפתית שמכבדת את עצמה, גם במץ הנהר מתפצל ומפוצל לכל מיני תעלות ראשיות ומשניות המתפתלות בתוך העיר (תראו בהמשך) ומשמשות לסירות הקיאק והפדלים (כולל מסלול רפטינג-מכשולים) ואילו בנמל עצמו שטות סירות גדולות יותר.




המבנה הזה קרץ אלינו מרחוק דרך העלווה, ולא הצלחנו להבין מהו; די מהר התברר שזו לא הקתדלה המפורסמת של העיר, וניחשתי לפי המפה שמדובר בכנסייה אחרת; אבל כשהתקרבנו הסתבר שזה גם לא זה, וכשהגענו הבנתי מתוך המפה שבידי שלפנינו clocher. המבנה עצמו היה די הרוס בחלקו התחתון, סגור לגמרי למבקרים ולא משולט באף שלט שהוא; רק כשהגענו הביתה הסתבר ש-clocher הוא פשוט מגדל פעמונים.




וזו כמובן כן הקתדרלה, שפתאום מזנקת מפינת רחוב. בפנים התענגנו על ויטראז'ים נפלאים של מרק שאגאל ושל ז'ק וִיוֹן (אבל לא יכולנו לצלם).




אמרנו תעלות? אמרנו. הנה תמונת 'ונציה הקטנה' של היום, עם גשר קטנטן, ילד מתוק וברווז שמתחזה לברבור. איזה כיף.

בשבוע הבא מתוכננים טיולים נוספים, כאשר המשפחה המורחבת שלי תנחת כאן טיפין-טיפין. עד אז, תהנו מתמונות בטעם צרפתי.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/5/2008 19:29, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, עונות השנה
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של בימבלונת ב-13/5/2008 07:32

---

יש לי את חודש מאי
בטח כבר נמאס לכם מכל ענייני מזג האוויר, אבל אין מה לעשות - הפריחה הירוקה הזו נמצאת שם בכל פעם שאני מרים את העיניים מהמחשב, ובכל בוקר כשפותחים את החלון בחדר השינה. ועכשיו כשהשמש זורחת בשש ושוקעת רק לקראת תשע בערב, יש גם הרבה יותר זמן ליהנות ממנה, ואפילו גיחה לעיר לקנות מצרכים הופכת לחגיגה של כל הירוקים-אדומי-סגולים שחוזרים להתפרע בחדווה. ורק כדי לגבות את עצמי (ולחסוך כמה אלפי מלים), אעביר את השידור לטבע בכבודו ובעצמו. ליד הבית, השבוע האחרון.





מהחלון הקדמי, מעל למחשב, יום בהיר עם מעט עננים וקצת זום.





מחלון חדר השינה, הקצה העליון של היער.





מחלון חדר השינה, זווית אחרת. וכן, העץ ההוא באמת סגול.





לפני כמה ימים, קצה הקשת נוגע בפריחה החדשה בבית ממול.

ועכשיו כשהתחזית היא לעשרה ימים של מזג אוויר בהיר ו- 18-21, באמת שקשה להתלונן (או שאולי מישהו שמע את התלונות מכל החורף והחליט שמגיע לנו פיצוי).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/5/2008 01:25, ושייך לקטגוריות תמונות, עונות השנה
32 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-5/5/2008 21:46

---

פסח הגיע אביב בא
כן, בסדר הזה, ולא בישראל או בשיר המפורסם. בבוקר ליל הסדר עוד היה קריר ומטפטף, אבל ככל שחול המועד התקדם התברר שהפעם זה רציני, שיחד עם הירוק-הירוק הזה באים גם נצנוצי שמש, היכולת לצאת מהבית בלי שכבות על גבי שכבות, ואפילו מצבים כמו להסתובב בחוץ עם חולצה בלבד (ארוכה אמנם) בלי לקפוא. האביב הגיע לאירופה, כפי שמעידים אלפי העצים הירוקים-בהירים בכל פינה והעובדה שבגלידריה החביבה עלינו פתחו את החצר האחורית, ולרגל העניין חוזר הבלוג מהכפור, משיל מעליו את תמונת השלג החורפית ומחליף אותה בתמונה כללית של העיר, כולל פרצי ירוק מפתיעים, שצולמה מההר המיוער מעל ביתנו הקטון.
באותה זמן בשנה שעברה כבר החלה ליפול עלי דגטלת האביב - מחלה קשה המציפה את ההארד דיסק ואת הבלוג בתמונות בכמויות מסחריות. חזרתה צפויה גם אם לא מובטחת, אבל אם יתממש מזג האוויר שהובטח ליום א' - 19 מעלות ומעונן חלקית - כבר מתוכנן טיול אופניים, כדי לראות כמה יצאנו מהכושר במהלך תנומת החורף. הדבר היחיד שמעיב על כל העניין הוא איזה גודש כללי באזור האף-אוזן-גרון (שכנראה נותר מהחורף או הובא מהארץ בידי האורחים הצעירים, שבינתיים כבר נסעו והותירו בור געגועים) והצורך לצלול לא אל תוך היער אלא למדריכים המיתרגמים במחשב (כיום בנגקוק), במטרה להשלים פרנסה אחרי החצי-חופשה (וזה לא קל, כפי שמעידה גם לי חביבתי.

ולקראת סוף-השבוע אצלכם, רשימת קריאה 'ספרותית' במיוחד:
* שני מאמרים של אמיר אור, החושפים את מקורותיו הקדומים של חג הפסח. לא מה שחשבתם.

* שיר מרשים של שחר מריו מרדכי שמפנה זרקור מרתק לנקודות מעניינות בשפה העברית.

* מאמר 'כבד' יותר (אבל יפה לא פחות) של פאר פרידמן על ספרות, חמלה ובכלל.

* ולסיום, בנימה קלילה יותר (אם אפשר לקרוא למשהו שנוגע בבקט 'קליל יותר') - מפגש בין צ'רלי רוז, מראיין אמריקני, למחזה 'מחכים לגודו' - 'מאש אפ' שיצר אנדרו פיליפון ג'וניור והגיע לידיעתי דרך הבלוג של תומר ליכטש (שעוסק הרבה בענייני 'מאש-אפים' ואינטרנט). בעיני הקטע נעשה מייגע אחרי נקודה מסוימת, אבל עד אז הוא משעשע למדי.

פסח נעים, והיזהרו מהתלקחות ספונטנית!

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/4/2008 09:23, ושייך לקטגוריות עונות השנה, רשימת קריאה
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיטל ב-28/4/2008 21:56

---